שו״ת שאגת אריה – החדשות – שאלה יז, קטע 2

העתק מביות בית דין

במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא הר"ר משה בהר"ר ראובן והגיד לפנינו כו' בזה"ל הר"ר ישראל ב"ה יצחק ביום א' דחוה"מ פסח תקיא"ל איז געקומען צו מיר אויף דער סלאבאדי (שהוא סמוך לעיר ברעזין אחורי הנהר) עם אמו האט ער געלייגט תפילין צוא דאוונען האט דיא מוטטער אים גטרופין אין תפילין אין שיף איבער צו פארין לעיר ברעזין אזוי איז ער גיגאנגען אין תפילין אין שיף אונ ער איז גיוועזין אין איין קיטייענעם זופעצע עם קרסי כסף אונ אויבין אויף דעם קיטייענעם זופעצע איז גיוועזין א גיווענטינע זופיצע אונ איז גיוועזין אין דייטשע שטיוועל אונ האב גיזעהען וויא זייא זיינען געפארין אויף דעם טייך אזוי האט איין ווינט אום גיקערט דיא שיף מיט אלעם:

אחר זה איז געקומין הר"ר שלמה בהר"ר מנחם והר"ר נתן בהר"ר יהודא והגידו לפנינו ב"ד כו' זה שלא בפני זה בזה"ל מיר האבין ארויס גענומין הר"ר ישראל הנ"ל מן הנהר דהיינו מיר האבין אים דער ווושט על שפת הנהר. אז א"י האבין אים ארויס געצויגין האבין מיר גענומין אים פון וואשער אין דיא זעלביגע קליידער כאשר הגיד הר"ר משה הנ"ל אין איין קיטייענעם זופעצע עם קרסי כסף אונ אויבין איז גיוועזין איין גיווענטינער זופיצע אונ אין תפילין דהיינו דער של ראש איז גיוועזין אויף דעם האלז אונ דער של יד איז גיוועזין אויף דער האנט אונ האבין אויף דעם וואגין גילייגט:

ואחר זה באו שני אנשים מח"ק הר"ר ראובן בהר"ר מרדכי והר"ר אברהם בהר"מ סג"ל והגידו כו' כאשר הפשיטו את בגדיו מצאו התפילין של ראש על הצואר ושל יד על היד כאשר היה כרוך וגם שטיוועל על רגליו טייטשע הכל כאשר הגידו עדים הנ"ל וקברוהו כל הנ"ל הוגבה כדת כו' יום ד' כ"ז מנחם תקיא"ל וחתמו עליו תלתא. כל הנ"ל הועתק מגב"ד בח"י שני האנשים אות באות כפי הלשון שמבואר שם בלי שנוי וגם העדים שני אנשים מח"ק הועתק ממש אות באות ונכתב בזה הלשון ממש בלשון הקודש בגב"ד הנ"ל.

והנה בבא הגב"ד הנ"ל לידי ראיתי לפענ"ד וקט שכלי שאין בדברי העדות הנ"ל כדי להתיר את האשה הנ"ל כאשר אבאר אי"ה ושלחתי במכתב לעיר ברעזין הנ"ל לחקור הדבר ולשלוח אלי וזה דברי הגב"ד השני הנשלח אלי וז"ל:

במותב תלתא כו' ואתא לקדמנא הר"ר מנחם נחום בה' יהודא והגיד כו' אודות הנטבע הר"ר ישראל בהר"ר יצחק ואמר בזה"ל: וויא דער א"י אליעקסייא איז גיקומען און האט גיזאגט איך האב איין יהודי איבער גענומען איין דער טרונקענעם אזוי בין, איך באלד גילאפען און האב אים המנוח הר"ר ישראל דערקאנט תיכף בטביעות עין אז ער איז הר"ר ישראל אן זיין צורה און זיינע שווארצע האר און אן זיינע קליידער און תפילין האט ער געהאט דער של יד איז ארום גיוויקילט גיוועזען ארום האנט און דער של ראש איז ארום גיוויקילט גיוועזען אויף דעם קאפ והדר קם חד מינן ה"ה כמהורר י"ט גוטמאן בהק' הרד"ב והגיד ג"כ כו' בזה"ל אז איך האב אים הר"ר ישראל הנ"ל דער ווישט אויף דעם ברעג און דיא פיס זיינען גיוועזען אין וואשר און האב אים דער קאנט אז דאש איז הר"ר ישראל הנ"ל הנטבע תיכף בט"ע ובסימן הנ"ל גם העידו אותן העדים הנ"ל אז הר"ר ישראל איז נטבע געווארין יום ב' א' דחוהמ"פ תקיא"ל ונמצא הנטבע הנ"ל ביום ג' ג' אייר שנה הנ"ל הוגבה כל הנ"ל יום א' כ"ה ניסן תקיב"ל וחתמו תלתא:

ואח"ז כתב הר"ר יעקב שמש דעיר ברעזין וז"ל וגם אני ח"מ הכרתיו תיכף בט"ע בצורתו ובשעריו שחורים שהוא ה' ישראל הנטבע ובו ביום שהעלוהו מהמים בו ביום ניכר לעינים כ"ד השמש א' כ"ה ניסן תקיב"ל וחתם למטה בח"י יעקב שמש:

ותחלה נדבר בעז"ה בעדי שני עדים הראשונים הר"ר שלמה בהר"מ והר"ר נתן בהר"י והנה התחלות דבריהם סותרות זא"ז שהתחיל בזה"ל מיר האבין ארויש גענומען הר"ר ישראל מן הנהר ואח"ז תיכף חוזרים ומפרשים דבריהם בזה"ל דהיינו מיר האבין אים דער ווישט על שפת הנהר אז א"י האבין אים ארויס געצויגען האבין מיר אים גינומען פון וואשיר אין דיא זעלביגע קליידער כאשר הגיד הר"ר משה הנ"ל:

והנה לפום ריהטא משמע שהם מצאו את הנטבע הנ' אחר שהוציאוהו מן המים הא"י שמצאוהו והנה לפי זה אין מועיל עדותם כלל ולפי סברת הר"ן ז"ל בתשובה סימן ע"א נידון השאלה דמיימון מלאקי והובאו דבריו בב"י סימן י"ז וז"ל ולפיכך בנידון זה שאין העד מעיד דחזי' בשעתא אין להתיר אשה זו שאעפ"י שנחלקו קצת מפרשים בהא דתנן ואין מעידין אלא עד ג' ימים בסתמא מאי דינא שבתוספות כתבו בלשון זה ויכול להיות היכא דאין יודעין מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים מסתברא לי שאין ענין לנדון זה דהני מילי לשיעור שלשה ימים דיותר מסתבר לתלות תוך ג' כו' אבל בנפלט מן המים שאין שיעורו אלא שעה אחת בלבד מן הסתם אין לתלות ולומר שתוך אותו שעה שנפלט ראוהו שיותר מצוי ששהא יותר משעה א' עכ"ל הר"ן ז"ל וגם הריב"ש כתב בתשובה הובא בב"י סי' הנ"ל וז"ל. ואף אם ספק אם אשתהי או לא אשתהי תצא כדעת הרשב"א בנסתפק לאחר ג' ימים כו' עיי"ש. והנה הרב רמ"א ז"ל בהג' ש"ע סימן הנ"ל סעיף כ"ו הכריע כדברי הריב"ש הנ"ל שאף אם נשאת תצא ע"ש והנה אף אם נאמר ונפרש דברי העדים הנ"ל בדוחק גדול שמצאוהו עדין במים והא דקאמרי שמצאוהו על שפת הנהר נפרש לשון על בסמוך ולשון שאמרו אז דיא א"י האבין אים ארויש געצויגען נפרש ג"כ בדוחק שלא סיימו בדבריהם בסוף לומר ארויש געצויגען פון וואשער רק סתם ארויש געצויגען ואפשר לפרש שהם מספרים שהוציאוהו מאמצע המים על שפתו ובאמת עדין בשעה שמצאוהו הי' במים וכל הדחוקים הנ"ל אפשר הינו מוכרחים לפרש בדבריהם כדי שלא יהיו דבריהם סותרים זא"ז אעפ"כ אחר כל הדחוקים הנ"ל לפענ"ד אין ממש בעדותן באשר שאינם אומרים שהיכירוהו בט"ע או ע"י סמנים מובהקים בגופו או בכליו רק שהעידו בזה"ל האבען מיר גענומען פון וואשר אין דיא זעלביגע קליידער כאשר הגיד הר"ר משה הנ"ל דהיינו אין קייטיינעם זופעצע עם ק"כ און אויבען איז גיוועזען כו':

והנה לפ"ד העדים הנ"ל לא הי' להם שום טביעות עין בבגדים הנ"ל ולא שום סימן שיכירוהו על זה שהבגדים היו של ה' ישראל רק שמעידין שמצאו את האיש הזה שהעלוהו בבגדים כאלו שהעיד הר"מ הנ"ל שנטבע בהם הר"ר ישראל הנ"ל והנה לא הוי אפילו כמו סימן מובהק בבגדים רק כמו חיוור וסומק והנה אף אם לא חיישינן לשאלה לא מהני בחיוור וסומק אליבא דכ"ע ע"פ מסקנת הגמרא ביבמות ובב"מ:

והנה כל דברי העדים הנ"ל רק שהי' השני בגדים א' של קיטייא וא' של בגד והנה בגדים לאין מספר של קיטייא ושל בגד והנה אם נעייל פילא בקופה דמחטא בעדות שני אנשים מח"ק ונכתב עדותן בגב"ד בלשון הקודש והנה בוודאי ב"ד החתומים העתיקו דבריהם מלשון אשכנז ללשון הק' והב"ד הנ"ל לאו תנא ירושלמי הוא דדייקי בלישני ואפשר שלא כיוונו ממש מהעתקתם מלשון אשכנז ללה"ק באשר שכתבו וז"ל און הר"ר ראובן והר"ר אברהם הגידו באשר שהפשיטו את בגדיו וגם תפילין כו' והנה משמעות את בגדיו משמע שהכירום ע"י ט"ע שהם הבגדים של הר"ר ישראל הנ"ל הנטבע והנה לפי רוב הפוסקים דלא חיישינן לשאלה וביותר אם ראוהו שנטבע בבגדים האלו כמש"כ בכמה פוסקים אחרונים ובפרט בד"מ סימן הנ"ל ס"ק כ"ז ובק"ע סעיף ס"ג בקיצור פסקי הרב מוהר"ם פאדווא דהיינו היכא שראוהו בספינה קודם הטביעה מלובש בבגדים אלו ואח"ז כשראוהו אח"ז שהעלוהו מן המים ג"כ מלובש בבגדים אלו אזי לא חיישינן לשאלה ואף דשותא דמרן הרמ"ף לא ידענא דמנ"ל לומר כן. דכיון דחיישינן שמא עלה מן המים למה לא ניחש לזה שלאחר שעלה השאיל כליו לאחר ואף אם נאמר דסברתו הוי מפני שזה הוא דבר רחוק שאחר שעלה מהמים השאיל כליו לאחר וגם זה נטבע בכלים אלו אף על פי כן אין לך בו אלא חדושו ששם מיירי בוודאי שהיו סימנים מובהקים בכלים רק מחמת חששא דשאלה והנה כיון שמצאו כעת איש אחד והעלוהו מהמים בכלים האלו בוודאי תלינן שזה הוא האיש שנטבע בפעם הראשון בכלים אלו וזה הוא האיש שהעלוהו עכשיו ולא חיישינן דלמא עלה מהמים והשאיל כליו לאחר ונטבע גם השני בבגדים אלו אפשר שזה סברא רחוקה לאמר שיהיו הבגדים נטבעין שני פעמים זא"ז אך בנדון דידן אף לפי סברת הרמ"ף יש לחלק שמאחר שהר"ר משה שראה הטביעה לא העיד שהכיר הבגדים שנטבע בהם ה' ישראל שהם היו בגדים של הר"י הנטבע לא בט"ע ולא בסימן רק העיד על מין בגדים מאיזה מין היו והו"ל יותר מחיור וסומק ואח"ז העידו הקברנים הנ"ל שהם הכירו הבגדים בט"ע שהם בגדי ה"ר ישראל א"כ יש לחוש דלמא בגדיו השאיל הר"י הנ"ל לאחר ונטבע בבגדיו האחר והוא הלביש בגדים אחרים ונפל ג"כ למים ונמצא הבגדים לא נפלו רק פעם אחת במים כזה בוודאי חיישינן היכא שלא ראינו שנפל בכלים אלו למים אף דידוע דנפל למים ומכירין אותו עפ"י סימנים שבכליו מודה מהר"ם דחיישינן לשאלה דשמא הוא נפל בכלים אחרים וכליו שאל לאיש אחר והשני נפל ג"כ למים רק מחמת שראו אותו שנפל בכלים אלו למים והעלוהו מהמים בכלים אלו אז לא חיישינן דלמא אינש אחרינא הוא דנפל ג"כ למים ושאל הכלים האלו שנפל הראשון למים בהם ונפל גם הוא בכלים אלו למים כולי האי לא חיישינן לסברת מוהרמ"ף ז"ל אבל בנדון דידן אפשר דגם מוהרמ"ף ז"ל מודה דחיישינן מאחר שהעד הראשון שראה שנפל הר"י הנ"ל למים אין מעיד על זה שנפל בכליו רק העיד על מין הכלים ואף לא על הצבע דחיוור וסומק והשני הקברנים אף שהעידו שהכירו הכלים בט"ע שהם של הר"ר ישראל הנ"ל א"כ לסברא דחיישינן לשאלה חיישינן דלמא הוא אחר ששאל את הכלים מהר"י הנ"ל ונטבע ומה מהני מה שידוע לנו שהר"י הנ"ל נטבע ג"כ כיון שאין אנו יודעים אם נטבע הר"י הנ"ל בכליו או בכלים של אחרים מאחר שהעד שראה הטביעה אינו מעיד על ט"ע של כליו ומכ"ש לפי סברת הבעל המאור והרא"ש והטור ז"ל דבאלו שראו הטביעה דחיישינן יותר על בדדמי ואף אם מכירו בט"ע אינו מהני א"כ הוא הדין והסברא אפשר גם בכליו לומר מאחר שהעיד הר"ר משה הנ"ל שהר"י הנ"ל נטבע בכלים כאלו הם אומרים שהן כליו דמה בין ט"ע דגופו או בט"ע דכליו ולפי סברת הפוסקים האלו דהוי הריעותא מחמת שראו הטביעה אזי אין מהני ט"ע דגופו הוא הדין אם ראו טביעת הכלים אזי אינו מהני ט"ע דכלים וכבר כתבו כל האחרונים דלדעת הרא"ש אין חילוק בין ראה הטביעה או שמע:

ובר מן דין קשה בעיני מאוד לפענ"ד דאף אם העידו העדים בוודאי שיש להם ט"ע בכלים אלו וגם העד שראה הטביעה הי' מעיד על ט"ע בבגדים וגם לסברת הפוסקים שלא חיישינן לשאלה וא"כ מהני סימני' מובהקים ביותר ולפום ריהטא דכ"ש דט"ע דהוי אליבא דכ"ע חזק אעפ"כ מאן לימא לן דט"ע בכלים שנטבעו והיו במים יותר משני שבועות שלא נשתנה פרצוף פניהם מט"ע שלהם אף דגבי אדם אמרינן דמים מצמת צמתי אלו לא מצינו דברים אלו מפורש בדברי התלמוד בוודאי לא הי' שום אדם אומר סברא זו אבל בכלים לא מצינו סברא זו מאן יוכל להגיד סברא זו מלבו דט"ע בכלים לא יפסדו במים ובפרט לפום ריהטא החוש הוא מכחש שבוודאי אם יהיו מונחים בגדים במים כמה וכמה ימים ובפרט בגדים צבועים ישתנו צורתם הלא אף על אדם גופו אם לא היו מצינו דברים אלו בדברי התלמוד מפורש בוודאי מסברא דנפשי' לא הי' שום אדם ממציא מלבו סברא זו כאשר באמת הי' דעת המקשן והנה התלמוד חידש לנו דין זה ואין לך בו אלא חידושו ומאי דתנא תנא ומאי דלא תנא כו'. ולפי סברא זו נ"ל לפענ"ד לתרץ קושיות הגאון מהר"ל מפראג שהובא בב"ש סימן הנ"ל ס"ק ס"ט על הפוסקים דפסקו דסימנין מדרבנן ופסקו ג"כ אע"פ שיש סימנים מובהקים יותר בכליו אין מעידין דחיישינן לשאלה והקשה הוא ז"ל דא"כ דאף אם אמרינן סימני' דרבנן ג"כ חיישינן לשאלה א"כ אף ט"ע בכלי לא מהני. א"כ קשה למה תנא אף שיש סימני' בגופו ובכליו לא מהני תיפוק ליה אף ט"ע דהוא דאוריי' אינו מהני ולמה תנא במתניתן סימנים שהן דרבנן ולא אשמעינן רבותא דאפילו ט"ע דאורייתא אינו מהני מחמת חשש שאלה ורצה הגאון הנ"ל להוכיח דאלא וודאי דלדעת האומרים דסימנין דרבנן לא חיישינן כלל לשאלה וא"כ באמת ט"ע מהני וגם סימנים מובהקים ביותר מהני והב"ש ז"ל לא רצה להודה לו על סימנים מובהקים ביותר דלפי סברתו אף המובהקים ביותר שעל הכלים אעפ"כ לגבי דאדם מחמת החשש דשאלה אף המובהק שביותר שעל הכלי נעשה לגבי אדם שאינו מובהק והוא הדין בט"ע מחמת חשש שאלה נעשה לגבי דאדם הכלי ההוא סימן שאינו מובהק אף שיש בכלי ההיא ט"ע ועכ"פ זאת הודה הב"ש ז"ל שבאם שמצאו אצלו כלי דלא מושלי והיו בהם ט"ע מהני בוודאי וא"כ מתניתן איירי בכלי דלא מושלי ולפ"ז סימנים אינו מהני אבל ט"ע מהני וחלק בזה על הרב ב"י ז"ל שכתב בתשובה דאף אלו הכלים דלא מושלי לא מהני ט"ע מחמת דחיישינן לשאלה וגם הח"מ נסתפק בזה והב"ש ז"ל הכריע דוודאי מהני דאל"כ למה לא תנא במתני' אף ט"ע בכלי לא מהני אלא ע"כ דט"ע דכלי דלא מושלי מהני זה עיקר דברי הגאון המנוח הב"ש ז"ל ואני אומר מנ"ל להוכיח דין חדש זה שלא נזכר עדין בשום פוסק ולא אשתמיט שום תנא להשמיענו דאם מצאו אצלו כלי דלא מושלי מהני הט"ע אף שאין מכירין את ההרוג. ולפענ"ד אפשר לומר דכיון דמתני' קתנא אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף עפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו ופי' שבאם שלא ראו הפ"פ עם החוטם אע"פ שיש סימנים כו' לא מהני והנה לדעתי לפירש ר"ת ז"ל וסיעתו דסוברים דאיירי דנשחת ג"כ כל גופו אבל אם הי' גופו שלם מהני וא"כ בשאיירי דנשחת כל גופו יהי' האיך שיהי' אם ההשחתה היתה מחמת אריכות הזמן שנשתהא יותר מג' ימים דלדעת ר"ת ז"ל וסיעתו מהני באם שהי' שלם רק מחמת שנשחת כל גופו עם הפ"פ והחוטם מחמת אריכות הזמן או שאכלוהו וגררוהו חיתו יער או מחמת מכת חרב דבזה איירי מתני' לדעת ר"ת דאינו מהני אבל, אם לא גברה עדין המכה מהני אף, אחר ג' ימים הנה בוודאי אם שלוה המכה בגופו כולי האי כ"ש שהשחיתו ט"ע בשל כליו ומכ"ש לדעת הב"ש ז"ל שכתב שאיירי דווקא בכלים שנמצאו עליו ולא שנמצאו אצלו כמש"כ סוף ס"ק ס"ט הנ"ל ובודאי אף שמעיד אחד שמכיר הכלים בט"ע לא סמכינן עליו כי היכי דלא סמכינן על המעיד על ט"ע שבגופו על זה הנמצא אלא אפילו לדעת החולקים על ר"ת ז"ל וסבירא להו דאיירי שגופו שלם וגם תוך ג' ימים אעפ"כ מוכרחים אנו לומר דמחמת שראינו שבתוך ג' ימים נשחת ונפסד הפ"פ עם החוטם ושלטה המכה באדם בזמן קצר כזה להשחית כולי האי בודאי הי' הדבר בעיני החכמים החולקים על ר"י בן בתירא ולא חשו הדבר לא בזמן ולא במקום ולא באדם רק השוו מדותיהם אמרו שבכל אדם ובכל זמן ובכל מקום חיישינן לאחר ג' ימים שנשחת ונשתנה הט"ע אף אם הוא שלם ובתוך ג' ימים להיכא דהריעותא לפנינו שנשחת הפ"פ ובודאי אם בזמן קצר גברה המכה או המקום או שאכלוהו החיות או שהרגוהו בחרב עד שנשחת הפ"פ בוודאי מחמת זה יש לחוש מאוד שע"י המכה או המקום או הזמן או מחמת הדם שיצא ממנו בשעת הריגתו נשתנה גם הט"ע של הבגדים ואם יכובס וסר מהם הדם מכ"ש שישתנה הט"ע מחמת הכביסה במים וא"כ א"צ מתני' להשמיענו שאין מעידין על ט"ע דכליו הואיל ואיירי בענין זה דט"ע דגופו נשחת ולא מהני ואם שלטה ההשחתה בגופו מכ"ש בכליו אלא אפילו סימן מובהק שא"א להשתנות אעפ"כ לא מהני מחמת חשש שאלה ועבור זה לא תני במתני' ט"ע בכליו דלעולם בענין זה דאיירי מתני' לא מהני ט"ע דכלים היוצא לנו מכל מה שכתבנו שט"ע בכלים לגבי מצאו הרוג או נשחת הפ"פ אף בלא הריגה דאינו מהני והוי הט"ע גרוע מהסימנים מובהקים מכ"ש בנדון דידן אף אם נאמר מחמת משמעות הלשון שהעידו שני הקברנים משמע שהכירו הכלים בט"ע ואף אם נאמר דלא חיישינן לשאלה או אם נאמר כפי סברת הגאון מהר"ל מפראג ונחשוב לממ"נ מחמת שהי' להם ט"ע בכלים וג"כ יש עוד עד אחד שמעיד על סימן בינוני שבגופו דהיינו שערו' שחורים שהוי סימן בינוני לפי משמעות הגמ' דתירץ דוקא ארוך וגוץ לא הוי סימן כלל. אבל שאר סימנים הוי סימן בינוני וכן משמעות כל הפוסקים אעפ"כ לפי סברתינו דהוי הט"ע שבכלים גרוע מסימנים מובהקים כנ"ל א"כ אין כאן ממ"נ כלל כיון דהט"ע לא מהני כלל ובפרט במים שנשתהא יותר משני שבועות ומים זדונים עברו על ראשו ודי לנו במה שאמרו חכמים שגופו אינו משתנה ומצמת צמית אבל כליו מנ"ל למימר הכי דלא נשתנה הט"ע דכלים וא"כ דאזלי הט"ע, דכלים א"כ אינו מהני אף בהצטרף הסימן הבינוני דבגופו:

ולענ"ד לפום ריהטא זה הוא סברת המקשן שהקשה ביבמות דף ק"כ ע"א על מתני' אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו ורמינהו מצאו קשור בכיס או בכליו אפילו לזמן מרובה כשר והקשו התוס' ז"ל על המקשן וא"ת מאי קושיא ודילמא מכיר הגט או הכיס בט"ע כו' ויש לו להיות נאמן במגו כו' ותירצו כגון דאיכא עדים שאבדו א"נ במצאו אחר והנה כל דבריהם אינם מובנים לי שאין זה מדרך הסוגיא כי עדין הקושיא במקומו עומד מנ"ל למקשן דאיירי בהכי כגון דאיכא עדים או דמצאו אחר אבל לפענ"ד קושית המקשן מדקתני בברייתא אפילו לזמן מרובה והיו הכיס והגט מושלכים לארץ זמן מרובה ורבים מצוים שם כמשמע מפי' התוס' שם ד"ה שמצאו בכליו שפירשו דווקא בכליו לא ע"ג קרקע אבל גבי מצאו קשור בכיס או בטבעת אנו מוכרחים לפרשו באף אם מצאו בקרקע כשר דזה היא הפעולה של הכיס דאל"כ שאם מיירי שלא מצאם בקרקע א"כ היינו בין כליו אלא ודאי דמיירי אף שמצאם בקרקע ובמקום ששיירות מצויות ואף לזמן מרובה ואעפ"כ כשר והלא לזמן מרובה כשמשליך לארץ אבד הט"ע מהגט ומהכיס רק מוכרח לומר שמחזירים מחמת סימנין ועבור זה פריך המקשן דש"מ דסימנים דאורייתא: