שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה קכג

שאלה קכג על אשה שיצא קלא שזינת' דאינ' נאסרת על בעלה כמבואר בש"ע סימן ז' סעיף י"א בהג"ה והיא מתשובת הרא"ש כלל ל"ב דין י"ד אך שהאשה עצמה מודית שנטמאה אי נאמנת כיון דאיכא צירוף לזה קלא דלא פסק:

תשובה כבר מבואר בש"ס דסוף נדרי' האומרת טמאה אני לך דלא מהימנא חיישינן שמה עיניה נתנה באחר ואם אית' דע"י צירוף קול חיישינן לדבריה אכתי מה הועילו חכמים בתקנתן אכתי תעשה כן להחזיק עצמה בקול שזינתה כדי לאמת דבריה אח"כ אלא ודאי דאין חוששין לדבריה כלל אף בקלא אכן מדברי הג"ה בש"ע ס"ס מ"ו ראיתי שכתב קול היוצא אחר נישואין או אפי' אחר אירוסין שנתקדשה לאחר אין חוששין לה מיהו אם היא מודה אח"כ שנתקדשה לראשון אסורה לבעלה הואיל ויצא הקול תחלה עכ"ל רמ"א שם והוציא כן רמ"א מתשוב' הרא"ש כלל ל"ה וכן כתוב הב"ח ס"ס מ"ו ע"ש אכן החלקת מחוקק וב"ש השיגו על דין זה אע"ג שעיקר מה שרוצים ליישב תשובת הרא"ש כלל ל"ה דבריהם אינם ברורים כלל מ"מ אתה המעיין תראה שמדברי תשובת הרא"ש אין ראיה כלל דאע"ג דמדברי תשובת הרא"ש כלל ל"ב מבואר דס"ל דאין האשה יכולה לאסרה עצמה על בעלה וכמ"ש ג"כ הרא"ש פ"ב דיבמות וסוף נדרים וסוף גיטין מטעם דעיניה נתנה באחר מ"מ י"ל דהרא"ש בתשובה כלל ל"ה לכך כתב דמהימנא לגביה עצמה דהתם בהאי מעשה ששכרה עדים שקרים לכתוב לה גט מהמקדש הראשון מחשבת' ניכרת מתוך מעשיה שלא נתנה עיניה באחר רק שעבדה כל טצדקי דאית לה למיעבד לקיים השני יע"ש מש"ה תהיה נאמנת ועי"ל דדוקא היכא שהבעל אינה מאמינה אז אינה נאמנת לשוויא נפשה חתיכה דאיסו' משא"כ התם בהאי מעשה דהרא"ש גם הבעל היו מבקש מהמקדש ליתן לה גט מש"ה עלה על דעתו דשווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא וכמבואר שם בתשוב' הרא"ש יע"ש ובספר עצמות יוסף בקידושין דף י"ב מחלק בענין אחר דדוקא לאחר נשואיה אינה נאמנת משא"כ התם בתשו' מיירי קודם נשואי' קודם שבא עליה רק שנתקדשה לו ע"ש כלל הדברים מדברי תשובת הרא"ש אין כאן ראיה מוכרחת וחלילה להוציא אשה מבעלה אם לא בראיה ברורה נ"ל:

הקטן יעקב: שאלה קכד אלמנה אחת שסילקוה היורשים ונתנו לה כתובתה ששוב אין לה מזונות מנכסי יתומים ומ"מ כפי הפסק דין שיצא ביניהם נתנו לה דירה בבית בעלה כל ימי מיגר ארמלותא ושוב זינתה בבית בעלה אי מחויבים מ"מ היורשים לתת לה דירה בבית בעלה או לא:

תשובה על גוף הנידון לכאורה א"צ לפנים והוא סוגיא ערוכה פרק נערה שנתפתתא ובטא"ה סימן נ"ד דזינתה אפ"ה יש לה מזונות משום דיצרה תקפה ומזונות ודירה שווים כמבואר בש"ס ופוסקים וכאשר אבאר בסמוך אך מעיקרא דדינא פרכא דמאיזה טעם חייבו היורשים בפסק דין לתת לה דירה כל ימי מיגר ארמלותא כיון שכיבר סילקו אותה היורשים ונתן לה כתובתה כמו שפוטרין אותם מליתן לה מזונות וכן הן פטורי' מליתן לה דירה שהרי משנה שלימה שנינו בכתובות דף נ"ב ע"ב לא כתב לה את תהא יתבה בביתי ומתזנא כל ימי מיגר אלמונתיך חייב שהוא תנאי ב"ד כך היה וכו' אנשי יהודא היה כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה מכל וכל הן מהמזונות הן מהדירה וכן מבואר להדיא בפי' המתני' להרמב"ם והרע"ב דלאנשי יהודא כשנותנין לה היורשים כתובתה אף מהדירה צריכה לצאת וכ"כ הרמב"ם פי"ח מה' אישות דין ב' וז"ל כשם שניזונית אחר מותו מנכסיו כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור וכ"כ הטור בא"ה ריש סימן צ"ד והיא מוסכם מכל הפוסקים דדירה ומזונות שווים הם ובדבור א' נאמרו בתנאי ב"ד רק לענין זה אינם תלוין זה בזה שאם אין כאן לתת אחד מהם מחויב ליתן השני כמבואר שם בטור ובש"ע ולפי מה שפסק רמ"א בהג"ה בש"ע סימן צ"ג סעיף ג' וז"ל ויכולין ב"ד לתקן במקומותם שהיתומים יסלקו אותם כשירצו להיות פטורין ממזונות וכן נתפשט המנהג במדינות אלו א"כ שוב פטורין מכל תנאי ב"ד גם מדירה כי מזונות ודירה בחדא מחתא מחתינהו וכן מבואר בבית שמואל סי' צ"ד אף שכתב כן רק לענין תובעת כתובתה היינו לפי שכתב כן בדברי הב"י בש"ע דפסק שם כאנשי גליל בסי' צ"ג משא"כ לפי תקון ומנהג שלנו שהוא כאנשי יהודא וכן משמע ומבואר בתשובת מהר"מ גלאנטי סימן קכ"א וכן עשינו הלכה למעשה כמה פעמים בק"ק פראג במושב ב"ד כשסלקנו האלמנה סלקנו אותה מכל וכל הדין פשוט כביעתה בכותחא וא"כ עלה ברעיוני שהפסק דין שפסקו לחייבו היורשים לתת לאלמנה דירה אחר סילוק כתובתה היה מצד צוואת בעלה שציווה כן לפני מותו וא"כ היה נ"ל לומר דכל כה"ג כיון שהיא רק דרך מתנה אזלינן בתר אומדנא (כדאיתא בב"ק דף ק"י ע"ב ע"ש) דעת הנותן דאדעתא שזינתה להכניס רשעה לתוך ביתו אדעתא דהכי לא ציוה לגרוע כח יתומיו וליתן לה דירה וראוי לקיים בה וכי מצא בה ערות דבר ויצאה מתוך ביתו ואין לדמות דבר זה להיכא דיש לה דירה מתקנת חכמים דאמרינן לא פלוג חכמים בתקנתן משא"כ היכא דנתן לה בעלה דרך מתנה בעלמ' וזו הוא תקנתה שלא תקלקלה שוב דכשלא יהיה לה דירה אזי תקח לבעל ובעל' משמרה שוב שמעתי שעיק' מטרין של פסק זו הוא ממנהג דייני ק"ק פרנוקפורט שנהגו לפסו' כן וכב' חקרתי אצלם דמהיכי יצא להם לפסוק כן ליתן ריוח בין הדביקים לחלק בין מזונות לדירה והוא נגד הדין לגרוע כח היתומי' ולא מצאו מענה לדבריהם כי אם שקבלו מדייני קשישאי אשר בארץ החיים שמחוייבים היורשים ליתן לה דירה וכלי בית אף לאחר שסילקו אותה ופטורין ממזונות אף שהוא מילתא דתמיהא להוציא מהיורשים מ"מ אם קבלו בידם מדייני מומחה ז"ל ח"ו לסתור קבלתם שקבלו מזקני הדור והבו דלא לוסיף עלה היכא דזינתה כיון שע"פ הדין שוב אין לה דירה לפי מנהגינו כאנשי יהודה ומכ"ש ואצ"ל במקומות שלא נתפשט מנהג ק"ק פ"פ כל שסלקו האלמנה שוב אין לה דירה כלל כמו מזונות והוא ברור נ"ל הקטן יעקב: