שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה נו

שאלה נו שוחט ששחט ודחק באצבעו על הקנה עד שנתמעך ושמע חוזק שבירת הקני' שבגרגרת אי יש חשש איסור גם ילמדנו רבינו למעשה דין בדיקת הושט לפי שיש חלוק דעות בין האחרונים גם יפרש לי אדוני דברי הט"ז בסי' ל"ג ס"ק ז' במ"ש וכ"ש וכו':

תשובה על דבר הקנה שנתמעך הנה בודאי לא יפה עושין השוחטין שדוחקין כן על הסימנים בין אצבעותיו ויש לחוש דלמא יקפוץ א' מן הקנים וע"י עקץ הקנים ינקוב הושט ויש למחות בידם מ"מ בדיעבד לא מחזקינן איסורא דפסיקת הקנה ברוב' ברוחב ובאורך אפי' לא נשתייר רק משהו למעלה ומשהו למטה כשר וכ"ש כשהעור שלם דאין לחוש כשאין ריעותא אחרת לפנינו ועיין בסי' נ"ח בדין נפילה שסימני' קשים הם אצל נפולה שאינם מתמעכים וראיתי שוחטים מומחין כששוחטין אינם מותחים הראש מן הגוף רק מחזקים הראש סמוך לגוף שעי"ז הסימני' מתחתכין שפיר ואין עושין שמוטה וע"ד בדיקת הושט של אוזות שמלעיטן הנה הסכמת הט"ז והפר"ח סי' ל"ג ושאר גדולי אחרונים להתיר כשאין ניכר שום ריעותא בעור החצון וכדעת רמ"א ואין להחמיר כלל ואף שחדש מקרוב נדפס תשובת פנים מאירות בסי' א' וכייל בכייל רבה להחמיר כדעת הב"ח אל תאבו לו ואל תשמע לו להפסיד ממון ישראל נגד הסכמ' האחרוני' שאין להחמיר לענין ההלעטה וכמ"ש ג"כ בספרי שבות יעקב חלק א' ס"ס מ"ט ע"ש והמיקל בהפסד מרובה כדעת הט"ז דפסק שאין להטריף אלא א"כ שהריעותא שלט בעור החצון בכולו או ברובו יש לו על מה שיסמוך אף ששם בתשובת פנים מאירות דוחה דברי הט"ז בשתי ידים אין דבריו מוכרחים כלל כי בודאי כל חולי בא ג"כ ע"י סיבה כמו סיבת ההלעטה והלא בהרבה מקומות הנהיגו שלא לבדוק הושט כלל ולמה נחמי' כול' האי ואולי דוגמא לדבר אינהו מיכל אכלי ולדידן מיסתמי נמי לא סתמי ול"נ עוד ליתן טעם לשבח להמקילין דלא חששו שמא ניקוב החיצון והבריא כמו בישב לו קוץ בושט משום דהתם ניקב הקוץ בשעת תחיבה בכח וחיישינן שמא ניקב אז מעבר לעבר ואח"כ ע"י המשך הימים והזמן נתרפא קצת משא"כ כאן שנעשה ע"י חוזק ההלעטה אם איתא דניקב מעבר לעבר לא היה נתרפא כיון דמלעיטין עליו בכל יום היה הנקב מתרחב יותר ולא להתרפאות ולהעלות קרום כנ"ל ומה ששאלתנו לפרש לך דברי הט"ז שם בסי' ל"ג ס"ק ז' במ"ש וכ"ש אם ניקב החיצון דמה כ"ש היא זו ובש"ך כתב להיפך דע שאין כאן מחלוקת כלל דהש"ך מיירי בידעינן שניקב מבחוץ דרך העור דאז יש לעור הפנימי מושט בדיקה משא"כ הט"ז מיירי במצינו שעור החצון מושט ניקב ע"י קוץ וכיון שדרך הקוצים לבא ע"י אכילה תלינן שהקוץ בא מבפנים לחוץ וכן מבואר באו"ה כלל נ"א להדיא ע"ש ולענין דינא בזה עיקר כהסכמת הפר"ח שם ע"ש נ"ל הקטן יעקב: