שו״ת שאגת אריה – החדשות – פתיחה

שאגת שו"ת החדשות אריה שאלה א

שאלה גוסס שלשה ימים ולא ראוהו שמת ואשתו במקום אחר אם מעידין עליו להשיא את אשתו או אין מעידין עליו: תשובה כיון שכתבו התוס' והרא"ש ברפ"ג דבכורות דף כ' גבי חלב פוטר דעל גוסס אין מעידין עליו להשיא את אשתו אע"ג דקיי"ל רוב גוססין למיתה מ"מ משום חומרא דא"א חיישינן למיעוטי כמו גבי מים שאל"ס דקי"ל שאין משיאין את אשתו אע"ג דרוב הנטבעין אין נמלטין מ"מ משום חומרא דא"א חיישינן למיעוטי דנמלטין א"כ אין לחלק בין גוסס זמן מרובה לגוסס זמן מועט כיון דאיכא מיעוט גוססין דחיים וזה דבר ברור ופשוט ולא הוצרכתי לכתוב זאת אלא משום שראיתי בעל מחבר ס' בית שמואל בא"ה סימן י"ז ס"ק צ"ד שטעה בזה שכתב שם גבי מגויד וכ"ז איירי שאינו גוסס אבל אם הוא גוסס כתבו תוס' גוסס שהוא מגויד מעידין עליו אבל גוסס שאינו מגויד אין מעידין עליו ואם הוא גוסס ג' ימים מעידין עליו כמ"ש ביו"ד וכ"כ בס' ב"ה ע"כ. וטעות גדול הוא בידם שהא שכתבו כמ"ש ביו"ד בוודאי כוונו למ"ש ביו"ד בהלכות אבילות סימן של"ט מי שאמרו לו ראינו קרובך גוסס היום ג"י צריך להתאבל עליו דוודאי כבר מת ע"כ הם סברו דה"ט דצריך להתאבל עליו משום דכיוון דהי' גוסס כ"כ זמן ארוך ג' ימים שוב וודאי א"א לו לחיות וה"ה כיון דא"א לו לחיות מעידין עליו להשיא את אשתו והא דאין מעידין על הגוסס היינו דווקא היכא שלא ראוהו גוסס כ"כ זמן ארוך דעדיין אפשר לו לחיות ושיבוש הוא בידם דמ"ש בש"ע דצריך להתאבל עליו באמרו לו ראינו קרובך גוסס זה ג"י לאו למימרא שהיה גוסס כל הג"י אלא מיירי שלפני ג"י ראוהו גוסס איזה זמן אפילו שעה א' וזה שלשה ימים שהלכו מאצלו והניחוהו גוסס מתאבלין עליו וטעמא דמלתא משום דקי"ל רוב גוססין למיתה אזלינן באבילות בתר רובא וחייב להתאבל עליו ודווקא היכא שאמרו שהיה גוסס כבר לפני ג"י דכיון דרוב גוססין למיתה ל"ח דלמא נתרפא וחי א"ו סופו למות וכיון דסופו למות מסתמא ימות בתוך ג"י דרוב גוססין אינן חיים ג"י אבל אם אמרו לו ראינו קרובך גוסס זה יום או יומים אכתי א"צ להתאבל עליו דאע"ג דרוב גוססין למיתה מ"מ אין רובן מתים בזמן מועט מהתחלת הגסיסה עד שיעברו עליהם ג"י משהתחילו לגסוס אבל לענין להשיא את אשתו (דלא אזלינן בתר רובא) אין לחלק בין ראוהו גוסס זמן מרובה ובין ראוהו גוסס זמן מועט דאפילו הוא גוסס זמן רב אכתי משום חומרא דא"א איכא למיחש למיעוט גוססין שמתרפאין וחיים אפילו היה גוססין זמן רב מ"מ אפשר לחיות אחר כך. והיינו דנקט בש"ע ראינו קרובך גוסס היום ג' ימים משמע שהיום ג' ימים שראוהו שהיה גוסס אבל מזמן הגסיסה כמה היה לא אמר העד כי אין נ"מ בזה דל"ש לן בין היו גוסס זמן רב לזמן מועט:

ובטור כתב שם הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אין קושרין את לחייו ואין סכין אותו כו' וכתב ר"מ מרוטנבורג דווקא בעודו לפנינו חשוב כחי לכל דבריו אבל מי שאמרו לו ראינו בנך או אחיך גוסס היום ג' ימים הוא בחזקת שמת וצריך להתאבל עליו ע"כ הרי שכתב דווקא בעודו לפנינו חשוב כחי לכל דבריו אבל א"ל ראינו גוסס היום ג"י כלומר ואינו לפנינו הוא בחזקת מת ש"מ דהיום ג"י שאמר שראוהו גוסס לאו שהיה גוסס כל הג"י שהרי מיירי שאינו לפנינו א"ו כדפירשתי שה"פ שכבר פירש ממנו זה ג"י משעה שראוהו שהוא גוסס והואיל דרוב גוססין למיתה אמרינן דרובן אינן חיים ג' ימים ומתאבל עליו מיד אבל אם ראוהו שהתחיל להיות גוסס ומשהתחיל להיות גוסס הלכו להם מיד ואין זמן מהתחלת הגסיסה עד שאמרו לו שהתחיל להיות גוסס ג"י עדיין אפשר שלא מת ואין מתאבלין עליו עד תשלום ג' ימים משהתחיל להיות גוסס דאין רוב גוססין למיתה תיכף אלא עד ג"י ומ"מ אפילו הוא גוסס כל ג"י ויותר אין מעידין עליו להשיא את אשתו מחמת חומרא דא"א חיישינן למיעוט גוססין שחיים ובדברי הרא"ש בסוף אלו מגלחין מבואר הדבר באר היטב שכתב תניא באבל רבתי הגוסס ה"ה כחי לכל דבריו מעשה באשה אחת שהיתה רחוקה מבעלה מהלך ד' ימים ובאו והגידו לה הנחנו את אישך גוסס והורה לה ר"מ שתתאבל דאמרינן בפרק כל הגט (דף כ"ח ע"א) השולח גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים וקאמר עלה בגמרא ל"ש אלא שהניחו חולה אבל גוסס לא דרוב גוססין למיתה דאמרינן דלמא מיית והא דאמרינן בפרק שבועות העדות (דף ל"ג ע"א) כגון שהיו כת שני' קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססין מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמ"ל אין לפרש קמ"ל דלא דהא אמרינן בפרק כל הגט רוב גוססין למיתה אלא הפירוש קמ"ל אע"ג דרוב גוססין למיתה מ"מ כשהוא לפנינו הגוסס ה"ה כחי לכל דבריו וכן יש בספרים קמ"ל דהשתא מיהו לא שכיב אבל כשאינו לפנינו והניחו גוסס תלינן שכבר מת א"כ בנידן זה רוב גוססין אינן חיים ג' ימים או ד' ע"כ הרי בההיא עובדא שהיתה רחוקה מבעלה ד' ימים ואמרו לה הנחנו את אישך גוסס מסיים עלה דרוב גוססין אינם חיים ג' או ד"י. והיינו כדי מהלך של אלו שאמרו לה הנחנו את אישך גוסס והאשה היתה רחוקה מבעלה מהלך ד' ימים ובזה מיירי שהוא להלך אותו המהלך שאמרו הנחנו את אישך גוסס ממקום בעלה עד שהגיעו למקום שהאשה שם והיינו שהוא מחלק בין כשהוא לפנינו הגוסס ובין שאינו לפנינו דתלינן שכבר מת ודווקא בכדי שהיות ג' או ד' ימים משעה שהתחיל להיות גוסס הוא דתלינן שכבר מת מטעם שמסיים דרוב גוססין אינם חיים ג' או ד' ימים אבל לא איירי כלל במשך זמן הגסיסה גם במרדכי פ' א"מ העתיק מעשה הנ"ל וכתב ככל דברי הרא"ש אלא שמסיים א"כ בנידן זה רוב גוססין אינם חיים שני ימים או שלשה ע"כ משמע לענין אבילות אפילו באומר הנחנו את קרובך גוסס ב' ימים סגי ומתאבלין עליו ומ"מ בעיקר הוראת ר"מ שהורה להתאבל על גוסס משום דרוב גוססין למיתה אע"ג דאיכא מיעוט גוססין דחיים אזלינן בתר רובא להחמיר שדיתי בה נרגא בתשובה אחת דאין הולכין באבילות בתר רובא להחמיר כמ"ש שם מ"מ אין זה ענין לנידן שלפנינו דאע"פ דסבירא לי' לר"מ דלענין אבילות אזלינן בתר רובא דרוב גוססין למיתה ומתאבלין עליו מ"מ בגוסס אין משיאין את אשתו דמשום חומרא דא"א לא אזלינן בתר רובא דרוב גוססין למיתה וחיישינן למיעוטא דחיים והרי הרא"ש גופא שמביא ההוא עובדא דר"מ דהורה להתאבל בא"ל הנחנו את אישך גוסס מטעמא דרוב גוססין למיתה ומשמע דס"ל כוותייהו ואפ"ה כתב ברפ"ג דבכורות דגוסס אין מעידין עליו להשיא את אשתו דמשום חומרא דא"א חיישינן למיעוט גוססין דחיים ומ"מ למדנו דאין מעידין על הגוסס להשיא את אשתו ל"ש הי' גוסס זמן מועט ל"ש הי' גוסס זמן רב אפילו הרבה ימים משום דחיישינן למיעוט גוססין דחיים ומשום חומרא דא"א לא אזלינן בתר רובא וה"מ לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת אין מוציאין אותה ל"ש בגוסס זמן מועט ל"ש בגוסס זמן מרובה דהרי מדמינין לה למים שאל"ס דקי"ל נשאת לא תצא ודברים פשוטים וברורים הן ולא הארכתי בזה אלא להוציא מלב הטועים הללו בעל ס' ב"ש ובעל ס' ב"ה גם להראות לתלמידי דורינו אשר עליהם נאמר כי רבים חללים הפילה זהו תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה:

שאלה ב

שאלה הא דקי"ל ריח גט פוסל מן הכהונה אי הוה דאורייתא או דרבנן ונ"מ אם עמד כהן ונשאה אשה זו וילדה ממנו בן אי הוה דין אשה זו כגרושה גמורה והוה לי' הוולד חלל גמור ומותר לישא נשים הפוסלת לכהונה ולטמא למתים ואם אין אשה זו אסורה לכהן אלא מדרבנן אין הולד חלל של תורה ואסור לישא נשים הפוסלת לכהונה ואין מטמא למתים:

תשובה מפשוטן של הלכה דגיטין (דף פ"ב) ובפרק האשה רבה (דף נ"ב ע"א) ושם (דף צ"ד ע"א) משמע דאסורה מן התורה לכהונה כגרושה גמורה וא"כ הדבר ברור דהוולד שנולד לכהן ממנה הוי חלל של תורה ואפילו לקולא אלא שהרמב"ם מספק עלינו שכתב ברפ"י מה"ג המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שאע"פ שאין זה גט הרי זו פסולה לכהונה מדבריהם שנאמר ואשה גרושה מאישה ואמרו חכמים אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה וזה ריח הגט שפוסל לכהונה מדבריהם והקשה הה"מ שהרי בפהמ"ג נראה שמדאוריי' היא ששנינו שם המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכאו"ס ובגמ' א"ר יוחנן טעמא דר"א מהכא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה אלמא הוי גיטא ורבנן איסור כהונה שאני ואם פסול זה אינו מה"ת האיך הוי יליף מיניה ר"א היתר האשה לעלמא ורבנן למה להו למימר איסור כהונה שאני לישני התם לאו מדאורייתא הוא ונדחק מאוד ביישוב קושיא זו ולא עלתה בידו והניח בצ"ע ואני אומר אי משום הא לא איריא שהרי ר' ינאי משום זקן אחד מפרש התם טעמא דר"א אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחד הרי זו מגורשת ורבנן האי איש לכל איש ואיש ומדלא יליף ר' ינאי טעמא דר"א מאשה גרושה מאישה משמע לי' לרמב"ם דל"ל לר"י הא דרשא דאע"פ שלא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה דאי הוה סבירא לי' האי דרשא היו מסתבר יותר לומר טעמא דר"א מהכא משנאמר דטעמא דר"א מויצאה מביתו כו' דאי ס"ד דהאי לאיש אחר מיירי קרא דאפי' לא התירה רק לאיש אחד הוי לי' לקרא לכתוב האי ריבויא דלא התירה אלא לאיש אחד גבי גרושין של האחד ומפני מה כתוב לי' קרא גבי קדושין של שני ללמד על גרושין של ראשון שלא התירה אלא לא"א בלבד ללמדנו בכה"ג הוי גיטא והשתא לא קשה נמי מה שהוקשה להה"מ ז"ל ל"ל למימר איסור כהונה שאני לימרו התם לאו מדאורייתא היא דוודאי לר"י הוה מדאורייתא אלא לר' ינאי דלא יליף לה לטעמי' דר"א מהאי קרא ס"ל דלאו דאורייתא הוא והלכה כר' ינאי לגבי' דר' יוחנן דרבי' דר"י הוא וזה שהכריחו להרמב"ם לפרש כן וא"ת דהרי בפרק האשה רבה נמי אמר רב הוה לי' לראב"ע למדרש בהאי קרא מרגניתא ודריש בי' חספא מאי מרגניתא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה וזהו ריח גט שפוסל מן הכהונה והביאו ג"כ הה"מ התם וכיון דרב נמי סבירא לי' כר"י דהאי קרא דרשה גמורה היא הוה לי' רב ור"י תרי ואפילו אם תמצא לומר. דר"י משום זקן אחד לא סבירא לי' דדרשה גמורה הוא והוה לי' ר"י משום זקן אחד נמי תרי הוה לי' תרי ותרי ומאן אמר לן דלית הלכתא כרב ור"י ומ"ל משום דקי"ל רב ור"י הלכה כר"י ומאחר דרב במקום ר"י לית' במקום ר' ינאי דרבי' דר"י הוא לכש"כ דליתא לדרב וא"כ ר"י וזקן אחד עדיפא לן מרב ור"י וזהו מה שנראה לי ללמוד זכות על הרמב"ם שלא יהי' להדיא נגד הש"ס ומ"מ עוד צריך לברורי מנ"ל להרמב"ם דר"י פליג בהא אדרב ור"י והרי אדרבא כל מיעוטי במחלוקת טפי עדיף ואין לנו לבדות מסברא דפליגי תרי תנאי או אמוראי אהדדי אם לא שמוכרח הכי להדיא מן הש"ס וזה כלל גדול ביד כל הפוסקים ז"ל:

ונ"ל שלמד הרמב"ם ממקומו מן הגמרא שאכתוב לקמן בס"ד דע"כ איכא למ"ד דלא ס"ל הא דריח הגט פוסל מה"ת מן הכהונה דע דבמסכת קדושין ספ"ה דף ס"ח יליף ראב"י דאין קידושין תופסין בח"כ ק"ו מיבמה מה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קדושין ח"מ וח"כ לא כש"כ: ופריך א"ה שאר חייבי לאווין נמי אר"פ חייבי לאווין בהדיא כתיב בהו כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכי יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואין שנואה שנואה בנשואין וקאמר כי תהיין וקאמר ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאווין כי תהיין במאי מוקים באלמנה לכה"ג וכר' סימאי כו' ופריך ולר' ישבב דאמר באו ונצווח על עקיבא בן יוסף שהיו אומר כל שאין לו ביאה בישראל הוולד ממזר כו' במאי מוקים לה מוקי לה בבעולה לכה"ג ומ"ש משום דהוה לי' עשה שאינו שוה בכל זהו סוגיות הש"ס התם ואיכא למידק למה לי' למדחק לאוקמי האי כי תהיין בכה"ג לחוד ובעולה המ"ל דהאי כי תהיין בלאו הנוהג בכל הכהנים שהרי התם באותו סוגיא ובסוף פרק החולץ (דף מ"ט) אמרינן אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הוולד ממזר כלומר אפילו ר"ע דסבירא לי' דיש ממזר מחייבי לאווין מ"מ מודה בבא על הסוטה אע"פ שהוא מחייבי לאווין דאין הוולד ממזר ומפרש טעמי' דסוטה שם בפ"ה דהא תפסי בה קדושין ופרש"י דאף לאחר שזינתה לא פקע מינה קדושין הראשונים ע"כ וכתבו התוס' שם בפרק האומר דמשמע מתוך פרושו שאינו מודה אלא בסוטה שלא יצאה מתחת בעלה אבל אם גירשה וחזר וכנסה הוולד ממזר לר"ע וקשה הא בפרק יש מותרות משמע דאפילו מחזיר סוטתו אין הוולד ממזר דקאמר התם מחזיר סוטתו א"ב וא"כ לא שייך בה טעמא דמשום שעדיין ק"ת בה אין הוולד ממזר ובמסקנא פירשו בשם הר"ש מדריווש דכיוון דכל זמן שלא גירשה לא יהא הוולד ממזר אין לאמר משום שגירשה יהא איסור נוסף דמאי גריעותא יש בה לאחר גרושין יותר מלפני גרושין וכיון דסברא לומר דלאחר גרושין נמי אין הוולד ממזר ה"נ איכא למימר דתפסו בה קדושין דהא בהא תליא מילתא אלו דבריהם ז"ל והשתא לפי זה יש לי להקשות דא"כ כהן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין אתה מותרת לשום אדם דגיטא לאו גיטא מ"מ פסולה לכהונה דהיינו ריח גט שפוסל מן הכהונה דהיינו אשה גרושה מאישה לא יקחו דדרשינן אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פסולה לכהונה והוה לי' חייבי לאווין ומ"מ אין הוולד ממזר אפילו לר"ע דהא עדיין לא פקעי מינה קדושין הראשונים וה"ה כאשת איש גמורה דהאי גיטא לאו כלום הוא אלא שפוסל לכהונה משום ריח הגט והוה לי' לגבי כהן בלאו דאשה גרושה מאישה לא יקחו וא"כ ה"ה נמי אם גירשה בעלה כהן וחזר והחזירה הוא או שקידש כהן אחר קדושין תופסין בה ואין הוולד ממזר דמה גריעותא יש בה לאחר הגרושין מלפני הגרושין שהרי לפני הגרושין נמי קיימא בלאו זה דאשה גרושה כו' ומ"מ לא פקעי קדושין הראשונים אע"פ שהיא אשת כהן ואפילו אם תדחוק לומר דבגירשה בעלה יש ריעותא יותר לאחר גרושין דאלו לפני הגרושין אינה אסורה אלא משום ריח הגט בלבד ואלו השתא גרושה גמורה היא מ"מ אם מת בעלה אחר שגירשה בריח גט כזה אם קדשה כהן קדושין תופסין בה ואין הוולד ממזר דמה גריעותא נוסף בה ע"י מיתת בעלה וא"כ ל"ל להגמרא לאוקמי האי כי תהיין אדר"ע בכה"ג לחוד ובבעולה הוה לי' לאוקמי בגרושה ואפילו לכהן הדיוט וכגון שנתגרשה בריח הגט שפסולה לכהונה ואחר מיתת בעלה קידש כהן דקדושין תופסין בה אפילו לר"ע כמו גבי סוטה דאמרינן דמודה בה ר"ע דחד טעמא לתרווייהו דבשלמא הא דלא מוקי במחזיר סוטתו דהאי כי תהיין אדר"ע כבר עמדו עליו בתוס' שם ס"פ החולץ (דף מ"ט) וא"ת בסוף האומר בקדושין ור"ע כי תהיין במאי מוקים לה לוקמי במחזיר סוטתו וכ"ת דתהיין מיותר וסוטה נפקא לי' מקרא דלהיות לו לאשה א"כ היכי מוקים לה באלמנה לכה"ג וכדרבי סימאי הא כתיב לא יחלל חלולין הוא עושה ואין עושה ממזרים וי"ל דלא בעי לאוקמי בסוטה משום דשנואה משמע שהיא שנואה בתחילת נשואין ע"כ אבל בגרושה שנתגרשה ע"י ריח גט וקידש כהן לאחר מיתת בעלה הוה מצי לאוקמי שהרי תחילת נשואיו של שני זה היתה שנואה ועוד יש לי להקשות דבריש אלו נערות (דף כ"ט) אמרי' ולו תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הווי' רשב"ג אומר אשה הראוי לקיימה ואמרינן מאי בינייהו אמר ר"ז ממזרת ונתינה איכא בינייהו למ"ד יש בה הווי' ה"נ יש בה הווי' למ"ד ראויה לקיימה הא אין ר"ל ופריך ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאווין מ"ב כו' וכוליה סוגיא כמו ההיא דפ"ה עד איכא בינייהו בעולה לכה"ג ולמה לא קאמר איכא בינייהו שגירשה בעלה בריח הגט ומת מן הארוסין וכנסה כהן הדיוט למ"ד יש בה הווי' ה"נ יש בה הווי' למ"ד ראויה לקיימה הא אינה ר"ל שהרי תנן בפרק א"נ (דף ל"ח) נערה שנתארסה ונתגרשה רי"ה אומר אין לה קנס ר"ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה והכא אדר"ע קיימינן ולדידי' לנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וה"ה לנתארסה ומת ואע"ג שיש ליישב קושי' זו בדוחק מ"מ אין נראה וא"צ להאריך בזה ומוכח מהא דריח הגט אינו פוסל לכהונה מה"ת אלא מדרבנן בלבד וא"כ א"א לאוקמי להאי קרא דכי תהיין בהכי וא"ש נמי דלא אמר בפרק א"נ איכא בינייהו שגירשה בעלה בריח הגט דא"כ כהן נמי ראוי לקיימה מן התורה ולית בה שום נ"מ אם נאמר אשה שאינה ראוי' לקיימה או אשה שיש בה הווי' וכיון דמשמע מסתמא דגמרא דאין ריח הגט פוסל מה"ת ליתא להא דרב ולר"י דס"ל שפוסל מ"ה ואמרינן דקי"ל לסתמא דגמרא דר"י משום זקן אחד פליגי עלייהו וס"ל דאין ריח הגט פוסל מ"ה והלכה כוותייהו כיון דמשמע מסתמא דגמרא דהכי ס"ל זהו מה שנ"ל להעמיד דברי הרמב"ם שכתב דריח הגט אינו פוסל לכהונה אלא מדרבנן ולא תיקשי עליו קושית ה"ה ז"ל ומיהו אינו מוכרח דהא דקי"ל אין הלכה כתלמיד במקום הרב הני מילי היכי דפליג בהדי אבל אי פליג בתר הכי אפשר דהלכה כתלמיד וכה"ג כתב הר"ן בר"פ המגרש גבי הא דתנן התם כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דמוקי לה חזקי' כרשב"א ור"י תלמידו מוקי לה כרבי (דקי"ל כר"י) ואי משום דסתמא דגמרא דפרק א"נ ובפרק האומר דמוקי בבעולה לכה"ג ולא מוקי בנתגרשה ע"י ריח הגט די"ל בכל הכהנים ש"מ דהלכה כר"י לאו ראי' כלל דכיון דבריח הגט א"א לאוקמי לכו"ע ובבעולה לכה"ג אתי שפיר לכו"ע ומה"ט נקיט הש"ס לההיא אוקימתא דאתיא ככו"ע וזה דרך הש"ס במקומות אין מספר:

עוד אני אומר דבע"כ אי אפשר לפרש טעמי' דאביי הנ"ל בסוטה שאין הוולד ממזר ואפילו לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל מהאי טעמא דהואיל ולא פקעי קדושין הראשונים על ידי שזינתה הילכך אפילו אם גירשה והחזירה נמי קדושין תופסין בה ואין הוולד ממזר דמאי גריעותא נוסף יותר לאחר גרושין מלפני גרושין וה"ה דקדושין תפסי בה דתפיסת קדושין באין הוולד ממזר תליא מילתא וכמש"כ התוס' בשם הר"ש מדריו"ש דא"כ לפי זה כל איסור לאו שאפשר שיארע באיש או באשה לאחר קדושין אין הו"מ כיון דלא פקעי קדושין הראשונים מהם וה"ה בגירשה והחזירה נמי אין הו"מ דהא לא נוסף שום איסור לאחר גרושין מלפני גרושין וה"ה דלאחר גרושין אם החזירה ק"ת דהא בהא תליא וא"כ הדבר ברור ל"ש גירשה והחזירה ל"ש גירשה (או) ומת וקדשה אחר קדושין תפסי לו בה ואין הוולד ממזר דמה לי הוא ומה לי אחר אטו איסור נוסף על אחר יותר מעל הבעל וכיוון דאין הוולד ממזר מאחר ה"נ קדושין תופסין לאחר דהא בהא תליא וא"כ בפצוע דכא וכרות שפכה קדושין תופסין לר"ע דהא אם נעשה פצוע דכא וכ"ש אחר הקדושין לא פקעי קדושין הראשונים ואע"ג דלא שייך בהו לאמר אין הו"מ דלאו בני אולודי נינהו מ"מ כיוון דבשאר איסור דכוותייהו אין ה"מ וממילא דתפסי קדושין נמי ואפילו לאחר גרושין בין לבעלה בין לאחר ה"נ אע"ג דלאו בני אולודי נינהו לענין תפיסת קדושין אחר הגרושין בין לבעל בין לאחר גרושין או מיתת הבעל לא גרע משאר ח"ל דכוותייהו וקדושין תופסין בהן א"כ תקשה לך ניהו דהאי קרא דכי תהיין ליכא לאוקמי כדר"ע בפ"ד וכ"ש דת"ק דהאי שנואה מיירי שנשא כשירה דקאי עלה בלאו דלא יבוא והאי אהובה מיירי שנשא פסולה דלא אסירא לי' א"נ גיורת למ"ד קהל גרים לא אקרי קהל דהא וילדו לו בנים האהובה והשנואה כתיב והני לאו בני אולודי נינהו אבל מ"מ בר"פ א"נ הוה מצי לאוקמי איכא בינייהו פ"ד וכ"ש שאנס בת ישראל, למ"ד אשה דבת הווי' ה"נ יש בה הווי' אפילו לר"ע ולמ"ד ראוי לקיימה הא אינה ראויה לקיימה ול"ל לדחוק ולאוקמי בבעולה דהאי איסור לא מצי לאוקמי אלא בכה"ג לחוד הוה לי' לאוקמי בהני איסורין דאמרן דמצי לאוקמי בכל ישראל ועוד קשה לי לפי פירוש התוס' שהרי תנן בפרק הערל (דף ע"ט) אמר ר"י שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש אר"ע אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיו לו שעת הכושר וסריס חמה ל"ח ול"ח לאשתו מפני שלא הי' לו ש"ה ובגמרא מכדי שמעינן לר"ע חייבי לאווין כח"כ דמי' לאו בני חליצה וייבום נינהו ומאי קושי' הא שאני לאו דפ"ד וכ"ש דאפי' ר"ע מודה דקדושין תפסי בהם מטעמא דאמרן והא דאמר ח"ל לר"ע כחייבי כריתות דמיא בתפיסת קדושין תליא מילתא כיון דסבירא לי' דח"ל אין קידושין תפסי כח"כ ה"ה דלאו בני חליצה וייבום נינהו כח"כ כדאמרן בפ"ק דיבמות (דף כ') ובסנהדרין (דף נ"ג) וכיון דפ"ד וכ"ש קדושין תפסו בהם לר"ע ולא דמי לח"כ לענין ת"ק ה"ה דלענין חליצה ויבום לא דמי להם דהא בהא תליא הלכך הדבר ברור דליתא להאי פי' של הר"ש מדריו"ש ופירוש שמעתתא זו דהכל מודים בסוטה שאין ה"מ יתבאר לקמן בס"ד וא"כ אין מהא דהאומר ור"פ א"נ ראי' לדברי הרמב"ם כלל דאיכא למ"ד דריח הגט אינו פוסל לכהונה מן התורה וכיון דאשכחן לרב ור"י דס"ל להדיא דפוסל מן התורה אין לנו לומר דר"י משום זקן אחד פליג עלייהו והא דלא ילפי מאשה גרושה מאישה לטעמא דר"א משום דא"ל דס"ל דגם ר"א סבירא לי' דאיסור כהונה שאני ועוד נ"ל ראי' ברורה דאפילו לר' ינאי נמי אית לי' להא דרשא דאשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נמי פסולה לכהונה שהרי אמרינן התם בר"פ המגרש דר"ע השיב על דברי ר"א הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וק"ו מה גרושה שהיא קלה אסורה מצד גרושין שבה אשת איש שהיא חמורה לא כש"כ וטעמא דאסורה לזה מצד הגרושין שבה אע"ג שאצלו אינה גרושה אלא אלמנה (שהרי אמר אלא לפלוני) ע"כ ה"ט משום דרשא דגרושה מאישה לבדה פסולה מן הכהונה וכן פרש"י ז"ל וקאמר רבא התם דאית לי' פרכא ודייק הגמרא מאי פרכא אי נימא איסור כהונה שאני הא ר"א נמי מאיסור כהונה מייתי לה ומשני רבא כר"י משום זקן אחד קא מתני הרי רבא אע"ג דכר"י סבירא לי' קא פריך איסור כהונה שאני והשתא למה לי' למימר אסור כהונה שאני הא ר"י לית לי' להאי דרשא דאשה גרושה מאישה וממילא אזדא לי' ק"ו של ר"ע שאמר ומה גרושה שהיא קלה אסורה מצד גרושין שבה א"א החמורה לא כש"כ שהרי איסור גרושה קלה נמי אינה אסורה מצד גרושין שבה לאחר מיתת המגרש כיון דלית לי' ההיא דרשא א"ו ש"מ דר"י פליג אההיא דרשא דכו"ע מודים דריח הגט פוסל מן התורה לכהונה ועפ"ז תראה שאזדא לי' דברי ה"ה שם שרוצה שם ליישב דברי הרמב"ם דמסיים וכתב ואולי רבינו סובר דלפי שיטתו של ר"א השיבו בגמ' דאפילו אם תמצא לומר דפיסול זה מדאורייתא ליכא למילף מיני' היתר לעלמא דאיסור כהונה שאני שריבה הכתוב בכהנים מצות יתירות והחמיר בהן או שהוא מפרש איסור כהונה שאני שאין איסור זה אלא מדבריהם ואין ללמוד ממנו היתר וקושיא זו צ"ע לדעת רבינו עכ"ל והא ליתא דמק"ו דר"ע מוכח להדיא דריח הגט פוסל לכהונה מן התורה שהרי להחולקים על ר"א מוכח התם בכולי שמעתתא דבחוץ מפלוני אינו גט מן התורה וגם מפרכא דרבא נמי מוכח הכי דריח הגט פוסל לכהונה מן התורה: