שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה קלט

שאלה קלט מארץ לועז באחד ששלח שליח לקדש לו אשה וחלה שליח בדרך ומסר שליחותו לשליח אחר וקידש לו אשה או קידושיו קידושין וצריכה גט או לא כי ראיתי חילוק דעות בין הפוסקי' ע"כ יורני אדוני מ"ו הלכה:

תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בש"ס דקדושין דף מ"א על האי מתני' דקאמר האיש מקדש בו ובשלוחו וקאמר בש"ס שליח מנ"ל דתניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקדושין מנ"ל וכי תימא דיליף מגירושין מה לגירושין שכן ישנה בעל כרחך אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה נמי משוי שליח עד כאן הרי דלמסקנת הש"ס דמקשינן הויה ליציאה אין חילוק וכמו דליציאה שליח משוי שליח אפי' עד מאה שלוחים ה"ה לענין קדושין וכ"כ המרדכי סוף פרק המקבל בגיטין דשליח ראשון יוכל לעשות שליח שני אם מוסר לו הקידושין שמסר לו הבעל אבל אם לא מסר לו הבעל הקידושין רק צוה אותו לקדש בכל כסף שירצה אינו עושה שליח והובא דעה זו בש"ע לא"ה סי' ל"ה סעיף וי"ו בהג"ה, אכן כתב שם די"א דבכל ענין אין שליח ראשון עושה שליח שני ודעה זו הובא במרדכי ריש פרק האיש מקדש וזה לשונו פסק הקדוש מדרוש דהעושה שליח לקדש אשה ומסר לו טבעת לקדש אפי' איתניס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרי לשליח ואע"ג דקיימא לן גבי גט שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט הכי נמי איכא מסירת הטבעת לא דמי דגבי גט בעל כרחה מיד כשיגיע הגט ליד השליח מתגרשת הלכך לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרשה בעל כרחה דיד השליח כיד הבעל אבל שליח של קידושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת בעל כרחה הלכך ה"ל מילי עד כאן לשון המרדכי והוא להדיא לכאורה נגד סוגיא זו וכבר תמה על זה הב"ח בס"ס ל"ה יע"ש והוא תמיה גדולה על פה קדוש יאמר זה וכל שכן על ב"י ורמ"א שהעתיק דבריו לפסק הלכה בסימן ל"ה ול"ו יע"ש וכדי שלא להשוותם לטועים נראה לי ליישב בשתי אופנים הפן א' מדמדקדק הש"ס לומר מה יציאה משוי שליח ולא קאמר בקיצור מקיש הויה ליציאה אלא ודאי דאתי למימר דמקשינן רק לענין זה להשוות שליח ולא לענין שהשליח משוי עוד שליח ואי תקשה לך הא מנלן הא אין היקש וגזירה שוה למחצה יש לומר דדייק ליה מדכתבו התורה הלימוד דשליחות גבי גירושין דליכא למילף מיניה קידושין במה מצינו דאיכא למפרך כדמקשה הש"ס מה לגירושין שישנו בעל כרחך לכתוב רחמנא גבי קידושין ויכול למילף ממנו גירושין בלי הקישא אלא ודאי דדוקא בגירושין שליח משוי שליח ולא בקידושין להכי כתבה רחמנא גבי גירושין ועוד יש לומר באופן אחר והוא עיקר דהקדוש סובר דהאי היקשא דמקשינן הויה ליציאה דמשוי שליח אף על גב דהוי מילי היינו דוקא לענין הויה דשטר דהוא דומיא דגט דבעינן דנכתב לשמה ולדעתה כמו בגט מהאי היקשא מה שאינו כן בקידושי כסף לא מקשינן הויה ליציאה דלהכי לא בעינן שיהא טבועה לשמה ומדעתה כמו בגט וכהאי גוונא איתא להדיא בקידושין דף מ"ח ע"א דלענין זה אין מדמין הויה ליציאה וכיון דלא הוי בעל כרחיך והוי מילי לא ממסרי משליח לשליח (ואף שבד"מ ס"ס ל"ה כתב דהקדוש לאו דוקא שטר קאמר אלא ה"ה טבעת ולעד"נ דדוקא שטר קאמר אבל טבעת הוי ככסף כי אין קפידא כל כך כי שוה כסף ככסף מה לי הן ומה לי דמיהן דמ"מ אינו מתקדשת בעל כרחך ובשטר דיכול להשוות שליח שליח היינו מגזרת הכתוב דהאי היקשא ודוק (ומצאתי חבר לדברים אלו בשלטי גבורים ריש פרק האיש מקדש שכתב וזה לשונו הי' השליח מקדש בשטר וחלה השליח או שנאנ' יכול למנות שליח אחר תחתיו ומוסר לו שטר קידושין שמסר לו המקדש אבל אם היי מקדש בכסף אין השליח יכול למנות שליח אחר שהרי לא נמסר לו אלא שליחות דברים שיכול לקדשה בכל כסף שירצה והדברים אינם נמסרים משליח לשליח אבל השטר נמסר משליח לשליח שהרי אינו יכול לקדשה אלא בשטר זה שנכתב לשמה ומדעתם עכ"ל הש"ג ואף שלענין הטעם המה מחולקים מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי לדינא) ואי תקשה לך א"כ מנ"ל בכסף דמשוי אפילו שליח ראשון י"ל דזה נלמוד מבנייהו מגירושין ותרומה כמ"ש התוספות והא דאיצטריך ג"ש הויה ליציאה היינו לענין שטר ושליח שליח דלא מצי למילף מתרומה ובזה מתורץ גם כן מה שמקשים העולם הא דתלה כאן ואלא הא דתנן משום דקשה אף דמקשינן הויה ליציאה היינו דוקא הויה דשטר אבל הויה דכסף מנלן דמשוי שליח לכך קאמר ואלא הא וכו' וצ"ל מגם אתם אם כן ילפינן קידושי כסף מבנייהו מגירושין ותרומה ומתורץ בזה קושית התוספות ד"ה שכן ישנן במחשבה עיין שם ובלימוד הישיבה הארכתי בסוגיא זו כלל הדברים אף שהב"ח הניח דברי הקדוש בתימא וגם האחרונים מרמזין על דבריו מכל מקום כיון שאפשר ליישב דבריו על פי הסוגיא מידי ספיקא לא נפקא:

הקטן יעקב: שאלה קמ איש אחד שמורד על אשתו וטוען שאי אפשר לו כלל לדור עתה עמה ורוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל גיטה ומבקשת מזונותיה מה דינם:

תשובה עיקרא דהא מילתא כבר אמורה והיא מחלוקת ישנה דבתשובת מהר"א מזרחי שאלה למ"ד פסק כיון שהוא רוצה לגרשה רק שאניס בתקנת חכמים שתקנו שלא לגרשה בעל כרחה פטור ממזונתיה דוגמא דאמרינן ריש פ' קמא דכתובות הגיע זמן ולא נשאו וכו' ובתשובת מהר"א ששון סימן נ"ה האריך מאוד לפלפל בזה ומראה פנים לכאן ולכאן ומסיק דיכול הבעל לומר קים לי כהר"אם ע"ש גם בתשובת פרח מטה אהרן סימן כ"ד מאריך בזה ומסיק כן להלכה וכ"פ הב"ח בא"ע סימן ע"ז עיין שם אכן החלקת מחוקק בסי' ע"ז ס"ק ג' השיג על הב"ח בזה מכל מקום בענין מזונות נראה שאינו מחייב לאיש לזונה רק שעונתה וכסותה לא יגרע ולהכי מוסיפין לה על כתובתה ובאמת לע"ד מדברי ראשונים יותר היה נ"ל דלא כדעת הרא"ם והב"ח ולא אישתמט א' מהן הראשונים לכתוב דבזמן הזה דאיכא חרם רגמ"ה לא שייך דין מורד ליתן לה מזונתיה ותנאי כתובה ולהוסיף לה על כתובתה אלא ודאי דלא פלוג חכמים בתקנתא דמורד על אשתו אף שהוא אנוס שלא יכול לגרשה צריך לקיים כל התנאי כתובתה וליתן לה מזונות ולהוסיף לה על כתובתה וכן משמע מתשובת הרא"ש כלל מ"ב ותשובת מהרי"ק שורש ק"ז וכן משמע בש"ע ס"ס קי"ז וכה"ג מבואר בטור א"ע ריש סימן קי"ט בנשתטית דאין יכול לגרשה בתקנת חכמים דדעת הראב"ד והרמ"ה דצריך ליתן לה מזונת דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם וכן הכריע רמ"א בש"ע שכן עיקר ודלא כהרמב"ם והב"ח עצמו הכריע שם ג"כ הכי אף שיש לחלק בכמה גווני בין האי להאי וכ"כ בתשובת מהר"א ששון מ"מ נ"ל עיקר כמ"ש אבל מה אעשה זו היא שקשה בדיני ממונות להוציא מיד מוחזק היכי דיכול לומר קים לי כהפוסקים דס"ל הכי והם גדולי אחרונים מ"מ נ"ל דעכ"פ כיון שהוא רוצה לגרשה והיה צריך ליתן לה כתובתה אזי עכשיו ישליש לה כתובהה והפירות שלה וגם מעשה ידיה א"כ קרוב הדבר שיהא ספקה מזונתיה וגדולה מזו כתב בתשובת חות יאיר ס"ס כ"ג אצל משר' שאם חוזר בו הבע"הב שאין לחייב הבע"הב רק בדמי שכירות משא"כ בדמי מזונות שהרי מזונותיו מצוים ולא יחסר לחמו בכל גבולי ישראל וסגי שהוא הולך בטל וכמה אורחי ופרחי בוחרים בזה יותר מהיות משרת ואע"ג דאיהו לאו בר הכי הוא מ"מ אין לחייב בע"הב עכ"ל אע"ג דדבריו אינם מוכרחים ובלי ראיה כלל ואף גם י"ל דגם בעל חות יאיר כוונתו דוקא במשרת דאפשר בהכי משא"כ באשה המשרתת וכה"ג ודאי חיישינן לזנות ואין דרכה להיות מחזר אחר מזונתיה כי כל כבודה בת מלך פנימה מ"מ נ"ל כמ"ש בנ"ד דמסתמא ע"פ הרוב ספקא למזונותיה ולענין ירושת הבעל ג"כ איכ' מחלוקת בין הפוסקים אי מורד יורש את אשתו או לא וכיון שכתובתה ביד שליש אם מת היא בחייו יורש הבעל מחצה והיא מחצה וכן דנתי למעשה י נ"ל הקטן יעקב: