שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה סז

שאלה סז נמצא מחט בעובי ירך התרנגולת מה דינו גם בנשבר הגוף סמוך לגוף בשעת שחיטה מה דינו:

תשובה הנה כבר ידוע מחלוקת האחרונים הובאו בי"ד סימן נ"א כי הרא"ש בפרק א"ט הובא שם בטי"ד וז"ל הרא"ש שם לכאורה משמע דאף בבשרא אי משתכח כה"ג מחט בירך הבהמה וקופא לצד חלל הבהמה טרפ' דאימר מן הדקין באתה ודרך חודה נכנס בירך דאי מן החוץ באתה היאך נקבה בקופא כל עובר הירך ועברה עד סמוך לחלל הגוף ומיהו חומרא גדולה היא זו ובבשרא בין קופא לגאו בין קופא לבר כשרה וכן נוהג עלמא לפי שהבהמ' מחחככת ונתחככה בכתלים אפי' נכנס' דרך קופא דוחק ועובר בעומק הירך עכ"ל והובא בטור לשון זה לפסק הלכה ומדייק הב"ח מדנקט הטור דין זה בבהמה לפי שדרכה בחיכוך אבל בעוף אפילו נמצא בירך שלו כשצד עב כלפי פנים יש להטריף והט"ז השיג עליו שם בסי' נ"א ס"ק ד' וכתב וז"ל ונרא' לע"ד מדכתב הרא"ש בזה שלא מצינו בש"ס לאסור בבשר אפי' בקופא לגאו אלא בכבד וכו' ממילא גם בירך העוף אין לאסור דהא מצינו גם בעוף שלפעמים נכנס בכותל במקו' צר וכו' וגם רש"ל וכו' והפר"ח ס"ק ד' השיג עליו וכתב וז"ל ולא נהירא דאטו משום דלפעמים נכנס במקום צר דהוי מלתא דלא שכיח נתיר איסור דאורייתא ואין להתיר אלא בבהמ' דוקא עכ"ל גם הש"ך פסק להחמיר כהב"ח גם בספר נה"כ כתב על הט"ז ולא ידענא איך מלאו לבו לחלוק על הב"ח להקל בלי ראיה ע"ש ולע"ד דברי הט"ז נכונים דאין להוסיף על הטריפו' דמה שמדייק הב"ח מדנקט הרא"ש בהמה אין זה דיוק כלל דבעוף פשיטא דתלינן מצד חוץ בא אלא דבבהמה שהירך עב מאד איכא למימר דאי מן החוץ באתה היאך נקבה בקופא כל עובי הירך ועברה עד חלל הגוף כמבואר להדיא מלשון הרא"ש אבל בעוף דנשחטה בחזקת היתר עומדת ותלינן שמן החוץ בא דאי מבפנים באתה היתה ניכר הריעותא מבפני' והוא ברור ומה שטען הפר"ח דהוי מלתא דלא שכיח שנכנס במקום צר לו יהיה כדבריו מ"מ אפשר לתלות בדבר המצוי שדרך התרנגולים וכל מיני עופת הגדילם בבית ובחצר להתחכך בארץ תוך אשפתות לחמם עצמן ומשם בא המחט לתוכן ואולי דמשום הכי לא כתב הט"ז הטעם שדרכן להתחכך בארץ לפי שרוצה להתיר אף בעוף אשר תעוף בשמים ועל זה שפיר השיגו האחרוני' עליו אבל בעוף בייתות כמו אוזים ותרנגולי' וכיוצא בהם שדרכם להתחכך בארץ לית מאן דחולק ואף דאפשר לומר דבכל העופת יש להקל ולתלות שבא מכלובם שנתחכך בו מ"מ הואיל ויצא הדבר מפי גדולי אחרונים לאסו' יש לאסור אבל בעופות אלו כמו אוזים ותרנגולים וכדומה שדרך להתחמם בארץ אין להחמיר כלל והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים דדוקא מחט בחלל הגוף אסרו ולא מה שהוא חוץ לחלל ועיין בספרי סולת למנחה כלל צ"ד דין ה' וכנ"ל וע"ד הגף התרנגולת שנשבר בשעת שחיטה נ"ל להכשיר כיון שהחליף הכנפים זה בזה כדי שלא יוכל לצדד הכנפים כדרך השוחטים וע"י שלחופי שהחליף הכנפים נשבר אזי אם שחט מיד ובדק שלא נצרר הד' מעבר לצלעות אזי יש להכשיר ולא חיישינן כזו שניקבה הריאה בשעה מועט' כזו כיון שעיק' הטעם כמ"ש הט"ז בריש סי' נ"ג כיון שמנדנד הכנף וזו לא יוכל לנדנד הכנפים ויש להכשיר רק לחתוך אבר המדודל וכן כתב האו"ה כלל נו"ן סעיף ח' והט"ז ס"ק ט' ע"ש ושבוע זו בא לפני גף העוף שנשבר באלכסון והעוקץ המחובר לגוף היה כאצבע גודל אבל מן אמצעית השבר וכ"ש מן העוקץ עצם החיצונה לא היה כשיעור אצבע גודל אך שהעוקץ החיצונ' היתה לצד חוץ לצד הראש ולא לצד הגוף מקום ששוכבת הריאה ואלו היה מודדין מן הגוף מקום הריאה עד עוקץ השבר של צד הראש היה רחוק מהשיעור והכשרתי עיין בש"ך סי' נ"ג ס"ק ח' נ"ל:

הקטן יעקב: שאלה סח בתרנגול מסורס שנמצא המעים דבוקים ונסרכים לעור ובשר מה דינו גם באתי לשאול הכרעתו למעש' בדין שהביא בבית הלל סי' ק"י והביא שם פלוגתא גדולי ישראל על כן רצוני לידע כיצד יורה המור' למעשה:

תשובה הנה הדין זה ערוך לפנינו בש"ע סי' מ"ו סעיף ב' בהג"ה וז"ל וכן אם מצא המעיים בין עור לבשר ונמצא תפור שם יש לחוש שיצאו ונתהפכו אבל אם לא נמצא שם תפירה ולא ניכר שם שנקרע ולא היה ניכר בה שום ריעותא כשרה עכ"ל ומדייק הל"ח מזה דאם נמצא בני מעיים דבוקים בבשר וסמוכי' לעור דיש להטריף והש"ך שם ס"ק יו"ד השיג עליו דאין להטריף אא"כ הי' בה ריעותא מחיים וכן הסכמת הפר"ח נ"ל עיקר כיון שכ"כ האו"ה כלל נ"ה להדיא וגם אם לא נכתב ראוי לכתב דהא גדולה מזו מצינו בפא"ט דף מ"ח דאי איכא ריעותא בדופן תלינן בדופן וכשיר' וכן הסכמת הפוסקי' כמבוא' סי' ל"ט אע"ג דריאה עלולה לענין סרכות אפ"ה תלינן בה כיון דריעות בדופן לפנינו תולין הקלקלה במקולקל ה"ה כאן שמנ' של הסירוס לפנינו ודאי תלינן מה שנדב' ונסרך המעים לעור ובשר הוא מחמת מכה וכאב הסרוס ולא מחמת המעים שיצאו לחוץ כיון שלא היה לה ריעות' מחיים ומה ששאלת ממני לידע הכרעתי למעשה בדין פי' קודם שנודע תערובת הנה אף שאין מן הראוי להכניס ראשי ורובי בין גדולי המורים אך כבר מלתי אמורה בספרי סולת למנחה כלל מ"ג דין א' דעיקר כדעת הפר"ח בקונטרס אחרון בהשגותיו על בית הלל זרק מה שפי' קודם שנודע התערובת יש להתיר והרביעית בשר שלא פירש יש לאסור ולא אמרינן במה נפשך כיון שהוא מבהמ' אחת ע"ש מלתא בטעמא גם הנה"ך השיג כה"ג על הט"ז בסי' ק"י ס"ק ה' ע"ש ודלא כפנים מאירות בסימ' ק"ה שנמשך בזה אחר דעת הט"ז והב"ה גם שאר דברים שהאריך שם ובסימ' ק"ו רוב דברים הם שלא לצורך כי הכל נכללו ונתבאר היטב בטוב טעם בספרי מנחת יעקב כלל מ"ג יעויין משם ותמצא נחת ובודאי היה ממנו בהעלם דבר ע"ש הקטן יעקב: