דלג לתוכן הראשי
כוונות

שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה עז

שאלה עז באשה שטבלה ולא היה בעלה…

שאלה עז באשה שטבלה ולא היה בעלה בעיר בליל טבילתה וטבלה כדי שאם יבא בעלה למחר שתהיה טהורה וקודם שבא בעלה מצאה כתם מה דינה: תשובה נראה פשוט דפוסקת באותה יום ומונה למחרת אע"ג דעכשיו נוהגין להחמיר דאפי' אשה שרואות כתם צריכה להמתין ה' ימים וכדאי' בי"ד סי' קצ"ו סעיף י"א ואין חילוק בין שמשה או לא שמשה מ"מ כיון דמצאה כתם שצריכה להמתין חומרא בעלמא היא כמ"ש שם הש"ך ובספרי תורת השלמים ובסולת למנחה שם ע"ש וכיון שאין בעלה בעיר הוי כרואת תוך ימי ספירת' שפוסק' באותה יום ומונה למחרת כמוסכם בכל הפוסקים וגדולה מזו כתב הב"ח דאפי' בראייתה ממש אין להחמיר כשאין בעלה בעיר דלא גזרינן בהכי והכי משמע מלשון הרב בהגהות ש"ע שלא כתב לאסור אלא בשלא שמשה ולא כשאין בעלה בעיר עכ"ל הב"ח ואף שלא נעל' מאתי שהש"כ והט"ז השיגו על הב"ח בזה מכח תשובת תרומת הדשן ומהרי"ק שורש ל"ה שכתבו שנהגו להחמי' אף באין בעלה בעיר היינו ברואת ממש כמבואר שם בתשובותיהם והבו דלא לוסיף עלה במציאת כתם ואין בעלה בעיר ואפשר דמהאי טעמא אתי שפיר שהשמיט רמ"א הא דאין בעלה בעיר לפי שכתב המנהג לאסור אפי' במציאת כתם ולא שמשה ולא רצה להחמיר כולי האי ואולי אף באין בעלה בעיר ובכתם כי בכתמים להקל שומעין וכנ"ל להלכה ולמעשה וכן מצאתי בתשובת פני יהושע ס"ס י"ב שפסק שאין לנהוג כלל שום חומרא אפי' בראתה אחר טבילתה ע"ש וכנ"ל: הק' יעקב: שאלה עח אשה אחת שבאתה מבית הטבילה והזכירה את עצמ' שבבית הטבילה שאלה ובקשה מאשה אחרת לשאול לה מסרק ושאל לה אך ששכחה אם סרקה עצמה קודם טבילה או לא.

תשובה גרסינן בש"ס דב"ק דף פ"ב שעזרא תקון שתהא אשה חופפת וטובלת ומקשה הש"ס דאורייתא היא דכתיב ורחץ בשר' במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למי' את בשרו את הטפל לבשרו ומה נינהו שער' אמרי דאורייתא לעיוני דלמא מקטר אי נמי מאוס מידי משום חציצה ואתא איהו תקון חפיפה פרש"י חפיפה במסרק להרחק' בעלמא לכאורה משמע מפרש"י דעיקר תקנת עזר' בחפיפה היינו במסרק דוקא ואי לא סירקת את עצמה כאלו לא חפפה כלל אכן בתוספ' בנדה דף ס"ח ע"א ד"ה כך אמרו כתבו דסריקה במסרק הוא רק חומרא בעלמא וכ"כ הרא"ש שם וכן נראה עיקר דבלשון חפיפה אינו נכלל הסירוק רק חפיפה בחמין וכדתנן בנזיר נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק הרי להדיא דאין הסריקה בכלל חפיפה וכן הוא בשבת דף נו"ן יע"ש וכן משמעות הפוסקים דכללו בכלל חפיפה חפיפת כל הגוף אף במקום שאין שער הרי דלשון חפיפה נופל על רחיצת חמין לבד אכן בירושלמי סוף פ' כל שעה אי' אשה נדה חופפת וסורקת ועיין בתו' דנדה דף ס"ו ע"ב ד"ה אם סמוך לחפיפה יע"ש מ"מ איך שיהיה אפי' נימא דגם הסריקה בכלל חפיפה כפירש"י מ"מ הא כתב הרשב"א והטור סי' קצ"ט וכ"כ בש"ע סעיף ח' וז"ל אבל אם לא חפפה כלל לא עלתה לה הטבילה עכ"ל מלשון כלל משמע דוקא שלא חפפה כלל אז לא עלתה לה טבילה אבצ אם חפפה במקצת עלתה לה טבילה וכ"ש שדרך נשים לפספס בשערן בשעת החפיפה דסגי כמ"ש הרמב"ן הובא בטור סי' קצ"ח סורקת או מפספסן ובפרט בספק ודאי דאין להחמיר כיון דהוא רק מתקנת עזרא להרחק' בעלמא וכפרש"י ועוד יש סניף להתיר ממ"ש הט"ז בי"ד בסי' ס"ט ס"ק כ"ד וז"ל ועוד יש טעם להתירו דבודאי עשתה האשה כדרכה ומלחה תחילה כעין הא דאמרינן גבי ק"ש טעה בוכתבתם סירכא נקט ואתי ע"ש אע"ג דבגוף הנדון דהתם אין דעתי מסכמת כמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל א' ס"ק ט"ו ע"ש היינו משום דהתם אתחזק אסורא משא"כ בנדון שלפנינו גם איכא הרבה צדדים להקל וששאלה מסרק גם שאר צדדי התיר שכתבתי אין להחמיר מספק נ"ל הקטן יעקב:

מקור הטקסט: הספרייה של דיקטה (סריקה ופענוח אוטומטיים, CC BY-SA 4.0; ייתכנו שיבושים). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?