שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה סט

שאלה סט עני אחד שנשלח לו בשר ממדינה בע"ש אחר חצות וכתב בו שמכבד אותו בשר לאכול בשבת וכן הטמין אותו לאכול בשבת בלי מליחה והדחה תחלה אח"כ נפל לו ספק אולי לא הודח ולא נמלח עדיין ושאל מה דינו עוד שאל השואל על טחול שנמלח בלי נקור מה דינו ובשר ששהה ג' יום שהורה חכם אחד שמותר לבשל אחר צליה אי טב הורה:

תשובה על דבר המאורע שנתבשל הבשר ואינו יודע אם נמלח הא מלתא כבר אמורה בדברי הט"ז סי' ס"ט ס"ק כ"ד בספק אם מלח הבשר שיש להכשיר מטעם ספק דרבנן להקל וכבר השיג עליו הש"ך בספרו נה"כ וכן הסכמ' בספרי מנח' יעקב כלל א' ס"ק ט"ו כיון דאיתחזק אסור' באיסו' דם וכ"כ שם בספרי סולת למנח' דלא כפר"ח שם שמסכי' לדעה הט"ז גם בבית הילל פסק לאסור ואפשר דגם הט"ז שפסק שם להתיר היינו באשה עצמה שנסתפקה אם מלחה דאמרינן מסתמא עשתה כהוגן משא"כ כנדון שלפנינו שנשלח דרך מתנה ודורן שדרך לשלוח קודם הדחה ומליחה שנראה יפה ומהודר יותר דוגמא לדבר דאמרינן ריש כתובות אבל נותן מים על גבי בשר לא מזדבן גם אין סברה לומר אם איתא דלא מלח ועדיין יש בו איסור דם אודע הוה מודיע לו וכדאמרינן ר' יוחנן בברכות דף כ"א אי משום הא לא תברא דשאני התם דהוא דבר שאין יוכל לעמוד עליו משא"כ כאן יכולין לעמוד עליו לידע אם נמלח או לא ע"י לחיכה בבשר ועל זה י"ל סמוך המשלח שאם יסתפק בו ירגיש הדבר ע"י לחיכה ואף שהמרש"ל אוסר הלחיכה בבשר כזה י"ל כמ"ש הש"כ בסימן מ"ב ס"ק ד' (ועיין שם בפר"ח דמתיר) מ"מ לאו כ"ע דיני גמירי וסברי דמותר ללחוך בו גם אפשר ע"י טעימת קפילא או מסל"ת או ע"י הדחה לדם בעין שעליו ואז מותר הלחיכה אליבה דכ"ע ואפי' לאכול ממנו ומהני טעמא ג"כ אין לדמות להא דאותו ואת בנו כיון דהת' א"א לעמוד מעצמו על הדבר גם לא איתחזק אסורא משא"כ בנדון שלפנינו דאפשר לעמוד על הדבר ואיתחזק אסורא ומן הסתם משלחין בלא הדחה ומליחה כמו שכתבנו ובר מן כל דין איך נתיר דבר שאפשר להתברר אחר שבת לשאול את פי המשלח אי נמלח כדינו או לא והוא דבר המתקיי' לכן באיסורא קיים ובתשובת פנים מאירות שאלה י"א רוצה להקל מכח דמיונות רחוקות מהא דבכור ואותו ואת בנו ובאמת יש לחלק בכמה גווני והא ברור (וגם מ"ש שם בסוף אותו תשובה וז"ל ונפלאתי על הגאונים בי"ד סימן שי"ו גבי הלוקח וכו' והם הט"ז והש"כ והדרישה כאלו נתעלם מהם סוגיא דש"ס דבכורות המעיין שם בסוגיא יראה דמעיקרא לק"מ כי פשטא דש"ס ג"כ הכי הוא דלכך בבכור בלוקח תליא מילתא לפי שיודע שקונה אותה לקיים לגדל ולדות עליו לחקור אם בכרה משא"כ המוכר סובר שקונה לשחיטה והתם באו"ב כיון שמוכר יודע שסתמא לשחיטה קונה ויודע ששחט האם עליו להודיע נמצא שהמה רק פשטא דמילתא נקטו ותו אין השגה ותמיהא כלל על דבריהם) גם מ"ש שם בתשובה לצדד להקל מטעם שבודאי מלחו תחלה כיון שהשליח לא היה יכול לבא אלא סמוך לשבת שלא היה שהות כל כך למלח ולבשל על שבת גם זה אינה אומדנה דמוכח דאולי היתה כוונת המשלח למלוח זמן מה לכבוד שבת ולהטמין אותו סמוך לשבת או לצלות אותו בשפוד על ידי מליחה קצת שאין צריך שהות כל כך ובלא"ה כיון שהוא דבר שאפשר להתברר אין צד כלל להיתר על ידי ספק ואפילו בס"ס יש להחמיר כאשר בארתי בסוף קונטרס הספיקות שלי ע"ש בכן אמרתי שלא לאכול התבשיל בשבת מטעמים אלו ואחר השבת נתברר הדבר אצל המשלח שלא נמלח הבשר וששתי שלא בא התקלה ע"י וכן נ"ל להורות וע"ד הטחול שנמלח בלי נקור כבר העלתי בספרי מנחת יעקב כלל ל"א לאיסור כדעת הט"ז וכן ראוי להורות מ"מ אם נמלח עם בשר ויש ה"מ בדבר אפשר דהמיקל לא הפסיד וכ"פ מהרש"ל ובהלכות קטנות ח"א סי' רצ"א וע"ד הבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה כבר העלתי בספרי מנחת יעקב כלל ד' ס"ק ב' וג' שאין לו שום תקנה לאוכלה מבושל אפילו מלחו וצלאו תחלה ואל תשגיח בתשובה חדשה שנדפס אצל ליקוטי פרדס שהתיר שהוא הודה ולא בוש שנתעלם ממנו כל דברי שם הקטן יעקב: