שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן ד, קטע 2

אחר שכתבתי תשובה זו מצאתי לר"א ממי"ץ בסוף סימן קמ"ט שכתב בחדש למיחש לספק יום הנף דרבנן ושלא לטלטלו להתעסק בו משום גזירה דלמא אתי למיכל מיני' דתנן במנחות פ' ר' ישמעאל משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהיו מלאים קמח וקלי שלא ברצון חכמים דברי ר"מ ר' יהודא אומר ברצון חכמים היו עושין (והא קי"ל) הלכה כר"מ בגזירותיו ע"כ מכל מקום אני במקומי עומד דבהא הלכה כר' יהודא וכדמשמע מדברי הרמב"ם והטור ושאר פוסקים וכמה שכתבתי לעיל וטעמא משום דסתם לן תנא כר' יהודא שוב ראיתי שהרמב"ם בפ' המשנה שכתב ר' מאיר אומר אינו מותר להם לצאת לשוק בקלי וקמח קודם הקרבת העומר שמא ישלחו יד ויאכלו ממנו קודם הקרבה ולפיכך אומר שלא ברצון חכמים ור' יהודא אינו חושש לזה לפיכך אמר ברצון חכמים והלכה כר' יהודא ע"כ הרי שבהדי' פסק כר' יהודא ,ועוד נראה לי ראי' דר' יהודא לא גזר כלל גבי חדש דלמא אתי למיכל מיני' שהרי התם בפ' ר' ישמעאל (דף ע"א) תנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה אמר ר' יהודא אימתי בזמן שמתחיל עד שלא הביא שליש ר' שמעון אומר יקצור ויאכיל אף משהביא שליש ומדאמר ר' יהודא דמותר להתחיל לקצור עד שלא הביא שליש דלאו קצירך מקרי וכדמפרש התם בגמרא ואין בו משום איסור קצירה קודם לעומר והלא לר' יהודא האיך קוצר הא מכל מקום ניחוש דלמא אתי למיכל מיני' כיון דקוצר כדרכו שלא ע"י קיטוף ואין לו על ידי מה לזכור דתבואה זו של חדש הוא וגם אין כאן משום פסידא וש"מ שאפילו שלא במקום פסידא לא גזר ר' יהודא גבי חדש דלמא אתי למיכל מיני' והא דאמרינן ריש פ' כל שעה (דף כ"א) גבי הא דאמר ר' אבוה כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע והרי חדש דרחמנא אמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה וכתבו התוס' דאע"ג דהא דקוצרין לשחת היינו דווקא לבהמה כדמוכח במנחות פ' ר' ישמעאל מ"מ ומאכיל לבהמה לא משמע לי' דקאי אקוצר לשחת. דא"כ לא פריך מידי דחדש שאסר הכתוב היינו תבואה גמורה אלא ומאכיל לבהמה היינו אפילו חטין גמורין וע"י קיטוף כדפירש הקונטרס (בהעתקה שני' כתוב סוף דברי התוספות ג"כ וזה לשונם ועוד דקתני סיפא ר' שמעון אומר יקצור ויאכיל אף משהביא שליש) ע"כ: ומבואר מדבריהם ז"ל דחדש קודם הבאת שליש אינו אסור באכילה והיינו שכתבו דא"כ לא פריך מידי דחדש שאסר הכתוב היינו תבואה גמורה כלומר וא"כ אין ראי' אהא דאמר קודם הבאת שליש מותר בהנאה דהא קודם הבאת שליש אין בו משום איסור חדש כל עיקר ואפילו באכילה נמי שרי ולפי דבריהם ז"ל אין להביא ראי' מדשרי לקצור לשחת קודם הבאת שליש לר' יהודא דלא חייש ר' יהודא גבי חדש דבדיל מיני' לדלמא אתא למיכל מיני' דהא אי נמי אתי למיכל מיני' ליכא איסורא קודם הבאת שליש דאין בו משום איסור חדש מ"מ דברי רבותינו בעלי תוספות תמוהין מאוד. דהא וודאי אף קודם הבאת שליש נמי אסור באכילה משום חדש אבל בקוצר לחוד לבהמה הוא דשרי קודם הבאת שליש דלאו קצירך מקרי כדאיתא שם בגמרא להדי' ומהא דפרק כל שעה מוכח הכי. דאל"כ מנא לן דהאי מאכיל לבהמה מלתא באנפי נפשי' היא ואפילו חיטין גמורים קאמר ולמידק מיני' דחדש מותר בהנאה דלמא אקוצר לשחת דרישא הוא דמסיק ומאכיל לבהמה וקוצר לשחת דהא דקוצר לשחת דוקא לבהמה הוא דשרי קצירה זו של שחת ולעולם חדש אסור באכילה אלא וודאי שמע מיני' דאפילו קצר לי' קודם הבאת שליש נמי אסור משום חדש ומדמאכיל לבהמה שמע מיני' דחדש מותר בהנאה ועוד פירושו תמוה שהרי הא דאמר ר' יהודא אימתי בזמן שמתחיל עד שלא הביא שליש ר' שמעון אומר יקצור ויאכל אף משהביא שליש אקוצר לשחת קאי ואם כן למה הפסיק בין קוצר לשחת לדברי ר' יהודא ור' שמעון בהא דמאכיל לבהמה אי מילתא באפי נפשא הוא ולא אקוצר לשחת דרישא קאי ועוד קשה לישב בפרק ר' ישמעאל אמרינן ר' מאיר דאמר התם לענין פאה דקוצר לשחת בהביא שליש הוי קצירה ובלא הביא שליש לא הוי קצירה בשיטת ר' יהודא אמרה דאמר אימתי בשהתחיל עד שלא הביא שליש אבל אם התחיל משהביא שליש אסור ופריך אימר דשמעת לר' יהודא לבהמה לאדם מי שמעת לי' דא"כ הוי לי' תלתא תנאי פירש"י דא"כ דאף לאדם נמי אמר ר' יהודא הוי לי' תלתא תנאי במתניתין תנא קמא אומר בהדיא לבהמה ואתא ר' יהודא למימר אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביא שליש ואפילו לאדם נמי שרי ור' שמעון אומר אף יקצור לכתחילה ומאכיל לאדם משהביא שליש וקים בפרק זה בורר כל מקום שאמר ר' יהודא אימתי אינו אלא לפרש ובמה לחלוק (סנהדרין דף כ"ה) עד כאן ואי האי קוצר לשחת לאו אמאכיל לבהמה קאי א"כ מאי קשה לי' דהוי לי' תלתא תנאי דלמא קוצר לשחת אפילו לאדם נמי שרי תנא קמא והוי לי' מלתא דר"י לפרש (עיין בסוף תשובה) אלא ודאי הדבר ברור דהאי ומאכיל לבהמה אקוצר לשחת דרישא קאי דדוקא להאכיל לבהמה הוא דמותר לקצור לשחת אבל לא לאדם ומדקמדייק מהא דקוצר לשחת ומאכיל לבהמה דחדש מותר בהנאה ש"מ דאבל באכילה אסור ואפילו הכי קוצרין ולא גזר ר' יהודא דלמא אתי למיכל מיני' ש"מ דלא חייש ר' יהודא כלל גבי חדש דבדל מיני' דלמא אתי למיכל ואפילו: שלא במקום פסידא וטעמא דמילתא דפשיטא לי' להגמרא דמאכיל לבהמה אקוצר לשחת קאי משום דכל ההיא משנה דלפני זה ולאחר בבא זו דקוצר לשחת כולם מדין איסור קצירה לפני עומר איירי ולא איירי כלל מאיסור אכילה והנאה של חדש הילכך על כרחך ההיא דמאכיל לבהמה משום היתר קצירה קאמר ולא משום היתר הנאה דחדש קא משמע לן דלא איירי מתניתין מזה שוב ראיתי שם בתוספת סוף פרק ר' ישמעאל שכתבו אהא דפרק כל שעה דפריך והרי חדש כו' ותנן קוצרין לשחת ומאכיל לבהמה פירש הקונטרס שם קוצרין לשחת להאכיל לאדם ומאכיל לבהמתו חטין גמורין והקשה הר"י דאורליינש דהכא משמע בהדיא דלבהמה איירי וכולא חדא מלתא קתני והא דדייק התם מהכא דשרי אסיפא סמיך דקאמר ר' יהודא אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביא שליש אלמא שרי אפי' משהביאה שליש ע"כ ויש כאן חסרון הניכר וצריך להיות אסיפא סמיך דאמר ר' שמעון יקצור ויאכיל משהביא שליש וכן הוא בתוספת שם בפרק כל שעה מ"מ עדיין מבואר מדברי הר"י דס"ל נמי דכל שלא הביא שליש אין בו משום אסור חדש הלכך דחוק לפרש דאסיפא סמוך דאמר ר"ש כו' ואני אומר דאין אנו צריכין לכל זה דוודאי אף שלא הביא שליש אסור באכילה ולענין אכילה וודאי לא שייך לחלק בין קוצר לאדם ובין קוצר לבהמה אלא לענין איסור קצירה משום (דקצירה) לבהמה לאו קצירה היא וראיה ברורה לדברי מן הירושלמי דתנן בפרק קמא דחלה אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשר הלקט והשכחה והפיאה כו' ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה ואמרינן בירושלמי מאי טעמא דרבנן נאמר בפסח לחם ונאמר בחלה לחם מה לחם האמור בפסח דבר הבא לידי חמץ ומצה אף לחם שנאמר בחלה דבר הבא לידי חמץ ומצה כלומר תבואה שלא הביאה שליש נמי באה לידי חמץ ומצה וטעמא דרבי אליעזר כתבואת גרן כן תרימו אותה מה תרומת גורן מתבואה שהביאה שליש אף זו מפירות שהביאו שליש ולית לי' לר"א לחם לחם אשכח תני בשם ר' אליעזר אינם חייבת בחלה ואין אדם יוצא בהן ידי חובתן בפסח מהו שחייבים על לחם שלו משום חדש אמר ר' יודן כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו את שחייבין על קלי שלו משום חדש חייבין על לחם שלו משום חדש את שאין חייבין על קלי שלו משום חדש אין חייבין על לחם שלו משום חדש והנה דברי ר' יודן צריכים ביאור והמפרש להירושלמי לא פירש על דבריו כלום ונראה לי דהכי פירושו דאיבעי להו אליבא דר' אליעזר דס"ל תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה ואינו יוצא ידי חובתו בפסח וטעמא דלאו לחם מקרי מהו שחייבין על לחם שלו משום חדש דגבי חדש נמי לחם כתיב ופשיט לה ר' יודן כתיב לחם וקלי וכרמל לא תאכלו את שחייבין כו' והרי סתם קלי הוי מתבואה שלא הביאה שליש כדמוכח מההיא דפרק ר' ישמעאל דאמרינן התם המנמר שדה ושייר בו קלחים לחים ר' עקיבא אומר פאה לכל אחד ואחד וחכמים אומרים מאחד על הכל ואמר רב יהודא אמר שמואל לא חייב ר' עקיבא אלא במנמר לקליות אבל במנמר לאוצר לא ומנמר לקליות היינו עד שלא הביאה שליש ומנמר לאוצר היינו משהביאה שליש אלמא קליות מתבואה שלא הביאה שליש נעשית א"כ קלי דכתב רחמנא גבי חדש היינו מתבואה שלא הביאה שליש היא וכיון דתבואה שלא הביאה שליש חייבים על קלי שלו משום חדש חייבין נמי על לחם שלו משום חדש (וכש"כ) תבואה שהביאה שליש דאפילו לגבי חלה ופסח נמי לחם מקרי תבואה שהביאה שליש והא דמסיים הירושלמי את שאין חייבין על קלי שלו משום חדש כו' לאו דווקא וסרכא דלישנא נקיט וכן דרך הירושלמי (בכמה מקומות) ועיקר פשיטות ר' יודן מרישא דמלתא את שחייבין על קלי שלו משום חדש חייבין על לחם שבו משום חדש וש"מ דתבואה שלא הביאה שליש לכולי עלמא חייבין עליו משום חדש ומדשרי ר' יהודא (לקצור לשחת ומאכיל לבהמה) ולא חייש לדלמא אתי למיכל מיניה ש"מ דגבי חדש דבדיל מיני' אפילו שלא במקום פסידא שרי לקצור ולהתעסק בו לר' יהודא (ומכל מקום איכא למדחי) דקוצר לשחת מיירי מתבואה דאסורה בקצירה ומותרת באכילה וכגון שהשרישה בין קצירת העומר דבה תלי' היתירא דקצירה (לבין) הבאת העומר דתלי' ביה היתר חדש לאכילה דתבואה זו שרי' באכילה ועדיין אסורה בקצירה עד (עומר) הבא וקא משמע לן דמ"מ מותר לקצור לשחת להאכיל לבהמה דלאו קצירכם מקרי (אכן) זה נראה קצת דוחק לאוקמי בתבואה כזו דלא שכיחא כלל ולא הוה לי' לתנא למסתמא למילתא ומכל מקום זכינו ללמוד אגב אורחי' (דגם) תבואה שלא הביאה שליש אסורה נמי באכילה (משום חדש וכדאמרן):

בהעתקה שניה מתחלת: ויש לעיין מאימתי התבואה נאסרת באכילה משום חדש אי בהבאת שליש או אפילו קודם לזה או שמא דווקא משעה שנעשה תבואה גמורה דע דבריש פ' כל שעה דף כ"א גרסינן אמר ר' אבוה כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל כו' וכתב שם כל הענין הכתוב לעיל בשלימות רק מעט נמצא הוספה כמבואר פה בהשמטות וזה הוא ועוד נראה לי להביא ראי' מגמרא שלנו דתבואה שלא הביאה שליש תבואה היא וחל עליה כל איסורין שהרי תנן ריש פ"ג דפסחים (דף מ"ב) אלו עוברין בפסח וחשיב לעמילן של טבחים ומפרש בגמרא פת תבואה שלא הביאה שליש שמניחה על פי הקדירה ושואבת את הזוהמה אלמא תבואה שלא הביאה שליש חל עלי' משום חמץ והוא הדין שחל עלי' משום חדש והא דאמרינן בפרק קמא דראש השנה (דף י"ג) דתבואה מקרי בתר שליש ויליף לה מדכתיב ועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרי לשלש אלא לשליש היינו דווקא לענין שביעית ומעשרות דאם הביאה שליש בששית אינו נוהג בה דין שביעית ואם הביאה שליש בשביעית אתה נוהג מנהג שביעית בשמינית וכן למעשרות אזלינן בתר שנה שהביאה שליש וכן לענין חדש וישן ומעשר שני ומעשר עני אבל לענין איסורים אפילו קודם הבאת שליש חל עלי' כל איסורין שבתורה ואם תאמר למאי דאמרינן בירושלמי דלר' אליעזר תבואה שלא הביאה שליש אינו חייבת בחלה ואינו יוצא ידי חובתו בפסח אלמא אינה באה לידי חמץ ומצה ואינו חל עליו משום חמץ תקשה לך ההיא דאלו עוברין בפסח דחשיב להדייהו לעמילן של טבחים שהיא פת תבואה שלא הביאה שליש וקמוסיף ר' אליעזר התם אף תכשיטי נשים ומדקאמר אף משמע דמודה לתנא קמא בקמייתא שמע מינה דפת תבואה שלא הביאה לר' אליעזר חל עליו משום חמץ ונראה לי דבחד מינייהו גרסינן ר' אליעזר ביו"ד והוא ר' אליעזר בן הורקנוס ובחדא גרסינן ר' אלעזר בלא יו"ד והוא ר' אלעזר בן שמוע וכהאי גוונא כתבו שם התוספות דמדקתני אף משמע דמודה לתנא קמא ובגמרא אמרינן דר' אליעזר סבר נוקשה בעיני' בולא כלום לכן נראה דגרס ר' אלעזר בחד מינייהו או במתניתין או בגמרא ע"כ אי נמי יש לומר דאף דר' אליעזר אשארא קאי ולא אעמילן של טבחים וכהאי גוונא אמרינן לקמן בסוף פרק מקום שנהגו (דף נ"ז) גבי נותנין פאה ללפת כו' תנא קמא דר"ש היינו ר' יהודא ותנא קמא דר' יהודא היינו ר' שמעון ומאי אף אקמייתא וכהאי גוונא יש לתרץ קושיות התוספות נמי אלא שאין כאן מקומו להאריך בזה: