שו״ת רבי עקיבא איגר – תנינא – תשובה פט, קטע 2

ומ"שידידי רומעכ"ת לדינא לענין פרנסת הבת מנכסי אביה אחר שמתה אמם קודם שהגבו לה כתובתה אחר שנשבעה, דיש לדמות למ"ש הב"ש אה"ע סי' ק"ה דמקרי נכסי אב לענין בכור:

נ"ל הא מסקנת דברי הב"ש הם פשוטים ונכוחים דמ"מ יבואו הפשוטים לתבוע הכתובה של אמם, וצריך הבכור לשלם ב' חלקים, וה"נ ממילא יאמרו הבנים לפרוע כתובת אמם הקודמת לפרנסת ומזונות הבת, ואדרבא הכא עדיפא דאפילו בלא נשבעה האם, יאמרו הבנים להתפרע תחילה כתובת אמם, כיון דשבועת אמנו לטובתינו נתקן, דהבא לפרוע מנכסי יתומים ואי אפשי בתקנת חכמים, וכמ"ש הב"ש בשם ש"י דהם קודמים לפרוע כתובת אמם נגד בע"ח אחר, אף דלא נשבעה אמם, או מטעמא דדינא דאין אדם מוריש שבועה לבניו אמרינן הבו דלא לוסיף ולא נאמר רק לגבי יורשים ולא לגבי בע"ח אחר דכלקוחות דמו, וכמ"ש התומים סי' ק"ח וה"נ לגבי פרנסת הבת, משא"כ לגבי בכור, דגם הוא מקרי יורש לגבי חלק בכורתו, ואמרינן לגביה אין אדם מוריש שבועה לבניו. כן נראה לענ"ד: