שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה פ

שאלה פ באחד שנסע לדרכו ולא היה בביתו ואשתו כרעה ללדת והמליטה זכר בכן הלך חמיה אבי בעלה וכבד את ראובן למול את נכדו וקודם יום המילה בא אבי הילד בעל הברית ובא שמעון המוהל ותבע לו מאחר שנתן לו ת"כ בפועל ממש זה זמן רב שאם יוליד אשתו זכ' שיהא הוא המוהל ותבע לו ואבי הילד מודה לו שדבריו כנים אך ורק שטוען כיון שלא היה בביתו בשעת לידת בנו ואביו כבר כבד לאחר למול אינו רוצה לסתור רצון אביו כיון שיהיה לאביו מורת רוח אם יכבד לאחר ושאלתי את המוהל ואת אבי הילד למה באמת נתן לו ת"כ על כך והשיבו לפי שזה המוהל היה רבו ושדכן שלו ושאלו את פי להורות להם הדרך אשר ילכו בה: תשובה הנה לפום רהיטא היה נראה דיש התרה לשבועה זו אע"ג דלא נעלם מאתי תשובת הרא"ש כלל י"ב וז"ל דאדם הנותן לחבירו את בנו למולו נ"ל דבר פשוט שאין לו קיום אלא בתקיעת כף או בקבלת חרם אז כופין אותו לקיים ת"כ או ק"ח או שבועתו וכ"פ בי"ד סימן רס"ד סעי' א' בהג"ה מ"מ הא כתב הט"ז שם ס"ק ז' וז"ל כופין אותו לקיים מ"מ יש לו היתר על השבועה ודאי יכול להתיר שבועתו ע"י שלשה כשאר היתר שבועת כנ"ל פשוט עכ"ל הט"ז ואם כן הכא גם כן יש היתר לשבועתו אע"ג דאין פותחין בכבוד אביו כמבואר בסי' רכ"ח סעיף י"א מ"מ יש לו היתר ע"י חרטה:

אכן צ"ע מצד א' הא הוי כנשבע ע"ד חבירו לתועלתו דאין לו היתר שלא כרצונו ודעתו כדאית' בנדרים דף ס"ה וכן מבואר הסכמת הפוסקים כדאיתא בי"ד בטור וב"י בסי' רכ"ח באורך ואע"ג דאין זה נודר בשביל טובה ממש שעשה לו אע"פ שהיה רבו ושדכן שלו מ"מ אין זה טובה כיון שבא בשכרו שהרי קיבל הימנו שכר לימוד ושדכנות שלו ותו דלא מקרי בשביל טובה אלא דוקא כשמקבל טובה מחמת נדרו דומיא דמשה מכח שנדר לו נתן לו יתרו בתו וכן צדקיהו היה מסור בידו להורגו ועל ידי השבועה הניחו וכן משמעות לשון התוס' והרא"ש שם וכל הפוסקים אבל אם קבל טובה זמן רב מקודם ואח"כ נדר לו מעצמו איזה דבר ודאי דאין זה בכלל נודר בשביל טובה שעשה לו והוא פשוט מ"מ הוי כנודר אף בלא טובה לדעת חבירו דלדעת גדולי פוסקים ג"כ אין לו התרה שלא ברצונו ושלא מדעתו וכדאיתא שם סעיף ך' בש"ע בשם ויש אומרים וכ"פ בש"כ שם ס"ק נו"ן וכ"פ בתשובת מהר"י טראני חלק י"ד סי' מ"ז וזה נ"ל פשוט כוונת הש"ע דכתב כופין אותו לקיים שבועתו וקשה לפי דעת הט"ז למה סתם הדברים וכתב כופין הלא יש התרה לשבועתו אלא ודאי כיון שאין לו התרה בלי רצון מי שנשבע לו וזה תבעו ואינו מרוצה לכך כופין אותו וק"ל וגם אין מקום לומר כיון דהוי לדבר מצוה לקיים כבוד אב יכול להתיר אף בלא דעת ורצון חברו דהא מה"ט אפילו נדר על דעת רבים דאין לו התרה מ"מ לדבר מצוה יש לו התרה אכן כד מעיינין יראה דגם זה אינו דהא דיש לו התרה היינו דמסתמא ניחא להו בהתרה אבל אם אמרו אותן רבי' בפי' שלא להתיר אפי' לדבר מצוה אין מתירין כדאיתא שם סעיף כ"א בהג"ה א"כ גם כאן צריכין דעתו ועוד דאין זה דבר מצוה דכבוד רבו עדיף מכבוד אביו ואף אם המוהל רוצה למחול אסור הוא לו דהוי כממאס במצוה זו ומה"ט אפשר דאין יכול לומר כאלו התקבלתי דעיין בנדרים דף כ"ד ע"א בר"ן בשם הרשב"א כתב דדווקא בפרעון יכול לומר כאלו התקבלתי שהרי אף שפרעו יכול לחזיר לו ע"ש ובי"ד ס"ס רל"ב וכאן כיון שאין לו למאוס במצות מילה ודאסיר למחול לו או לומר כאלו התקבלתי נ"ל פשוט דיש למול המוהל שנתן לו אביו הת"כ וכן הורתי למעשה נ"ל הקטן יעקב: