שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה לב

שאלה לב הלכה למעשה בדין נר חנוכה של שעוה שנתערב' בשאר נרות כיצד יש לנהוג אי לבטל אותם ברוב כדעת הט"ז סי' תרע"ג ס"ק ה' שהשיג על בעל תרומות הדשן בסי' ק"נ או נימא דאין לזוז מדברי ת"ה שהוא רב מובהק ומפורסים ופסק כן בהג"ה ש"ע: תשובה הנה אף שראיתי בתשוב' פני' מאירות שאלה צ"ח שטרח ליישב ולקיים דברי התרומות הדשן ולהציל מהשגת הט"ז ובאמת בחנם טרח וירד להציל ולא הצילו כלל דמ"מ מאי ראיה מייתי מחתיכת חטאת טמאה שנתערבה בחטאת טהורה משום דלא הוי חתיכה הר"ל לאחר ביטול מש"ה אזלינן להקל וא"כ אכתי תקשה מאי כ"ש מייתי הת"ה להחמיר כיון דאם יתבטל הנר חנוכה לא יהיה חתיכה הראוי להתכבד אזלינן ג"כ להקל אע"ג דיש לחלק דשאני התם דגם קודם הביטול אינה ראוי להתכבד מ"מ אין ראיותיו מוכרחים ואין זה בכלל כל שכן שהעתיק הט"ז בשם התרומת הדשן ומה שהוסיף שם בתשובת הנ"ל וכתב וז"ל וראיה מפורשת מפרוסת של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסת של חולין דלא בטול וכתבו תוספות אע"ג דבעלמא אמרינן דוקא ככרות של בעל בית חשיבי אבל לא פרוסות מ"מ לח' הפנים חמיר טפי וראוי להתכבד כככרות של בעל הבית וע"כ צריכין אנו לומר דאין חשיבתן מחמת סולת נקיה דא"כ לתני תנא דפעמים פרוסת נמי דבר חשוב היכא שהן מסולת נקיה אלא על כרחיך מחמת חומרא דקדשי' הוי חשוב ולא בטילה אע"ג כשיבטלו לא יהיה ראוי להתכבד אפילו הכי אזלינן בתר מעיקרא הוא הדין בנר חנוכה עד כאן לשונו:

הנה באמת אין זו ראיה כלל דודאי כוונת התוספות משום שסולתן נקיה מאוד שמנפין אותו באחד עשר נפה ומכ"ד סאין מוציאין רק כ"ד עשרון כמבואר בהרמב"ם פ"ה מה' תמידין ולהכי לא תני פרוסת שהוא מילתא שאינו מצוי כלל לעשות כן ועי"ל דמשום הכי הוי ראוי להתכבד משום חיבוב הנס שנעשה בלחם הפנים שהוא חם ביום הלקחו נמצא דדברי הט"ז עדיין הם עומדין במקומן אכן אחר שעיינתי בדברי התרומות הדשן עצמו ראיתי שדבריו נכונים בלי פקפוק כלל והט"ז שגג בזה וגרם לו שלא העתיק דברי הת"ה כהווייתן או שנוסחא מוטעת נזדמן לבעל ט"ז כי בוודאי על זה אין צריך ראיה כלל דאזלינן בתר מעיקרא כיון שקודם ביטול מקרי ראוי להתכבד אף דלאחר ביטול לא יהיה ראוי להתכבד מ"מ איך יתבטל כיון שבשעת הביטול הוי ראוי להתכבד ודאי דראוי להחמיר ולא יתבטל דהא אפילו אם בשעת הביטול לא היה ראוי להתכבד כגון בשר נבילה וכיוצא בזה אפ"ה הסכמת הש"ס והתוספות והרא"ש וכל הפוסקי' דאזלינן לחומרא כמבואר בי"ד סי' ק"א כיון דלאחר הביטול יהיה ראוי להתכבד מכ"ש להיפך אם לאחר ביטול לא יהיה ראוי להתכב' מ"מ כיון שבשעת הביטול הוא ראוי להתכבד איך יתבטל ועל דבר זה א"צ ראיה כלל רק שבעל תרומת הדשן שם רוצה להביא ראיה שלא תימא דנר חנוכה לא מקרי דבר שבמנין כלל אף שמדליקין במנין מ"מ כיון דכנגדן בנרות של חול היו נמכרין בחנות בלי מנין רק במשקל לא מקרי דבר שבענין מזה מייתי ראיה החתיכה של חטאת דבטילה אע"ג דכנגדן בחתיכות של חול הוי ראוי להתכבד אפ"ה כיון דכמו שהן חטאת לא הוי ראוי להתכבד לא קודם ביטול ולא אח"כ בטילין אף שכנגדן בחול הוי חתיכ' הראוי להתכבד אפ"ה הולכין להקל א"כ כ"ש איפכא ראוי להחמיר אם הן דב' שבמנין אף שכנגדן בחול לא מקרי דבר שבמנין נמצא שדברי תרומת הדשן נכונים בלי פקפוק כי כל זה פשוט וברור בדברי תרומות הדשן לכל מעיין בצדק והט"ז לפי שלפום רהיט' לא העתיק דבריו כהוגן לכן השיג עליו ולא דק:

שוב ראיתי עוד שם בתשובת פנים מאירות שכתב וז"ל וע"מז כתב הט"ז וז"ל אמנם נ"ל דאם הנר חנוכה קבוע במקומו ונתערב שם עם ב' שמשי' דאינו בטל כיון דקי"ל כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"ל הט"ז ולא זכיתי להבין דבריו מאי קבוע שייך כאן דקבוע דאורייתא היכא דאיסור ידוע וניכר במקומו וכו' ובאמת הדברים מובני' כפשוטו כיון דנר חנוכה קבוע במקומו הראשון וכן שני השמשי' אלא שהוא אינו יודע איזה היתר ואיזה איסור דהוי ג"כ קבוע כמו ט' חניות מוכרין בשר שחוטה ואחד בשר נבילה אלא שהמקולין נתערבו שהוא אינו יודע איזה טריפה מקרי ג"כ קבוע וכמבואר מדברי הפוסקי' בי"ד עיין בש"כ סי' ק"י ס"ק י"ד וס"ק י"ז וכ"ט ועיין בספרי מנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק מ"ו שכן דעת ראשונים ואחרונים הוא ברור עוד ראיתי שם בתשוב' הנ"ל סי' מ"ז שכתב וז"ל וקשיא לי טובא דהטור פסק בא"ח סי' תרע"א דמצות נר חנוכה להניח למטה מעשרה והסוגיא הוא דעת רבינ' אליבא דר' יהודא שס"ל אם הדליק הבעל הגמל בנר חנוכה פטור משום דאי אפשר לאנוחי למעלה מגמל ורוכבו ובח"מ סימן תי"ח פסק כרבנן דאף בנר חנוכה חייב מכלל דס"ל דמות' להניח למעלה מהגמל ורוכבו ולע"ד נראה דמעיקרא לא קשה מידי דהטור ס"ל לפי מה דאיתא בברייתא שם בב"ק ד' ס"ב ר' יהודא פוטר מפני שהוא ברשות מכלל דפליגי רבנן דאע"ג שברשות אפ"ה חייב דה"ל לשמור שלא יזיק דאי עיקר פלוגתייהו יהיה אי מותר להדליק למעלה מעשר' הוי ליה לר' יהודא לומר בפירוש עיקר טעם פלוגתא לפי שאסור להניח למעלה מעשרה וגם איך קאמר הש"ס זאת אומרת שלא אליבא דהלכת' אלא ודאי דבהא פליגי רבנן וק"ל כנ"ל הקטן יעקב: