שו״ת שאגת אריה – החדשות – שאלה יג, קטע 2

ולכן לישב כל זה צריכין אנו לומר כמו שפירשתי שם בטורי אבן דוודאי אף על גב דכתב רחמנא נטע כרם מכל מקום לאו דווקא. אלא הוא הדין לשאר אילני מאכל נמי ככרם דמי ואפילו בלא ריבויי דקרא והכי נמי אף על גב דכתב רחמנא נטע אף מבריך ומרכיב בכלל נטע הם לכולי עלמא בלא ריבויא דקרא נמי וכדאמרינן גבי ערלה דמבריך ומרכיב חייב בערלה אף על גב דכתיב ונטעתם גבי ערלה מכל מקום מבריך ומרכיב נמי בכלל וחייבין בערלה אף על גב דליכא קרא יתירא גבי ערלה לרבות מבריך ומרכיב מכל מקום מסברא מדמינן להו. לנטע ובכלל ונטעתם דקרא הוה נמי מבריך ומרכיב והוא הדין דלענין מערכי מלחמה מבריך ומרכיב בכלל נטע הן בלא ריבויי דקרא ואין סברא לחלק בין נטע למבריך ומרכיב בין לענין ערלה בין לענין מערכי מלחמה ושלשתן חד דינא אית להו והא דצריך קרא דאשר נטע לת"ק לרבות שאר אילני מאכל ולר' אליעזר בן יעקב דלא משמע ליה האי ריבוי סבירא ליה כרם כמשמעו ולא שאר אילני מאכל היינו טעמא משום דקרא כתיב אשר נטע כרם ולא חיללו דהיינו רבעי שצריך חילול אם בא לאכול את הפירות בשנה רביעית בחוץ לירושלים וטעון חילול כדילפינן לה בראש פרק כיצד מברכין. מדכתיב קודש הילולים חילולים דאמר רחמנא אחלי' והדר אכלי' וסבירא להני תנאי דהאי ברייתא תנא קמא ורבי אליעזר בן יעקב כמאן דתני כרם רבעי דווקא, דאין רבעי נוהג אלא בכרם לבד ולא בשאר אילני מאכל אע"ג דערלה נוהג בשאר אילני מאכל נמי מכל מקום רבעי אינו נוהג אלא בכרם בלבד וכדיליף ליה התם מקרא כיון דכתב רחמנא גבי מערכי מלחמה נטע כרם ולא חיללו. ש"מ דקרא מכרם דווקא מיירי שטעון חילול דאלו שאר אילני מאכל לא בעי חילול וקרא אחילול קפיד הכא משום הכי אי אפשר ללמוד שאר אילני מאכל מכרם גבי מערכי מלחמה לכולי עלמא בלא ריבויא דקרא למאן דתני כרם רבעי אלא למאן דתני נטע רבעי וס"ל דכל אילני מאכל רבעי נוהג בהם וכולם בעי חילול בשנת ד' איכא למילף שפיר לשאר אילני מאכל מכרם אבל למאן דתני כרם רבעי דווקא אי אפשר ללמוד מכרם שאר אילני מאכל כיון דאינהו לא בעי חילול אלא דת"ק דהאי ברייתא מרבה לשאר אילני מאכל בעורכי מלחמה מאשר נטע וראב"י אשר נטע לא משמע ליה ריבוי הלכך ס"ל כרם כמשמעו ולא שאר אילני מאכל כיון דלא בעו חילול כמו כרם. א"כ אי אפשר ללמדם מכרם לענין מערכי מלחמה כמו שאינם בכלל לענין רבעי גופי' והרי במערכי מלחמה באיסור רבעי תלה רחמנא מדכתיב ולא חיללו והשתא א"ש הא דכי אתא ר"ד אמר ר' יוחנן הא מני ראב"י היא דתלה להא דלא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב בדראב"י דווקא דאמר כרם כמשמעו והכי פירושו לאו אמר ראב"י התם כרם כמשמעו ואין שאר אילני מאכל בכלל זה לענין לחזור עליהם ממעה"מ מטעמא דאמרן דס"ל דאין רבעי נוהג אלא בכרם דווקא ובשאר אילני מאכל לא קרינן בהו ולא חיללו מפני דלא בעי חילול ה"נ נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא דהא אי אתה מוצא במרכיב שיהיה חוזר בשביל המורכב אלא בילדה שנטע קמייתא לסייג ולקורות והא דלא בטלה בילדה ראשונה שנטע לסייג ולקורות משום דאי מימלך על הראשונה למאכל היא גופא חייבת בערלה והיינו דווקא בתוך ג' שני ערלה מהני אמלוכי אבל אי לא אימלך עד שנה הרביעית אין דין רבעי נוהג בה וא"כ וודאי לת"ק א"א למעט מלא חיללו למורכב כה"ג כיון דלדידיה מרבה שאר אילני מאכל לחזור עליהן אע"ג דס"ל דאין רבעי נוהג אלא בכרם מדאצטריך ליה קרא לרבות לשאר אילני מאכל לחזור עליהם ולא יליף לה מכרם משום דס"ל כמאן דתני כ"ר וכיון דס"ל לת"ק דאפילו על שאר אילני מאכל חוזר אע"פ דלאו בני חילול נינהו ובשום ענין א"א להו לבא לתורת חילול של רבעי כ"ש שאין סברא למעט מורכב שהרי מ"מ אפשר ליה לבא לתורת חילול של רבעי ע"י המלכה אבל לראב"י אתי שפיר וככל אשר כתבתי שם בטורי אבן ובררתי באר היטב לנכון כל הסוגי' ההוא בסוטה ומיושב כל מה שהקשינו לעיל בגמרא בסוגיא ההיא (ואי אפשר לך לעמוד על כוונת הדברים בכאן אם לא שתעיין היטב כל הכתוב שם בטורי אבן מראשית הדיבור א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב עד גמירא ע"ש. ואין מן הצורך להכפיל כל הדברים האמורים שם ולהביאם עוד בכאן):

והיוצא מכלל הדברים הוא דמוכח דלא כהרמב"ן והשתא ממילא אזדא ליה ראיות הרמב"ן והבאנו דבריו בתחלת תשובה זו שכתב והכי וודאי מסתברא דאי הוי ס"ל לראב"י ונטעתם לאו דווקא ואפי' מבריך ומרכיב נמי אמאי לימא גבי עורכי מלחמה נטע דווקא א"ו כדפי' דלפי מה שפירשתי אינו ראיה דאע"ג דלגבי ערלה ונטעתם לאו דווקא ואפילו מבריך ומרכיב בכלל מ"מ הכא מטעם אחר ממעטינן ליה לראב"י וכמו שכתבתי ותדע לך דהכי הוא כמו שפירשתי דאפילו ראב"י מודה דנטעתם דגבי' ערלה אף מבריך ומרכיב במשמע דאם לא כן מאי קשיא להו לרבוותא ז"ל אהא דתניא שם בפ"ק דר"ה דמבריך ומרכיב חייב בערלה ואלו בספרא תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב ואין אחד מהם ז"ל שיתרץ לא קשיא הא רבנן והא ראב"י א"ו ש"מ דאפילו ראב"י נמי מודה דגבי ערלה אף מבריך ומרכיב בכלל וכדאמרן והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ק דערלה משנה ה' תירץ בפירושו במשנה וזו ההברכה והרכבה שזכר בספרא שאין חייבין בערלה היא אותה שהמשיל בו והוא שיבריך האילן ועקרו קיים עומד בארץ לא נעקר או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחר ועקרו קיים באילן הראשון אבל אם פסק ענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ ה"ז חייב בערלה וזו ההרכבה והברכה הם שרמז להם באמרם א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ע"כ והר"ש ז"ל כתב במשנה זו והא דמשמע הכא שהברכה פטורה מן הערלה ותניא נמי בת"כ ונטעתם פרט למו"מ וכו' ובפ"ק דר"ה תניא א' הנוטע וא' המבריך וכו' דמשמע דיש ערלה בהרכבה ההיא כשנפסקה מאביה אבל כל זמן שלא נפסקה מותר כדמוכח מתני' וגבי הרכבה לא משכחת אלא ילדה בילדה ע"כ (ואף דלא כתב דהרכבה כה"ג דהברכה וכדפי' הרמב"ם מ"מ) מדברי שניהם למדנו מדלא תירצו הא רבנן הא ראב"י ש"מ דס"ל דאפילו ר' ראב"י מודה בונטעתם גבי ערלה דאף מו"מ בכלל כמו לרבנן ודלא כהרמב"ן ובאמת על הר"ש ז"ל יש קצת לתמוה דאיהו נמי פסק דמבריך ומרכיב פטורין מן הערלה בחוץ לארץ מה"ט גופי' של הרמב"ן ז"ל משום דלראב"י אין מו"מ חייבין בערלה וכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ כמו שכתב כן להדיא בהלכות ערלה והביא שם מה שהקשו רבוותא ז"ל דמשמע בפ"ק דר"ה דמו"מ חייבין בערלה ואלו בת"כ אמרו ונטעתם פרט למו"מ ותירץ כמו שתירצו רבוותא וכאמור והא לשיטתו הוי מצי לתרץ דההיא ת"כ אתיא כראב"י דס"ל דמבריך ומרכיב פטורין מן הערלה ומ"מ אנן כבר הוכחנו דע"כ אף לראב"י מו"מ חייבין בערלה ולא פליג עלה אלא לענין לחזור ממערכי מלחמה בלבד (וא"כ אין לנו התיר לשתות מיין המוברך בכל שנה אם נפסקה ההברכה מן הזקינה) וכן נ"ל מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו שהרי כתב בפ"י מה"ל מ"ש הנוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה שנאמר ונטעתם אפילו לרבים במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בחוץ לארץ פטור ע"כ והדבר ברור לי דהיינו טעמא שחילק הרמב"ם בין א"י לחו"ל משום דתנן בפ"ק דמס' ערלה הנוטע לרבים חייב ור"י פוטר והדבר ברור דהלכה כת"ק מ"מ בח"ל סמיך הרמב"ם על דברי ר"י דפוטר הנוטע לרבים מטעמא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ואלו כשכתב שם דין מבריך ומרכיב כתב סתם א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב חייב והאריך בדינו הברכה ואי הוי ס"ל דלראב"י מבריך ומרכיב פטור מן הערלה וכדעת הרמב"ן הוי ליה נמי לחלק במו"מ בין א"י לח"ל ולמה לא כתב דמו"מ בח"ל פטור כמו שמחלק גבי הנוטע לרבים מה"ט גופא משום דכל המיקיל בארץ ה"כ בח"ל אלא ע"כ ס"ל דלא כדעת הרמב"ן דפוטר מו"מ בח"ל ואני תמה על הרא"ש ז"ל דאיהו נמי פסק דמו"מ פטור מערלה בח"ל מה"ט גופא של הרמב"ן ז"ל כמ"ש בהל' ערלה משום דלראב"י אין מו"מ חייב בערלה וכל המקיל בארץ ה"כ בח"ל ואלו בפלוגתא דר"י ורבנן גבי הנוטע לרבים כתב לפלוגתא זו בסתמא ולא כתב כמאן מינייהו הלכה ומסתמא ס"ל דהלכה כחכמים דהנוטע לרבים חייב בערלה וכן כתב להדיא הטור בי"ד סי' רצ"ד הנוטע בתוך שלו לצורך רבים חייב וכתב הרמב"ן במה דברים אמורים בא"י אבל בח"ל פטור וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק בזה והשתא קשה אמאי לא חילק בזה והוי ליה למפסק כדברי המקיל בח"ל וביותר מכל זה יש לי לתמוה על הש"ע בי"ד סי' רצ"ד שכתב הנוטע בתוך שלו לצורך רבים חייב ולא חילק בין א"י לח"ל ולסמוך על דברי המקיל בח"ל וכן פסק שם נטע רבעי נוהג אף בח"ל ויש מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ אבל בח"ל פירות הבאי' אחר שעברו שני ערלה מותרין בלא פדיון והגיה עליו הרמ"א וי"א שא"נ בח"ל רק בכרם ולא בשאר אילנות הרי שלא רצה לסמוך על דברי המקיל בח"ל כמאן דתני כרם רבעי ואלו גבי מו"מ כתב אע"פ שמנהג עובדי אדמה להבריך גפנים בכל שנה מותר לשתות יין מגפני נכרים משום דספק ערלה מותר ואפילו בכרמים שישראל עובדים אותם ומבריכים אותם בכל שנה מותר משום דמו"מ אינו חייב בערלה אלא בארץ אבל לא בח"ל ע"כ הרי שאזיל בשיטת הרמב"ן דלראב"י מבריך ומרכיב פטור מן הערלה וסמיך בח"ל לפסוק כמותו והרי אתה רואה שדברים אלו סותרים זה את זה:

ולענין הלכה אומר אני שודאי מבריך ומרכיב חייב בערלה בח"ל ואע"פ שכבר כתבתי בתשובה אחרת לקמן דגבי ערלה ורבעי ראוי לסמוך על האי כללא דכל המקיל בארץ ה"כ בח"ל ורבעי אינו נוהג בח"ל אלא בכרם לחוד. וה"נ נ"ל דבח"ל הנוטע לרבים פטור מן הערלה מהאי טעמא. מ"מ מבריך ומרכיב חייב בערלה ורבעי בח"ל. שהרי כבר הוכחתי בראיות ברורות דליכא למ"ד דמו"מ פטור מן הערלה ואפילו ראב"י מודה בהא הלכך אין לחלק בהן בין א"י לח"ל ואפילו מבריך ומרכיב בשל נכרים נמי אסור בידוע אם לא בספק דקי"ל ספק ערלה בח"ל מותר וכמ"ש התוס' בספ"ק דקדושין (דף ל"ו) במשנה כל מצוה התלויה בארץ וקשה דהא אמרינן במס' ר"ה ט' א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב יש בהם משום ערלה וא"כ איך אנו נהני' מן הכרמים שהנכרים מבריכים בכל שנה ואע"פ שאין אנו יודעים וודאי שמבריכים כולם הוי לנו לילך אחר הרוב ואומר רבינו שמשון ששאל בעובדי אדמה ואמרו לו שאינן חותכים הזמורה מן הסדן וא"כ הוא יונק עוד מן הזקינה ואמר התם המבריך בזמן שיונק מן הזקינה פטור מערלה ואם ספק חייב והוא ניכר היטב כשיונק מן הזקינה וכשאינו יונק מן הזקינה כשהזמורה יונקת מן הזקינה עלי' נוטין לצד סדן הזקינה וכשפוסק עלי' נוטין לצד אחר וסימנך דהאי מאן דאכיל מחברי' בהית לאסתכולי ביה ע"כ ואפילו למש"כ בדיני חדש דלמ"ד יש קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי מעשר ה"ה דיש קנין לנכרי להפקיע מידי שאר אסורים וא"כ בח"ל דלכ"ע יש קנין לנכרי אין ערלה נוהגת בשל נכרי ומותר להנות מן הכרמים שהנכרים מבריכים אותם בכל שנה ולשתות מאותו יין מ"מ הא כבר הוכחתי התם דה"מ דיש קנין לנכרי להפקיע מידי כל איסורין של חובת קרקע באיסור שאינו נוהג אלא בארץ ישראל א"כ למ"ד יש קנין לנכרי קרקעות מופקעות מקדושתה ע"י נכרי וכשל חוץ לארץ דמי אבל באיסורים של חובת קרקע שנוהגים אפילו בח"ל הא וודאי לא שייך לומר יש קנין לנכרי להפקיע דמאי הפקעה שייך הכא הרי ח"ל בלא"ה מופקעת ועומדת וקדושה היא ואפ"ה איסור זה נוהג בה וא"כ כיון דקי"ל ערלה בח"ל הלכה למשה מסיני היא אלא שכך נאמרה הלכה דודאי אסור ספיקא מותר א"כ נוהג ערלה ורבעי של כרם בח"ל אפילו בשל נכרים ואפילו במבריך ומרכיב ויין מן המוברך והמורכב אסור בערלה וברבעי וכדאמרן ובש"ע שם כתב עוד טעם אחר ויש למצוא התיר גם לבני א"י ביין של כרמי נכרים משום דרובן דגפנים לאו ערלה נינהו ואפילו בכרמים שידוע וודאי שיש בהם ערלה יש להתיר משום דקודם שיעברו עליהם שני ערלה אינם עושים פירות ואם עושים הם דקים וקלושים שאינם ראוים לעשות מהם יין ע"כ על זה אני אומר באמת אם הדבר כן ראוי לסמוך עליו ואפילו בארץ ישראל והב"י שם בבדק הבית כתב עוד ט"א להתיר ענבים ויין הבאים מן אילן המוברך אפילו בא"י ואין דבריו ברורים אצלי כלל ונלאתי להאריך עוד בזה. כן נראה לי: סימן ב

ואחר שבררנו באר הטיב שערלה נוהגת בח"ל בהרכבה והברכה ודלא כדעת הרמב"ן ז"ל וסייעתו מעתה ראוי לברר באיזה ענין ערלה נוהגת בהרכבה הנה עתה אבאר דין מרכיב ילדה בילדה בנטע קמייתא לסייג ולקורות אי חייב בערלה בענין זה כבר הבאנו למעלה דברי הר"ש שכתב בפ"ק דערלה והא דמשמע הכא שהבריכה פטורה מערלה ותניא נמי בת"כ ונטעתם פרט למו"מ ובפ"ק דר"ה תניא א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב וכו' דמשמע דיש ערלה בהברכה ההיא כשנפסקה מאביה אבל כל זמן שלא נפסקה מותר כדמוכח מתני' וגבי הרכבה לא משכחת אלא ילדה בילדה ע"כ ודבריו סתומים קצת ובדברי הר"ן הדבר מבואר יותר שכתב שם בפ"ק דר"ה ואיכא למידק משמעתן דהכא משמע דנהגת ערלה בהברכה והרכבה ואלו בספרא תניא ונטעתם פרט למו"מ וי"ל בהברכה אהברכה ל"ק דההיא דספרא בשלא נפסקה מן האב והיא יונקת ממנו והא דהכא בשנפסקה. א"נ לא נפסקה אלא שאין יונקת ממנו וכל כה"ג נוהגת בו ערלה ומונין לה משעה שיונקת מעצמה ולא מן האב והכי מוכח וכו' ומרכיב אמרכיב נמי לא קשיא דההיא במרכיב באילן הנטוע למאכל ומש"ה לא נהגה ערלה בהרכבה דקי"ל ילדה שסבכה בזקינה בטלה כדאיתא בפ' משוח מלחמה ואפילו ילדה בילדה נמי לכי מטו שלש לילדה ראשונה שניה נמי שרי והכי מוכח התם והא דהכא בשנטע לראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל מש"ה אין זו בטלה לגבה ע"כ דבריו מ"מ לשונו ז"ל מגומגם קצת דמוקי להא דספרא דפטור מרכיב מן הערלה במרכיב באילן הנטוע למאכל ומש"ה לא נהגה ערלה בהרכבה דקי"ל ילדה שסיבכה בזקנה בטלה וע"כ האילן הנטוע למאכל היינו שעברו עליו שני ערלה דהיינו זקינה שבטלה ילדה בה והא דפ"ק דר"ה מוקי לה בשנטע לראשונה לסייג ולקורות משום דאין בה דין ערלה כלל ומש"ה אין זו בטילה לגבה ובע"כ מיירי בתוך שני ערלה וכיון דאי מימלך עלה למאכל תורת ערלה נוהגת בראשונה גופי' אין השניה בטלה ולא דמי לילדה שסבכה בזקינה דלאו בת מהדר ואמלוכי היא וכדאמרי' התם בגמ' בפ' משוח מלחמה וכיון דהיינו של דבר א"כ לא תליא מידי באם שנטע הראשונה למאכל או לסייג ולקורות ואיכא לאוקמי לתרווייהו ההיא דפ"ק דר"ה ודספרא בשנטע לראשונה לסייג ולקורות והא דמחייב בערלה לשניה בתוך ג' שנים לנטיעת הראשונה דאכתי בת מימלך היא והא דפטור מן הערלה בספרי בלאחר ג' שנים לנטיעת הראשונה דהשתא לאו בת מימלך היא דאפילו בשנה הרביעית אי מימלך עלה אין תורת רבעי נוהג בה משום דאין רבעי בלא ערלה וכדאיתא בירוש' וכ"ש דאי מימלך עלה בתר הכי לאו כלום הוא וכן פסק הרמב"ם בפ' י' מהל' מ"ש הנוטע אילן מאכל ודעתו שיהיה סייג לגינה או שנטעו לקורות לא לפירות ה"ז פטור מן הערלה נטעו לסייג וחזר וחישב עליו למאכל או שנטעו למאכל וחזר וחישב עליו לסייג כיון שערבו בו מחשבת חיוב חייב נטעו ג' שנים לסייג ומכאן ואילך למאכל אין לו רבעי שכל שאין לו ערלה אין לו רבעי ע"כ וצ"ל דעיקר כוונת הר"ן כך הוא דההיא דפ"ק דר"ה אי אפשר לאוקמי בנטע את הראשונה למאכל אלא בנטעה לסייג ולקורות לחוד דלא בטילה שניה בראשונה והיינו נמי שכתב הר"ש וגבי הרכבה לא משכחת לה לחיובא אלא ילדה בילדה ולדבריהם ז"ל היכא דנטע לקמייתא לסייג ולקורות לא בטלה לה שניה בראשונה משום דבת מהדר ואמלוכי היא ושניה חייבת בערלה וכדאמר שם בסוטה (דף מ"ג) ר' ירמי' דאהא דתנן דמו"מ ח"ע ממערכי מלחמה ורמינן עלה מהא דתניא ל"ח ולא חיללו פרט למו"מ ושני ר"ז אמר רב חסדא ל"ק כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר והוינן עלה הרכבת היתר היכי דמי אלימא ילדה בילדה ת"ל דבעי מהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקינה הא בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה ושני רבי ירמיה לעולם ילדה בילדה וכגן שנטע לקמייתא לסייג ולקורות וכיון דקמייתא גופי' בת מיהדר ואמלוכי היא לא בטלה לה ילדה כמו שבטלה ילדה בזקינה משום דזקינה לאו בת מיהדר ואמלוכי היא: והנה הרמב"ם השמיט הא דרבי ירמיה ואדבר בו עוד לקמן סוף סימן זה ומדהשמיט להא דר' ירמיה אלמא ס"ל להרמב"ם ז"ל דלית הלכתא כוותי' אלא אפילו ילדה בילדה ונטע קמייתא לסייג ולקורות שניה פטורה מן הערלה דדמי לילדה שסבבה בזקינה והאי סברא דבת מיהדר ואמלוכי ע"כ לדידי' לאו מילתא היא כיון דאכתי עדיין לא אימלך עלה ולכאורה מהא דפ"ק דר"ה דמחייב מרכיב בערלה קשיא על הרמב"ם לפי מה שכתבו הר"ש והר"ן דאי אפשר לאוקמי אלא בילדה ונטע לקמייתא לסייג ולקורות כמו שהוזכרו דבריהם לעיל אבל כד דייקת שפיר תבין דאין מכאן ראיה כלל. ולק"מ על הרמב"ם מהא דמחייב מרכיב בערלה אלא אדרבה על הר"ש והר"ן יש לתמוה דאמאי כתבו דאי אפשר לאוקמי הא דמחייב מרכיב בערלה אלא בגוונא דאמרן בשנטע לקמייתא לסייג ולקורות הא שפיר איכא לאוקמי בילדה בילדה ובנטע לקמייתא למאכל דחייבת קמייתא גופי' בערלה ואי לאו דמרכיב גופי' חייב בערלה ה"ל המורכב כזקינה שפטורה מן הערלה וקמייתא שנטע למאכל והרכיב בה השניה ה"ל כילדה וכמו שילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה. ה"נ אי הוי אמרינן שאין דין ערלה נוהג במרכיב הוי ליה שניה לאו בת חיוב ערלה ובטלה קמייתא בה דמה לי אם הראשונה היא זקינה דלאו בת ערלה היא ומה לי אם השניה היא לאו בת ערלה כיון דאחת מהן היא של היתר האסורה בטלה בשל היתר וה"א דמרכיב אפילו ילדה בילדה המורכבת פטורה מן הערלה ובטלה ילדה קמייתא בה קמ"ל דהמורכבת נמי חייבת בערלה דמבריך ומרכיב בנות ערלה נינהו וה"ל שתיהם בנות ערלה וחייב בערלה וההיא דספרא דפטור מרכיב מן הערלה איכא לאוקמי במרכיב ענף מן הילדה שעדיין לא עברו עלי' שני ערלה ולא פסק הענף מאבי' והרכיבו באילן זקן שעבר עליו כבר שני ערלה א"נ במרכיב ענף מן הזקינה ולא פסק הענף מאבי' והרכיבו באילן ילדה דכל היכא שאחת מהן של התיר ה"ל כמו ילדה שסיבכה בזקינה דבטלה ואין בה דין ערלה וא"ת א"כ דאפי' אם ענף המורכב פטור מן הערלה כגון שבא מן אילן זקן ולא נפסק מאבי' והרכיבו באילן ילדה פטור מן הערלה כמו ילדה שסבכה בזקנה א"כ אמאי נקט ר"א אר"י ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה ואין בה דין ערלה. ה"ל למתני רבותא טפי דאפילו אם הרכיב הענף שפטור מן הערלה כגון שבא מאילן זקן ולא נפסק מאביו בתוך ילדה דבטלה האילן המורכב אצל הענף הבא מן הזקנה ואין בו דין ערלה וי"ל דמילתא דפסיקתא נקט ילדה שסיבכה בזקנה דלעולם בטלה בין שבאה מאילן ילדה ולא נפסקה מאבי' דערלה נוהגת בה מחמת אבי' מ"מ בטלה בזקינה ובין שבאה מאילן ונפסקה מאביה ואם הי' נטועה בפני עצמה היתה חייבת בערלה שעכשיו נעשית ילדה לענין ערלה ע"י נטיעה שניה זו שמחדש מ"מ אם הרכיבה באילן זקן בטלה אבל הא דנטע ענף שאינו חייב בערלה בתוך אילן ילדה שלא עברו עליה שני ערלה לא פסיקא דבטל האילן לגבי הענף אלא בלא נפסק הענף מאבי' ואבי' הוי אילן זקן אבל בנפסק לעולם הענף נעשה ילדה בפסיקתו אפילו אם בא מאילן זקן ואם הרכיבו באילן ילדה שתיהם בנות חיוב ערלה הן וחייב בערלה מ"מ אף על פי שדחיתי מה שהכריחו הר"ש והר"ן דאי אתה מוצא למרכיב שיהא חייב בערלה אלא ילדה בילדה שנטע לראשונה לסייג ולקורות דבלא"ה נמי משכחת לן וכדאמרן מ"מ עדיין הדבר שקול אי כה"ג חייב בערלה משום דראשונה גופי' בת מיהדר ואימלוכי היא וכמו שאמר ר' ירמיה או דילמא דמי לילדה שסבכה בזקנה דבטלה וה"נ לא שנא וכדמוכח מדברי הרמב"ם מדהשמיט להא דרבי ירמיה והנה ראוי לבאר מנין לו להרמב"ם דלאו הלכתא כר' ירמיה בהא והא לא אשכחן מאן דפליג עליו בהאי סברא ונ"ל דס"ל להרמב"ם כיון דרב נחמן בר' יצחק מוקי לה התם במבריך אילן בירק וכרשב"ג דשרי להבריך אילן בירק ופי' הוא ז"ל להא דרנב"י כמו שפירש"י התם רנ"א הא דקתני מתניתין מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלא בעי למהדר משום קמא וא"ת מין בשאינו מינו הוא ואימעיטא לה הרכבת איסור מולא חיללו פרט למו"מ האי תנא הוא דאמר מותר ע"כ ומדדחיק רנב"י לאוקמי למתני' כיחידאי ודלא כהלכתא דהא קי"ל דאסור להרכיב אילן בירק ולא מוקי לה בנטע לקמייתא לסייג ולקורות דנוהג בה דין ערלה ש"מ דלית ליה הא דרבי ירמיה אלא ס"ל דאפילו בנטע לקמייתא לסייג ולקורות נמי בטלה הילדה בה ואין בה דין ערלה ואין חוזר עליה כיון דלית בה דין ערלה דהא תליא בהא וכמו שכבר כתבתי לעיל וכיון דרנב"י לית ליה הא דרבי ירמיה הלכתא כוותיה דקי"ל לאביי ורבא הלכתא כבתראי זהו מה שנ"ל לדעת הרמב"ם דאזל בשיטת רש"י ז"ל: