שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה נט

שאלה נט מהמופלא מהור"ר יוזפא דיין מומחא דמדינת אנשבך אחד קנה בהמה והיתה הולכ' ביושר ולא ניכר בה ריעותא כלל לא בחייה ולא לאחר שחיטה אך שאח"כ באו שני יהודים ואמרו שהם היו רוצים ליקח בהמה זו שמכירין בטביעת עין אך ורק שהמוכר אמר להם שהיא צולע' כך קצת לפי שהירך נפל מהקערה שקורין שיסל"י ועכשיו שהיא אינה צולעת כלל אם היא מותרת כי חיישינן לאיפסק ואיעכל ניבה ואינו ניכר מעכשיו:

תשובה שאלתו שאלת חכם קבלתי ע"י הקצין המושלם כהר"ר שלמה פ"ו המדינה יצו' הנה בודאי כל שבידו נאמן לאסור כמבוא' הדין זה ברור בספרי מנחת יעקב על תורת חטא' כלל כ"ט ס"ק ז' ויעויין מה שם שחדשתי ותמצא נחת אכן נ"ל להתיר בנ"ד מצד אחר אף דהוא נאמן היינו במידי דודאי קים ליה ובקי בזה שהוא דבר הנראה לעינים והכל יודעין משא"כ באיברי' שבפנימי' שאין הכל יודעין מה שבפנים דמה שאמר המוכר אי"ז אוי"ש דע"ם שיסל"י גיפאלי"ן הוא רק על דרך האומד ובדדמי אף ישראל אינו נאמן על זה שאמר כן בדדמי מכח האומ' שרואה שצולע ואינו ראוי למלאכ' ע"כ אומ' ששף מדוכתי' דמי ששף מדוכתי' אולי נחלש ע"י חולי ברגלי' אחרונים ולא שף מדוכתא כהא דתלינן ואמרינן שגרונא נקטי' דהא מדינא דש"ס אינו נאסר אלא דוק' דאיעכל ניבי' ואף גם לדעת מקצת הפוסקים בעינן עכ"פ איפס' ניבה ואף גם למאן דמחמי' היינו היכ' שהבהמה היא שמוט' ירך לפנינו אב' כשהוב' לפנינו שלא נשמט הירך כלל לא אמרי' דאין אנו בקיאין אי איפסוק או איעכול ניביה כיון שאין כאן שמוטה לפנינו אף אם היו שני עדים כשרין מעידן לפנינו שנשמט פעם אח' הירך מדוכתא כיון שהוא לפנינו הדר בריא חזינן דלא איפסק ולא איעכל ניביה ודאי לא מטרפינן דכיון שראינו דהדרא לבריותא אין צורך לבקיאת דידן דאלו איפסק או איעכיל ניביה לא היה הדר בריא מכ"ש שאין כאן עדות ברורה רק ע"פ האומד ובדדמי דכבר מבואר בא"ע סי' י"ז דאפי' במל"ת חיישינן לבדדמי ובמידי דלא קים ליה ודאי אינו נאמן וכדי שלא להוציא חלק בלי ראיה אעתיק לו מה דאיתא בש"ס דכתובות דף ט' ע"א מהו דתימא התם דודאי קים ליה אבל הכא מיקם הוא דלא קים ליה קמ"ל דגם התם קים ליה הרי להדיא דאף בישראל דאינו נאמן אלא היכא דקים ליה ולא היכא דלא קים ליה וכ"ש שהבהמה היתה מהלכת ביושר גם אחר הפשטת עורו לא ניכר ריעותא ואף אם היה נשמט בודאי הדרא בריא שפיר לכן נ"ל שהבהמה כשרה אכן אם נודע לבעל הבהמה הריעות' זה ושמע מהמורה שצריך בדיקה ועבר ולא בדקי' אז יהיה מן הראוי למקנסי' ולא אוכל להאריך לע"ע מפני הטרדא כצפור הנודד מקנה ולא ישכון לבטח בדד עין יעקב גם נשאלתי בבהמ' שנתקלה ברגליה האחרונים ונעשה חגרת ברגלה אחת והשבתי שצריך בדיקה ברגל שחגרת בו אע"ג דמבואר בי"ד סימן ל"ד סעיף ז' בהמה שגוררת רגליה אין חוששין שמא נפסק החוט אלא אמרינן שגרונא נקטיה מ"מ הא תברא בצידה דוקא שלא נודע שנפלה אבל נודע שנפלה חוששין אע"ג דהתם לענין פסיקת חוט השדרה קאי ובעינן נפלה ממש שיש לחוט לפסיקת החוט משא"כ בזו שנתקלה לחוט ואינה גוררת רק רגל אחד שנתקלה בו אין לחוש לפסיקת החוט מ"מ כיון דאיכא ריעותא לפנינו שהוא חגרת ונתקלה איכא רגלים לדבר דרגל שנתקלה נעשה שמוטת ירך וצריך בדיקה בירך זו וכן יבוקש הדבר וימצא שהיתה שמוטת ירך ואיפסיק ניביה והטרפתי הבהמה:

הקטן יעקב: שאלה ס עצם שנמצא על הריאה וראינו שהוא מצלעות שבצדה כיצד יש לנהוג כי יש חלוק דעות בין האחרונים גם לפעמים נמצא סרכא עוברת ע"י משמוש וקודם הנפיחה נתקרע או נאבדה אי יש להכשיר הבהמה אי לא עוד יש לי לשאול על הא דאי' בש"ע סי' ל"ה סעיף ב' בהג"ה אם חסר מקצת מן הורדא יש לבדוק באונה או באומה מצד שמאל אם נמצא החתיכה חסרה דכשר כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים וקשה אם נמצא כן בגדיים וטלאים ודאי מסתמא כן הוא ג"כ בבהמות גדולות שהרי לא נשתנה מכמות שהיה:

תשובה על דבר עצם מצלעות שנסרך לריאה שבצדה הנה אף שהט"ז אוסר ושכן שמע ממהר"ם יפה מ"מ בשחיטו' אחרוני' כתב שנתפשט ההוראה בזה דלא כט"ז וכן הסכמת הפר"ח וכן הסברא נותנת כיון שעצם מצלעות הוא מונח שם תמיד לא חיישינן לנקיבות שאר אברים גם הריאה אלו הית' נקוב' היתה עדיין תחוב' בו כיון שהריא' בחיי' נפוח' ודוחקת עצמה תמיד בצלעות ודוקא שהריאה תחתיו יפה בלי שום ריעותא ועלתה בנפיחה ומ"מ אין להתיר אלא בבהמ' גדולה של ישראל שהוא הפסד מרוב' כיון שמהר"ם והט"ז אוסר גם הנה"כ לא השיג עליו כדרכו ועל דבר הסרכ' עוברת ע"י משמוש וקודם הנפיחה נתקרעה או נאבדו לכאור' היה נראה להכשיר בפרט במקו' הפס' מרובה וכ"כ בתשובת חנוך בית יהוד' סי' מ"ב וכן נ"ל ממ"ש הט"ז בסי' ל"ט ס"ק וי"ו וז"ל הבדיקה שלנו אינו אלא לחומרא כיון דכבר עברה הסרכא על ידי משמוש יע"ש ומ"מ נלע"ד דאין להקל אלא שנתמעך הסרכא בין אצבעותיו ע"י משמוש בנחת וכמ"ש הרא"ש ושאר פוסקים דאז הבדיקה היא רק חומרא בעלמא ואז יש להכשיר אם לא יוכל לנפח ע"י אונס שנקרעת או נאבדה אכן ביש מקומות שמקילין וממעכין בחוזק קצת וגם בק"ק פראג שהבודקים ממעכין בסרכא ובריאה עד שהסרכא נקלף מהריאה לגמרי כי סרכא גמורה אינה נקלפת ואמרו שכן קבלו מרבם שוחטין מומחין ולפי שהוזכר בשחיטת האחרונים שיש להסיר הסרכא בלי שום דלדול מהריאה ואי אפשר בענין אחר גם אמרו שאם לא יעשו כן יהיה דבר שאין יוכל לעמוד בה באותן גלילות שיהא רובא דרובא טריפה ואי אפשר לאכל בשר כלל העלימו חכמי הדור את עיניהם והניח להם מנהגם וסמכו עיקר על הנפיחה א"כ אין להקל שני קולות להקל בענין המיעוך והיכא דלא יוכל לנפוח תרצה להקל דהוי כשני קולות דסתרי אהדדי דמתחלה אתה אומר למעך בחוזק קצת וכה"ג כי הנפיחה עיקר ואח"כ תרצה להקל בלי נפיחה כלל אם נקרעה או נאבדה באונס חלילה וכן בנמצא עצם על הריאה דאז צריך נפיחה מדינא אין להקל כלל בלא נפיחה אליבא דכ"ע וק"ל ומה שהקשת בדין חסר מקצת מן הורדא הנה לפי פשוטה היה נראה לומר דהאמת כן הוא דכשגדלים נתגדל הריאה ונעשה הורד שלם אך אף לפי דרכך יש לומר דידוע מנהג הרועים בגדיים וטלאים כל שמרגישין בהן קצת שינוי וחולי וכחישות לא יניחו לגדל אותם רק מוכרין אותו לאלתר לאכילה בעודן קטנים לכן כתב רמ"א שנמצא כן בגדיים וטלאים ואם נמצא כן בגדולים אמרינן שהרועה לא היה בקי ועיין בש"ך שמפקפק על קולא זו ואין להקל אא"כ בשעת הדחק או הפסד מרובה נ"ל הקטן יעקב: