שו״ת שאגת אריה – החדשות – שאלה יג, קטע 4

ועוד קשה לי על הרמב"ם במה שכתב ז"ל אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב הברכה והרכבה שהיא חייבת בערלה שחוזר עלי' דהאי הרכבה היכי דמי אי ילדה בילדה תיפוק לי' דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה ואי ילדה בזקינה הא בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה. וכיון דאין בה דין ערלה אין חוזר על הרכבה זו ולדידי' ז' ליכא לאוקמי כגון שנטע לקמייתא לסייג ולקורות וכמו דמשני ר' ירמי' בגמרא דהא משמע כמו שכתבנו לעיל דהרמב"ם ז"ל סבירא לי' דאפילו נטע לקמייתא לסייג ולקורות אף על גב דקמייתא בת מהדר ואמלוכי היא אפילו הכי בטלה שני' בראשונה ואין בה דין ערלה ודלא כר' ירמי' דסבירא לי' דכל כהאי גוונא נוהג בו דין ערלה בשני' מדהשמיט להא דר' ירמי' שהרי בפרק י' מהלכות מעשר שני כשכתב האי דינא הנוטע אילן ודעתו עליו שיהי' סייג לגינה או שנטעו לקורות לא לפירות הרי זה פטור מן הערלה וכן כתב שם לקמן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חייב. ומסיים במה דברים אמורים בשחתך בד אחד מן האילן והבריכו בארץ או הרכיבו באילן אחר אבל אם מתח בד אחד מן אילן הזקן והבריך בארץ או הבריכו באילן אחר ועיקר הבד מעורה באילן הזקן הרי זה פטור ע"כ ולא הזכיר הא דר' ירמי' דבמרכיב אילן שנטע למאכל באילן שנטע לסייג ולקורות דחייב מטעמא דקמייתא בת מהדר ואמלוכי הוא ואם תאמר הא שכתב בד"א בשחתך בד אחד מן האילן וכו' הרכיבו באילן אחר וכו' ואמאי מרכיב בכהאי גוונא חייב בערלה הא הוי לי' ילדה שסבכה בזקינה אם לא שמיירי בנטע לקמייתא לסייג ולקורות יש לומר דודאי אי הוי מיירי דווקא בנטע לקמייתא לסייג ולקורות לא הוי שתיק מלפרש בהדיא הכי ולא הוי לי' למסתם סתומי אלא מיירי בשחתך בד אחד מן האילן והרכיבו באילן ילדה שלא יצאתה עדיין מידי ערלה וקמשמע לן דמרכיב נמי חייב בערלה דאי המורכב הי' פטור מן הערלה משום דאין דין ערלה נוהג במרכיב גם הראשונה אין בה דין ערלה לאחר ההרכבה משום דהוי לי' כילדה שסיבכה בזקינה שפטורה מן הערלה והכי נמי אם אין איסור ערלה נוהג בהרכבה המורכבת כזקינה חשובה והילדה הראשונה בטילה בה וכמו שכבר כתבתי בזה אבל השתא דמרכיב חייב בערלה הוי לי' שתיהם בנות חיוב ערלה וחייבת מ"מ שמע מינה דס"ל להרמב"ם דהמרכיב אילן באילן שנטע לקמייתא לסייג ולקורות פטור מן הערלה כמו ילדה שסבכה בזקינה ודלא כר' ירמי' וכיון דפטור מן הערלה אין חוזר עליו ואע"ג דמוקי רב נחמן בר יצחק למתניתין דתנן מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק הא קאמר והאי תנא הוא דמתיר להרכיב אילן בירק ואלו הרמב"ם כתב בפרק א' מהלכות כלאים וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום ע"כ הרי שפסק כרבנן דאסור להרכיב אילן בירק ואם כן אם עבר והרכיב אינו חוזר עליו דהוי לי' הרכבת איסור דאין חוזרין עליו ממיעוטא דלא חילל ולא חיללו ואם כן על כרחך לא משכחת לה הא דמרכיב חוזר שכתב הרמב"ם אלא ילדה בילדה ותימא א"כ מרכיב למה לי תיפוק לי' משום ילדה ראשונה כמו שהקשה הגמר' על משנתינו דתנן מרכיב חוזר עליו והנה קושיא הראשונה דאמאי לא כתב הרמב"ם דבהרכבת איסור אין חוזר עליו לכאורה הי' מקום לתרצה יפה דכבר כתבתי במקום אחר (תמצאנו בספרי טורי אבן במס' מגלה (דף י"ג) בדבור המתחיל ועל הכלאים ע"ש). דהא דלא דייק הש"ס עלה דהאי לא חילל ולא חיללו דקא ממעט לי' בברייתא להרכבת איסור לימא דלא כר' יוסי הגלילי דאי ר' יוסי הגלילי הא אמר הירא והרך לבב זה המתיירא מן העבירות שבידו וכמו שדייק הש"ס על לא חינך ולא חנכו גבי בית דדרשינן מיני' פרט לגזלן ופריך שם הגמרא לימא דלא כר' יוסי הגלילי ומשני בדעבד תשובה ועל לא לקח ולא לקחה דגבי אירס אשה דדרשינן מיני' פרט לאלמנה לכהן גדול דייק נמי עלה לימא דלא כר' יוסי הגלילי ומשני כדרבה דאמר לעולם אינו חייב עד שיבעול ואלו הכי גבי לא חילל ולא חיללו לא דייק עלה לימא דלא כר' יוסי הגלילי ותירצתי שם דכיון דכבר דייק לה הש"ס למעלה גבי לא חינך ולא חנכו להא דיוקא לימא דלא כר' יוסי הגלילי ושני לה כגון דעבד תשובה תו לא חש הש"ס למיהדר ולמידק לה גבי לא חילל ולא חיללו דהא איכא לשנויי' האי שינויא גופי' בדעבד תשובה והא דהדר ודייק לה הש"ס גבי לא לקח ולא לקחה משום דהתם אי אפשר לשנויי בדעבד תשובה דלא מהני לי' תשובה כל זמן שאינו מגרש את האשה הפסולה לו שקידש דהוי לי' כטובל ושרץ בידו דלא מהני לי' כלום. מש"ה משני לי' כדרבה. וכיון דאי אפשר לאוקמי להא דלא חילל ולא חיללו דקממעט מיני' תנא להרכבת איסור כר' יוסי הגלילי אלא בדעבד תשובה ע"כ האי תירוצא ליתא אלא לרבנן דפליגי על ר' עקיבא בפ"ק דמועד קטן (דף ב') וס"ל דמקיים כלאים אינו לוקה ואפי' איסורא בעלמא ליכא נמי וכמו שכתבתי שם שהרי הרכבת איסור לא משכחת לן אלא בכלאי אילן לחוד מין בשאינו מינו דאלו לר' עקיבא דסבירא לי' מקיים כלאים לוקה נהי דמלקות ודאי ליכא לדידן אי מקיימן שלא על ידי מעשה ואינו עוקרן כיון דקיימא לן לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו איסורא דאורייתא מיהא איכא ואף על גב דכבר הוכחנו שם דלרבנן דפליגי על ר' עקיבא אפי' איסורא ליכא לפי תלמודא דידן ודלא כתלמוד ירושלמי מכל מקום כיון דקיימא לן אנן בהא כר' עקיבא דאפילו במקיים שלא על ידי מעשה איסורא דאורייתא איכא א"כ ע"כ הא דממעט האי תנא דברייתא להרכבת איסור מקרא דלא חילל ולא חיללו. ע"כ אתיא דלא כר' יוסי הגלילי דאמר הירא ורך הלבב זה המתיירא מן העבירות שבידו דהא ליכא לאוקמי בדעבד תשובה שהרי כל זמן שאינו עוקר להאילן כל שעה ושעה עומד באיסור של מקיים כלאים ולאו בר תשובה הוא אלא כטובל ושרץ בידו ודמי להא דלא לקח ולא לקחה דאמרן וכיון דמסתברא שהלכה כר' יוסי הגלילי בהא דדריש הירא ורך הלבב זה המתיירא מן העבירות שבידו אף על גב דר' עקיבא פליג עלי' במתניתין בסוטה (דף מ"ד) ודריש הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה וקיימא לן הלכה כר' עקיבא מחבירו מכל מקום בהא ר' יוסי נמי כר' יוסי הגלילי סבירא לי' דאמר התם אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין הרי הוא הירא ורך הלבב וליכא בין ר' יוסי הגלילי לר' יוסי. אלא עבירה דרבנן מכל מקום בעבירה דאורייתא בין ר"י הגלילי ובין ר' יוסי תרווייהו סבירא להו דחוזר עליו. והוי לי' אינהו תרין ור' עקיבא יחידאי וקיימא לן הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו הרי לדידן דקיימא לן כר' עקיבא בהא דמקיים כלאים אפילו שלא ע"י מעשה איכא איסורא דאורייתא ובהא קיימא לן כר' יוסי הגלילי ור"י דהירא ורך הלבב זה המתיירא מן העבירות שבידו דעכ"פ בעבירה דאורייתא חוזר עלי' תו ממילא אי אפשר לן למעוטי מלא חילל ולא חיללו להרכבת איסור דהא לא משכחת לה אלא בכלאי אילן לחוד ותיפוק לי דחוזר עלי' משום הירא ורך הלבב שהרי מתיירא מן העבירות שבידו כל זמן שמקיים את האילן ואינו עוקרו דהא ודאי איסור מקיים בהרכבת אילן נמי נאסר דהא איסור מקיים נפקא לי' מדכתיב שדך לא תזרע כלאים דרשינן כלאים שדך לא כדאמרינן התם בפרק קמא דמועד קטן והא מהאי קרא גופי' נפקא לי בסוף פרק קמא דקידושין לעיקר איסור של הרכבת אילן ועוד קל וחומר מה כלאי זרעים שאין נוהגים אלא בארץ אסור לקיימן הרכבת אילן שנוהג איסורו בכל מקום אפילו בחוצה לארץ נמי לא כ"ש שאסור לקיים דהא בע"כ הא דכלאי כרם שאסור לקיימן כדתנן בפרק שמיני דכלאים כלאי הכרם אסורים מלזרוע ולקיים ואסורין בהנאה כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרים באכילה וכש"כ בהנאה אינו אלא מקל וחומר מכלאי זרעים דאין אסורים בהנאה אסור לקיימן כלאי הכרם דאסורים בהנאה לא כש"כ והכי נמי יש לומר גבי הרכבת אילן מהאי קל וחומר דאמרן והשתא כל כמה דלא עקרו לאילן באיסור מקיים קאי ולאו בר תשובה הוא וע"כ לדידן דקיימא לן כר"ע בהא דאיסור דאורייתא מיהו איכא במקיים האי לא חילל ולא חיללו לפרט לגזלן הוא דאתי כדדרשינן נמי הכי גבי לא חינך ולא חנכו פרט לגזלן וא"כ יפה עשה הרמב"ם שהשמיט להא דהרכבת איסור והכניס במקומה לגזל כרם שאינו חוזר עליו שהרי לדידן אי אפשר למעוטי מהא דלא חילל ולא חיללו מידי אלא שפרט לגזלן הוא דאתי אבל מה אעשה שהרמב"ם גופא כתב בפרק שביעי מהלכות מלכים. מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה ע"כ הרי שפסק כר' עקיבא ודלא כר' יוסי הגלילי וכר' יוסי ובאמת היא גופי' נמי קשיא איך שבק מר תרין ועביד כחד והא קיימא לן אין הלכה כר' עקיבא מחביריו וראיתי להכסף משנה שכתב שם ופסק רבינו כר' עקיבא ואמרינן נמי בגמרא דמודה לי' ר"י הגלילי לר' עקיבא בההיא משום דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו אלא דסבירא לי' דאיש הירא זה הירא מן העבירות שבידו ע"כ ולא אמר כלום דאפ"ה ראוי לפסוק כר"י הגלילי ור"י דמפרשי האי קרא דהירא מהעבירות שבידו דאלו ירא כמשמעו מקרא אחר נפקא להו מקרא ולא ימס ודברי הרמב"ם צריך עיון: שאגת דיני חדש אריה תשובה בפרק קמא דקדושין (דף ל"ו) איתא כל מצוה שהיא תלוי' בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלוי' בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים. ר' אליעזר אומר אף החדש ומפרש בגמרא דר"א לחומרא פליג דלת"ק חדש בארץ אין בחוצה לארץ לא. מאי טעמא מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ואתא ר' אליעזר למימר אף חדש נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ. מאי טעמא מושב בכל מקום שאתם יושבים. משמע וכתב הרי"ף והרא"ש דקים לן כר' אליעזר דסתם לן תנא כוותי' דתנן (ערלה פ"ג משנה ט') החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים ע"כ וכבר תמהו קצת מן האחרונים על ראי' זו דהא קים לן אין סדר למשנה בתרי מסכתא ואיכא למימר דלמא סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם ויפה תמהו ובתשו' הרא"ש (כלל ב') כתב בשם רבינו ברוך ואפילו אם גדלה ברשות ישראל עתה בחוצה לארץ שאין אנו סמוכים לארץ ישראל נראה להתיר דלא גזרו אפילו מדרבנן דומיא דמעשר דלא גזרו אלא בחוצה לארץ הסמוכה לארץ ישראל וכתב עליו הרא"ש ודבריו תמוהים דאפילו לפי דבריו שאינו נוהג בשל נכרים אם גדלה ברשות ישראל מה שייך כאן גזירה דרבנן בחוצה לארץ אסור מן התורה וראיותיו אין בהם ממש ע"כ וראיות רבינו ברוך נעלמו מאתנו ולא נדע מה הן ונעתיק סוגית הגמרא אולי נכוון את ראיותיו ז"ל בגמרא שם גרסינן איבעי להו ר' אליעזר לקולא פליג או לחומרא פליג לחומרא פליג והכי קאמר ת"ק חוץ מן הערלה ומן הכלאים דהלכתא גמירא לה אע"ג דאיכא למימר חובת קרקע היא. אבל חדש בארץ אין בחוצה לארץ לא מאי טעמא מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ואתא ר' אליעזר למימר אף חדש נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מאי טעמא מושב בכל מקום שאתם יושבים או דלמא לקולא פליג והכי קאמר תנא קמא חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירא לה וכל שכן חדש דמושב כל מקום שאתם יושבים משמע. ואתא ר' אליעזר למימר חדש אינו נוהג אלא בארץ דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע ומאי אף אקמייתא ופשיט הש"ס ממימרא דאביי דר"א לחומרא פליג ואיכא למידק למאי דבעי למימר דר"א לחומרא פליג דלת"ק חדש בארץ אין בחוצה לארץ לא והרי אפילו למאן דאמר חדש בחוצה לארץ לא היינו דווקא מדאורייתא משום דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע אבל מכל מקום מודה דמדרבנן מיהו נוהג חדש בחוצה לארץ וכדאמרינן במסכת מנחות פרק ר' ישמעאל דף ס"ח) רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שבסר קסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן אם כן כי היכי דתנא תנא קמא חוץ מן הכלאים דלכולי עלמא אינו נוהג בחוצה לארץ אלא מדרבנן ולא מדאורייתא וכמו שפירש רש"י חוץ מן הערלה והכלאים שאע"פ שתלויות בארץ נוהגים אף בחוצה לארץ הערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים כדלקמן ע"כ הכא נמי הוה לי' לת"ק למתני חוץ מן החדש דעל כל פנים מדרבנן נוהג נמי בחוצה לארץ כמו כלאים ומאי שנא כלאים דחשיב לי' תנא קמא ומאי שנא חדש דלא חשיב הא תרווייהו שווין בהא מלתא דמדאורייתא אינו נוהג בחוצה לארץ ומדרבנן נהגי. והכי הוה לי' לתנא קמא למתני כדתנן התם בסוף מסכת ערלה חוץ מן הערלה דהלכה היא שנוהג אף בחוצה לארץ והכלאים והחדש מדברי סופרים ר' אליעזר אומר אף החדש מן התורה. לכן פירש רבינו ברוך דלמאן דאמר חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא משום דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע אע"פ שמכל, מקום נוהג מדרבנן אינו נוהג אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראל אבל במקומות הרחוקים מארץ ישראל אפילו מדרבנן אינו נוהג ולא דמי לכלאים וערלה למאן דאמר הלכה דתנן היינו הלכתא מדינה ומדרבנן בעלמא הוא.. וכדמפרש התם רב יהודא אמר שמואל דאע"פ שאינו נוהג אלא מדרבנן בחוצה לארץ מכל מקום נוהגים בכל מקום מדרבנן אפילו במקומות הרחוקים מארץ ישראל מה שאין כן חדש אע"פ שנוהג בחוצה לארץ מיהת מדרבנן לתנא קמא מכל מקום הואיל ואינו נוהג בכל חוצה לארץ אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראל לחוד מהאי טעמא לא תני לי' וכהאי גוונא פירשו התוס' אהא דפריך בירושלמי ואמאי לא תנינן חלה והקשו אמאי לא פריך נמי אמאי לא תני תרומה ומעשרות ותירצו דלהכי בעי חלה משום שגזרו על חלה בכל מקום אבל על תרומה ומעשרות לא גזרו אמקומות הרחוקים מארץ ישראל אלא דווקא אעיירות הסמוכות לארץ ישראל

ויש לי ליתן טעם לזה הא דגזרו אכלאים בחוצה לארץ בכל מקום וכן אערלה למאן דאמר דאינו אסורה אלא מהלכות מדינה ואלו חדש למאן דאמר חדש בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן לא גזרו על מקומות הרחוקים מארץ ישראל משום דאמרינן התם בקדושין (דף ל"ט) רב יוסף מערב ביזרני וזרע אמר לי' אביי הא אנן תנן הכלאים מדברי סופרים אמר לי' לא קשי' כאן בכלאי הכרם כאן בכלאי זרעים כלאי הכרם דבארץ אסורים בהנאה בחוצה לארץ נמי גזרו בהו רבנן כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה בחוצה לארץ נמי לא גזרו בהו רבנן אלמא כל דטפי מילתא מחבירו החמירו בו רבנן יותר מהאי טעמא נמי ערלה וכלאי הכרם שאסור בהנאה גזרו בהו רבנן שינהגו בחוצה לארץ בכל מקום אבל חדש אע"ג דבארץ אסור מן התורה מכל מקום הואיל ואין איסורו איסור הנאה לא גזרו אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראל בלבד ולא במקומות הרחוקים כמו תרומה ומעשרות שאין איסור טבל מאסורי הנאה ולא גזרו אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראל בלבד ולא דמי לחלה שגזרו בכל מקום בחוצה לארץ דשאני חלה דאע"ג דאין עיסה הטבולה לחלה מאסורי הנאה מכל מקום איכא טעמא שגזרו אפילו במקומות הרחוקים מארץ כמו שחלקו שם בתוס' בין תרומה ומעשרות לחלה שגזרו עליו בכל מקום משום דחלה דמי יותר לחובת הגוף שהרי החיוב בא על ידי גלגול העסה שאדם עושה הלכך דין הוא שינהג בכל מקום אפילו בחוצה לארץ. אבל תרומות ומעשרות אין מוטלין אלא על מי שיש לו קרקע ודמי טפי לחובת קרקע ע"כ א"כ ערלה וכלאים דחובת קרקע גמור הוא ועל כרחך הא דגזרו עליהם בחוצה לארץ בכל מקום מה שלא גזרו בתרומה ומעשרות צריך לומר דהאי טעמא משום דאסורים בהנאה מה שאינו כן בטבל אבל חדש כיון דחובת קרקע גמור הוא ואינו מאסורי הנאה דמי לטבל דתרומה ומעשר ואינו נוהגת בחוצה לארץ כלל אפילו מדרבנן למאן דאמר מושב לאחר ירושה וישיבה משמע אלא במקומות הסמוכים לארץ בלבד כן צריך לומר לשיטת רבינו ברוך ז"ל: מ"מ קשיא לי לפי שיטה זו דהא איכא למידק למאי נפקא מינה הא דאמר הש"ס לחומרא פליג והכי קאמר חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה דבהדי פלוגתא למה לן שהרי אהא דתנן הערלה הלכה מפרש ר' יוחנן הלכה למשה מסיני ור' יהודה אמר שמואל מפרש לה הלכתא מדינה כלומר מדרבנן בעלמא הוא והרי על כרחך הא דאמר הש"ס הכא חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה אערלה לחוד קאי ואדרבי יוחנן דסבירא לי' הערלה הלכה למשה מסיני היא דהא כלאים אינו אלא מדברי סופרים בעלמא לכולי עלמא והשתא תקשה למה לי' להגמרא למימר דהלכתא גמירי לה ואערלה לחוד קאי ואינו אלא לר' יוחנן ולא לרב יהודא אמר שמואל והרי איבעי זו לחומרא פליג או לקולא פליג איכא למבעי אליבא דר' יהודא אמר שמואל כמו אליבא דר' יוחנן ולא הי' לו להזכיר בבעי' זו דהלכתא גמירי לה כיון שאין נפקא מינה לבעיין בזה ובעל כרחך צריך לומר דמהאי טעמא קאמר הגמרא דהלכתא גמירי לה ואערלה לחוד קאי ואליבא דר' יוחנן ולא כדרב יהודא אמר שמואל משום דאי אפשר לפרש משנתינו דר' אליעזר לחומרא פליג ולתנא קמא חדש בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן אלא אליבא דר' יוחנן דאלו לר' יהודא אמר שמואל דאמר ערלה בחוץ לארץ אינו אלא מדרבנן ואפ"ה קא חשיב ת"ק חוץ מן הערלה אם כן הוה לי' למתני נמי חוץ מן החדש דאסירי נמי מדרבנן בחוצה לארץ אבל לר' יוחנן דסבירא לי' דערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני אתי שפיר דאי ר' אליעזר לחומרא פליג הא דלא חשיב ת"ק נמי חוץ מן החדש משום דלא חשיב אלא דברים התלוין בארץ ונוהגין בחוצה לארץ מדאורייתא דהיינו ערלה שהיא הלכה למשה מסיני והוא דאורייתא וכלאים דמתני' איכא לפרושי דמיירי מכלאי אילן דקים לן התם (דף ל"ט) דלוקין על הרכבת אילן מין בשאינו מינו מדאורייתא והאי חוץ מכלאים דתנן אאיסור הרכבה קאי ולא אאיסור אכילה שהרי כלאים דהרכבת האילן אפילו בארץ ישראל שריין באכילה אבל חדש בחוצה לארץ לת"ק אינו אלא מדרבנן. ודאורייתא קא חשיב ודרבנן לא קא חשיב ור' יהודא אמר שמואל דסבירא לי' דערלה בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן ואפילו הכי חשיב לי' תנא דמתניתין ואלו חדש דאסירי נמי על כל פנים מדרבנן לא קא חשיב בעל כרחך צריך לומר דסבירא לי' דר' אליעזר לקולא פליג והיינו טעמא דלא חשיב לחדש משום דכל שכן הוא דמושב כל מקום שאתם יושבים כדאמר הש"ס להדי' וחדש מדאורייתא אסור בחוצה לארץ והא דקאמר הגמרא או דלמא לקולא פליג והכי קאמר ת"ק חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה להאי סברא דלקולא פליג לא הוה צריך לומר דהלכתא גמירי לה אלא אפילו אי מדרבנן בעלמא נינהו אתי נמי שפיר שהרי לר' יהודא אמר שמואל ערלה בחוצה לארץ דרבנן ועל כרחך מפרש למתניתין דר' אליעזר לקולא פליג וכדאמרן אלא איידי דלמאי שרוצה לומר בתחילה דר"א לחומרא פליג על כרחך ערלה הלכה למשה מסיני היא מדנקט חוץ מערלה ולא נקט נמי חוץ מחדש קאמר נמי דאם ר"א לקולא פליג דערלה הלכתא גמירי לה וה"ה אי ערלה דרבנן נמי ניחא ומדנקט הש"ס דאי לחומרא פליג דערלה הלכתא גמירי לה והיינו אליבא דר' יוחנן ולא אליבא דר' יהודא אמר שמואל ומשום דקשי' לי' דאי תרווייהו דרבנן נינהו מאי שנא דנקט חוץ מן הערלה ולא נקט נמי חוץ מן החדש ש"מ דאי חדש אינו נוהג בחוצה לארץ אלא מדרבנן. מכל מקום גזרו שיהי' נוהג בכל מקום דאם לא כן מאי דוחקי דהש"ס לומר דאי ר' אליעזר לחומרא פליג כר' יוחנן ולא כרב יהודא אמר שמואל למאי נפקא מינה דהא אפילו אי ערלה בחוצה לארץ דרבנן מ"מ איכא למיבעי דר"א לחומרא פליג והא דקתני חוץ מן הערלה ולא קתני נמי חוץ מן החדש דלמא היינו טעמי' דלא קתני חוץ מן החדש משום דאינו נוהג בכל מקום בחוצה לארץ אלא במקומות הקרובים לארץ ישראל בלבד. משא"כ בערלה וכלאים דנקט אפי' אם תאמר דכלאים איירי בכלאי הכרם דאינו אלא מדרבנן בחוצה לארץ. מ"מ תני להו משום דנוהגין בכל מקום מדרבנן אלא וודאי ליתא להאי סברא דרבינו ברוך ואי חדש בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן מ"מ גזרו עלי' בכ"מ והשתא ע"כ מוכרח הגמרא לומר דאי ר"א לחומרא פליג בערלה הלכתא גמירי לה דאל"כ תקשה מ"ש דתנן חוץ מן הערלה ולא תנן נמי חוץ מן החדש כיון דאידי ואידי דרבנן נינהו ולפי מה שכתבתי האי חוץ מכלאים דתנן במתניתין למאי דמסיק דר"א לחומרא פליג לא דמי להאי דסוף מסכת ערלה דתנן התם והכלאים מד"ס דאיירי מכלאי הכרם ואלו חוץ מכלאים דמתניתין דהכא מיירי מהרכבת אילן אלא שאין לחוש בזה אי הני תרתי מתניתין מתרי גווני כלאים מיירי ולא מתוקמא בחד גוונא ולפי זה לא אתי שפיר האי תירוצא של התוספות דאמאי לא פריך בירושלמי מתרומה ומעשר משום דחלה נוהגת בחוצה לארץ בכל מקום ותרומה ומעשר אינו נוהג אלא במקומות הקרובים לארץ ישראל דאכתי תקשה דמאי טעמא חדש נוהג בכל מקום ותרומה ומעשר לא גזרו על מקומות הרחוקים מארץ ישראל הא ליכא טעמא לאפלוגי לא כסברת התוספות שבין חלה לתרומה ומעשר הרי חדש נמי חובת קרקע גמור הוא ומ"מ גזרו בכל המקומות ולא האי טעמא שחלקתי למעלה בין תרומה ומעשר לערלה וכלאי הכרם הא חדש שרי נמי בהנאה כמו טבל אלא שכבר תירצו התוס' בעצמם שם דהאי טעמא דלא בעי מתרומה ומעשר משום דתני בירושלמי רבותינו שבח"ל היה מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום ע"כ וא"ת לפי מה שפירשתי תקשי לך מאי פריך בירושלמי אמאי לא תני נמי חוץ מן החלה שהרי הירושלמי נמי מפרש ר"א לחומרא פליג דגרסינן בירושלמי סוף מסכת ערלה אהא דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום מתניתא דר"א ומייתי הא מתניתין בסוף פ"ק דקדושין כל מצוה כו' ר"א אומר אף החדש מאי טעמא דר"א בכל מושבתיכם בכל מקום בין בארץ בין בחו"ל והרי לפי זה ע"כ טעמא דלא חשיב חדש ואילו ערלה וכלאים קחשיב משום דאינהו דאורייתא נינהו וחדש לת"ק אינו אלא מדרבנן ודאורייתא קא חשיב ודרבנן לא קחשיב וא"כ אמאי פריך אמאי לא תנא חלה הא חלה בחוץ לארץ אינו אלא מדרבנן והא האי תנא דרבנן לא חשיב ושם בירושלמי בסמוך אחר שמוקי מתניתין דערלה כר"א אמרינן ר' יונה בעי קומי ר' יוסי ולמה לא תננן אף חלה עמהם: ונראה לתרץ דלאו אמתניתין דסוף פ"ק דקידושין בעי ר' יונה למה לא תננין אף חלה עמהם דהא וודאי לא קשה מידי מדלא תנא ת"ק חדש ש"מ דאורייתא קתני ודרבנן לא קתני ותו לא קשה מידי אמאי לא תננן חלה עמהן דהא חלה בחו"ל ליתא אלא מדרבנן והאי תנא בדרבנן לא איירי אלא הא דבעי ר' יונה אמאי לא תננן אף חלה עמהם אהאי מתניתין דסוף מסכת ערלה קאי דתנא חדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים ואכלאי כרם קאי כדאמרינן שם בש"ס שלנו והכי מוקי ליה התם בש"ס ירושלמי והא האי תנא איירי מד"ס ומשום הכי בעי ר' יונה למה לא תננין אף חלה עמהם שהיא נמי מד"ס כמו כלאי הכרם דתנא לה הכא בסוף מסכת ערלה ולפנינו אכתוב בסייעתא דשמיא מה שנשתבשו מקצת מן האחרונים ז"ל בזה ושם יתבאר הדבר יותר והיוצא לנו מזה דאם תמצא לומר דחדש בח"ל אינו אלא מדרבנן מ"מ איסורו נוהג בכל מקום אפי' במקומות הרחוקים מארץ ישראל: סימן ב ואכתי נשאר לנו לבאר אם הלכה כת"ק דחדש בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן או הלכה כר"א דחדש בחו"ל דאורייתא מ"ט מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע. ונראה לי להביא ראיה דחדש בחוצה לארץ דאורייתא וכר' שזר מהא דאמרינן התם בסוף פ"ק דקדושין (דף ל"ט). אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה. אמר ליה ר' אלעזר ב"ר יוסי הא אנן תנן הכלאים מד"ס. לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת אילן כדשמואל דאמר שמואל את חוקותי תשמרו חקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך נוהג בין בארץ בין בחו"ל ופריך ואלא הא דכתיב שדך ומשני ההיא למעוטי זרעים שבחוצה לארץ וכתבו התוס' פירוש הקונטרס זרעים שבכרם דאין לוקין עליו אבל אין לפרש כלאי זרעים דקרקע דבהם לא אצטריך קרא כיון דחובת קרקע פשיטא דאינו נוהגת אלא בארץ אבל כלאי זרעים שבכרם אצטריך קרא אע"ג דחובת קרקע הוא דסלקי דעתך למלפינהו בקל וחומר דחדש כיון דאיסורם איסור עולם ואסורים בהנאה אבל זרעים לא מצי למילף מחדש בקל וחומר דהא כלאי זרעים דקרקע אינם אסורים בהנאה ע"כ ונראה לי דע"כ למאן דאמר חדש בח"ל דרבנן אין צריך שדך למעוטי כלאי כרם שבח"ל דהא חובת קרקע היא וקרא למעוטי למה לי כיון דאי אפשר למלפינן בקל וחומר שהרי חדש גופא אינו נוהג מן התורה בחוץ לארץ ולדידי' בע"כ שדך למעוטי הרכבת אילן קאתי שלא תנהג בח"ל לאפוקי מהאי הקישא שלא תקיש להרבעת בהמה להא מלתא נמי מה בהמתך בין בארץ בין בח"ל אף שדך דהיינו הרכבת אילן בין בארץ בין בחוץ לארץ דהא קיימא לן דאין הקישא למחצה ואתי שדך וגלי לן דלא אקיש רחמנא שדך לבהמתך אלא להא מילתא לחוד מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה אבל לא שתנהוג בחוץ לארץ כבהמתך וגלי לן קרא דע"כ האי היקישא הוי למחצה וכיון דסברי' ליה לר' יוחנן דלוקין על כלאים דבר תורה וא"כ לכולי מלתא אקשי רחמנא שדך לבהמתך ובע"כ שדך למעוטי כלאי הכרם שבחוץ לארץ הוא דאתי משום דס"ד למלפינהו בקל וחומר מחדש וש"מ דחדש בחוץ לארץ דאורייתא ס"ל לר' יוחנן ואין לפרש דהא דקאמר הגמרא אלא למעוטי זרעים שבחוץ לארץ לאו מכלאי הכרם מיירי אלא מכלאי זרעים והא דאצטריך למעטינהו היינו משום דהוי ס"ד אמינא הואיל דאפיק רחמנא לכלאי זרעים ולהרכבת אילן תרווייהו מחד קרא דשדך לא תזרע כלאים הוי אמינא דנקיש נמי כלאי זרעים לבהמתך שינהוג בחוץ לארץ דהא האי קרא בדידהו נמי משתעי משום הכי אצטריך שדך למעטינהו לכלאי זרעים בחוץ לארץ אבל הרכבת האילן מקשינן להרבעת בהמה שתנהוג בחוץ לארץ ואיפכא ליכא למימר דהקישא אתא לכלאי זרעים שתנהוג בחוץ לארץ ושדך למעוטי הרכבת אילן הוא דאתא דיש לומר כיון דעיקר איסורא דהרכבת אילן מפשטא דקרא דשדך לא תזרע כלאים לא אתא דהא לאו זריעה מקרי' וכי כתיב לא תזרע משמעותי' לכלאי זרעים הוא דאתא. אלא דמהאי היקשה דמה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ילפינן לעיקר איסורא דהרכבת אילן מסתברא נמי דלכולה מילתא איתקשי להדדי שינהוג אפילו בחוץ לארץ כמו הרבעת בהמה וא"כ על כרחך שדך למעוטי כלאי זרעים שבחוץ לארץ הוא דאתי דאי אפשר לומר כן שהרי אהא דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מד"ס כתבו התוס' וא"ת אמאי לא ילפינן כלאים מקל וחומר מחדש דנוהג בחוץ לארץ מדאורייתא דמה חדש שאין אסורו אסור עולם כו' ויש לומר דקסבר האי תנא דכתיב גבי כלאים שדך למעוטי זרעים שבחוץ לארץ כדאמר לקמן ואין לומר דערלה מיהו אתי בקל וחומר דחדש דאיכא למימר כלאים יוכיחו ע"כ ושמע מיניה דהא דאמר שדך למעוטי כלאים שבחוץ לארץ מכלאי זרעים איירי דאם לא כן תקשה כיון דסבירא לי' לתנא דידן דהחדש אסור מן התורה בכל מקום א"כ אמאי תנן והכלאים מד"ס דעל כרחך אי אפשר לפרש אלא כלאי הכרם דאלו כלאי זרעים שרי לגמרי בחוץ לארץ כדרב יוסף דמערב ביזרני וזרע והרכבת אילן אסור מן התורה בחוץ לארץ וע"כ אי אפשר לאוקמי הא דתנן הכלאים מד"ס אלא בכלאי הכרם לחוד וכיון דמכלאי הכרם מיירי דהוי מד"ס ולא ילפינן להוא מקו"ח מחדש ואפילו ר' יוחנן דאמר ערלה הלכה למשה מסיני דאע"ג דאי אפשר למילף כלאי הכרם מקו"ח מחדש בהאי צד דחומרא דאיתא נמי בערלה דא"כ הלכה בערלה למה לי נילף בקו"ח אלא ע"כ דאי אפשר למילף בקו"ח ערלה מחדש וה"ה כלאי הכרם נמי לא ילפינן מקו"ח תינח דאי אפשר למילף כלאי הכרם מחדש בקו"ח בהאי צד חומרא דאיתא נמי בערלה משום דא"כ הלכה למה לי אבל אכתי נילף לכלאי הכרם בקו"ח מחדש בהאי צד חומרא דאית' בכלאי הכרם וליתא בערלה דהא הכי אמרינן התם תניא (קדושין ל"ח) ר"ש בן יוחאי אמר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בחוץ לארץ והוא הדין שינהגו ומה חדש שאין איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ כלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתר לאיסורן אינו דין שינהגו בין בארץ בין בחוץ לארץ והוא הדין לערלה בשתים אלמא איכא חדא מילתא בכלאי הכרם מה שאין בערלה ובהאי צד נילף בקו"ח מחדש שינהגו בארץ בין בחוץ לארץ אלא ודאי ש"מ דכלאי הכרם הוא דמיעטו משדך למימרא שאינו נוהג בחוץ לארץ ולר' שמעון בן יוחי דסבירא לו מקו"ח מחדש שכלאי הכרם נוהגין בין בארץ בין בחוץ לארץ נמי צריך דסבירא לו שדך למעוטי הרכבת אילן בחוץ לארץ הוא דאתא דאילו כלאי הכרם לדידי' נוהג בחוץ לארץ מקו"ח מחדש ולכלאי זרעים ע"כ לא צריך למעוטי כמו שאין צריך למעוטי לתנא דידן דסבירא ליה כלאי הכרם אינו בחוץ לארץ דשדך למעוטי כלאי הכרם הוא דאתא דאילו כלאי זרעים מיעוטא למה לי דחובת קרקע היא הא לרשב"י נמי דהא לא שמעינן לי' דפליג בהאי סברא והא נמי ליכא למימר דלרשב"י לא משמע ליה שום מיעוטי משדך אלא וודאי פשיטא להש"ס דליכא למ"ד דשדך לאו מיעוטי משמע וא"כ הא מילתא דר' יוחנן לא מיתוקמי דלוקין על הרכבת אילן מן התורה אלא לתנא דמתניתין דסוף מסכתא ערלה לחוד דסבירא לי' החדש אסור מן התורה בכל מקום והכלאים מד"ס הרי אע"ג דסבירא לי' דחדש אסור מן התורה מ"מ סבירא לי' דכלאים מד"ס והא מתניתין ע"כ כר' שמעון בן יוחי לא אתיא ונימא דהאי כלאים מד"ס דקאמר היינו הרכבת אילן דא"כ קשי' מציעותא דערלה הלכה ואילו לרשב"י ערלה מקו"ח קאתי ולא מהלכה (והא נמי ליכא למימר דהאי כלאים מד"ס דתנן היינו כלאי זרעים דהא פשיטא לו דכלאי זרעים בחוץ לארץ מד"ס שרי כדרב יוסף דמערב ביזרני וזרע דכיון דבארץ הם אינם אסורים באכילה והנאה בחוץ לארץ לא גזרו בהם רבנן) וכיון דע"כ מתניתין לא אתיא כרשב"י וכל שכן דלא אתיא כר' אליעזר בר' שמעון דפליג התם אאבוה דהא סבירא לי' דחדש אינו נוהג בחוץ לארץ ואילו האי תנא קאמר ברישא דחדש אסור מן התורה בכל מקום משמע ליה לר' יוחנן דהא דתנן הכלאים מד"ס בכלאי הכרם מיירי ולא בהרכבת אילן דאי סלקא דעתך בהרכבת אילן מיירי א"כ תקשי כיון דסבירא ליה לתנא דידן דהרכבת אילן בחוץ לארץ לאו דאורייתא מאי טעמא גזרו רבנן כלל בחוץ לארץ דהרי כמו שלא גזרו על כלאי זרעים בחוץ לארץ כדרב יוסף דמערב ביזרני וזרע בחוץ לארץ מטעמא דכיון דבארץ אינם אסורים באכילה והנאה בחוץ לארץ לא גזרו בהו רבנן מהאי טעמא נמי אי הרכבת אילן בחוץ לארץ לאו דאורייתא מדרבנן נמי משרי שרי אלא ודאי האי הכלאים מד"ס דתנן ע"כ אי אפשר לאוקמי אלא בכלאי הכרם לחוד וסבירא לי' לר' יוחנן כיון דכלאי הכרם לתנא דידן אינו אלא מד"ס ולא יליף לכלאי הכרם מקו"ח מחדש שהרי סברא לי' להאי תנא דחדש אסור מן התורה בכל מקום ש"מ דסבירא ליה דשדך למעוטי כלאי הכרם ואתי קרא ומפקי ליה מקו"ח וכיון דשדך למעוטי כלאי הכרם אתי א"כ הרכבת אילן נוהג בחוץ לארץ מדאורייתא מדאיתקש לכלאי בהמה דהא קים לן אין היקש למחצה דבשלמא למ"ד דחדש בחוץ לארץ מדרבנן ולא צריך שדך למעוטי כלאי הכרם דמהיכי תיתי לריבוי' הא חובת הגוף היא וקו"ח ליכא כיון דחדש בחוץ לארץ גופא דרבנן א"כ ע"כ שדך למעוטי הרכבת אילן הוא דאתא וקמ"ל למעוטי מהקישא שלא תיקש להרבעה וגלי לן קרא דהאי הקישא למחצה איתקש וכן לרשב"י דיליף מקו"ח דכלאי הכרם אסורין בחוץ לארץ מן התורה נמי ע"כ היקש למחצה הוא. דהא ע"כ שדך למעוטי הרכבת אילן בחוץ לארץ אתא ולמעוטי מהקישא קאתי אבל לתנאי דמתניתין דסבירא לי' חדש אסור מן התורה בכל מקום ואפילו הכי כלאי הכרם אינו נוהג בחוץ לארץ אלא מד"ס ולא יליף להו מקו"ח מחדש ש"מ דסבירא ליה דשדך למעוטי מקו"ח קאתי וא"כ ודאי ע"כ יש להקיש כלאי אילן לכלאי בהמה שינהג בחוץ לארץ דהא קים לן אין היקש למחצה וגם קרא לא גלי לן דיהי' האי היקישא למחצה כיון דקרא דשדך לכלאי הכרם קא אתי אם כן הקישא כדקאי קאי כיון דלא אפקי קרא מהקישא כדגלי לן קרא אליבא דאינך תנאי דע"כ אתי קרא ואפקי להאי הקישא מהא כללא דאין הקיש למחצה ונראה לי טעם פלוגתייהו דרשב"י דיליף מקו"ח דחדש דכלאי הכרם נוהג מן התורה בחוץ לארץ ושדך למעוטי הרכבת אילן ע"כ איתקש למחצה שדך לבהמתך והאי תנא דמס' ערלה אע"ג דסבירא ליה חדש בחוץ לארץ דאורייתא אפילו הכי כלאי הכרם מד"ס ואליבי' דידיה סבירא ליה לר' יוחנן דהרכבת אילן נוהג בחוץ לארץ מן התורה מהקישא דשדך לבהמתך דלכולהו מילתא איתקש דהא אין היקש למחצה דיש לאמר דהיינו טעמא משום כיון דע"כ שדך למעוטי חוץ לארץ הוא דאתי ואי אפשר לך למעט אלא חדא מהני תרתי או כלאי הכרם דלא אתי מקו"ח מחדש כיון דסבירא להו להני תנאי דחדש בחוץ לארץ מדאורייתא ואתי שדך ואפיק מהאי קו"ח או שדך קא ממעט הרכבת אילן דלא תקיש להרבעת בהמה דנוהג בחוץ לארץ וקאתי שדך ואפיק מהאי הקישא וקמ"ל קרא דע"כ האי הקישא למחצה הוא דאיתקיש ולא ככל הקישא דעלמא דלא גלי לן קרא דקים לן בכל דוכתא אין הקישא למחצה ובהא פליגי רשב"י סבר קו"ח עדיף מהקישא ומוטב שנאמר דהאי שדך אפיק מהקישא דנהוי למחצה משנאמר דאפיק מקו"ח ותנא דמסכת ערלה סבירא ליה דהקישא עדיף מקו"ח ומוטב שנאמר האי שדך אתא וקא אפיק קו"ח והקישא כדקיימא קיימי ולא הוי הקישא למחצה משנאמר דקו"ח כדקאי קאי ואתי קרא דשדך ואפקא מהקישא דהוי למחצה שהרי קים לן אין הקיש למחצה: