שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה סא

שאלה סא שוחט אחד שהתחיל לשחוט ושחט מקצת העור ושהה ושחט אח"כ במקום אחר וחתך את העור שחתך בו מתחלה וכבסו אותו היטיב ובדק וראה שלא נחתך כל העור והכשיר הבהמה אי שפיר עביד גם תרנגולת שחוט יוצא מפיה ומשכו בה וראינו שהוא תוך הושט ולא יצא לחוץ כיצד ישחוט אותה וא' ששחט בלילה ונתכבה הנר באמצע שחיטה מה דינו: תשובה על דבר השוחט אם לא יצא דם פשוט שאין כאן חשש כלל כיון שלא יצא דם ולא חתך כל העור אלא אפילו יצא דם דמשמעות הרמ"א בהג"ה ס"ס כ"ג להטריף וגם הט"ז מסכים עמו בחומרא זו אכן דעת מהרש"ל להקל היכ' דלא חתך כל העור וכן מצדד הש"ך להקל כדבריו בה"מ והפר"ח כתב היכא דלא חתך כל העור יש להתיר בפשיטות וכן נ"ל עיקר כי מ"ש הט"ז דאין דם בעור אשתמיטתי' ממנו סוגיא דש"ס דיומא דף מ"ח ולא מדם העור הרי שיש דם בעור ובאמת לא ידעתי מה חשש איסור יש בזו אם רחץ העור היטב שאי אפש' לומר שדם סותם הנקב וכי אין יכולין לראות ולבדוק אם חתך כל העור וכי סומין אנחנו והוא חומר' יתירה בלי טעם לחשו' לנקיבות הושט כיון שאין העור נחתך כולו ול"ד למריטת הנוצה שעור הוא דק וניקבת ע"י מריטת הנוצת כולו משא"כ בעור הבהמה שאפשר לעמוד על הבדיקה ויפה עשה השוחט ובודאי הוא מומח' וקבל כן מרבו ומ"מ אין ראוי לכל שוחט לעשות כן רק ישאל למורה או בצירוף שאר שוחטים מומחים ועל מה ששאלת בחוט יוצא מפי התרנגולת נ"ל דיש לנהונ בו כהאי דמסמס קועיה דמא לשחוט הקנה לבדו ואע"ג דלכתחלה צריכן לשחוט אף בעוף שני סימנים מ"מ כאן הוי כדעבד דאי ישחוט הושט אתי לידי שהיה כשיחתוך החוט ואחר שחיטה יראה מהיכן חוט זה בא בכן יבוקש הדבר ונמצא שחוט היה משוך דרך הושט להזפק משם לקורקבן שם היה קשר החוטין שאכלה התרנגולת ולא נמצא בה ריעותא והיא כשרה.

ועל דבר כביות הנר באמצע שחיטה אע"ג דשחט בלילה בלי נר קי"ל דשחיטתו כשרה מ"מ ע"י כביות הנר מבעית השוחט תוך השחיטה ועושה שהיה טריפה נ"ל: הקטן יעקב: שאלה סב לפרש דברי הש"ך בסי' מ"ד ס"ק ט"ו ד"ה או כשנבראת כך וכו' גם נמצא בבהמה כוליא אחת גדולה מאוד וכוליא שניה נתקטנה מאד ולא היינו יכולין לעמוד על הבירור אם נעשה כן מתחלת ברייתה או לא מה דינה:

תשובה הנה בדברי הש"ך ראיתי הרבה משתבשין ומגיהן דבריו ובאמת הוא שלא לצורך והכי כוונת פירושו כי בכל בו כתב ניטל כשרה והיינו כשנבראת כך שאם ניטל על ידי חולי כיון שהקטינה פחות מכשיעור איך תחזור להכשרה עכ"ל וכ"כ הב"י ועל זה השיג מהרש"ל על הכל בו וכתב וז"ל ולא נהירא דהא במתני' קתני ניטל כשרה וכל ניטל משמע אפי' ע"י אדם או חולה אלא וודאי מיירי שניטל ע"י חולי או ע"י אדם ומה שמתמה הכלבו ע"י חולי איך תחזור להכשרה למה לא תחזור כיון שנעשה ע"י חולי ולא ע"י אדם כמו ריאה דאי נקבה וסביך בבשרה וכו' עכ"ל מהרש"ל ועל זה השיג הש"ך על מהרש"ל במה שהבין מהרש"ל מדברי כלבו שאף על ידי אדם טריפה זה אינו דהכלבו לא רצה למעט רק ע"י חולי אבל ע"י אדם גם הכלבו ס"ל דכשר כמ"ש המחבר באמת בש"ע והדרישה אלא דע"י חולי ס"ל לכלבו דטריפה דאיך תחזור להכשירה ומה שמתמה רש"ל למה לא תחזור כמו בריאה כתב הש"כ דלא דמי לריאה נמצא דברי הש"כ נכונים וכן למדתי עם תלמידי והוא נכון וע"ד שנמצאת כוליא אחת גדולה מאוד מאוד מעשה כזה בא לפני בק"ק פראג ודנתי להכשיר מדנתקטנה שניה שלא ע"י חולי כי ודאי נעשית כך מתחלת ברייתה ולכך נתקטנה השנייה ג"כ מתחלת ברייתה היינו רביתייהו ואפשר שזה נכלל בלשון הטור והרשב"א שכתבו ומראיתה מוכחת עלה ומ"מ לא רציתי לעשות מעשה עד שנשאתי ונתתי בזה עם גדולי הוראה והסכימו בזה להכשיר ובא הדבר בהיתר נ"ל הקטן יעקב: שאלה סג צייד אחד שצד עוף אחד שאינו שכיח בישוב וקבלה שהוא עוף טהור ונפסק רגלו מן הארכובה ולמטה אי חיישינן בזמן הזה לנשיכות נחש.

עוד באתי לשאול על טרפש הכבד שלא היה לו בשר כלל רק שני עורות היו קיימין אי יש להטריף כמ"ש בתשובת חינוך בית יהודה סי' ל"ט או לא גם אם יש לסמוך למעשה מה שפסק הט"ז בסי' כ"ז בנשברה השדרה ורוב בשר והחוט קיים או לא:

תשובה אף דמבואר בי"ד סימן ז' דבזמן הזה אין חוששין לנשיכו' נחש כי אין הנחש מצוי בינינו ואף שהש"ך שם השיג על הדין מ"מ בספרי מנחת יעקב כלל פ"ו עשיתי חוזק לדברי הש"ע בזה ע"פ הסוגיא מ"מ נ"ל דכל זה דוקא בעוף המצוי בישוב והמדינה לפי שאין הנחש מצוי בינינו משא"כ עוף זה שאינו מצוי בישוב רק שהוא ממקום רחוק ואולי באותן מקומות שכיחן ג"כ נחשים וחמירא סכנתא דאפילו בספיקא אסור וחוששין שאינו מצוי לשאינו מצוי לפי שאין אנו בקיאין בבדיקה יש לאסור ועל דבר טרפש הכבד לא ידעתי שום טריפות בזה וכי להוסיף על הטריפות יש ולא מצינו שום פוסק ראשון או אחרון וכ"ש סוגיא דש"ס שיש חשש איסור בזו דהא אפי' ניקב נקב מפולש גופא הוא חומרא שלא נמצא בש"ס רק דסופו ליטול הכבד הסכמת כל האחרונים דמה"ט אפי' קרום שעלה מחמת המכה וכל סתימה הוי סתימה וכ"ש סתימת הקרומין עצמו אם אין רואין שום רקבון וריעותא בקרומין אין כאן חשש איסור כלל וראיתי שם בתשובה שדבריו הם בלי ראיה כלל נגד משמעות הפוסקין ואולי תלמיד טועה כתבו גם שם בתשובה סי' מ"א ראיתו שהשיג על הב"ח בנתבשל קודם שנודע תערובת דמתיר לאכלן ע"ש וכבר עשיתי סמוכת לדברי הב"ח בספרי מנחת יעקב סוף כלל ל"ט ס"ק ח' ע"ש שנוצל מכל השגות של הש"ך והפר"ח ותשובה הנ"ל יע"ש ועל מה ששאלת בנשברה השדרה ורוב בשר וחוט קיים אם יש לסמוך למעשה להכשיר כמ"ש הט"ז ס"ס כ"ז בשם תשובת אחיו ר"י הלוי דע שבתשובתי חלק ראשון סימן נו"ן השגתי על כל דברי הט"ז ואחיו בזה הוכחתי דהוא אסור מדינא לדעת רוב הפוסקים ראשונים ושוב נדפס תשובת מהר"ץ וראיתי שבסי' כ"ח תחלת דבריו כיון לדעתי אך מכח דברי תוספות שהביא מהר"י לוי מפקפק בזה ובאמת ישבתי שם דברי תוספ' בטוב טעם וטריפה גמורה היא או אפילו נבילה נמי הוי כמו שהוכחתי שם בתשובה והוא ברור נ"ל הק' יעקב שאלה סד מהמופלא מהור"ר בנימין כ"ץ מקראקא בהיותו מ"צ בברוסיל וז"ל בשבוע זו הייתי בקרומביך על סעודת אירוסין ומדי עברי לשם נער רץ אחרי ובידו בית הכוסת ומחט תחובה בו באורך הדופן והנה כראותו אותו מיד הטרפתי אף שלא היה בידי שום ספר אף ע"פ כן אין זו צריך לפנים הלא הוא ערוך בסימן מ"ח הובא בט"ז בשם הג"ה ש"ד ואו"ה כלל נ"א דאם נמצא המחט בדופן בית הכוסת באורך טריפה וכו' וכתב הט"ז ולפ"ז אין היתר במצד א' אלא כשהמחט מונחת בחלל בית הכוסת גם בד"מ סימ' מ"ו הביא הג"ה זו ולא ידעתי למה לא הביאו בש"ע עכ"ל ושוב האריך מכ"ת בענין זה שראוי להחמיר כי הד"מ אשר מימיו אנו שותין וכל מדינת אלו נמשכין אחריו מי יקל ראשו נגד אלו המחמירין ע"כ תוכן שאלתו בקצרה:

תשובה הנני באמת תחלת דהאי הוראה אף שיש לו על מה שיסמכו מ"מ לא טוב עשה שהטריף מיד בלתי עיון בספר אף שהיה פשוט בעיניו עיני פקיחין מ"מ התורה חס על ממון של ישראל והיה מן הראוי להיות מתון בהוראה וכבר אמרו חז"ל אסור לתלמיד להורות במקום רבו אא"כ רחוק ממנו ג' פרסאות ומכ"ש שרבינו הן הן הספרים אשר נתפשטו בקרב ישראל ראוי לכל מי שהגיעו להוראה שלא יורה שום הוראה בלתי עיון תחלה בספר וכן קבלתי מרבותי נוחי נפש הגאוני' זצ"ל וביחיד שמעתי כן ממוח"ז זצ"ל הגאון המפורסם אב"ד ור"מ מהר"ש זצ"ל שהיה זקן יושב בישיבה וכסא הוראה בק"ק פראג זה ארבעים שנה ואעפ"כ לא הור' בלתי עיין בספר תחלה מה"ט וסמך לדבר אז לא אבוש בהביטי וגו' ובר מן דין ראוי לעשות כן במקום שאין בני תורה שלא יחשדו ויאמרו עמא דארעא שמחמירין עליהם שלא כדין מפני חסידות וכה"ג ואין חושש להפסיד ממונם שהרי הורה כן מבלי עיון בספר ודין גרמא על ידי שראו שהורה כן מבלי עיון בספרים רק על המרוצה ע"כ חשדו לו שהפסיד ממונם שלא כדין מצד החומרא ושלחו אל מורה אחר ואלמלי היה לפניה' מתון בדין כאלו מצע' על הפסד ממונם אזי שוב לא היה בודקי' ממנו למעלה רק שהיו אומרים כל טצדקי דאית לי' למיעבד עבד ואין לך אלא שופט ומורה שבימיך ואין בזה משום גונב דעת הבריות אלא משום והייתם נקיים מה' ומישראל וכה"ג מצינו בש"ס שאמרו חז"ל חזי דקשרו לכם עורבא יע"ש ומפאת זה מה שהתרעם מכ"ת על החכם שהורה להתיר אין עליו שום תלונה לפי דעתו שיש לו על מה שיסמוך ולא ידע כלל שכבר הורה מכ"ת לאיסור שלא יהדור עובדא ואורייתא הוא דרתח בי' ואחרי שהדבר במחלוקת שנוי' היה מן הראוי למנוע שלא להשיב מאפילו חצי דבר בעניין זה עד שאהיה נשאל מהבעל דבר עצמו אופן הראותו עד שיהא שניהם שואלין כא' גופא דעובדא היכא הוי כי בקל הדבר משתנה לפי ענין השואל להנשאל אך באשר הדבר מוטל עלי וגם חביבותא דמכ"ת לי אמרתי שלא להשיב פניו רקם ולא אשא פני איש כי הדבר היה תמוה בעיני מאוד על רמ"א שהביאו בד"מ דברי האו"ה והשמיטו בש"ע ואדרבה משמעות הש"ע בסי' מ"ח דכל שניקב המחט בצד אחד בבית הכוסת במקום העב יש להכשיר ובמקום הפסד מרובה אפילו בהמסס ואיך השמיט דברי האו"ה בזה להחמיר וכאשר תמה עליו הט"ז שכתב ולא ידעתי וכו' וכה"ג יותר יש לתמוה על הש"כ שהשמיט לגמרי חומרא זו אכן כאשר ירדתי אל העוין ראיתי שאין כאן שום תמוה על רמ"א ולא על הש"ך ונעתיק תחלה מקור דין זה שהוא מאו"ה כלל נ"א דין כ"ב שכתב וז"ל ומחט שנמצא בדופני הדקין ולא נקבה נקב מפולש וכו' אבל אם נמצא כעין זה בדופני בית הכוסת אפי' באורך בדופן שאין להבין באיזה צד פונה הקופא אפ"ה טריפ' כיון דחללה רחב אם איתא דדרך הושט עייל על הפרש איבעי לאשכוחי אמנם בתשובת מהר"ם אי' שמעשה בא לפניו במחט שנמצא בקורקבן ולא היה ניכר שום נקב בחלל הקרקבן וגם לא עבר המחט לחוץ אלא שנמצא שוכ' כמו בריח אורך המחט ברוחב דופן הקרקבן ואוסר וכו' ובהג"ה שם ובתשוב' הרשב"א התיר וע"ש סימן שע"ז מחט שנמצא בקרקבן וכולה נבלעת וכו' תלינן להקל דדרך פנים אתי דדרכו לבא דרך הושט עם המאכל ובהג"ה ש"ד כתב דמהר"ם אוס' בכה"ג וכן הו' בשמו ונ"ל דהמיקל לא הפסי' הרשב"א טעמו ונימוקו עמו אך טוב להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה מ"מ בעי בדיקה אחר קורט דם למאן דבעי בדיקה בניקב מצד אחד עכ"ל הרי זכינו דדעת רמ"א וש"כ לפרש בענין אחר דברי הג"ה ש"ד דלא כנראה מדעת הט"ז ומהרש"ל דכוונתו דוקא אם נמצא המחט תחובה תוך העור כבריח ואינו ניכר מאין באתה אי מבחוץ או מבפנים כדברי תשובת הרשב"א בקורקבן וא"כ אזלי לן האי כללא דכייל הט"ז דאין היתר במצד אחד אלא כשהמחט מונח בחלל בית הכוסת דוקא וכו' גם מה שתמה לא ידעתי למה לא הביאו בש"ע כי באמת דברי האלה והג"ה ש"ד אינם אמורים אלא כשמונח כבריח תוך העור ואינו ניכר כלל אם בא מבחוץ או מבפני' כהאי דקרקבן וזה פשוט וערוך לפנינו בש"ע סי' מ"ח סעי' י"א ובהג"ה שם דיש להכשיר בה"מ בקורקבן וה"ה בכרס ובית הכוסת דבחדא מחתא מחתינהו ובת בקתא היא ולזה מרמז ג"כ הש"כ במ"ש שם וכה"ג ( ומה"ט הוריתי ג"כ למעשה בנמצא מחט בקורקבן בשעת אכילה שאוסר הט"ז בסימן מ"ח ס"ק י"ח שלא כדעת מהר"ם מינץ שהוריתי בהפסד מרובה או לכבוד שבת כדעת רמ"א דכל כה"ג יש להקל דתלינן טפי שבא מבפנים דרך הושט כיון שלא ראה בשעת מליחה ריעותא מבחוץ ולא בשעת הדחה מסתמא לא ניקב מבחוץ גם הש"כ בנה"כ השיג על הט"ז בזה וכתב שאין דבריו מוכרחים) א"כ יפה עשה הפר"ח שהשיג על הט"ז במה שנראה ממשמעות דבריו דכל שתחוב בו המחט אף שניכר שניקב מבפנים גם כן טריפה מדלא אשכח על הפרש בזה יפה השיג שהוא נגד משמעות הש"ס וכל גדולי ראשונים ואחרונים דכל שניקב מצד אחד יש להכשיר אם לא בהמסס במקום הדק ושלא במקום הפסד מרובה כמבואר בש"ע ויעויין בתשוב' רדב"ז סי' קי"ג כי גם המחמירין שהוא הג"ה ש"ד ואו"ה בשם מהר"מ לא אמר אלא המונח תוך העור כבריח ואינו ניכר מהיכן בא וגם שם אין להחמיר אלא שלא במקום הפסד מרובה כפסק בש"ע ואם גם בנדון שלפניו המעשה כך הי' יש מקום להטריף אם לא שהי' הפסד מרובה בדבר אך כי על הרוב בבהמה גסה איכא הפסד מרובה בדבר ויש להכשיר אם המחט לא ניקב מעבר לעבר וליכא קורט דם מבחוץ או יבלת או נסרך למקום אחר כמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל פ"ט ס"ק ל"ב וכלל צ"ד ס"ק א' והוא מתשובת צ"צ סי' מ"ט ושער אפרים סי' ס"ב וחוט השני סי' ס"ט ומ"מ נסרכה ממש בעינן אבל נמצא נפוח קצת מצד חוץ ועב קצת ואין שינוי בבשר לריעותא אין להטריף דזה בא מחמת כאב המחט שנתחב בבשר חי ואין להוסיף על הטריפות נ"ל:

אבל אם יש קורט דם מבחוץ או סרכה וכה"ג מבחוץ ונמצא שם מחט אפי' לא נתחב בו יש להטרי' דחיישינן שניקב והבריא כדעת האחרונים עיין שם בספרי מנחת יעקב כלל פ"ט ס"ק ל"ג ודלא כצ"צ שם ומ"מ בהפסד מרובה יש לסמוך עליו כי גם הפר"ח מסכים עמו ע"ש ועל השניות מדברי סופרים ששמע שאיזה מורה סמוך עצמו על בדיקת צומת הגידין בזה ודאי שפתיו ברר מללו שאין אנו בקואין בדבר רק כמו שמסיק הש"כ בשם מהרש"ל ועט"ז שאם יש שם נפוח ונצרר דם יראה אם אין שם רקבון וריעותא בגידין אבל לא לסמוך על בדיקת צומת הגידין ממש נ"ל הקטן יעקב: שאלה סה בנוצת שנמצא תוך אווזות הפטמין כיצד יש לנהוג למעשה וכה"ג אם נמצא מים תוך חלל התרנגולים איך יש לנהוג ועל דבר העופות שהנוצו' על ראשיהם נראה גבוה משאר נוצה ויש חסרון קצת בגלגולת מבריאתם אם יש להכשירם גם נקב בטחול של עגלים מה דינם:

תשובה על דבר הנוצת שנמצא תוך אווזות בשומן שלהם הנה הסכמת גדולי האחרונים להקל כמ"ש הב"ח ס"ס נ"א ותשובה מ"ב סימן ל"ה וצ"צ מ"ח ואמונת שמואל סימן י"ג וכן הסכמת הפר"ח וכל האחרונים ומ"מ לבי מהסס בדבר לפי שראיתי בתשובת חנוך בית יהודא סימן מ"ד שכתב בשם הגאון הגדול מהר"ר מענדיל אב"ד דק"ק פ"פ ושמצא בשם תשובת כמה גדולי חכמי אשכנז להטריף ע"ש ואף שהמקילין הם רוב בנין ורוב מנין מ"מ צריך המורה טרם יכשיר לעיין היטיב איך הם הנוצות אם יש לו היכר שבאו מבחוץ או נתגדל בתוך השומן מרוב שומן ועכ"פ יבדוק הושט וכל בני מעיים על צד האפשר אם לא יהיה בהם ריעותא שיש לומר שנקבו נקב ואתי ונסתם ולא יסמוך על המתירין אם לא בהפסד מרובה כנ"ל ועל דבר המים שנמצאין תוך גוף התרנגולת גוף שאלה זו נתבאר בתשובת הב"ח סי' קנ"ז פסק דיש להכשירה כל שלא נראה בה ריעותא ויש לתלות בחולי כדרך הנפוחי' שיש להם מים בין עור לבשר והרוצה להחמיר יחמיר על עצמו ולא על אחרים ע"ש ועיין בספר פרי חדש סי' נו"ן ס"ק א' בעניין בהמה כה"ג ומסיק דאין להתיר שמה אלא בהפסד מרובה ע"ש מלבד ששמעתי מחכמי רופאים שיש חשש סכנה מאוכלין כזה שיש לחוש שיבא ג"כ לידי חולי וואשר זוכט וכה"ג שמעתי על התרנגולי' שרגליהם נפוחה אפילו בעצם התחתון שיש לחוש שבאו מחולי פדגר"א והאוכלים באים לידי חולי זו שהדבר מצוי לתרנגולים לכן שומר נפשו ירחק מהם ועל דבר התרנגולי' ואווזים שהנוצה על גבי ראשיהם נראה גבוה משאר הנוצה ורוב אלו אווזים ותרנגולים יש חסרון בעצם הגלגולת שלהם כבר העלתי בספרי מנחת יעקב כלל פ"ט ס"ק א' וגם בסולת למנחה כדעת המקילין וכן נדפס בתשובת לקט הקמח שם עיקר וכן ראיתי בבית מו"חז הגאון ובניו ונכדיו הגאונים שהורה בפשיטות להתיר אך ראיתי בתשובת חינוך בית יהודה שכתב מסברא דנפשו שיש לזהר לכתחלה שלא לקנות אווזות כאלו ועל פי תשובת זו נהגו כן איזה מורי' להורות כן ובאמת לע"ד הוא חומרא בלי טעם דא"כ גם בבני יונה מצינו כן ואמרינן בש"ס מעולם לא אסר לן יונה וכן כת' באו"ה כלל נ"ו דין י"ח וז"ל וכן תורים ויונה מותרים לא מצינו במינו של איסור ואם איתא לדעת המחמירין ימצא במינו של איסור ואין לנו להוסיף עוד סי' טמא מה שלא מצינו בש"ס פ' אלו טרפות בסימני עופות טמאים וטמא טמא יקרא ותו לא ועל דבר הנקב העגול הנמצאים בעגלים בטחול ג"כ העלתי שם להתיר בספרי מנחת יעקב ע"ש ועיין בתשובת עבודת הגרשוני סי' ק"ך וכמ"ש שם ראיות ברורת להתיר וכן פסק בפני יהושיע סי' ט"ו ואף שבספר לחם הפנים סימן מ"ג ס"ק ג' הביא דעת המחמירין מ"מ הסומך על דברי המקילין לא הפסיד ויתנו ראיות שבספרי עידיהן ויצדקו אף גם כיון שלא נמצא רק בעגלים הרי כשהם גדלים נסתמו הנקבים ונעשו כשאר כל הטחולים וכן הוא ברייתן (אף שי"ל כמ"ש לעיל סימן ס"א בחסר מקצת מן הורד ע"ש) מ"מ נ"ל דאין להחמיר הקטן יעקב: