שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה צט

שאלה צט ע"ד המעשה הרע שנעש' בעיר קטנה ואנשי' בה מעוטי' ולהם מורה אחד ת"ח מגדולי כהונה במדינת פולין כאש' נאספו אנשי ק"ק חברון יחד התחיל אחד במריבה עם ת"ח וקראו אותו חצוף עזות פנים ומי שקראו כך הי' איזה שנים תלמידו של ת"ח הנ"ל יוריני מורינו ורבינו מה דינו.

תשובה אף שאין דרכי דרכים דרבנן להשיב לא' מן הצדדים בדברי ריבות כאשר מזקנים אתבונן ותשובת גדולי ראשוני' ואחרוני' אם לא שיהא נשאל מרב ומורה או משני צדדים יחד כמבואר ג"כ בש"ע ח"מ סי' י"ז ועיין שם בכה"ג בהגהות סי' ל"ט סעי' י"ט ומשמע מדברי תשובותיהם אפי' אינו מכיר שום אחד מבעל הדינים ג"כ אין להשיב כלל אמנם חזרתי ואמרתי כבר הזהירו חכמים ז"ל דאסור לשמוע בזלותא דצורבא מרבנן ולהיות שותק ובודאי ראוי להפוך בזכות' דצורבא מרבנן גם מתשוב' מהרש"ל סי' כ"ד מתיר כה"ג להפוך בזכות על אלמנה אחת אם השאלה רחיק ממנו ולא יהי' דיין בדבר ובתשו' מהר"שדם בי"ד סי' קנ"ג כתוב דבאפרוש' וס' מאיסורי אפי' מדות חסידות ליכא עכ"ל ואין לך אפרושי גדול מזה דהרי הוא כאפיקורס המבזה חבירו בפני ת"ח מכ"ש המבזה ת"ח עצמו וכן נראה לראי' מסוגי' דש"ס דגיטין דף ז' שלח מר עוקבא לר' אלעזר בני אדם העומדים עלי וכו' הדבר יצא מפי ר' אליעזר וכו' ולכאורה קשה איך שלח מר עוקבא לר"א הלא בודאי לא ישוב לו ר"א כלום כיון שלא נשאל משני צדדים וגם על ר' אליעזר גופא איך השיב לו ודבורו עושה רושם כדאמר יצא מפי ר"א והלא לא נשאל משני צדדים אלא ודאי צ"ל כבוד תורה ות"ח כזה עדיף להשיב להשואל לבדו אע"ג דמצינו בשבת דף קי"ט ע"א אמר מר בר רב אשי אי אתי צורבא מרבנן לקמי לדינא פסילנא ליה דחביב עלי כגופו ומ"מ הא אמרי' במ"ק צורבא מרבנן עביד דינא לנפשי' ומכ"ש לענין הביזה דהא מותר לנדות לכבוד עצמו ועיין בתשובתי ח' א' סי' קס"ז ומ"מ לענין גוף הדין כיון שאני משיב לשואל לבדו וגם אין אני יודע מהות הדבר אשיב בקיצור אם המבייש הוא עשיר ראוי לקנסו כפי עושרו בממון כי גדול עונו מנשוא בפרט בכבוד הכהונה המבייש ראוי לקנסו יותר כמ"ש הריב"ש בתשובה ויש לנדותו ולהחרימו עד שיתפייס לת"ח ויבקש ממנו מחילה כמבוא' בי"ד סי' של"ד סעי' מ"ז וכן תושבו שם ב"ד וטובי העיר לדון כפי מהות ענין הנראה לפניה' כי אין לב"ד אלא מה שעיניו רואות ואתם בפני' תדעו כדת מה לעשות כנ"ל הק' יעקב:

ביום ט' אדר ראשון תצ"א לפ"ק נתבשר לי בשורה רעה שנפלה עטרת ראשי שמת אמ"ו הרב מו"ה יוסף רישר דיין מק"ק פראג זצ"ל הכ"מ ביום וי"ו ך"ו שבט ונעשתי אבל והי' פלפול בין בעלי תריסין אי צריכין להתאבל עליו בי"ד שבאדר ראשון בחליצת סנדל וישיבת ע"ג קרקע והשבתי אע"ג דמבואר בש"ע סי' תרצ"ז דפורים קטן אסור בהספד ותענית מ"מ דוקא הספד ותענית אסור אבל אבילות ודאי דנהיג ומה"ט פסק בש"ע שם דאין נוהגין להרבות בשמחה ומשתה גם בסימן תרצ"ו בא"ח סעי' ד' פסק רמ"א שאין נוהג אבילות בפורים גדול וכן מבואר בי"ד ס"ס ת"א וכתבו האחרונים הש"כ בי"ד והמ"א שם בסי' תרצ"ו בשם גדולי אחרונים דיש לנהוג אבילות אפי' בפורי' אך דעלמא גרירי בת' דברי רמ"א אבל בפורי' קטן לא מצינו שהקילו באבילות כלל וכן עשיתי הלכה למעשה עוד הורתי לפי מה שמסיק שם בי"ד סי' ש"צ דאסור ליטול צפרנים בכלי אבל בידיו או בשיניו מותר וזה דבר קשה ליטול צפרנים עבים ביד או בשיניו דוקא ליטול כולו בכלי אסור אבל חותך קצת בסכין ואח"כ יטול צפרניו ביד או בשיניו מותר וק"ל והוא נכון:

הק' יעקב קא בפ"ק דמגילה על המתני' דאין בין זב הרואה שתי ראיות וכו' ראיתי תמיה' גדולה בדברי הרמב"ם דין ז' והמ"מ שם שפסק וז"ל אשה שראתה שני ימים נקרא' זבה קטנה ואם ראתה שלשה ימים היא נקרא זבה גדולה ושם בדין ח' כתב אין בין זבה גדולה לזבה קטנה אלא ספירת שבעה והבאת קרבן שזבה גדולה צריכה ספירת שבעה נקיים וכו' וכתב שם המ"מ אין בין זבה גדילת לזבה קטנה משנה פ"ק דמגילה עכ"ל ובמיימוני חדשי' הנדפסים באמשטרדם כתב בעל הג"ה ז"ל צ"ע דמתני' דהתם לא מיירי בזבה אלא אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש קתני ואי סבירא לרב דילפינן זבה מזב הי' לו לפרש עכ"ל הג"ה ולי קשה יותר תמיהא קיימת לפי דעת המ"א שהרמב"ם למד זבה מזב א"כ תבעי בזבה בעל שתי ראיות ספירות ז' כמו בזב כדאי' שם במגילה להדי' הא לענין ספירות שבעה זה וזה שווין וכן פסק הרמב"ם עצמו פ"ב מהל' מחוסר כפרה דין ו' ופ"א הל' משכב ומושב ותו קשה לדעת הרמב"ם והתוספו' בפ"ק דמגילה וגרסינן שם אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן אין בין זב לזבה אלא שזב טעון ביאת מים חיים וזבה אין טעון ביאת מים חיים עכ"ל ולדעת הרמב"ם ה"ל למיתני עוד חילוק שזב טעון ספירות ז' לשתי ראיות משא"כ בזבה גם בדברי רש"י במגילה שם ע"ב ד"ה שומרת יום כנגד יום תוכיח הרואת יום א' או שנים מונין יום א' וטובלת בו ביום הרי להדיא בפרש"י זבה דרואת שתי ימים אינו צריכה ספירות שבעה כדעת הרמב"ם וצ"ע מנא להו וליכ' למימר מדכתיב זב מזובו מקצת זובו וסופר לימד על זב בעל שתי ראיות טעון ספירת ז' מכלל דזבה דליכא לימוד לא בעי ספירה קשה דאם כן האיך קאמר בש"ס שומרת יום כנגד יום תוכיח הא כיון אכתי לא ידע מלימוד דמזובו א"כ איכא למימר באמת גם בזבה אחר שתי ראיו' בעו ספירו' ז' וכן בזב וראיה אחת שאני כיון דבזב אינו מטמא משכב ומושב הוי רק כבעל קרי בעלמא משא"כ בשתי ראיות אלא צ"ל דאיכא כא לימוד בפירוש דשני ראיות בזבה לא בעי ספירות ז' וקשה מנ"ל ולפ"ז קשה דלמא מזובו בזב בעי למעוטי דלא בעי ספירות ז' דל"ת דדוקא בזבה מיעטה התורה בשתי ראיות מספירות ז' משא"כ בזב דטעון ביאת מים חיים להכי איצטרך מזובו ובאמת אי לאו דברי המ"מ הייתי אומר דמקור ומוצא הדין של הרמב"ם הוא מתוספתא דזבין פ"ג וז"ל חומר בזב וכו' שנזקק לספירות ז' בשתי ראיות משא"כ בזבה עכ"ל אולי גם המ"מ לא קאמר רב אקרבן וספירות ז' סמך על האי דתוספתא וצ"ע הק' יעקב:

קב מעשה בא לפני בע"ש אחר חצות היום כ"ד מנחם תפ"ח בעגל אחד שנמצא בבני מעיים ספק טריפו' והטרפתם העגל והרבה לקחו מעגל הזה ומלחו עם שאר בשר והי' הפסד מרובה בדבר וגם לכבוד שבת שלא יהי' בלא בשר כי אי אפשר להבי' אחר ולא הי' בנמצא וקצת דומה לשאלה זו כבר נשאלתי והובא בספרי שבות יעקב ח' ב' סי' ק"ט ע"ש ותמכתי יתידותי על מ"ש רמ"א בי"ד סי' ק"ה די"א דכל מליחה אפי' דבר שמן סגי בקליפה והוא דעת גדולי פוסקים הראבי"ה וסייעתו גם בס' צ"א סעי' בהג"ה פסק הרב מקום שהבש' צריך קליפה אם לא קלפו ובשלו כך מותר בדיעבד והיא מאו"ה וכבר הארכתי בתשובה זו השייכה לא"הע סי' ק"ב מגדולי פוסקי' ראשוני' ואחרוני' דכל שעת הדחק כדיעבד דמי וכיון דכדיעבד דמי יש להתיר לכבוד שבת והפס' מרובה אפי' לכתחלה בכן התרתי כל הנמלח עם בשר עגל זה רק מה שכבר נתבשל עם בשר עגל זו ולא הי' נגדו ס' אסרתי והנמלח עמו הכל שרי כיון שהוא רק ספק טריפה כנ"ל הק' יעקב:

קג מעשה באו לפני משני בודקים ושוחטי' מומחין שבריאה באונה עליונה מצד שמאלית כמו שני בליטת מקמא זה בצד זה רחבו למטה ולמעלה לא הי' עבים ולא חדים כלל רק הי' כמו דדים של בתולה קטנה וכשנופחין אותה מתאימות השתי בליטות יחד לא חדים ונראה הכל כאונה אחת ואין כאן יתירת כלל רק כמו סדק ניכר ביניהם בכן הורתי להיתר כיון שניכר שאין כאן פיצול כלל וגם יתרת אפי' לקצת פוסקים דאוסרין יתרת מקמא מצד שמאלית מ"מ כיון שאין כאן יתרת כלל כי סדק מועיל להכשיר ולא להטריף והריא' דיינן לה כמו שהוא נפוח' ומבואר בי"ד סי' נ"ה סעי' ח' בש"ע גבי רגל אם היתרת אין לה תואר רגל הוי רק דלדול וכשר וכ"כ הש"כ ס"ס מ"א גבי כבד דהוי רק תלתלי כבד וכשר וכן נ"ל בזה להקל מה"ט וכן הראה לי בחלום שיפה כוונתי הלכה למעשה כי אין להוסיף על הטריפות וה' יראה לי מתורתו נפלאו' ותצילני משגיאות ויעש עמנו לטובה אות הק' יעקב: קד נשאלתי זה איזה שנים זה אחר זה שנתגלה ריעות' גדולה במיני קטניות שהם יפות מבחוץ ולבינות בלי ריעות' ונקב כלל וכשנוטלין הקליפה העליונה יש בו תולעים וזבובים חיים ויש מי שקורין אותם בלע"ז ויקין וכן בעדשים נמצא בו כה"ג הרבה מיני תולעים וכן אותן מיני קטניות שקורין אותן חזיר בונין אחר שנתייבשו בחמה כשפותחין אותם נמצא בו זבובים חיים ובאיזה מדינות נצטוו אפי' מהשררה שלא לאכול מיני קטניות אלו לפי שרופאי' אומרים שיש בהם נחש וארס שהיא מסכנות האוכלי' אותם ונשאלתי מה דינם כי במדינו' יש הרבה בני אדם שעיקר אכילתם במינים אלו והוי כדבר שאין רוב הצבו' יכולין לעמוד בה מה דינו:

תשובה גרסינן בש"ס פא"ט דף ס"ז ע"ב א' שמואל קישות שהתליע' באביה אסורה משום שרץ השורץ על הארץ פרש"י ואסורה התולעת לעת לאכול דכיון דמהלכת בתוך הקישות והיא מחוברת לקרקע הוי כמהלכת ע"ג קרקע אבל התליעה לאחר מכאן מותרת עד שתוצא לאויר עכ"ל רש"י וקאמר שם לימא מסייע לי' דתני חדא על הארץ להוצי' זידין שבעדשים ואת היתושין שבכליסים פרש"י מין קטניות ותולעת שבתמרים ותני' כל השרץ לרבות מאי לאו אידי ואידי בפירא הא באביה הא שלא באביה לא אידי ואידי באביה ולא קשי' הא בפירא הא באילנא גופה פרש"י דכל כמה דלא נפקא לאויר לאו שרץ הוא עכ"ל רש"י דיקא נמי דקתני תולע' שבעיקרי זתי' מכאן מדקד' ר"ת ור' נתנאל וריב"א דאין הלכ' כשמוא' דאוס' קישות שהתליע באביה אסורה וכהלכות גדולת ובשאלתו' דר' אחא פוסק כשמוא' יע"ש בתו' באורך וע"ש ברמב"ם פ"ב מה' מ"א דפסק כשמואל והרא"ש שם כ' וז"ל דקדק מכאן דלית הל' כשמואל ובה"ג ושאלתות פסק כשמואל וכו' ומיהו גם לשמואל אין לאסור תולעים הנמצאים בפולין ובחימצי תחת הקליפה והקליפה משחרת עליהם מבחוץ וכשמסירין הקליפה מונחין היבחושין תחתיהן לפי שהם מונחת תחתיהן ובמקום צר ולא קרינן ביה שרץ השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחש וכן פרש"י עכ"ל וכל זה לדעת הרא"ש אבל דעת הרשב"א וסייעתו דאין צריכן לרחוש אפ"ה אסורין ועיין בספרי מנחת יעקב כלל וסימן מ"ו ס"ק ה' וס"ק י"ט שהוכחתי דהא דמתיר הרא"ש וסייעתו התולעים הנמצאים בפולין ואפונים בין הקליפה והקטניות כשמסירן הקליפה אותן הם מונחים במקום צר אבל הנמצאים באמצע פרי שיוכל לעמוד שם בריווח הרי כמו השורץ על הארץ ואסור וכ"כ רבינו ירוחם נתיב ט"ו אות ך"ז וסיים וכן עיקר ע"ש דברי באורך ועיין בט"ז בסי' פ"ד ס"ק ט' מחמיר בכל ענין כהרשב"א ולזה נוטה ג"כ דעת הש"ך ור"ש לפמ"ש שם בספרי מ"י שהעתקתי בסמוך אין היתר לקטניות ועדשים וכל כה"ג ובפרטות אם חורים נקוב לחוץ דיש לאסור וקשה הדבר לבדוק אותם שלא יהי' בהם שום נקב קטן אך לפי שאלות השואל שהוי כדבר שאין רוב הציבור יכולין לעמוד מצאתי קצת תקנה להם בענין זה אחר שנבדקו הטיב מה דאפשר ונתבשלו אח"כ ימעכם בכף דרך כלי מנוקב נקבים דקים שקורין בל"א זיי"א כדי שימעכו כל התולעים ולא מקרי תו בריה שלימה ובטילה ומותרים בכה"ג ולא מקרי איסור לכתחלה כמ"ש מהרא"י בת"ה קע"א הובא בת"ח סוף כלל מ"ו ועיין בתשובת מהר"מ מלולבלין שאלה ך"ז בכישות שעושין מהם שכר ובתשובת צ"צ סימן נ"א וסימן נ"ב מפירות שעושין ועיין בספרי מ"י כלל מ"ו ס"ק ך"א וס"ק ך"ח ע"ש בעושין מהן יין שרף או פובידי"ל ע"ש כל כה"ג וכל זה אינו מאיס לאדם האוכל דבלא"ה יש איסור משום בל תשקצו כמבואר בש"ע י"ד סימן קי"ו ע"ש ובאותן מקומות שרופאים אומרים שיש להם ארס ויש סכנה לאוכלם בודאי חמירא סכנתא מאיסורא ואין פירוקא לסכנתא והם אסורים וה' יצילנו וישמרנו ויסיר כל נגע ומחלה מקרבנו עע"א הק' כאש"ע יעקב: