שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה נט

שאלה נט בהיותי בק"ק טיסאל דארף באכסניא של תורה בבית מחותני הקצין המפורסם כהר"ר יוזפא נר"ו על משתה בני הרב המופלא מהר"ש נר"ו נשאלתי מתלמידי הותיק הרב המופלא מוהר"ר יודא מילר אב"ד דמדינת דייטץ לע"ע וז"ל יציאתו וביאתו עושה רושם כי לאו בכל יומא איתרחיש נסיע' כי האי ע"כ אציע לפני אמ"ו מה שנסתפק לי וזה יצא ראשונ' כ' הרמב"ם פ"ג מהמ"א דין ה' יונק תינוק והולך אפי' ד' או ה' שני' ואם גמלתו ופירש ג' ימי' או יותר מחמת בריו לא מחמת חליו אינו חוזר ויונק והוא שגמלתו אחר ך"ד חדש אבל בתוך זמן זה אפי' גמלתו חדש או שנים מותר לחזור ולינק עד סוף כ"ד חדש עכ"ל:

וכתב הב"י בטי"ד ס"ס פ"א על לשון הרמב"ם הנ"ל וז"ל ומשמע מדקדוק לשונו דהא דאמרינן דיונק והולך ד' וה' שנים היינו דוקא בשלא פירש אבל אם פירש תוך ך"ד חדש אע"פ שהוא מותר לחזור ולינק אינו מותר לינק אלא עד סוף ך"ד חדש ומלתא דסברה היא אבל אינו יודע מהיכן למד הרב כן עכ"ל והנה לא מצאתי לאחד מהקדמונים דיסבור כוותיה או מי שיכתוב כן בשמו גם לא הביאו דעתו אף כגרזמי הזה הבא באחרונה ודבר זר הוא אצלי רק הב"י כתב בשמו כך בהעתקתו והאחרונים נגררו אחר הב"י ופסקו כן כדעתו בלי חולק והיא תמוה דאף דהוא לחומרא מ"מ היאך לא הביאו דעת רוב בנין ורוב מנין ממש איש מהם לא נעדר דס"ל דאף כשפירש בתוך ך"ד חדש רק שחזר והתחיל להניק קודם כלות ימי היניקה דהיינו הך"ד חדש מותר לינק עד ד' וה' שנים וכן מסתבר ועיקר לדעתי והרמ"א לא הגיה כלום על הרב המחבר והט"ז כתב בס"ק יו"ד עד סוף ך"ד חדש הטעם הואיל ופירש פעם אחד תוך ך"ד חודש עכ"ל אך את זה מצאתי שאהבה נפשי הוא הפר"ח דכתב בס"ק ך"ב וז"ל מותר לחזור ולינק עד סוף ך"ד חדש הוא לשון הרמב"ם ספ"ג ולכאורה יראה דה"ק אימתי מותר לחזור דוקא עד סוף ך"ד חדש אבל לא חזר וינק בתוך ך"ד חדש אע"פ שעדיין לא עברו ג' ימים אחר ך"ד חדש אסור לחזור ולינק ולפ"ז כל שחזר וינק בתוך ך"ד חדש מותר לינק עד ד' וה' שני' ועד"ז יש להסכים סברת הרמב"ם עם סברת שאר המפרשים שכתבו סתם ובתוך ך"ד חדש אפי' פירש מתוך ברי' חדש אחד או יותר מחזירין אותו דמשמע כל שחזר וינק יכול לינק עד ד' וה' שנים אבל הרב בב"י הבין מדהרמב"ם ז"ל דכל שפי' תוך ך"ד חדש אע"פ שהוא מותר לחזור ולינק אינו מותר לינק אלא עד סוף כ"ד חדש דוקא ואם לזה כיון אולי הוציאו מהירושלמי דקתני סתם פירש אין מחזירין וכי היכי דלא לפלוג אש"ס דידן דמהירושלמי משמע דאף אם פירש בתוך כ"ד חדש אין מחזירין אותו ואלו בש"ס דילן משמע דכל שפירש בתוך כ"ד חדש מחזירין אותו לפיכך סובר הרב ז"ל דמאי דקתני בירושלמי אין מחזירין אותו היינו לומר שאין יכול לינק מך"ד חדש ואילך אלא שאינו מחוור בטעמו וכו' ומה גם דמצינו לפרושי בדבריו כמ"ש בתחלה אע"פ שהוא קצת דחוק בלשונו הכי עדיף לן טפי כדי להסכים דבריו עם מה שהדעת והסברא מכרעת ודלא כהב"י עכ"ל הפר"ח והנה אני אומר מודים דרבנן הוא שבחייהו שדבריו דחוקים וכעיסה שהנחתום עצמו מעיד עליו ולדוחק גדול יחשב בעיני לפסוק בסכינא חריפא דברי אדוננו הרמב"ם דהאי עד סוף ך"ד חדש חוזר וקאי אלמעל' מ"ש הרמב"ם עד סוף כ"ד חדש קאי אגמלתו בתוך זמן זה והוא דוחק שאין למעלה ממנו ועוד מאי קמ"ל בזה אבל אם לא חזר וינק בתוך ך"ד חדש דאסור משנה שאינו צריכה היא דהא כבר כתב בתחלת דבריו והוא שגמלתו אחר ך"ד חדש וכו' ואף דכתב דאם פי' בתוך זמן וכו' אע"פ שעדיין לא עברו ג"י אחר ך"ד חדש א"כ לאו משנה שאינו צריכה היא ודבר חידוש הוא שחידש הרמב"ם לסברתו אבל מחידש לא ילפינן והיא קשה עלי מהראשונה דא"כ מאי אהני לן החכם בתקנתו כי תקנתו הו' קלקלתו דמקלקל בחבורו דברי הרמב"ם והדרי הקושי' לדוכתא שיהא דברי הרמב"ם נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים ואיך שיהיה קשה דאם יהי' דברי הרמב"ם כפי פי' הב"י או הפר"ח אמאי לא מצא בא' מן הפוסקים ראשונים שיסכים לדבריו או שישיג עליו ובפרטות לראב"ד שמנוחה הדריכוהו והוא נגד פשטות משמעות הש"ס ושאר פוסקים הוד קשה לי אי פירש בהרמב"ם כדעת הב"י א"כ למה כתב מותר לחזור ולינק עד סוף ך"ד חדש הלא מה שחזר לינק אינו חידוש רק דאסור לאחר ך"ד חדש וזה הוא עיקר החידוש לדעתו וזה ה"ל לכתוב על כן מכח כל הני הוכחת ברור לי שנתחלפו איזו מלות בדברי הרמב"ם וכצ"ל ובתוך זמן זה אפי' גמלתו תוך חדש או שנים עד סוף ך"ד חדש מותר לחזור ולינק ולפ"ז גם הרמב"ם ס"ל ככל הפוסקים וכמשמעות הש"ס ואשמעינן רבות' דאף שפי' חדש או שנים עד סוף ך"ד חדש אפ"ה מותר לחזור ולינק ד' וה' שנים אם לא שפירש ג' ימים אחר ך"ד חדש נמצא כל הפוסקים שווים בזה לדעת הרמב"ם והב"י כתב דעת הרמב"ם לפי הבנתו ורמ"א הסכים עמו הואיל ולא ראו מי שהשיג על הרמב"ם והו' לחומרא (אכן בספר יריעות עיזים שחיבר גדול א' קדמון מצאתי שחולק להדיא וכתב וז"ל דאפי' פי' תוך ך"ד חדש מתוך בריו יונק עד ד' וה' שנים עכ"ל) והאמת יורה דרכו דנהפוך הוא שהרמב"ם הסכים עם שאר המחברים שקדמהו ולהקל כמ"ש אף שאין דרכי להגיה ולמחוק בספרים אין שומעין אבל לדעתי טעות דמוכח הוא כמ"ש ואינני בבל תוסיף או בל תגרע בדבר רק לחילוף איזה מלות זה דבר דשכיח ומצוי לרוב א"כ מצוה להגיה ויוריני אמ'"ו דעתו הרמה בזה להלכה ולמעשה עכ"ל השואל:

תשובה הנה מכ"ת העמק שאלתו בחץ שנון וקשתו דרוכה נגד גדולי ראשונים סכינא חריפא ר' יהודה ועוד מספקא לקר' כקורא להגי"ה ולסרס דברי הרמב"ם פ"ג מהמ"א בדין ה' גבי יונק תינוק והולך וכו' וכתב וכצ"ל ובתוך זמן זה אפי' גמלתו תוך חדש או שנים עד סוף ך"ד חדש מותר לחזור ולינק ע"כ תוכן דעתו ואף שאין זה נגד חרם הקדמונים שלא להגיה אלא מתוך הספר כיון שאינו מגיה כלום רק מסרס ומהפך הדברים הפוך בה והפוך בה ומינה לא תזוז אך עדיין לא יצא ידי חובת ביאור דברי הרמב"ם ומדויל ידיה משתלם כמו שהקשה על הפר"ח גם לפי דברי לשון הרמב"ם כפול ומכופל ומשנה שאינה צריכא היא כיון דקאמר ובתוך זמן זה דקאי עד מה שסיים בתחלה אחר ך"ד חדש ממילא בתוך זמן זה קאי אתוך ך"ד חדש א"כ מה צריך תו למהדר ולמתני עד סוף ך"ד חדש דודאי כל שיעורי חכמים כך הוא ודרכו של הרמב"ם לקצר ולא להאריך ומה שהכריחו לכל זה מכח הקושיא שמקשה הב"י שאינו יודע מהיכן למד הרב כן ומכ"ת הוסיף להקשות שדבריו המה נגד משמעות הש"ס ושאר פוסקים והאחרונים נמשכו אחר הב"י ופסקו לדעת הרמב"ם כאלו אין חולק עליו והאריך מכ"ת בתמיהתו תמיהא קיימת ומביא סעד לדבריו מדברי הפר"ח איברא כבר ידוע דרך הפוסקים אף שיש על איזה קדמוני' קושיא נצחת ראוי לברר דבריהם כבמזרה ברחת ובפרטות דברי הרמב"ם ומרן הב"י וכל האחרונים והנמשכים אחריו והובא דבריהם בשלחן הטהור לפסק הלכה ובאשר שלע"ע אין בידי להשיב בדבריהם שקשים כגידים שנשה יעקב ממקומו וצל קורתו ואין שום ספר בחדר הורתי ואיך אתן נפשי בשאלתי לארי נעש' שואל כי אין אומן בלא כלי אומנתו מ"מ לא אשיב פניו כפני אלקים ריקם רק ממה שעלה בזכרון זכרונתי וכמדומה שבאמתחת כתבי' וביאורים שלי על טי"ד הבאתי ג"כ קצת סמוכת לדעת הרמב"ם מהתוספתא וכאשר ויבא יעקב שלם אל בית מדרשי יגעתי ומצאתי רשום בכתב אמת תוך כתבי וז"ל מ"ש הב"י שאינו יודע מהיכן למד הרב כן אפשר שלמד כן מהתוספת' פ"ב דנדה כי שם הגרסא ר' יהושע אומר אפי' ארבע וחמש שנים פירש וחזר לאחר כ"ד חדש כיונק שקץ עכ"ל ומדלא תנא כמו בש"ס דידן פירש לאחר ך"ד חדש נראה דר"ל כל שפי' וחזר אפי' תוך כ"ד חדש כל שחוזר ויונק אחר כ"ד חודש הוי כיונק שקץ וכדעת הרמב"ם וכ"כ הסמ"ג לאווין סי' קל"ב ג"כ בלשון הרמב"ם ממש ע"כ לשוני) ולע"ע להוציא חלק אי אפשר ונ"ל דהיינו טעמא דהרמב"ם דהא עיקר דין זה דהיכ' שפירש תוך ך"ד חדש שמותר לחזור ולינק אינו מבואר בש"ס להדיא ואדרבא משמעות הש"ס בדברי ר' אלעזר דאמר יונק תינוק והולך עד ך"ד חדש משמע מלשון והולך שהוא יתור לשון אלא ודאי לומר דוקא ימי הנקה צריכן להיות בלי שום הפסק (כי כן הוא סובל לשון והולך וכדאמרינן בפ' ערבי פסחים אוכל והולך עד שתחשך היינו ג"כ שמותר לאכול בלי הפסק) ועלה קאמר ר' יהושע עד ד' ו"ה שנים דהיינו אם הוא בלא הפסק על כן הוצרך הש"ס לומר פירש לאחר ך"ד חדש כיונק שקץ ומדיוקו נלמד דתוך ך"ד חדש מותר לחזור ולינק ודלא כת"ק וכיון שאפשר לומר דהדיוק לא קאי רק שמותר לחזור ולינק דהיינו עד שיעור המוגבל כסתם ימי הנקה ך"ד חדש מנין לנו להקל יותר תפשת מועט תפשת אע"ג דבמידי דרבנן שומעין להקל מ"מ קולא כזו ה"ל לש"ס לפרש ומדלא פירש סתמא כפירושו שלא להקל יותר וכיון שלא מצינו בשאר פוסקים ואף הראב"ד שיחלוק בפירש על דעת הרמב"ם בזה רק שכתבו סתמא מותר לחזור ולינק ואפשר לומר כוונתם ג"כ כדעת הרמב"ם דהיינו עד סתם ימי הנקה והניחו להרמב"ם מקום להתגדר בביאור דין זה להדיא ועוד קצת זכר לדבר איכא לדעת הרמב"ם מהא דמוסכם בש"ס ופוסקים דגמלתו אסור לישא מטעם שמא תגמלנו ועדיין הולד צריך לינק וקשה לכאורה דאכתי מה הועילו חכמים בתקנה זו מ"מ אכתי יש קצת חששא שתגמול אותו כיון שעכ"פ לא הפסידה כלום ואולי אף שלא בכוונתה ורצונה יחלה הולד וימות כיון שגמלתו קודם זמנה אלא ה"ל לחכמים לתקן דאם תגמול הולד תוך ך"ד חדש שצריכה לחזור ולינק עד סוף ך"ד חדש ולמלאות עוד נוסף על ך"ד חדש כל הימים שגמלתו תחזיר ותנוקהו ותהא אסורה להנשא עד מלאת הימים האלה (דוגמא לדבר דצריך לנהוג איסור כימים שנהוג היתר) דאז יהי' ודאי תקון הולד וגדר גדול שלא תעשה כזאת שנית וכבר ראינו שהרבה סיגים וגדרים גדרו חכמים בזה אלא ודאי שאי אפשר לתקן בזה דכיון שגמלתו שוב אסור להניק יות' מך"ד חדש וכיון שעד ך"ד חדש בלא"ה אסורה להנשא בגמלתו ממיל' אם תרא' שהולד צריך לחזו' ולינק ושהי' יכול' להניק תחזו' ותניקהו כמקדם עד השלמת ך"ד חדש וק"ל ומה"ט מיושב ג"כ הא דמוסכס מש"ס ופוסקים דבגרושה ומכירה כופין אותה להניק הולד עד ך"ד חדש ולא יותר אף אם יהי' לפעמים מן הצורך להניק יותר אלא ודאי משום דלא הועילו חכמים בתקנה כזו כיון שיכולה לפרוש איזה ימים ושוב אסור לינק יות' מך"ד חדש כל זה נ"ל ליישב דעת הרמב"ם כיון שלא נמצא אחד מן הראשונים שחולק עליו בהדיא ומ"ש מכ"ת שמצא להדיא בספר יריעת עזים שחיבר גדול הדור אחד קדמון הנה לא נודע לי מנו הוא ומי הוא מחברו אם כוונתו על ספר יריעות עזים משחיבר הדינים על דרך הפייטנים בודאי לא בר סמכה הוא ולא ראיתי בשום פוסק שהובא מדבריו שום סעד וסמך כי אף אם הי' גדול בדורו מ"מ לא היתה כוונתו בחיבורו לירד לעומקא של הלכה רק לייסד דבריו על פי החרוז והשיר ולא תהיה השירה הזאת לעד ואין יתרון לבעל הלשון לחלוק על הרמב"ם אשר באורו נרא' אור ואחריו נמשכו כל האחרוני' ובפרטות שכבר עשיתי סמיכת לדבריו מהתוספ' וש"ס דידן וגם הסמ"ג כתב כלשונו ממש וחלילה להקל נגד דבריהם כנ"ל ה"ק יעקב:

דיני בשר וחלב ותשובת יין נסך שאלה ס עוד מהרב המופלא הנ"ל הנה ראיתי בספרו הנחמ' סול' למנח' דף צ"ה ע"ד וז"ל נשאלנו שנתהוו יקרו' בחלב ונודע שמתערבין בתוך החלב חמאה ועושין ממנו נרות אי מותר להדליק או לא שבחלב נוהג דין בשר בחלב כדאית' בפכ"ה וברמ"בם פ"ט מהמ"א וכו' ואינני כמשי' על דבריו רק דלא אכיל לירד לסוף דעת הרמב"ם דבבישול פסק דנוהג איסור בשר בחלב לענין אכילה פסק דאינו לוקה משום איסור בשר בחלב ולענין הנאה לא גילה לנו הרמב"ם מה דעתו ולדעתי תמוה דאם ס"ל דבהנאה ג"כ חייב משום בב"ח בחלב א"כ ליחול ג"כ לענין איסור אכילה בענין איסור מוסיף והכסף משנה שם כתב וז"ל ופסק רבינו שלוקה בבישול ולא באכילה דאין איסור חל על איסור כל שאינו כולל או מוסיף או בת אחת אלא ודאי נראה לי דהרמב"ם ס"ל דאינו אסור בהנאה ומש"ה לא לקי על האכילה הגם דבאמת צריך טעם ועיון למה לא אמרינן באמת דלוקין על הנאה וא"כ לוקין גם על האכילה באיסור מוסיף אלא ודאי נראה דעת הרמב"ם מדאין לוקין על אכילתו ג"כ אינו אסור בהנאה וכמ"ש הפר"ח וכן משמע מדברי הב"י במ"ש על הטור לשון רבינו אינו מכוון שכלל דין בשר בחלב בהמה טמאה ובשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה וכו' עכ"ל: תשובה מה שמתמה מכ"ת על הרמב"ם פ"ט דהמ"א דין וי"ו דכת' המבשל חלב או בשר מתה וכיוצ' בו בחלב לוקה על בישולו ואינו לוקה על אכילתו ולענין הנאה לא גילה לן דעתו וכו' הנה מכותלי כתבו ניכר שהבין בפשיטות לדעת הרמב"ם לוקין בנהנה משאר בשר בחלב:

וכן מבואר מתוך סיום לשונו שמתמ' למה אמרי' באמת דלוקין על הנאה חלב בחלב ובאמ' לא ידעתי איך טחו עיניו מראו' פ"ט מבוא' בדברי הרמב"ם דאין לוקין בשום בשר בחלב על הנאתו רק על אכילתו או בשולן וכן מבואר מדבריו בהל' סנהדרין פי"ט כשמנ' כל הלוקין לא מנה רק המבשל בב"ח או האוכל ולא הנהנ' וכן בכל איסורי הנאה כגון חמץ בפסח וערלה וכלאי הכרם בכולם לא כתב שלוקין על הנאתם זולת הנהנה מן הקדש איברא בפר"ח ריש סי' פ"ז כתב וז"ל ואחד לאיסור הנאה וכו' אין לוקין על הנאה כתבתי בארוכ' בספר פר"ח א"ח סי' תמ"ג עכ"ל הנה גברא חזינא וראיות דבריו לא חזינא אכן בהשגת הרמב"ן על מנין המצות להרמב"ם שורש שני סעי' י"ב ומגלת אסתר שם ראיתי מכלל דבריה' שס"ל שלוקין הנהנ' מבב"ח איברא מסוגי' דחולין דף ק"ח וקי"ד לא הוזכר רק שלוקין על אכילתו ועל בישולו ולא על הנא' וכן משמע מסוג' דש"ס דביצה דף י"ב ופסחי' דף מ"ו ומכות דף כ"א דקאמר המבשל גיד בחלב לוקה חמש ולא קחשיב כלל דלוקה משום נהנ' מבב"ח מ"מ לא אכריע בדבר זה להלכה כיון שהוא דבר שאינו נוהג בזמנינו ועכ"פ דעת הרמב"ם שאינו לוקה על הנאתו (ועתה מקרוב שיצא לאור הדפוס ספר הפר"ח על א"ח וזכינו ליהנות מפריו ראיתי שמסיק ג"כ בסי' תמ"ג דלדעת הרמב"ם אהנא' דבב"ח לא מחייב מלקות ע"ש) וא"כ נסתלק עיקר תמיהתו על הרמב"ם שלענין הנאה לא גילה דעתו בחלב בחלב לפי שכל פלפל הש"ס לא קאי אי לוקין על חלב בחלב משום איסור אכילה או בישול אבל לענין הנאה אפי' בבשר וחלב גמור אין לוקין ואיסור הנאה חלב בחלב ודאי דחל עליו כיון דליכא איסו' חל על איסור רק באיסו' מוסיף וכן משמעו' הסוגי' בחולין דף קי"ג ע"ב וכן משמע להדיא בתוספות בחולין דף ק"א ע"א ד"ה איסור כולל במ' שסיימו שם וכן צריך לפרש בסוף פ' כ"ה וסבר שמואל וכו' מוכח להדיא דחלב בחלב ג"כ חל עליו איסור הנאה ועיקר תמיהתו קיימת שכתב מכ"ת וז"ל ולדעתי תמוה דאם ס"ל להרמב"ם דבהנאה ג"כ חייב משום בב"ח א"כ ליחול ג"כ לענין איסור אכילה כאיסור מוסיף וכו' הנה קושיא זו של כת הקודמין היא ובדרכו דרך ג"כ בכנסת הגדולה דף קך"ה ע"א בביאוריו להרמב"ם פ"ט כתב וז"ל מצאתי כתוב על לשון זה וא"ת הא נוסף איסור הנאה דבב"ח אסור בהנאה וחלב ונבילה אינם אסורים בהנאה וכו' וי"ל דאסור הנאה דבשר בחלב אינו אלא בכלל אכילה כדפירשנו לעיל וכיון דאין אכילת בשר בחלב חל על איסור חלב ונבילה דאין איסור חל על איסור ממילא פקע איסור הנאה מיניה שאינו פסוק לאסור בהנאה שאלו היה פסוק בפני עצמו לאיסור הנאה היה חל עליו ג"כ איסור אכילה באיסור מוסיף ע"כ דבריו שם ובאמת לא נודע מי היא הכותב הזה דמה שפשוט בעיניו דאינו פסוק בפני עצמו על איסור הנאה נעלם ממנו סוגיא דש"ס להדיא פכ"ה דשלשה פעמים כתיב לא תבשל א' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לבישול ואם רצונו לדחוק ולומר דהרמב"ם סובר ופסק כמ"ד דיליף איסור הנאה רק מק"ו או משאר לימודי' או דסובר כיון דלא תבשל הג' הוא במשנ' תורה ושם אינו מיותר דמשה רק חזר מה ששמע מפי הגבור' ולכן פסק ג"כ דאין לוקין זה אינו דהא הרמב"ם בפי' המשניות פ"ב דקדושין משנ' ט' כתב להדיא נאמר ג' פעמים לא תבשל גדי בחלב אמו אחד לאיסור אכילה וא' לאיסור בישול וא' להנאה וכ"כ ג"כ במנין המצות סי' קפ"ז יע"ש וכבר ראיתי בלחם משנה במהדורא בתרא פ"ט דהמ"א שהרגיש בזה ע"ש דבריו באורך ועל עיקר הקושיא הא דלא חל איסור בשר בחלב על איסור חלב באיסור מוסיף שאסור בהנאה כתב בלחם משנה שם במהדורא קמא דף קך"ו ע"א וז"ל וא"ת והא איכא איסור מוסיף דנתוסף בו איסור הנאה כיון דבב"ח אסור בהנאה והתוספת פג"ה הרגישו בקושיא זו במאי דפריך בגמרא וסבר שמואל אסור דמאי פריך נימא דשאני הכי דהוי אסור מוסיף כיון שנאסר בהנא' ותירצו דאיסור הנא' לא הוי איסור מוסיף אלא איסור חמור בעלמא אבל רבינו לא ס"ל הכי דהא כ' בסוף פ"ד מהמ"א ומתוך שנוסף בה איסור הנא' נוסף בה איסור קדוש' הרי דקרי ליה מוסיף וי"ל דהכ' באיסור הנאה ליכא לאו כדכתיבנא לעיל ולא לקי עליה אלא איסורא בעלמא כיון דאפקיה רחמנא באם אינו ענין וא"כ לא אמרינן מגו דאתוסף בה איסור הנאה כיון דבהנא' ליכא מלקות לא הוי איסור מוסיף כיון שאינו דומה לאיסור עצמו ע"ש דבריו יותר באורך כלל יוצא מדבריו שם דגם הרמב"ם ס"ל דאסור חלב בחלב בהנאה וכדעת התוספ' לכן יפה הצרכתי להשיב אי מותר להדליק הנרו' שנתערב בו החמא' ע"ש וכנ"ל ה"ק יעקב: