שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה קעז

שאלה קעז באחד שרצה לשכור סוס אחד משמעון ושכר ג"כ אביו של שמעון לילך עמו להראות לו הדרך ופסק עמו כמה ליתן לו שכירות מהסוס ובשעת השכירות אמר שלכך מזלזל בשכר השכירות לפי שאביו הולך עמו וישגיח על הסוס ביותר ובחזרתו נעשה הסוס פסח קצת והיה רוצה להניח הסוס בדרך ואמר לו אביו של בעל הסוס שירכב על הסוס כי אין היזק לסוס כלל כשירכב עליו עד ביתו ויהי כאשר בא אל ביתו חלה הסוס מאוד ובא בעל הסוס ותבעו שפשע שלא היה לו לרכוב עליו על הסוס כיון שנעשה פסח:

תשובה הנה לכאורה נראה דזו היא פשיעה גמורה כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל צ"ב סי' ג' להדיא דכה"ג הוי פשיעה כיון שנעש' פסח והי' לו להניח הסוס במקום משומר עד שיתרפא וכ"פ רמ"א בש"ע סי' ש"ט סעיף ד' בהג"ה והסמ"ע שם ס"ק ז' גם אין מקום לומ' דאף ע"ג דהוי פשיעה בבעלים דאביו של בעל הסוס הוי כשלוחו של בעל הסוס ושלוחו של אדם כמותו ואף דהוא מחלוקת ישנה בין גדולי ראשוני' אי אמרינן בזה שלוחו של אדם כמותו או לא כדאי' בפרק השואל ד' צ"ו והובא בטור ח"מ סימן שמ"ו פלוגתא דהרי"ף וסייעתו עם הרמ"ה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואין להוציא מיד מוחזק וכן משמעות דעת הרמ"א שם בש"ע סי' שע"ו סעיף ו' בהג"ה אי משום הא לא תברא דבנדון דידן לא היה אביו כלל שלוחו של בנו רק שזה בא בשכרו ולא שויא שליח כלל ואדרבה מצינו בש"ס דקדושין דף מ"ה ע"ב דכל דאפשר לומר דלא שוויא לאבוהו שליח אמרינן וכדאמרי רבנן לרבינא ודלמא שליח שוויא לא חציף אינש לשוויא לאבוהו שליח אם אמרינן כן לדבר מצוה המוטלת עליו להשיאו אשה וכ"ש שלא לשויה שליח לרוץ לפני סוסו כעבדא ברם יש לזכות לו מצד אחר כיון שאמר המשכיר בשעת שכירו' שלכך מזלזל בשכר השכירות לפי שאביו הולך עמו וישגיח על הסוס הרי שסמיכתו בכל כחו היה על אביו כי סתם אב מרחם וחס על ממון בנו וכיון שאביו צוה לו לרכוב על הסוס עד שיבא לביתו כי אין היזק כלל להסוס והי' חס על בנו שאם יניח הסוס בדרך שירבה עליו הוצאות הרי שהשוכר לא פשע כלל ופטור נ"ל הקטן יעקב: שאלה קעח ראובן שמכר יין לשמעון בעד אלף זהו' ונתן לו מאה זהו' ומשך הלוקח אצלו היין והמוכר עייל ונפק אזוזי וקודם שנתן לו המעות הוקר היין עד מחצה ורוצה המוכר לחזור אם יכול לחזור בו או לא:

תשובה הנה לכאורה הדין זה פשוט בהאומנין דף פ"ז הרי שמכר שדה באלף זהו' ונתן בהם מקצת דמים בזמן שהמוכ' חוזר בו יד הלוקח על העליונה ובמוכר שדה מפני רעתה אפי' עייל ונפק אזוזי קנה הכל וכבר נתבארו דינים אלו בטח"מ סי' ק"צ ונתבאר שם דה"ה במטלטלין נמי דינא הכי אפי' משך הלוקח כל שהמוכר עייל ונפק אזוזי לא קנה המקח הכל חזר בו המוכר ידו על תחתונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מטלטלין כנגד מעותי ונוטל מהיפה שבהם חזר בו הלוקח יד המוכר על עליונה יע"ש ובמוכר מפני רעתה קנה הכל אך נ"ל דבנ"ד דיינין ליה כמוכר שדהו מפני רעתה דהא להדיא אית' בפרק ערבי פסחים דף קי"ג ע"א אמר רב לאינו בריה טרחי בך בשמעתא ולא מסתייע מלתא הא אגמרך מיל' דעלמא כל מילי זבין ותתחרט בר מחמרא זבין ולא תתחרט ופרש"י בר מחמרא שמא אלו לא מכרו היה מחמיץ עכ"ל הרי להדי' דביין הוי כמוכר מפני רעתה א"כ י"ל דלכך עייל ונפק אזוזי שחש' אולי תחמיץ וקנה הלוקח הכל ואם יאמר האומר מה לך אצל אגדה הלא אין למידין הלכה מדברי אגדה וכמ"ש מהרא"י בפסקיו סי' ק"ח היינו דוקא היכא שהוא נגד הסברא או הסוגיא כמו התם בנדון שכתב מהרא"י דאיכא משום לא פליג רבנן משא"כ בנדון שלפנינו שחילקו חכמים עצמן בין מוכר מפני רעתה או לא וכדי שלא להוציאך חלק אמרתי להביא ראי' על זה ממ"ש הט"ז בטח"מ סי' ע"ב דף ל"ד ע"ב בשם תשובת מה"ר יונה דיין דק"ק קראקא דהוי שומר שכר על המשכון שלקח בדמי היין דהוי כזבינא דרמי על אפי' כדאית' בש"ס הנ"ל כל מילי זבין ותתחרט לבד מחמר' ע"ש הרי להדיא דאפי' שיחת חולין של ת"ח דרב גובריה בזה צריכא לימוד למשמ' מינה הלכתא רבתא נ"ל הקטן יעקב: