שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה יט

שאלה יט אשה אחת שהיא יראת ה' וחרדה במצותיה ליזהר בחלה ונדה והדלקת הנר בשבת ופעם אחת היתה טרודה מאד וקבלה עליה שבת ולא נטלה חלה ובאתה במר נפשה לשאול מה תקנתה בזה: תשובה הנה סתמת שאלתך אי קבלה שבת עם הצבור שכולם קבלו עליהם שבת א"כ תו א"א להפריש חלה כדאית' בא"ח סי' רס"א ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ומשייר כדאי' בי"ד סי' שכ"ג שכן הדין בחלת ח"ל אבל לא מהני לצוות להפריש חלה דדוקא להדליק הנר התירו כמבואר בא"ח סי' רס"א וסי' שע"ב אבל לא לענין הפרשה ותו דא"א להפריש ע"י עכו"ם דכתיב אתם גם אתם מה אתם בני ברית כדאי' בקדושין דף מ"א ע"ב ובגיטין דף כ"ב אף דאפשר לומ' בחלת ח"ל דרבנן לא גזרו ועיין ברמב"ם פ"ד מה' תרומת מ"מ כיון דאפשר לשייר ולהפריש פשיטא שאין להפריש על ידיהם ואי מיירי שאלתך שהיא לבדה קבלה עליה שבת ע"י הדלקת הנר וכמבוא' בא"ח סי' רס"ג סעיף יו"ד בהג"ה מ"מ הא מבואר בש"ע בא"ח סי' רי"א סעיף א' בהג"ה סעיף י"ז דמי שקבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשו' לו מלאכה א"כ גם בנדון זה אפשר לצוות לאחר שיפריש החלה ולברך והיא תענה אמן וגם שלוחה כמותה (ואם עדיין הוא יום אפשר שהיא בעצמה תוכל לפרוש חלה עיין בט"ז וב"ח ס"ס ת"ר בשו"ת שלו) ואפשר דהיא עצמה תוכל לברך על הפרשת שלוחה כיון שהיא אינה יכולה להפריש בעצמה ע"כ צריכין לחלק הברכה והמצוה אכן משמעות האחרונים בי"ד סי' א' סעיף ז' משמע דאחר אין יכול לברך אם אינו עושה המצוה ע"ש עיין בא"ח סי' רל"ב במ"א ס"ק וי"ו וכל זה נ"ל פשוט הק' יעקב: שאלה כ אחד שהוא תותין דהיינו שאין לו חוש הריח כיצד יעשה לענין הבדלת בברכת בשמים:

תשובה הנה דין זה לכאורה א"צ לפנים כי פשוט וערוך הוא בש"ע א"ח ס"ס רצ"ז סעי' ה' שכתב שם וז"ל מי שאינו מריח ואינו מברך על הבשמים אא"כ נתכווין להוציא בני ביתו הקטנים או להוציא מי שאינו יודע לברך עכ"ל וכן סתם בעל הג"ה ולבוש אך ראיתי שדעת האחרונים דהיינו שני מגינים וגיסי הגאון בספרו א"ז שאין יכול להוציא הגדולים רק קטן וע"ש ול"נ עיקר כדעת הש"ע ולא מטעמו דהא עיקר דין זה לא הוזכר בש"ס וגדולי פוסקים ראשונים הרי"ף והרמב"ם ז"ל ודכוותיה רק הרא"ש והמרדכי בשם ר' אפרים כתבו דמי שאינו מריח אין יכול לברך אכן הב"י שם מביא בשם אורחת חיים די"א אע"פ שאינה נהנה מהריח שאין לו חוש הריח מברך דאע"פ שאינו מרגיש בהריח הנאה יש לו שמחזיק ראשו וגופו עכ"ל וכן מסתבר דהא אמרינן בפ' כיצד מברכין דף מ"ג ע"ב אמר רב חמא בר טוביה א"ר מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שהנשמה נהנה ואין הגוף נהנה הוי אומר זה הריח ע"כ הרי דאין נפקותא במה שאין הגוף נהנה ממנו א"כ אף שגופו אין לו חוש הריח מ"מ הנשמה נהנה ממנו אלא שמהגוף חסר א' מה' חושים וכן שמעתי מרופא דמי שאין לו חוש הריח בא מאיזה טמטום במוח וכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפו א"כ כיון שנשמת הרוח שבחוטם נהנה ממנו יכול לברך ועפ"ז נסתלק ג"כ מה שהקשה לי חכם א' דהאיך קאמ' הש"ס איזה דבר שהנשמה נהנה ואין הגוף נהנה הא אפי' ישנן כמה בני אדם שיש להם הנאה מריח טוב כמו מאכילה ומה"ט יש מחמירין שלא להריח ביה"כ במה דעביד לריחא אלא ודאי דהש"ס ה"ק אפי' מי שאין לו חוש הריח יברך כיון שהנשמה נהנה ממנו וזש"ה כל הנשמה תהלל יה כלומר כל דייקא אפי' מי שאין לו חוש הריח כלל ואף שחקרתי אצל איזה חכמי רופאים ואמרו שבספריהם ספרי רפואות מבואר דמי שאין לו חוש הריח אין לו הנאת של כלום מ"מ כיון שעיק' ספריהם הוא מחכמת א"ה ארסטו וחביריו אין לסמוך על דבריהם לדינא כמ"ש היפ"מ בברכות פ"ט דף ע"א ע"ב ובתשובת ח"י סי' רי"ט ע"ש שכתבו מה"ט אפי' קדוש החדש אין ללמוד רק חשבון א' י"ב תשל"ג וכדומה לפי שהרמב"ם עצמו בפרק י"ז מהלכות קדוש החדש מעיד שם שהכל הוא מספרי חכמי יון אבל הספרים מחכמי ישראל לא הגיעו אלינו עכ"ל אף שהרמב"ם ושאר גדולי חקרי לב למדו קדוש החדש ועשאו חיבורים ע"ז מ"מ כמה גדולים שהיו בזמנינו מנעו ולא למדו כלל ושב ואל תעש' עדיף דכתיב כי הוא חכמתכם מכלל דאינהו לא ידעו הדבר על בוריו ואיך נלמד מספריהם וכן עיקר דבריהם בנוים שהעולם הוא ככדור נגד משמעות סוגיא דש"ס דידן רפ"ב דחגיגה דקאמר אידי ואידי חד שיעורא הוא וכמבואר בדברי הרא"ם פרשת ואתחנן וביפ"ת בראשית פ"ח דף נ"ב ובדרשות הראנ"ח ריש פ' בראשית ובספר ברית שלום שם ועיין בחדושינו בחגיגה ע"ש לכן נ"ל דמה"ט הכריע הב"י בש"ע דעכ"פ יש לסמוך על דברי פוסקים אלו ולברך אם דעתו להוציא אחר וכן נ"ל הקטן יעקב: