שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה קכא

שאלה קכא ממדינת אנשב"אך על דבר שעיקר משא ומתן שלהם בקרקעות שדות וכרמים שלוקחין ומוכרין לאחרים אי יש להבנות חלק בשח"ז שלהם באותן קרקעות כיון שכתב בשח"ז חוץ מספרים וקרקעות אי גם קרקעות אלו בכלל או לא.

תשובה הא מלתא כבר אמורה בתשוב' חינוך בית יהודה שאלה קי"ג לענין ספרי' וקרקעות ושם נדפס תשובה בשם הרב המופלא מהר"ש שאטין כ"ץ מפ"פ ופסק דאין כוונתו רק על ספרים שלקחום לקיימ' ולא באלו שנושא ונותן בהם אע"פ שעיקר ראייתו אין מוכרחת כל כך שכתב וז"ל והדבר מוכרח מהטופס דשטח"ז בעצמו במאי דנהגו לכתוב שקיבל עליו הנותן בח"ח ובש"דא שלא ליתן שום שטר מתנה כדי להבריח נכסי' לגרוע כח שטח"ז ההוא ובודאי דנהגו כן דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ליתן שטח"ז כי היכא דתקפוץ לנסב אותם אם אית' דלא יטלו מן הקרקעות וספרי' כאלו אכתי נאמר מה הועילו בתקנתם כי עדיין יכול להבריח כל נכסיו באופן זה שיקנה בכל מעותיו קרקעותיו בחייו וישכירי לאחרים כדי שלא יטול חתניו כלום עכ"ל והנה באמת אי משום הא לא ארי' דלא חיישינן חששא רחוקה כי האי דלא יתן אדם כל מעותיו בקרקעות כי הפוך בעיסקא טב מינה ומאה זוזי בעסקא כדאי' ביבמות וכן בספרים הן ותגרי תגריהן אינו רואה סי' ברכה לעולם ועוד לא ידעתי איך נעלם ממנו שהרי כתב ג"כ בנוסח שטח"ז בש"ח ובח"ח שלא להפקיע כח שטר זה בשום תחבולה וערמה בעולם א"כ גם זה בכלל וא"כ הועילו חכמים בתקנתן שפיר ולא חיישינן כלל לערמה ומ"מ הדין דין אמת כיון דעיקר הטעם הוא דכותבין חוץ מקרקעות וספרים לפי שקרקעו' אדם מניח לבניו שמחזיק בנחלת ואחוזת אבותיו ומה"ט גם נחלת שדה וכרם בכלל דלא כמ"ש שם בתשובת חינוך סי' קי"ב וכן ספרים שיורש מאביו אין דרכו למכור אמת קנה ואל תמכור מש"ה אינו נוטל מהם שטח"ז אבל קרקעו' וספרים שמסתחר בהם גם הבת נוטלת בשטח"ז ובקרקעות מנ"ל היינו מה ששווים יותר משליש ממה שיש לו כגון שהוא עושר לערך ששת אלפים והקרקעות הם שווים ג' אלפים כיון שהם קרקעות שמסתחר בהם גם הבת נוטלת בשטח"ז מה ששווים יות' משליש עשרו אבל מה שמגיע עד שני אלפים שהוא שליש מעותיו וכבר אמרו חז"ל לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקעות וזה נכלל בכלל התנאי חוץ מקרקעות עד שליש מעותיו כי מסתמא אדם מצדיק מעשיו בשעת מותו והיתה כוונתו לקיים בעד שליש מעותיו מקרקעותיו שכבר לקח כדברי חז"ל אבל המותרת אינו בכלל התנאי ויש להבת חלק בהם מכח שטח"ז בהסכמת מהר"ש כנ"ל:

הקטן יעקב: שאלה קכב אחד שנתן לבתו שטח"ז כנהוג לה וליוצאי חלצי' והבת נתנה בחייה לא' מבניה במתנה גמורה בכל אופן המועיל אי יפה כח המתנה או לא:

תשובה הנה לפום ריהטא היה נראה שדין זו נוטה לאומר נכסי לך ואחריך לפלוני שיש בזה הרבה חילוקי דיני' כדאי' בש"ס דב"ב והובאו בח"מ סי' רמ"ח יע"ש ברם כד מעיינן שפיר תראה שזה אינו כי כבר נשמר מזה הר"ן בפ' יש נוחלין וכתב וז"ל וכדי שלא ישתבש אדם בהלכה זו ללמוד ממנה לאותן שכותבין בשטרי מקח וממכ' ומתנה לך וליורשך ולבאים מכחך שיהא הדין נוהג כמו שאמר כאן אני כותב שלא נאמרו דברי' שבשמועה זו אלא באומר אחריך אבל באומר לך וליורשך שופרי דשטרי הוא שהמתנה או המכר לא יהיה לו הפסק שכן כותבין למכור ולהשכין ולעשו' כל חפצם כנפשם וא"צ כי אם לשופרי דשטרי בעלמא עכ"ל ודברים פשוטים הם ולא נמצא מי שחולק בדבר זו גם בש"ע סימן רמ"ח סעיף ז' בהג"ה כתב כן וז"ל אבל מה שכותבין בשטרות לך וליורשיך אינו אלא לשופרי דשטרי וכתב שם הסמ"ע וז"ל ויכול למכרה וליתן לכתחלה ולהגבותו לבע"ח בכל שאר קניינים שלו עכ"ל ואל ישיאך לבך לומר שהרי גם שם בהג"ה סיים ויש חולקים ונרשם שם תשובת הרא"ש כלל פ"ז סימן ד' דע שהוא טעות גמור כי האי יש חולקים לא נמצא כלל לא בב"י ולא בד"מ ואדרבה נראה בדבריהם שהעתיקו לדעת הר"ן לדעה חלוטה ומסכמת מהכל רק האי ויש חולקין קאי אדין שלפנינו במ"ש ואחריך ליורשך מעכשיו וכו' וכן מבואר בב"י להדיא שכתב שם וז"ל ומ"ש רבינו אבל נכסי לפלוני ואחריך מעכשיו ליורשי וכו' ושיש חולקים עליהם עכ"ל והוא ברור עכ"פ זכינו לדין בנדון שלפנינו שיש להבת כח בשטח"ז שלה כל ימי חייה בריצוי בעלה למכור או ליתן למי שתרצה בלי פקפוק כלל ויש ללמוד עוד מזה על דבר מה שפסק רמ"א בש"ע ח"מ סימ' רפ"א סעיף ד' בהג"ה וז"ל כתב לבתו שטח"ז וכתב לה וליוצא חלצי' בנותיה ובניה נוטלין בשוה הואיל ולא כתב יורשי' יוצאי חליצה ודין זה הוא לקוח מדברי הרא"ש כלל פ"ה סי' ג' ותשובת מהרי"ו בדיני' והלכות סימ' כ"ז והוא מוסכם מכל אחרונים בלי חולק (אך שמחדש מקרוב נדפס תשובה חדא הנקרא פנים מאירות סימן ל"ז מלאו לבו לסתור דין זה אבל באמת אין דבריו ברורין ומוכרחים כלל ולא ידעתי איך עלה על דעתו להשיג על גדולי ראשונים ואחרונים בלי ראיה מספק' כלל וכבר שקל למטרפסי' שנדפס על תשובה זו השגות בדברי גזומים קונטרס א' הנקרא פנים מסבירות) ולפמ"ש נ"ל היכי דאביה ואמה השיאו לבנותיהם וכתבו להם שטח"ז על נכסיהם כנהוג כראוי ומוחזק הרי דהוי כהתנו אביהם ואמם בפי' שבשטח"ז שלהם לא תקחו הבנות רק כחצי חלק זכר ולא יותר ודברי הפוסקים שכתבו שנוטלין בשוה עם הזכרים לא מיירו בהשיאו בנותיהם ונתנו להם שטח"ז והוא נ"ל ברור בלי פקפוק ואם הניחה עוד בנות פנוית אם לא צותה אמם קודם מותה שיקחו בשטח"ז שלה כמו אותן הבנות שכבר השיאו אזי יטלו אותן בנות פנוית חלקם בשוה עם הזכרים בשטח"ז של אמם כפסק הש"ע (דהיינו לבד מאותו חלק שיורש הזכר מחמת אחיותיו שכבר נשאו וק"ל שהם נוטלים רק החצי חלק והמותר יורש הזכר) כי אפשר שבכוונה עשתה זאת כיון שלא השיא' בחייה שתירוש הפנויה יותר כי היכי דלקפוץ עליה לאנסובי כל זה נ"ל ברור לדינא הקטן יעקב: