שו״ת שבות יעקב – חלק א – פתיחה

דיני ציצית ותפילין וק"ש וברכות ותפלה וקריאת ס"ת ובה"כ שאלה א תמה תמה אקר' על הא דפסק בש"ע א"ח ס"ס ל"ג ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירין כדי שלא יבטל ממצות תפילין וכתב שם הט"ז ס"ק ז' וז"ל נ"ל פשוט דעכ"פ לא יברך עליהם דהא אפשר לו לקיים המצוה דברכות אינן מעכבות עכ"ל וקשה דהא הב"י בא"ח סי' ט' כתב וז"ל לכן כל ירא שמים יש לו ליזהר שלא לעשות טלית של פשתים היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר מוטב שיעשה טלית של פשתים ויברך עליו משיבטל ממצות ציצית עכ"ל הרי דפסק הב"י דמטעם שלא יבטל יברך גם עליה אף שאינו יוצא לדעת מקצת פוסקים וא"כ מנ"ל לט"ז לפרש בסי' ל"ג היפך מדעת הב"י בסי' ט': תשובה את קולך שמעתי בקן קולמסך לסתור דברי הט"ז אכן לבבי לא כן ידמה כי בודאי דברי הט"ז נכונים דברכות אינן מעכבות וכל היכא דאסתפק לן לא יברך וכמו שפסק בש"ע כמה פעמים עצמו מספר ואפס קציהו תראה כדאיתא בא"ח סי' ד' סעי' י"ג וי"ד וט"ו לענין ברכת נט"י גם בס"ס י"א י"ב סעי' ג' פסק בש"ע והיכא דלא אפשר יסמוך על ר"י וכ' שם המ"א בס"ק ז' ומ"מ נ"ל דלא יברך עליהם עכ"ל וכן בסי' י"ד סעי' ב' פסק בש"ע להדיא אם אין ציצית אחרים מצוים להכשירו יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר אבל לא יברך עליו וכ"פ בסי' י"ח וכה"ג דוכתי טובא בא"ח ובטי"ד דספק ברכות יהיה מאיזה ספק שיהיה או ספיקא דפלוגתא או שאר כל ספיקא להקל שומעין ושלא לברך ברכה לבטלה וכדעת הט"ז ממש ואם כן לא על הט"ז תלונתך כי אם על הב"י בעצמו.

איברא באמת אחר העיון אין כאן אפי' קצת קושיא דהא הב"י סיים שם בסי' ט' וכתב וכמו שנהג הרא"ש עם אנשי ספרד וכוונתו על מה שמעתיק שם בשם תשוב' הרא"ש וז"ל ואני בבואי לארץ הזאת ראיתי שכולם לובשין טלית של פשתים אמר לי לבי אם תאסור להם טלית של פשתים תבטל מהם מצות ציצית כי אינם נמצאים כל כך טליתות של צמר בארץ הזאת ואמרתי הנח להם כי נתלי' באילן גדול שמתיר ועוד אף לפר"ת אין לאוסרו בז"ה דעיקר טעם האיסור הוא דלמא אתי למירמא בה תכלת שהוא עיקר המצוה ובכסות לילה או אם יקרע סדינו הוה ליה כלאים שלא במקום מצוה אבל בזמן הוא שאין לנו תכלת ואין לנו היתר כלאים בציצית לא שייך למגזר כלל ע"כ תוכן דבריו שם ע"ש באורך וגם סיים שם הב"י וז"ל ואי לא אפשר ליה יעשו של פשתים ומברך עליו כהסכמת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל הרי להדיא דלכך פסק הב"י כאן דיברך על טלית של פשתים לפי ששלשה עמודי ההוראה שהב"י נשען עליהם בכללי הוראתו סברי הכי גם לפי שאף לדעת ר"ת בזמן הזה ליכא למגזר כמ"ש הרא"ש בתשוב' אבל בשאר ספיקא דפלוגתא יפה פסק הט"ז דאין לברך ולק"מ שוב מצאתי ראיתי בה"ל קטנות ח"ב שאלה קי"ו כתב וז"ל הב"י סוף סי' ט' גבי טלית של פשתים אחר שהביא המחלוקת כתב היכא דלא אפשר ליה מוטב שיעשה טלית של פשתים ויברך עליו משיתבטל וכו' ובס"ס תרמ"ט גבי לולב יבש מחמת סלע המחלוקת פסק שיטלנו בלא ברכה וצ"ע עכ"ל ובאמ' הדב' הרבה תמוה שמקשה מסי' תרמ"ט ולא הרגיש בסתירת הרבה סימני' וסימני' מקודם וכמ"ש לעי' שפסק כן הב"י בכמה מקומות אבל באמת כפטיש יפוצץ הסלע המחלוקת לכמה חלוקת אבנים שלא דמיא הא להא וכמ"ש והוא ברור לכל מעיין אכן אי קשיא הא קשיא לכאורה ממה שפסק הב"י בש"ע בא"ח סי' ר"ן סעי' וי"ו נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך אע"פ שהיה מאותו מין לפניו יות' כשבירך על הראשון ומקור הדין הביא בב"י בשם שיבולי לקט וז"ל מצאתי לרב נסים גאון המברך על הכוס ונלקח ממנו אותו כוס ובא לשתות כוס אחר חוזר ומברך פעם שני' וה"ה לכל דבר וראי' מירושלמי הדין דנסיב תורמס' ומברך עליה וכו' ומסתברא דלא אפשט בעיין ושמא סבר הגאון לשוויה כתיקו דאיסורא ולחומרא עכ"ל:

וכ"כ הב"י ס"ס ק"מ שם בא"ח וז"ל והפוסקים פסקו כההיא דנסב תורמסא לחומרא וכמו שיתבאר בסי' ר"י בס"ד הרי דפסק בספק ברכה חומרא והוא סותר לכל מ"ש דדעת הב"י לפסוק להקל בספק ברכ' וכמ"ש באמת בשם הכל בו ואבודרהם בשם הראב"ד אכן אחר העיון גם הא לא קשיא מידי דהמעיין בהראש והמרדכי והאגודה פ' כיצד מברכין דהאי בעיין איפשטא בירושלמי דצריך לברך שנית וכן דעת הרמב"ם פ"ד והטור והר"ר יונה ולכן פסק הב"י כדעת רוב הפוסקי' ומשמעו' הירושלמי ועיין מ"ש בספרי מנח' יעקב כלל א' ס"ק ו' בספיקא דאבעי' דלא אפשטא ומ"מ הבו דלא לוסיף עלה מש"ה פסק שם בא"ח סי' ק"מ בס"ת שעלה לקרות בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות והזכירהו שפ' אחרת צריך לקרות די"א דא"צ לברך ודעתו להקל דא"צ לחזור ולברך וכמ"ש שם המ"א בס"ק ד' דאמרינן מסתמ' דדעתו אכל תורה דכלן שווין לטובה.

ומה"ט פסקתי ג"כ במי שעלה בתורה ובירך וקודם שהתחיל לקרות נמצא בס"ת טעות שהוצרכו להוצי' ס"ת אחר' שא"צ לברך שנית וכמשמעו' דעת הט"ז בטי"ד סי' רע"ט אף שראיתי בתשובת חוט השני סי' ס"ב שפסק להיפך נגד דעת הט"ז דצריך לברך שני' כמו האי דתורמס ולע"ד אין דבריו ברורי' ומוכרחי' כלל דאפילו לאותן פוסקי' שהביא בב"י שם בא"ח סי' ק"מ דהיכא דהזכירוהו שפ' אחרת צריך לקרות דצריך לחזור ולברך היינו דמשום דדעתו היה מתחלה לברך על פ' אחרת משא"כ זה שלא בירך רק על קריאת פ' זו רק שס"ת זו נפסלה ועכשיו קורא פ' זו בס"ת אחרת כולי עלמ' מודו דא"צ לחזור ולברך דל"ד לתורמס דהתם אוכל פירי אחרת משא"כ בס"ת דהא הכל חדא פרשה היא דמה לי כתובה בזה או בס"ת אחרת דהתם אע"פ שהכל חדא מין פירי הוא מ"מ לא ימלט שפירי זו קצת משונ' בטעמו למעליותא או לגריעותא או בגדלותם או בקטנותו מה שא"כ בקריאת הפר' שהכל הוא חדא פרש' ועיקר הברכ' כתיקן שאנו משבחין להקב"ה שבחר בנו ונתן לנו התור' מסיני ודעת קצת פוסקים בנמצא טעות בס"ת קורא על פה כמבואר בי"ד סי' רע"ט אלא דקי"ל דאין לקרות בע"פ דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה וכיון דדעתו היה לברך על פרשה זו מה לי אם קורא בס"ת זו או אחרת נ"ל דאין צריך לברך שני ודלא כחוט השני ה"ק יעקב: שאלה ב מי שמניח תפילין של יד שהם כתובין על פי דעת ר"ת ותפילין של ראש כדעת רש"י והרמב"ם אי יוצא בזה ידי. חובת שניהם או נימא דאינו יוצא בזה ומחויב לחזור ולהניח תפילין של רש"י על פי מנהגינו:

תשובה הנה לכאור' נר' דיוצא בזה אפי' לכתחל' י"ח שניהם ואפי' למאי דקמבעי' ומסתפק בש"ס דגיטין דף ט"ו ע"א א"ר ירמי' הרי אמרו הבא ראשו ורובו במי' שאובין וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין טמא בעי ר' ירמיה חציו בביאה וחציו בנפילה מאי ובעי רב פפא חציו בטבילה וחציו בנתינה מאי תיקו יע"ש היינו דוק' בחדא מילתא קא מסתפק אי חצי וחצי מצטרפין:

משא"כ בנ"ד גבי תפילין דכל חדא וחדא מצוה באפיה נפשיה היא כדאית' בפ' התכלת דף ל"ח תפילין של יד אינה מעכבת את של ראש וכו' וכמבואר בטא"ח סימן ך"ו א"כ ודאי דיוצא בהן ידי חובתו וגם ליכא למימר דהוי ככסיל בחושך הולך כיון שתופס דברי שניה' דהוי כתרתי דסתרי אהדדי זה אינו דכיון דאסתפק ליה אי הלכתא כרש"י וסייעתו או כר"ת וסייעתו מותר לעשות כדברי שניהם וכדאיתא להדיא בש"ס דר"ה דף י"ד בר' עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין משום דאסתפק ליה כדמסיק שם בש"ס ומה"ט גופא מבואר בא"ח סי' ל"ד דירא שמים יוצא ידי שניה' ויעשו שני זוגת תפילין ולא אמרינן דהוי ככסיל בחושך הואיל ותופס שני החומרת כיון דאסתפק ליה הלכתא כמאן ג"כ נראה דמותר לכתחלה להניח תפילין כאלו איברא כד מעינין שפיר יראה דכה"ג אינו יוצ' ידי שניהם בין לדעת רש"י ובין לדעת ר"ת דהרי כתב הראש בהלכ' תפילין והובא ג"כ בטא"ח סי' ל"ד וז"ל לפי שנחלקו בו גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו דתניא וכו' לכן ירא שמים יוצא ידי שניהם ויעשו שני זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוון בהנחתן באותן שעשוין כתקונם אליבא דהלכתא בהם אני יוצא ידי חובתי והאחרי' הרי הן כרצועות בעלמא וכו' ולא יניח ב' הזוגות בכיס אחד שהאחד מהן חול עכ"ל הרא"ש נמצא אם מניח תפילין א' כתוב' כדעת ר"ת וא' כדעת רש"י אינו יוצא במ"נ דלכל אחד מהדעות השני הוי כחול ורצועות בעלמא נמצא דהוי רק כמניח תפילין אחת או של ראש לבד או של יד לבד ותדע שכן הוא דאם אית' בכה"ג יוצא ידי שניהם אמאי הוצרכו הפוסקים לומר דירא שמי' יוצא ידי שניהם ויעשו שני זוגות תפילין וכת' מהרי"ל בתשובה סי' קל"ז וז"ל וכמדומה לי הואיל ולא נהוג מחזי כיהורא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורס' בחסידות וכן פסקו בש"ע והסכמת האחרוני'.

ולמה לא מצאו תקנה זו לכתוב אחת כדעת' רש"י ואחת כדעת ר"ת דאז לא מחזי כיהורא כיון שאינו מניח רק זוג אחת כי אין הכל יודעין איך ומה הן כתובין אלא ודאי פשוט דכה"ג אינו יוצא אליבא דכ"ע:

אכן היכא דהוא שעת הדחק שאין לו רק תפילין כאלו שאחת מהן נעשה על פי דעת רש"י ואחת לדעת ר"ת אז מותר להניחם אפי' לכתחלה כיון שבלא"ה בשעת הדחק מות' להניח רק אחת מהן וכמבואר בא"ח סי' ך"ו וכיון שמנהגינו כדעת רש"י והרמב"ם יברך רק על אותו שנכתב' כדעת רש"י דהיינו אם של ראש יברך עלי' ועל של יד לא יברך ואם היא של יד מברך עליה להניח לבד ולא יברך על של ראש וכמבואר ומשמע בא"ח סימן ך"ו ול"ד ע"ש (ועיין בט"ז סי' ך"ה ס"ק ו' בשם תשובת אחיו ר"י הלוי) ונ"ל דאם של ראש היא נכתבת כדעת רש"י והרמב"ם ע"פ מנהגינו דיש להניח של ראש תחלה דהיא עיקר המצו' על פי מנהגינו ושל יד היא חול לרצועה בעלמא ועל של ראש מברכין כי היא מוקדם לברכה אע"ג דלעולם מניחין של יד תחלה כדכתב מתחילה והיו לאות על ידך ואח"כ לטוטפת בין עיניך מ"מ הא מבואר בא"ח סי' תרנ"א סעי' י"ב בלקיחת ד' מינים כשנוטל אחת אחת נוטל הלולב תחלה הואיל ומברך עליו ודעתו גם על האחרים אע"ג דכתיב תחלה ולקחתם לכם פרי עץ הדר דמה"ט כשלוקח כולם יחד לברך נוטל האתרוג תחלה ע"ש במ"א ס"ק ח' מ"מ כשנוטלן אחת אחת נוטל תחלה אותו שמברך עליו ה"ה כאן וכ"ש לפי מנהגינו שאנו מחזיקין של יד לחול וכן כשחולץ חולץ של יד תחלה דהא עיקר הטעם מבואר בש"ס פ' הקומץ דף ל"ו ע"א שחולץ של ראש תחלה היינו מדכתיב לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהי' שתים וכאן ליכא רק חדא שאחד מהן חול לכל הדעות וכמ"ש להדיא הרא"ש ז"ל לכן אין קפידא כנ"ל ה"ק יעקב שאלה ג ילד שנברא בידו אחת הימנית כיצד ינהג עצמו לענין הנחת תפילין כי דברי הש"ע סי' ך"ז סתומים בדין זה על כן יורינו אדוני מ"ו דעתו הרחבה בזה זאת ועוד אחרת שנים שהלכו בדרך ואחד מהם איטר ונאבד לאחד מהם תפילין של יד ואין אחד מהם יודע לשנות הקשר מימין לשמאל או משמאל לימין כיצד ינהגו לענין הנחת תפילין תשובה הנה הקשית לשאול דבר שלא נמצא בא' מן האחרונים להדיא אף שבתשו' חות יאיר סי' קס"ז הזכיר קצת משאלה זו מ"מ לא העלה דבר ברור להלכה וכעת טרידנא טובא עכ"ז לא אמנע מלהשיב כפי מעט עיוני דגרסינן במנחות דף ל"ז תני' אידך אין לו זרוע פטור מן התפילין פרש"י שמאל) אחרים אומרים ידכה לרבות את הגידם ע"כ וכתבו תוספ' אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומרים ידכה וכו' מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ עכ"ל תו' והנה דברי תו' סתומי' וחתומי' בכוונת דאיך לא פליגי אהדדי והד"מ והב"ח בסי' ך"ז פירשו כוונת התוס' דה"ק דלא פליגי דת"ק קאמ' דאין לו זרוע פטו' מן התפילין ואחרי' דאומרים לרבות את הגידם דהיינו שאין לו יד אבל יש לו זרוע ומ"מ בגוף הדין חולק הב"ח על רמ"א ועיין במ"א סי' ך"ז ס"ק ג' שמתמיה מאוד על דעת התוס' ושהוא נגד דעת הספרי פרשת ואתחנן (והובא בילקוט סוף פ' בא) וז"ל א"כ מה ת"ל ידכה להביא את הגידים שהוא נותן בימין ומה שכתב המ"א שם ליישב כוונת התוספ' הוא דחוק מאוד כאשר כתב שם בעצמו גם בתשובת בית יעקב שאלה מ"ט השיג עליו אך שהוא כתב לפרש דעת התוספ' בדרך אחר שהו' דחוק ואתי מרחוק וזר לפרש כן ולא עלה כן על הדעת ע"ש שדבריו ממילא מופרכים.

ובאמת לפום ריהטא היה נראה לפרש כוונת התוספ' בדרך זה: כיון שעיקר הרגשת התוספ' שכתבו דלא פליגי אהדדי כיון שכל אחד מזכירו בלשון אחר דת"ק קאמר אין לו זרוע ואחרים קאמרו בלשונם גידם א"כ אפשר לומר דכוונ' התו' דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ דת"ק קאמר אין לו זרוע משמע שכך הו' מתחלת ברייתו שמעולם לא חל עליו חיוב קשירת תפילין לכך פטור מן התפילין ואחרים דקאמרי לרבות את הגידים היינו שנקטע ידו בידי אדם (דכן הוא לשון גידם מלשון גדו גדע וכן פרש"י להדיא בסנהדרין דף ע"א ע"א במתני' גידם ידו קטוע' והא דאיתא בסנהדרין דף מ"ה ע"ב אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא ג"כ הפי' שנקטע' בידי אדם מעיקרא קודם שהעידו וכן מבואר מפרש"י שם וע"ש בתו' ד"ה אין לו בהן יד מכאן שקודם שנקטעה היה בר חיובא גם אחר שנקטע' חייב בתפלין וא"כ גם שאלתינו נפשוט שזה שנברא בלא יד שמאל דפטור מתפילין כדעת הת"ק ולדעת התוספות הוא אליבא דכ"ע אכן אחר העיון נ"ל דה"ט של האחרונים שלא רצו לפרש כן דעת התוספת משום דהסברא הוא להיפך דכל שנברא רק בידו אחת א"כ זו היא ימינו ושמאלו וידו יד כהה: משא"כ בנברא מתחל' בשתי ידים וכבר ניכר ונודע ידו השמאלית והימנית כל שנקטע השמאלית אינו חייב בתפלין כיון שאין זה יד כהה שלו וקצ' ראיה לזה מההי' דסנהדרין דף מ"ה ע"ב אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא ה"נ דפסילי שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר ופרש"י דזו היא יד שלה' יע"ש וכדי לברר דעת התוספות בדרך היותר נכון נלע"ד לומר דה"ק התוספות דמר אמר חדא דה"ק דקאמר אין לו זרוע אין הפירוש כפירוש רש"י שאין לו זרוע שמאל אלא שאין לו זרוע כלל לכך פטור מן התפילין ואחרי' דקאמרי לרבות את הגידים דהיינו יד שמאל נקטעה שנותן את התפלין ביד ימין וכדעת הספרי ממש:

איברא בתשובת רמ"א ס"י סק"ב פסק בפשיטות דאי שנקטעה ידו שמאלי' פטור מלהניח בימין בלי ראי' מוכרחת כלל רק מסברא דנפשי' ודבריו תמוהים שלא הרגיש כלל בסוגית אלו שהבאתי גם המ"א שם בס"י ך"ז מתמיה עליו אף שבתשובת בית יעק' שם רוצה ליישב דבריו זה ע"פ שטתו הדחוק ורחוק לפרש דעת התוספ' מ"מ יהיה איך שיהי' נ"ל דאף החולקי' ואומרים דגידם יד שמאל פטור מתפילין בנברא כך אפשר דכ"ע מודו מטעם שכתבתי לעיל דזו היד הוא ימינו ושמאלו וכדי שלא להכניס עצמו בספק ברכה אפי' בספק כל שהוא בספק ברכה דכיון דעכ"פ הוא חייב בתפילין של ראש דהא דקאמר אין לו זרוע פטור מתפילין היינו תפלה של יד אבל תפילין של ראש דהוא מצוה בפני עצמו וכמבואר בסי' ך"ו ודאי דחייב לברך על של ראש שתים וכפסק רמ"א שם בהג"ה ויהא כוונתו על שתיהם ובאופן זה נ"ל לנהוג ג"כ במה שפסק רמ"א בש"ע ריש ך"ז בגידם שאין לו יד רק זרוע כנ"ל ומה ששאלת על דבר שנים שהלכו בדרך ואחד מהם איטר יד כיצד יניחו תפילין נ"ל פשוט דאיטר אם מוכרח להניח תפילין של יד מי שאינו איטר יניח התפלה של יד כמו שהיא ומניח הקציצה בימין לצד הכתף והמעבר' לצד היד וכן להיפך במי שאינו איטר ומניח תפילין של האיטר מניח בשמאלו הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד וראיה לזה ממה שכתב הב"י בא"ח סי' ך"ז בשם מהרי"ן חביב כתב דיש שני מנהגים יש מניחין המעברת' לצד הכתף ויש להפך וכל אחד מהם בנוי על יסוד שוה לשניהם גם בת"ה סי' מ"ט משמע דאינו מעכב וכל שכן בכה"ג דאי איפשר והוא שעת הדחק: ובתשובת נחלת שבעה סי' מ"א פסק דיש לשנות הרצועה תוך המעברת' מצד זה לצד זה והוא טרחא שלא לצורך לע"ד גם הוי קצת כמורידן מקדושה על כן נראה לעשות כמ"ש בלי שום טרחא כלל כנ"ל ה"ק יעקב: