שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה לח

שאלה לח כיצד יש לנהוג הסומא כשקורא ק"ש עם ציצית שבטליתו גם אם יש לברך זמן על הפירות: תשובה הנה לא ידעתי מה קמסתפק לך דהלא כבר אמרינן בפ' התכלת דף מ"ג אשר תכסה בה לרבות כסות סומא אף ע"ג דכתיב וראיתם אותו מ"מ ישנו בראיה אצל אחרים וכמבואר ברמב"ם פ"ג מה' ציצית ובטא"ח סימן י"ז ואם כן מהאי טעמא ג"כ יש לאחוז הציצי' בידו בשעת פ' ציצית בשעה שהוא אומר וראיתם אותו כיון שישנו בראי' אצל אחרים וכן לנשק אותם משום חבוב מצוה וכמבואר בטור וב"י בא"ח סי' ך' בשאר כל אדם וה"ה לסומא אבל להעביר הציצית על עיניו כיון שהוא אינה רואה למה יעבירם על עיניו והוא אין לו עינים לראות ויהיה כחוכא ואטלולא גם במצות שמורים כתיב בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשהוא קורא פ' ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סמוי עינים ע"כ א"כ זה שכבר הוא סומא למה לו להעבירם על עיניו אף שראיה זו יש לדחות דודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ויניח זכותו לזרעו אחריו וכדאמרינן אל תהיו כעבדים המשמשין ע"מ לקבל פרס ע"ש בחידושינו מ"מ בזה שאין לו עיני' לראות די שאוחזן בידו ומנשק אותם וזה הוא חבובו כנ"ל ועיין בתשובת מהרש"ל סי' ע"ז ומה"ט יש לברך נמי זמן על אכילות פירות אלו אע"גב דעיקר ברכת הזמן הוא על הראיה כמ"ש בתשובתי דלעיל מ"מ כיון שהם בראיה אצל אחרים ע"ש נ"ל הקטן יעקב: שאלה לט ישראל שיש לו סוס ובא אליו מושל המכירו בערב שבת להשאיל לו או להשכירו והוא אין יכול למאן נגדו מפני איבה וכדומה כיצד יעשה שינצל מאיסור שביתת בהמתו דאוריית':

תשובה הנה נתבארו דינים אלו בא"ח סימן רמ"ה ורמ"ו מ"מ נ"ל דעיק' ההיתר בנדון שלפנינו על דרך דאיתא בא"ח סי' תמ"ח לענין חמץ בפסח דחמיר דמותר למכרו לנכרי בדבר מועט אע"פ שיודע שיחזור ויתננו לו או ימכרנו ה"ה כאן יוכל למכרו למושל המכירו ואז יוכל המושל לעשות בו כרצונו כל זמן שצריך לו ואם אח"כ יחזור ויתן לו הסוס וגם השכירות לפי רצונו מתנה בעלמא הוא דיהיב ואין כאן נידנוד איסור כלל משום שאין מוכרין להם סוסים כמבואר בי"ד סי' קנ"א יע"ש אף שראיתי בתשובת צ"צ סימן ל"ה שהאריך להחמיר בדבר זה אין דבריו מוכרחים כלל ומה שמדמה להא דפ' השוכר את הפועלים דף צ' התם לא מיירי ממכירה גמורה רק שעביד אדעתא דישראל וגם הישראל עביד ליה נחת בשביל זה ומשום אמירה קאמר יעויין בא"ע ס"ס ה' אבל בלא אמירה ודאי דיש להתיר דאין כאן הערמה כלל רק מכירה גמורה ואף גם שהמחמיר שם בתשובת צ"צ היינו אם מקנו הסוס רק ליום או יומים לעבדו בשביל יום השבת אבל כה"ג אין כאן נדנוד איסור כלל וכן מבואר להדיא מתוך דברי הב"י בא"ח סימן רמ"ה ומדברי הב"ח בסימן רמ"ו יע"ש וכן נ"ל עיקר הקטן יעקב: שאלה מ מי שרגיל להתפלל ערבית עם הציבור איך ינהוג עצמו בחנוכה יתפלל ערבית קודם שהוא תדיר או פרסומי ניסא עדיף:

תשובה הנה אף שדין זה פשוט בסי' תרע"ב ס"ק ה' במגן אברהם שכתב וז"ל ונ"ל דמי שלא התפלל מעריב מדליק קודם וא"צ זמן כ"כ דליכא למיחש שמא ישכח מעריב וכ"כ בכנסת הגדולה שהוא נוהג כן עכ"ל המ"א אכן בשוירי כנסת הגדולה כתב הוא עצמו וז"ל בימי בחרותי הייתי נוהג להדליק אחר תפלת ערבית ואח"כ נהגתי להדליק קודם ערבית וכשראיתי דברים אלו חזרתי למנהגי להדליק אחר תפלת ערבית עכ"ל וכן נראה לי עיקר לדינא דודאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואע"ג דאיכא פרסומי ניסא אפ"ה תדיר קודם וכ"כ תוספת בשבת דף כ"ג ע"ב ד"ה הדר פשטה דהיכי דמצי למיעבד תרוייהו תדיר ופרסומי ניסא עבדינן תרווייהו ותדיר קודם רק היכא דלא מצי למעבד תרוייהו פרסומי ניסא עדיף ע"ש והוא ברור ואגב רצתך לעורר מ"ש הט"ז ר"ס תרע"ה וז"ל הדלקה עושה מצוה פרש"י דומיא דמכורה וא"כ לא שייך כן בנר שבת ועיין בסימן רס"ג עכ"ל הט"ז והעתיקו האחרונים את דבריו וכל דבריו אינם מובנים לי דאיך עלה על דעתו לומר שאין הדין כן בנר של שבת דהא עיקר הפשיטותא בגמרא שם דף כ"ג דהדלק' עושה מצוה מעששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למ"ש מכבה ומדליק' ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה ובשבת מבואר בא"ח סי' רס"ג דגם בשבת הכי דינא בתרווייהו ומ"ש בשם רש"י לא העתיק דבריו יפ' לכן הבין דבריו בענין אחר כי ז"ל רש"י שם דף כ"ב וז"ל אי הדלקה עושה מצוה אי המצוה של חנוכה תלויי בהדלקה מדליקין כדאשכחן במנורה עכ"ל הרי דכוונת רש"י אי אמרינן הדלק' עושה מצוה מדליקין מנר לנר שהרי גם במנורה מהדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר וכן מבואר שם בתוספת שכן הוא הפשוט שם בש"ס ולפי דעת הט"ז בכוונת דרש"י קשה א"כ מאי קמבעי הש"ס ולמה איצטרך לפשיטות כלל כיון דמדמי למנורה אלא פשוט כמ"ש נ"ל הקטן יעקב: