שו״ת רבי עקיבא איגר – תנינא – תשובה מד, קטע 4

ומ"ש מעכ"ת להקשות דא"כ בההיא דסוטה דקינא לה ונסתרה אין לה מופקרת יותר מזה אין הכרח כלל, דמ"מ לא עברה רק פ"א, וגם זה אינו ודאי אלא דהתורה עשאה כודאי, ומשום פעם אחת לא מקרי פרוצה, ומה בכך דקינא אותה ועברה על דעתו, מ"מ משום זה לא הוי פרוצה. גם י"ל דהתם לא שכיח כ"כ דיהי' בעלה משמרה, דהא מנאפת תחת בעלה, ואין בזה תיקון כ"כ אם לא יפרישו אותה מבעלה. אבל בזונה דעלמא י"ל דכולי האי לעבור על מיתת ב"ד לזנות תחת בעלה לא תעשה, וכיון דהרמ"א כתב להקל במופקרת לזנות אין לנו להחמיר בדיעבד.

ומ"ש מעכ"ת א"כ בנ"ד ק"ו דאין סברא שתבזה עצמה עוד הפעם דהא חזי' דבושה, זה אינו, ואין דעתי נוחה בסברות כאלו בדויים מלב, דהבושה כיון שהיא תחת בעלה עכשיו גנאי להנשים לומר עליהם כן. אבל כשתהיה פנויה תחזור לסורה, ומ"ש מעכ"ת כיון דהב"ש סי' ס"ח כתב דנמצאת בעולה צריך לקדשה. א"כ הוי כלכתחילה, באמת מלשון הרמב"ם וש"ע משמע דא"צ לקדשה וכ"כ הב"מ, וביותר די"ל דגם תוס' מודים לזה, די"ל גם בנמצאת בעולה הוי כמו כל מומים, דאמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ה"נ י"ל דחייש שמא תהי' בעולה וגמר ובעל לשם קדושין, ודברי תוס' הם לשמואל דהוא מרא דהך שמעתתא, דלא ס"ל לההיא דאין אדם עושה בב"ז, וזהו דוחק דמשמע דהלכה כשמואל, אך מ"מ כיון דמדברי הרמב"ם והש"ע משמע דא"צ לקדשה יש לסמוך על זה במופקרת לזנות, ועתה נ"ל להוסיף דמה שכתבתי לסלק קולא דשוגג משום דבנשא לא מקילין, מ"מ בנ"ד בזונה דיש לנו סניף דבזונה ליכא דין מינקת חבירו, בזה סמכיכן על הא"ז בשוגג כמו שהיקל הרמ"א בהבחנה, וכן בקידש מעוברת ומינקת חבירו מכח סניף שיטת הרמב"ם וכנ"ל, ואך בנ"ד כיון דהתרה בה ליכא קולא דשוגג, ויש להוסיף עוד אם אפשר ליתן הולד למינקת ותשבע שלא תחזור בה, דהוי רק משום גזירה נשבעה אטו לא נשבעה, בזה י"ל בזנות דלא שכיחא לא גזרינן, כן נראה לענ"ד:

בש"ע אבן העזר סי' ק"כ ס"ט ואפילו חתמו השאר וכו', תמוה לי, כיון דאמר כולכם כתבו ותנו, [דבפשטא דמלתא ע"כ בהכי מיירי, דאלו בלא תנו, כיון דהבעל עצמו נתן לה הגט אף למ"ד כולם משום עדים, הא חזינן דנתרצה ליתן בחתימת ב' עדים, וכמ"ש תוס' בפשיטות בסוגיא שמא יחפה] וכיון דכולכם הוי תנאי, והוי כאומר אם יחתמו כולם יתנו, ודאי לאומר כתבו ותנו אם לא באתי תוך יב"ח ספ"ז דגיטין, דאם כתבו תוך י"ב חודש לא הוי גט, דעשאן שלוחים לכתיבה לאחר קיום התנאי ואפילו לר' יוסי דפליג שם דיכולים לכתוב מיד מ"מ מודה דהנתינה צריך להיות אחר יב"ח, וא"כ לכ"ע במוסר גט לשליח ואומר תן אם לא באתי וכו' א"י ליתן עד אחר קיום התנאי, וא"כ מה לי תנאי אם לא באתי ומה לי תנאי דאם יחתמו כולם, והרי אדרבא התם יש קצת הוכחה בהיפוך מדלא אמר אם לא באתי תנו, דע"כ תנו מיד קאמר, מכ"ש הכא דאמירת תנו הוא מאוחר לאמירת כולכם והוי קצת כאומר התנאי קודם שאמר תנו, ודוחק לומר דהתם קצת הוכחה מדלא אמר תנו בתנאי אם לא באתי, וע"כ דהתנאי הי' על גוף הנתינה, אבל הכא דלא הזכיר במפורש התנאי רק שרמז במילת כולכם לא שייך לומר כן, וצ"ע: ובעיקר הדין במ"ש הח"מ לנכון דאינה מתגרשת עד אחר חתימת כולם, ואם חתמו אחר שנשאת תצא, כיון דנשאת קודם חלות הגירושין הוי כזינתה ואסורה לו, ומ"ש הר"ן אחר דנשאת היינו דהגט הוי גט מעליא אבל מ"מ תצא תמוה לי מדברי הר"ן סוף פרק הזורק בסוגיא דגט קרח דאמרינן התם כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה גזירה משום כולכם, והקשה הר"ן דהא ע"כ בתנאי קאמר, והא עדיין אפשר לקיים התנאי כדאמרינן ואינך מכאן ועד יוד ימים ונדחק בזה, כיון דהתנאי בגופו של הגט אין דעתו שתתגרש, אלא לאחר שיהי' הגט נשלם, וההיא דמכאן ועד יו"ד ימים היינו קודם נתינה עיי"ש, ומה הוצרך לזה, הא בכל תנאי דעלמא מתגרשת בשעת חלות התנאי, וממילא אם קיום התנאי אחר הנשואים הי' כזינתה קודם הגירושין ותצא מזה ומזה, מש"ה בגט קרח תצא מזה ומזה, וההיא דמכאן ועד י' ימים היינו קודם הנשואין או גם אחר הנשואין לענין גוף הגט, ולא מיירי מדין היתר לבעל הזה שנישאת לו, ואין מהצורך לחלק כלל בין כולכם לתנאי דעלמא, וצ"ע: