שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קלה, קטע 2

תשובה שאלתו שאלת חכם קבלתי ואין הזמן מסכים עמדי להאריך לע"ע מחמת טרדות דשמיא ודארעא אך שלא להשיב פניו ריקם אשיב בקיצור נמרץ ודאי אם הי' היבם חיגר באופן שא"א כלל לחלוץ וכנדון זו בא לפני מקרוב עשיתי מעשה ע"פ הסכמת גדולי חקרי לב שהסכימו הנחתי אותו לייבם כמו שהארכתי בתשובתי שנית ושלישית לעיל מתשוב' זו וצויתי להעתיקו משום אפס קציהו תראה באספקלירא מאירה בירור הדין דמותר לייבם אף בזמן הזה ומה שמקשה מכ"ת תוך דבריו על תשובתי שכתבתי בחלק א' סימן קכ"ז גבי חרש כיון שאין קידושיו קדושין גמורין וב"י כתב וז"ל לרווחא דמלתא כתב מר כן דבלא"ה לק"מ דאע"ג דקדושי חרש לא הוי קדושין מדאורייתא אבל רבנן תיקנו להם וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וזה פשוט הנה מה דפשוט בעיניו לע"ד צע"ג דהא בב"מ דף נ"ה מתמיה הש"ס שם ע"ב וכי חכמים עשו חזוק לדבריה' ומוקי הש"ס התם רמ"א היא דאמר חכמים עשו חיזוק לדבריה' משמע דבפלוגתא הוא שנוי ועיין בש"ס דביצה פ"ק דף ג' ע"ב ובעירובין דף פ"ה ע"ב ובכתובות פ' הכותב דף פ"ד ושאר דוכתא טובא ועיין בקונטרס הספיקות שלי ס"ק כ"ח ובלא"ה אין לדמות גזירת חכמים זו לזו דפעמים העמידו דבריהם אפילו במקום כרת לפעמים הקילו וכדאיתא בש"ס דפסחים דף צ"ג וכה"ג מבואר להדיא בתשובת הרמב"ן סימן קכ"ז ומהרד"ך בית ב' חדר ח' ובבית וי"ו חדר ב' דאין לדמות גזירת חכמים זו לזו וכן הוא פשוט בכל הפוסקים ברם בנדון זה שלפניו כיון דאינו חיגר גמור ויוכל לחלוץ ע"י הדחק ואדרבה דעקר רגלו דימינו ברישא ודאי צריך לחלוץ בימין דוקא ולא בשתי רגליו דהוא רק בשעת הדחק אם הוא איטר וע"ד שהוא נוטה לטפשות כבר הוזכר עובדא דא בתשובת מהר"י מטראני חלק שני בא"ה סי' י"ו באורך אע"פ שאינו מבין ענין הדברים כדרך שאר העם כיון שיוכל לומר על לאו לאו ועל הן הן כשר לחליצה יע"ש וכבר שמעתי פה שנעשה מעשה כן לפני הגאון מהור"ר גבריאל זצ"ל וכן עיקר הקטן יעקב: