שו״ת רבי עקיבא איגר – החדשות – תשובה א לגאון אחד, קטע 28

ואזכיר מה דתמוה לי עתה הא בכריתות י"ד ע"ב תד"ה ואחות אשתו וכו' וא"ת ובגמ' נמי דקאמר מודה ר"י באיסור מוסיף וכו' תמוה לי הא אשת אחיו לא משכחת אלא דנשאה בדרך יבום דאל"כ אסורה לאביו משום אשת אחיו וכדאיתא בסוגיא וביבום ליכא קדושין כלל רק בביאה משעה שראוי' לביאה וא"כ תיכף שנראית לביאה חלו כל האיסורים ולא חלה אח"כ כשייבם אותה אביו איסור אשת אב אא"כ מדין מוסיף וצע"ג.

הב' כריתות י"ח ע"א דתניא השוחט אשם תלוי בחוץ תמוה לי הא ר"מ מחייב חטאת, וכן איתא בכ"מ וע"כ משום דוודאי הקדש הוא כ"ז שלא נדע וא"כ איך שייך ענין נקבע איסורא דזהו רק בספיקות לענין אשם תלוי, וצ"ע. תשובה צב

בב"ק צ' ע"א וכי קדמו ד"נ מאי הוי להדר ולדייניה, קשה לי הא מבואר בפ"ק י"ג ע"ב דנגח ואח"כ הקדיש דפטור דבעינן דיהי' מיתה והעמדה בדין שוים כ"א, והרא"ש שם כתב דרבנן מודו לענין נזיקין א"כ כשדנו ד"נ ונאסר השור הוי הפקר וכדאיתא בכריתות כ"ד ע"א וא"א. למיהזר ולדייני' גם קשה לי מסוגיא דבב"ק ל"ג ע"ב מכרו מכור לרדי' נימא דמכור לגמרי דהא מלישנא דרש"י י"ג ע"ב משמע דבעינן בעלים אחד, ובזה י"ל דרש"י ס"ל דרבנן פליגי על ר"י אפילו בנזקין, ולהרא"ש הנ"ל י"ל דס"ל כהרשב"א דממעטים רק הקדיש והפקיר דלית ליה בעלים כלל אבל לא ממעטים מכרו דלא בעינן דווקא חד בעלי' אבל הראשונה ק' וצ"ע.

ובההיא ענינא ראיתי שבהגהת ש"ע חוה"מ סימן שס"ג ס"ח ואם שכר הגזלן לאחר ובב"י הקשה מסברא, ולענ"ד מצינו חולק על הרמ"ה דעת הרשב"א בחי' לבב"ק דל"ג ע"ב ד"ה למה מכור דהקשה דגם לר"ע יהי' דמי רדי' למזיק דהוי כגזלו הרי דס"ל דאפילו בהשכירו לאחר הדין כן ועיין: תשובה צג

נדה ה' ע"ב תד"ה כשחברותי' נושאות וכו' ועוד שם תוס' ד"ה ספק טומאה וכו' וא"ת מאי קמ"ל ר"י וכו' וקשה לי דלמה נקטו קושייתם על ר"י ובדרך מאי קמ"ל ולא הקשו ביותר על זעירי דמוקי דווקא חברותי' נושאת אותה אבל בלא"ה לא יקשה מהנך משניות, וביותר תמוה לי דזה יקשה אף לפי תירוצם, דמצינן לומר דהעיסה והמשקים בידי אדם, מ"מ יקשה לזעירה לפי תירוצם הב' ד"ה כשחברותי' דזהו מהני רק כיון דהספק גם על חברותי', וא"כ התם בעיס' ומשקים דלא שייך כן לא מהני במה שהם ביד האדם, ולתירוצם הא' דהטעם משום דנידה המטמאה יש בה דעת לשאל ניחא דגם בהנך משניות הכי הוא אבל לתירוצם הב' יקשה וצע"ג: תשובה צד

נדרים ל"ה ע"ב שהרי אדם מביא קרבן וכו' ע' בר"ן, וקשה לי הא אלו הי' באפשרי דקטנה ילדה היינו מוקי שיביא קרבן עבורה, ואף דקטנה נשואה יצאה מרשות אבי' וכמו דאמרי' בזב על בניו הקטנים אף דבן אינו ברשות אביו או דמיירי בזינתה א"כ ה"נ כי מוקמי בשוטה אפשר לאוקמי בבתו גדולה ושוטה שאביה יביא קרבן ואפי' בעודה ברשות אביה משכחת לה שהיא נערה ואף דאין בין נערה לבוגרת רק ו' חדשים מ"מ משכחת בהפילה וצ"ע: תשובה צה

עוד שם דף ל"ו ע"א ותני עלה אלא שפיגילן פיגול עיין בר"ן והרא"ש דנדחקו במה דלא פרכינן ממתניתן לחודי, ותמהני הא בפשוטו דממתני' יש לומר דבאמת אין פיגולו פיגול דלתקוני שדרתיך, אבל מ"מ כיון שהקרבן לא נעשה בהכשר דעבודה במחשבת פיגול לא הוי עבודה והוי הקרבן פסול, וגדולה מזה כתב הר"ן בחולין ספ"ב דבשוחט בהמת חבירו לע"ז למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ אסורה באכילה דמ"מ השחיטה לא הוי שחיטה להתירו, עכ"פ בקדשים דבעינן הקרבה בודאי הקרבן פסול, מש"ה חייבים לשלם, לזה צריך למפרך מברייתא דקתני אלא שפיגולן פיגול דמשמע דהוי פיגול ממש לחייב עליו כרת וצ"ע: