שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה צ

שאלה צ פושעי ישראל שחוזר בתשובה לנהוג דת ישראל והמנהג לגלח כל שערו ממנו אם מותר לגלחו בתער או לא: תשובה לא ידעתי איך עלה על דעתך לעבור במזיד על לאו דהשחתה ובל תקיף ולכאורה דין גלוח זה נלמד מדין גר כמבואר בטור י"ד סימן רס"ח שטעון טבילה הוגנת בלא חציצה וגייז למזיה ושקל טופריה דידו ודרגליה וכדסליק מברך והוא מלשון הרי"ף פר"א דמילה ולא הוזכר כלל שיעבור בתער ואף אם רצונו לומר דבגוי מותר להעביר בתער כיון שעושה קודם טבילה כדי שלא יהא בו דבר חוצץ וקודם טבילה הוא בגיותו עדיין שאינו מצוה על לאו זה כמבואר בטור וב"י דאינו גר עד שיטבול ולכך אמרינן טבל ועלה מברך כי קודם טבילה אכתי גברא לא חזי כמבואר שם אבל זה שהוא בכלל ישראל אע"פ שחטא ישראל ובא לחזור בתשובה מהיכי תיתי להעביר על לאו דהשחתה והקפה דהוי מצוה הבאה בעבירה ואולי משום זה עלה כן על דעת מכ"ת לפי שראה בת"ה סימן פ"ו הא דבעי גילוח נלמד מלוים קודם שנכנסו בקדושה היו מגלחין אותם ובלוים צריכין גלוח דוקא בתער ממש כדאיתא בנזיר דף מ"ם ונגעים פ' בתרא אפי' כעין תער לא מהני אכן באמת אין ראיה משם דהתם גזירות הכתוב הוא וגם בלוים עצמן הוא רק מצוה לפי שעה ולא לדורות כמ"ש הרמב"ם והרע"ב ובדיעבד אם לא גילח אינו מעכב בלוים כמ"ש הש"כ בי"ד סימן רס"ח ס"ק ז' וגילוח שערו וצפרנו הוא רק להראות שינוי מעשיו ודאי אין לעשות כן בתער וכן משמע בט"ז בא"ח סימן תקל"א ס"ק ז' דהוא רק על צד המנהג כנ"ל הק' יעקב: שאלה צא מה שבקשת מאתי לפרש לך לשון הש"כ בהל' חלה סי' שכ"ד ס"ק ב' שכתב וז"ל מ"ג ביצים וחומש ביצה כמנין חלה ולרמז חומש יש ה' בסוף תיבת חלה שהרי א"א לכתוב ה' במנין מ"ג אלא בתיבת חלה שהרי מיד כשתקח בידך מנין ה' ישאר בידך ל"ח והרי חלה עכ"ל ודבריו אין לי שחר:

תשובה בדבר זה כבר תמהו רבים וכן שלימים לפרש דברי הש"כ בזה והעלה חרס בידם ובודאי יש איזה חסרון הניכר בדבריו ולהוציאך חלק א"א ונלע"ד דכך צריך להיות כוונת הש"כ כי מצאתי בש"כ על התורה סוף פ' שלח לך וכן הוא בבעל הטורים וז"ל חלה ה' מתוייגת לרמוז לחומש ביצה עכ"ל וא"כ י"ל דגם הש"כ על י"ד אף שהוא מחבר אחר להא מילתא בר מזליה ויש חסרון קצת בדבריו וכצ"ל יש תגין על ה' בסוף תיבת חלה לרמוז על חומש ביצה אך ע"ז קשה דלמה צריכין לתייג על הי"א תיפוק ליה שהיא עצמו מרמז על חומש ע"ז מתרץ שתיבת ה' צריך לרמוז על שיעור מ"ג שבלא הי"א רק ל"ח וק"ל אף שזו קצת דוחק להגיה דבריו מ"מ איהו דחיק ומוקי נפשה נ"ל הק' יעקב: שאלה צב כהן אחד שמת לו בנו ושבק חיים לכל חי ועדיין המת בבית ואשתו המליטה מקודם בן זכר והמילה הוא בו ביום אי שרי להחזיר התינוק מבה"כ שמל בתוכו לבית היולדת בעוד שמת בבית או לא:

תשובה הנה לכאורה נראה דאסור דהוי מטמא התינוק בידים וכדאי' ביבמות דף קי"ד ע"א דמקשה הש"ס על הא דאמרינן קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווה להפרישו מהא דאמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים ומתרץ הש"ס לטמא בידים קאמר הרי דלמסקנא אסור לטמא בידים וכן פסק הרמב"ם פ"ג מהל' אבל דין י"ב ס"ל כהן קטן הגדולים מוזהרים שלא לטמאותו ואם בא ליטמא מעצמו אין ב"ד מצווין עליו להפרישו אבל אביו צריך לחנכו בקדושה עכ"ל ממשמעות לשונו מבואר דמיירי אפי' בקטן שהגיע לחינוך ולפ"ז אפשר לומר בלא הגיע לחינוך אפילו לטמא בידים שרי איברא דהוא נגד משמעות דיבמות שם דאם איתא דיש לחלק כה"ג אמאי לא מתרץ הש"ס כן על האי קושיא שמקשה מאמור ואמרת ה"ל לתרץ דיש חילוק בין הגיע לחינוך או לא אלא ודאי דאין חילוק כלל בזה ואפי' בלא הגיע לחינוך אין לטמא ביד אבל להפרישו אין מצווין אפי' הגיע לחינוך אבל דעת התוס' בפ' כל כתבי דף קכ"א אינו כן דכתבו דהא דאמרינן קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו מיירי דוקא בלא הגיע לחינוך ועיין בב"י בא"ח סימן שמ"ג מ"ש הרשב"א לחלק בזה ע"ש והטי"ד שע"ג הביא דעת הרמב"ם הנ"ל והשיג עליו וכתב וז"ל ונ"ל שצריכין להפרישו וכן משמע הלשון שדרשו אמור ואמרת שצריכין להזהירם לטמאותו עכ"ל הטור והביא שם בא"ח סימן שמ"ג מתמיה על הטור שהרי דברי הרמב"ם הם לקוחים מסוגיא דש"ס דיבמות ע"ש שמדחיק לתרץ דעת הטור גם הט"ז שם מדחיק לחלק ול"נ עיקר כמ"ש הב"ח בסימן שמ"ג שם וכ"כ בלחם משנה שם פ"ג אבל דדעת הטור לפי מה דמסיק בש"ס שם דקאמר וצריכא וכו' דאי אשמעינן גבי כהני' משום דרבי בו מצות יתירות א"כ למסקנא אין אנו צריכין להוציא הקרא ממשמעותו ואמרינן דבטמאו' כהני' שאני כיון דרבי בהן מצות יתירות מצווין להפרישו וא"כ לדעת הטור והתוספ' דמיירי אפילו בלא הגיע לחנוך וכ"כ רמ"א בא"ח סימן שמ"ג לפ"ז אף בילד קטן מצווין להפרישו וכמשמעות לשון סתימת הש"ס דיבמות דאין לחלק בין הגיע לחנוך או לא מ"מ לדינא נ"ל דאם לא הגיע לחינוך לפי הסכמת אחרונים ה"ה המ"א בא"ח סי' שמ"ג ובספר בית הלל בי"ד סי' שע"א בהג"ה לבן המחבר אם אינו מפרישו לא הפסיד וכדעת הרמב"ם אבל ודאי לטמא בידים ודאי אסור אפילו תינוק קטן שלא הגיע לחנוך כלל וא"כ זכינו לדין שאין להוציא הילד כדי למול אותו בבה"כ רק ימול אותו בבית היולדת ואם עבר והוציא הילד לבה"כ כדי למול שוב אסור להכניס הילד בבית עד שיוציא המת תחלה ושאלה כזו מצאתי בשו"ת אמונת שמואל סי' מ"ם שתמה השואל על אחד שהורה להחזיר הילד לבה"כ ולטמאותו ע"ש אך שתשובתו שם נשאר מעל ואפשר דשתיק' כהודאה דלא טב הורה שאין לטמא הילד בידים דאפילו בטומאה דרבנן אין להקל לכתחלה כיון דאפשר לפנות המת מקודם או למול בבית היולדת מ"מ בנדון שלפנינו שהמת הוא אחיו של הילד והוא אחד מז' קרובים שמותר לכהן לטמא לו ואף דמבואר בי"ד סימן שע"ג סעיף י"א די"א כל אלו שמטמא להם היינו דוקא לצורך קבורה וכתב רמ"א שם בהג"ה ונכון להחמיר כסברא אחרונה וכן נוהגין להורות שלא לטמא רק לצורך קבורה ומה"ט בשבת אין מטמאין הכהנים לקרוביהם כיון שאין צורך קבורה וה"ה בילד קטן כזה שאין בו צורך קבורה כלל מ"מ כיון שהילד לא הגיע לחינוך אין להחמיר כולי האי כיון שהוא צורך לכבוד מצות מילה בפרסום בבה"כ אם אי אפשר לפנות המת קודם שיכניס הילד ובלע מות לנצח כנ"ל הקטן יעקב: