שו״ת רבי עקיבא איגר – תנינא – תשובה קד, קטע 2

לפ"ז אם נידון כשיטת תוס' הנ"ל דמסירה הוי כחופה א"נ אפשר נשואי ע"י שליח דהיינו שלוחי הבעל שלוקחים אותה לרשותם, וממילא אף בחופה ממש מהני תנאי כיון דשם חופה יכול ע"י שליח כגון במסירה והדרא קושייתינו לדוכתי' דמש"ר ליכא חידוש דהא הוי חופה בטעות ועדיין היא ארוסה, אע"כ דמסירה לא הוי כחופה להיות ברשות הבעל, ומקרי א"א לקיים ע"י שליח ולא מהני בי' תנאי מש"ה לית ביה דין מקח טעות וכנ"ל, ודו"ק היטב:

בהרא"ש פ"ג דמ"ק סי' נון, אבל אינו נוהג אבילותו, והכי קאמר, אעפ"י שחכמים עשו חיזוק בדבריהם כשל תורה, והעמידו דבריהם במקום עשה, כאן לא החמירו עליו, ואתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד דדבריהם ואעפ"י שלא עשו כן לענין שופר וכו':

תמוה לי מאד, למאי צריך הרא"ש לכנס בפרצה דחוקה לחלק בין שופר דעשו חיזוק לדבריהם בין אבילות דלא עשו חיזוק כשל תורה, הא חזינן דלפי מה דהביא הרא"ש תחילה שיטת הרי"ף והראב"ד דדייקי מסוגיא דהכא דאיכא אבילות דאורייתא, א"כ מוכח דאף בדאורייתא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד, אלא דר"י הוכיח דליכא אבילות כלל מדאורייתא, אבל מ"מ יכול להיות הסברא קיימת דאף אם הי' מדאורייתא הי' הדין דנדחה עשה דיחיד דאבילות מפני עשה דרבים דיו"ט, וא"כ רווחא שמעתא שפיר, דגבי שופר כיון דבמלאכות דאוריתא אין עשה דשופר דוחה ל"ת ועשה דיו"ט ה"נ עשו שבות דבריהם כשל תורה והעמידו דבריהם כאלו הוא דאורייתא, אבל באבילות ל"ש לומר דהעמידו דבריהם כשל תורה, דהא אף אם הוא דאורייתא ממש הי' נדחה מפני עשה דרבים, ומיושב יותר לישנא דאתי עשה דרבים וכו', היינו להמתיק דבאמת אם לא הי' אבילות דאורייתא נדחה מפני יו"ט גם אבילות דרבנן לא הי' נדחה דהעמידו חכמים דבריהם לזה נקט יסוד הטעם דעשה דרבים דוחה עשה דיחיד, דהיינו אם יעמידו חכמים כשל תורה, מ"מ נדחה האבילות דיחיד מפני עשה דרבים דיו"ט וצע"ג:

ומזה קשה לי ג"כ בסוגיא דפסחים (דף צ"ב ע"א) מצורע מאי היא דתניא וכו' ובתוס' שם ד"ה וארי וכו' וכן מוכח דגבי יולדת וכו', וגם ביבמות האריכו בזה להוכיח דר"י פירוש מפרש, וקשה לי, הא בפשוטו מוכח כן, דאם איתא דהברייתא ס"ל דהוי דאורייתא א"כ מוכח דעשה דפסח דיש בו כרת דוחה עשה דאורייתא דאין בו כרת, א"כ היאך חשיב מצורע בכללא דלא העמידו דבריהן, מה ראי' דנהי דר"י לנפשיה סבר דבאמת אפילו עשה אין בו, אבל מ"מ מצי סבר ג"כ דאפילו הי' בו עשה, הי' נדחה מפני פסח, דהא הברייתא סבר כן, וא"כ ל"ש לומר דלא העמידו, דהא אף אם יעמידו שיהא כשל תורה, הא גם דאורייתא ממש נדחית מפני פסח, אע"כ מונח דר"י פירושי מפרש, וס"ל לסוגיא מסברא דעשה דאורייתא לא היה ראוי להיות נדחית מפני פסח אלא כיון דרבנן הוא נדחית ולא העמידו דבריהן לעשות כש"ת:

אמנם מ"מ קשה לי, הא האמת כן הוא דאף אם הוא דאורי' ראוי שיודחה מפני פסח, דמוכח כן בזבחים (דף ל"ג ע"ב) דאמרינן רבינא אמר למלקות אמר, ועי' תוס' שם, דהא עדיין איכא לאקושי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ועוד הא בעי' בעידנא ותירצו דעשה שיש בו כרת עדיף הרי דפסח דוחה לל"ת ועשה דאורייתא, א"כ איך חשיב מצורע בכללא דלא העמידו, הא אף אם יעמידו דבריהם, יהא נדחה מפני הפסח וצלע"ג: