שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה נז

שאלה נז שנה שמצוי דבר בבהמות או שקורין שווינד זוכט והאוכלי' מהם ג"כ יש חשש שבאים לידי חולי ועל ידי כן הושיבו השררה שומרים שלא לשחוט שום בהמה שיש בה חשש חולי זה אך שיש איזה אנשים משתדלים ע"י שוחד ממון או דברים לשחוט איזה בהמות כאלו ושאל השוחט אי כשירה לאכילה או לא גם החלב שחלבו מהם באותו יום אח"כ מתות אם היא מותרת או לא:

תשובה הנה מהרש"ל בב"ק פ' הגוזל עצים סי' ל"ז כתב וז"ל ומכאן נהגו לאסור הכבשים שגדל בהן מין שחין של נגע שרגילין למות בהן ובימי חורפי ראיתי שעשו הקהל חר' ואסרו כל הכבשי' עד זמן שפסק המכה עכ"ל והט"ז ס"ס קי"ו השיג עליו ומ"מ כי חמיר' סכינת' היכא דיש לגע יש לאסור כמהרש"ל אבל היכא דליכא נגע למראות עינינו נלע"ד דהבו דלא לוסיף עלה מ"מ הורתי למעשה דכל שימצא השוחט עוד ריעותא בריאה אף ע"ג שע"פ הדין יהיה כשר מ"מ ע"י חולי כזו דיינין ליה כתרתי לריעותא ויש להטריף הבהמה ועל ידי זה נעשה מגדר מלתא שלא קנו הטבחים עוד בהמות כאלו לשחוט ועל דבר החלב נ"ל דאף מהרש"ל אינו אוסר החלב שחלבו ממנו בחייה אם היתה אז בחזקת בריאה ויש ללמוד דבר זה ממה דאית' בי"ד סימן פ"א בגבינות שנעשה מחלב שנמצאת טריפה וכן ביצת תרנגולת שנמצאת טריפה כמבואר בסימ' פ"ו ואם נמצאת טריפה שלא אירע לה אלא עתה מותרת דאמרינן השתא הוא דנטרפה משא"כ בטריפו' הידוע שנעשה מקדם יע"ש הרי דאפי' ביצה טריפה דאסורה מדאורייתא לפי שנתגדלה באיסור אפ"ה אי איכא למימר שלא אירע לה אלא עתה יש להכשיר וכ"ש ביצת נבילה שלא נתגדלה באיסור ואיסור רק מדרבנן אי איכא למימר שלא נתנבלה אלא עתה שיש להכשיר החלב או הביצה שנולד מקדם דלא מצינו בפוסקים וש"ס לאיסור אלא בנמצא הביצה תוך הנבילה דאז אסורא מדרבנן אבל לא בנולד קודם שנתנבלה לא מצינו כלל חשש איסור וה"ה בחלב ומ"מ אם הית' חולה בשעה שחולבה ואחר שעה מתה וכה"ג יש לאסור מחמת חשש סכנה אבל מדינא ליכא איסור שהרי צריכן קרא לאסור אפי' חלב טמאה וכ"ש זו שהיתה בחזקת כשרות בשעה שחלבה דאין כאן חשש איסור כלל וכנ"ל הקטן יעקב: