שו״ת שאגת אריה – החדשות – שאלה יג

שאלה יג

שאלה הא דתנן בספ"ב דיבמות (דף ק"כ) אין מעידין אלא עד שלשה ימים כלומר אם ראוהו בתוך שלשה ימים למיתתו מעידין להשיא את אשתו אבל אם עבר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו משום דחיישינן שמא נשתנו פניו ואינו זה שסבורין אי חשבינן הני שלשה ימים מעת לעת ממיתתן ואם מת ביום א' בשש שעות ביום מעידין עליו עד שש שעות של יום ד' או לא אזלינן בתר מעת לעת וכיון ששקעה חמה ביום ג' שוב אין מעידין עליו:

תשובה מסתבר לי דלא אזלינן בתר מעת לעת ואור ליום ד' למיתתו אין מעידין עליו דכבר נשתנה צורתו וראי' לדברי מהא דאמרינן (פא"מ דף כ"א) ת"ר אבל שלשה ימים הראשונים אסור במלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצנעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה וכתב הרמב"ן ז"ל (בת"ה בשער האבל דף נ"ג) ירושלמי אבל שאין לו בראשון ובשני לאכול אינו עושה מלאכה ובשלישי עושה מלאכה בצינעה אבל אמרו תבוא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך בר קפרא אומר אפילו ביום השלישי לא יעשה מלאכה כל עיקר ב"ק כדעתו דב"ק עביד אבל ג' ימים דאמר ר' אבא ברי' דרב פפא ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תלתא יומין טייסא נפשא על גופא סברא ההיא חזרא גבי' כיוון דאיהו חמייא דאישתני זיווהון דאפוהי שבקא ואזלא לה לאחר ג' ימים הכרס נבקעת על פניו ואומר לו טול מה שגזלת וחמסת ונתת בי' ר' חגי בשם ר' יאשי' מייתי לה מן הדין וזריתי פרש על פניכם ואפי' פרש חגיכם באותו שעה אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ומסיים הרמב"ן ז"ל וגמ' דילן דקתני שלשה מתניתא דבר קפרא היא וכן הלכתא עכ"ל למדנו מן הירושלמי הזה דטעמא שהחמירו חכמים בג' ימים ראשונים של אבל משאר שבעה ימי אבל ה"ט משום שהם עיקר ימי אבל דעדיין טייסא נפשא על גופא אבל לאחר ג' נשתנה זיו אפיו שבקא ואזלא לה והדבר ברור דה"ט נמי שהחמירו חכמים בשאלת שלום דאמר התם אבל בג' ימים הראשונים אסור בשאילת שלום מג' ועד ז' משיב ואינו שואל ואמרינן נמי התם אבל ג' ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין ובוודאי הא דהחמירו חכמים לאבל בג' ימים הראשונים משאר הימים לא חשבינן להו מעת לעת אלא אפילו מת סמוך לחשיכה חשבינן ליום אחד אותה שעה וכדתנן הקובר את מתו ג' ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שבעה שמונה ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שלשים וטעמא דמתניתין נמי משום דג' ימים הראשונים הוי עיקר אבל אלמא לאחר. שלשה ימים נשתנו פניו ל"ש מת בתחלת הלילה ל"ש מת סמוך לחשיכה א"כ ה"נ אין מעידין עליו אפילו מת סמוך לחשיכה אלא עד אור לליל ג' מיום המיתה ולא שלשה מעת לעת שלימים כיון דנשתנו פניו וזה ברור כך נראה לי: שאגת חובת קרקע אריה שאלה יד

אםערלה נוהגת בהרכבה והברכה בחוץ לארץ או אינה נוהגת בחוץ לארץ ואת"ל שערלה נוהגת בהרכבה בחוץ לארץ באיזה ענין נוהגת:

תשובה הר"ן כתב בפ"ק דראש השנה ואנן השתא לא נהגינן ערלה בהברכה והרכבה וכתב הרמב"ן ז"ל דטעמא דמלתא דאמרינן במסכת סוטה (דף מ"ג) בפרק משוח מלחמה גבי הא דאמרינן התם לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב כלומר שאינו חוזר מעורכי מלחמה. ואמרינן התם לאו אמר ר' אליעזר בן יעקב כרם כמשמעו הכי נמי נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא הלכך ונטעתם נמי כמשמעו אבל לא מבריך ומרכיב ומשום הכי הוא שאינו חוזר עלי' מעורכי המלחמה לראב"י משום דלא נהגי בהו ערלה והכי וודאי מסתברא דאי הוה סבירא ליה לר' אליעזר בן יעקב דונטעתם לאו דווקא דאפילו מבריך ומרכיב נמי אמאי לימא גבי עורכי מלחמה נטע דווקא אלא וודאי כדפירשתי וכיון דקי"ל כל המקיל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ לא נהגא ערלה בחוץ לארץ בהברכה והרכבה כלל עכ"ל וכן כתב הרא"ש בהלכות ערלה ולכאורה יש לעיין על זה דעד כאן לא אמרינן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אלא היכא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר. כגון גבי צלף של ערלה בחוץ לארץ דפליגי ר' אליעזר ור' עקיבא אי קפריסין הוה פרי או לא בברכות (דף ל"ו) ולא איתמר הלכתא דלא כמר ולא כמר וכן מה דמספקא ליה לבית שמאי התם אי צלף מין אילן הוא ונוהג בו ערלה או מין ירק הוא ואין נוהג בו ערלה אע"ג דלבית הילל פשיטא להו התם דמין אילן הוא ונוהג בו ערלה מכל מקום כיון דלב"ש ספיקא הוא הוה ליה ספק ערלה בחוץ לארץ דמותר אי לאו דב"ש במקום ב"ה אינה משנה כדאמר התם והיינו כיון דלב"ש ספיקא הוא ולא איפסקא הלכתא לא כב"ש ולא כב"ה שפיר הוה ליה ספק ערלה בחוץ לארץ ספיקא מותר וכן גבי כשותא בכרמא לעלין כלאים לר' טרפון אינו כלאים בכרם ולרבנן כלאים בכרם כדאמרינן בפ' תולין בשבת (דף קל"ט) ואמרינן התם כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ אע"ג דקיימא לן בכל מקום יחיד ורבים הלכה כרבים מ"מ כיון דלא איתמר בהדי' הלכה כרבנן שפיר סמכינן בחוץ לארץ אדרבי טרפון אבל במקום דאפסקא הלכתא בהדי' דלא כוותי' וודאי גרע טפי ואפילו בחו"ל לא סמכינן עליו להקל דכהאי גוונא אמרינן בפרק קמא דנדה (דף ט') מעשה שעשה רבי כרבי אליעזר כלומר כל אשה שעברה עליו שלשה עונות דיי' שעתה לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק והוינן בה מאי לאחר שנזכר אי לימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר' אליעזר אלא כרבנן. בשעת הדחק היכי עביד כוותי' אלא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וכיון שנזכר דלאו יחיד פליג עלי' אלא רבים פליגי עלי' אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק אלמא כל היכא דלא איתמר הלכתא בהדיא כרבים אי עביד עובדא כיחיד בשעת הדחק לא מהדרינן עובדא במידי דרבנן ואיכא למימר דהכי נמי גבי ערלה בחוץ לארץ דהלכה למשה מסיני הוא דוודאי אסור ספיקא מותר הלכה כדברי המיקל אפילו ביחיד נגד רבים אבל כל היכא דאתמר הלכתא בהדי' כפלוני אפילו בחוץ לארץ לא סמכינן אבר פלוגתי' דידי' שהרי אפילו בדרבנן בשעת הדחק לא עבדינן כוותי' שהרי מתמה הגמרא מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר"א אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כוותי' וכיון דאמר ר' אבוה אמר ר' יוחנן (בפ' משוח מלחמה שם) ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה משמע דמטעם ביטול נגע בה דאין בה דין ערלה אבל ילדה שסיבכה בילדה שנטע לקמייתא לסייג ולקורות דלא שייך בה ביטול כיון דהיא גופא בת מיהדר ואימלוכי היא נוהג בה דין ערלה אלמא נטע לאו דווקא דה"ה מרכיב דחייב בערלה וכיון דלאו דווקא ממילא מבריך נמי חייב בערלה דהא מבריך ומרכיב שניהם שווים בהא מלתא הרי ש"מ דלר' יוחנן לית הלכתא כר' אליעזר בן יעקב בהא דמבריך ומרכיב פטור מן הערלה וכיון דאיפסקא הלכתא דלא כראב"י דאית לי' מבריך ומרכיב פטור בערלה אפילו בחוץ לארץ לא סמכינן עליו ותדע לך דע"כ היכא דאיפסקא הלכתא בהדי' דלא כהמיקל אפילו בחו"ל לא סמכינן עליו שהרי בפ"ק דר"ה תניא אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה פחות משלשים יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה וכתב הרי"ף ואוקימנא לר"מ דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה וכי בעי שלשים יום לקליטה ובדין הוא דליבעי שלשים ואחד אלא דקסבר ר"מ יום שלשים עולה לכאן ולכאן ותניא אידך אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה ואם נטע והבריך והרכיב יעקור דברי ר"א ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים שוב אינה קולטת ר' יוסי ור' שמעון אומרים שתי שבתות אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לדברי האומר שלשים יום צריך שלשים ושלשים ולדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים ולדברי האומר שתי שבתות צריך שתי שבתות ושלשים וגרסינן בפ' הערל אמרי בי רב משמי' דרב הלכה כר' יוסי באנדרוגינס ובהרכבה ואמרינן הרכבה מה לי אמר שמואל ת"ש דאמר ליה שמואל לרב ענן תני כמ"ד שלשה ושלשים והאי מלתא אסורא היא וקי"ל הלכתא כרב באסורי ע"כ. וכך פסקו כל רבוותא ז"ל דמהאי טעמא ביונק שנטע האילן ארבעה וארבעים יום קודם ר"ה כדי שישתיירו ארבעה עשר יום לקליטה ושלשים יום לחשיבות שנה והרי הדבר ידוע שאין דרך הרי"ף ושאר פוסקים להביא בסתמא דינים הנוהגים בארץ ישראל אלא מה שנוהג בחוץ לארץ והשתא אי ס"ד דאפילו במקום דאיפסקא הלכתא להדי' כדבר המחמיר מ"מ בחוץ לארץ סמכינן על דבר המיקל א"כ למה לי מ"ד יום לפני ר"ה תסגי ליה בחוץ לארץ בשלשה ימים לקליטה כר' יהודא שמיקל טפי מכולהו אלא וודאי ש"מ דכל היכא דאפסיקא הלכתא בהדי' בגמרא כדברי המחמיר אפילו בחו"ל לא סמכינן אדברי המיקל וכיון דאמרינן בהדיא האי כללא בגמרא דהלכתא כרב באסורי במס' בכורות (דף מ"ט) הוה ליה כאלו אפסקא הלכתא בהדי' כרב בהא מלתא דקליטה גופי':

והא דפסקו הלכתא כר"א דבעי שלשים יום לחשיבות שנה ולא כר"מ דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה והוה ליה למפסק בחו"ל כדברי המיקל: נ"ל דהייינו טעמא משום דאמרינן במסכת מכות (ד' ג') דאמר ליה שמואל לרב מתנא מנא הא מלתא דאמרו רבנן המלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום אחד המלוה בשטר ואחד מלוה על פה. אמר ליה דכתיב קרבה שנת השבע שנת השמיטה ממשמע שנאמר קרבה שנת השבע אינו יודע שהיא שנת השמיטה אלא מה תלמוד לומר שנת השמיטה לומר לך יש שמיטה אחרת שהיא כזו ואיזו זו המלוה חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו בפחות משלשים יום דאמר מר שלשים יום בשנה חשוב שנה ש"מ דפשיטא לרב מתנא כמ"ד שלשים יום בשנה חשוב שנה וגם שמואל קיבלה מיני' ש"מ דסבירא להו דקי"ל הכי והוה ליה כאלו איפסקה הלכתא בהדי' כר"א דשלשים יום בשנה חשוב שנה וה"נ אמרינן בבכורות (דף כ"ח) לחד לישנא לר' אלעזר מנין לבכור שנולד בו מום תוך שנתו שנותנין לו שלשים יום אחר שנתו שנאמר לפני ד' אלהיך תאכלנו שנה בשנה: איזה הן ימים החשובים שנה הוה אומר אלו למ"ד יום אלמא ס"ל דלמ"ד יום בשנה דווקא חשוב לשנה מ"מ שמעינן מהא שפסקו ז"ל. דצריך נוטע דווקא מ"ד יום לפני ר"ה אפילו בחוץ לארץ כדי שתעלה לו למנין שנה משום דכיון דמדברי אמוראי להדי' מוכח דהלכה כר"א דשלשים יום בשנה חשוב שנה אפילו בחוץ לארץ לא סמכינן אדברי המיקל והכא נמי כיון דמוכח להדיא מהא דאמר ר' אבוה אמר ר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקינה דווקא הוא דבטילה משום ביטול נגע בה ותיפוק ליה דאין ערלה נוהגת במבריך ומרכיב אלא וודאי ש"מ דסבירא ליה דערלה נוהג בם תו אין לנו לסמוך על דברי המיקל במבריך ומרכיב לענין ערלה אפילו בחוץ לארץ אלא שבזה יש לי ללמד עליהם ז"ל זכות. שהם ז"ל אינם מפרשים הא דילדה שסיבכה בזקינה היינו ע"י הרכבה וש"מ דערלה נוהג בהרכבה אלא כמו שפירשו התוס' מנחות (דף ס"ט) דכתבו ובירושלמי משמע דילדה שסיבכה בזקינה מיירי בשנטע אילן בפני עצמו כדרך הנוטעין ונטעו אצל זקינה וסיכך ענפיו בענפי הזקנה דאם קודם קליטת שרשיו בארץ נתאחזו זה בזה בטלה הילדה בזקינה א"כ הא דאמר ר' אבוה אמר ר' יוחנן אינו ענין למרכיב ואיכא למימר לפי זה דס"ל מרכיב פטור מן הערלה ועוד יש לדחות זה דאינו מוכרח דר' יוחנן לא ס"ל כראב"י דאיכא למימר ר' יוחנן ספוקי מספקא ליה אי כראב"י אי כרבנן ובארץ ישראל לחומרא וקמ"ל דמ"מ בילדה שסיבכה בזקינה בטלה ואין בה דין ערלה אפילו לרבנן ואף כי זה דוחק. אפילו הכי אינו מוכרח כל כך לסתור דברי הרמב"ן והרא"ש ז"ל מחמת זה אלא דבלאו הכי קולא גדולה היא לסמוך על הא דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן דלראב"י נטע כמשמעו כמו דס"ל כרם כמשמעו כיון דלשנויא דר' זירא אמר רב חסדא שם דשני רומיא דמתניתין וברייתא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר שפיר איכא למימר דאע"ג דלרבי אליעזר בן יעקב כרם כמשמעו אפילו הכי לא ס"ל דנטע כמשמעו אלא אפילו מבריך ומרכיב נמי בכלל נטע הן לכל מילי א"כ מנין לנו לעשות פלוגתא חדשה בין ת"ק ובין ראב"י לענין מבריך ומרכיב כיון שאין הכרח לזה אלא משום דקשיא מתניתין וברייתא אהדדי וזהו שהביאו לרב דימי אמר ר' יוחנן לומר דלר' אליעזר בן יעקב מבריך ומרכיב לאו בכלל נטע הן וברייתא ראב"י היא ומתניתין אתי' כרבנן לחוד. והרי כיון דכבר שניי' ר' זירא אמר רב חסדא דלא קשיא מתניתין וברייתא אהדדי דכאן בהרכבת איסור וכאן בהרכבת היתר דכהאי גוונא דרשינן התם גבי לא חנך ולא חנכו וגבי לא לקח ולא לקחה למעוטי של אסור פרט לגזלן ופרט אלמנה לכהן גדול. ה"נ איכא לאוקמי הא דלא חילל ולא חיללו להרכבת איסור ותו אין לנו לעשות פלוגתא חדשה בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב רק יותר יש לנו לומר דלכולי עלמא מבריך ומרכיב בכלל נטע הן דאין לנו לעשות פלוגתא בחנם דשפיר איכא למימר דאע"ג דסבירא ליה לר' אליעזר בן יעקב כרם כמשמעו היינו משום דאין שאר אילני מאכל בכלל כרם ולאו כרם מיקרי אבל מבריך ומרכיב יש לומר דגם הם בכלל נטע אפילו לראב"י כמו לרבנן אי נמי יש לומר היינו טעמא דראב"י דלא יליף לשאר אילני מאכל מכרם לענין לחזור מעורכי מלחמה אלא ס"ל כרם דווקא משום דרחמנא אמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו ס"ל כמ"ד ריש פרק וא"ו דברכות כרם רבעי דווקא כלומר דאין רבעי טעון חלול אלא כרם לבד וכיון דאין כרם רבעי נוהג אלא בכרם דווקא א"כ בשאר אילני מאכל לא קרינן בהו ולא חיללו שהרי אין דין חלול של רבעי נוהג בהם ולענין חזרה מעורכי מלחמה הא חזינן דקרא קפיד אחילול אבל לענין נטע יש לומר דאין לחלק כלל בין נטע למבריך ומרכיב אפילו לראב"י כמו לרבנן והכי משמע מפרש"י שם בסוטה (דף מ"ג) דראב"י ס"ל כמאן דתני כרם רבעי דווקא דאמרינן התם כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותי' והני מילי שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב אבל כולו כרם קלא אית ליה ופרש"י להכי נקט שתים כנגד שתים דסבירא ליה כמ"ד במס' ברכות כרם רבעי תנן שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם ע"כ א"כ איכא למימר היינו טעמא דראב"י דאמר כרם כמשמעו וכדאמרן אלא ר' יוחנן משום דלא סבירא ליה הא דרב חסדא א"כ משום רומיא דמתניתין וברייתא אהדדי הוכרח לומר כמו דלראב"י אמר כרם כמשמעו ה"נ סבירא ליה נטע כמשמעו דאם לא כן ברייתא מני אבל למאי דמשני רב חסדא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר מהשתא אין לנו לעשות מחלוקת בחנם בין ראב"י ובין רבנן לענין מבריך ומרכיב אלא לכו"ע בכלל נטע הן בין לענין ערלה ובין לענין לחזור מעורכי המלחמה ואע"ג דיש לומר הלכה כר' יוחנן נגד רב חסדא דהא קיי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והשתא דרב ליתא במקום ר' יוחנן לכש"כ דרב חסדא שהוא תלמידו של רב וקי"ל דאין הלכה לתלמיד במקום הרב דליתא במקום ר' יוחנן וכן דרך פוסקי הלכות בהרבה מקומות לפסוק כהאי גוונא מ"מ הא משמע התם דרב נחמן בר יצחק נמי ס"ל כשנוי' דרב חסדא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר שהרי אהא דפריך האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא ילדה בילדה תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה ומשני רב נחמן בר' יצחק במבריך אילן בירק כלומר דלא מיהדר משום ראשונה והאי תנא הוא דתניא המבריך אילן בירק רשב"ג מתיר משום ר' יהודא בן גמדא איש כפר עכו וחכמים אוסרים ומדמוקי לה להאי מתניתין כהאי תנא דמתיר להבריך אילן בירק ש"מ דסבירא ליה כרב חסדא דמוקי לה להאי ברייתא בהרכבת איסור וע"כ צריך לאוקמי מתניתין בהרכבת היתר וכהאי תנא דמתיר להרכיב אילן בירק דאלו ס"ל כר' יוחנן דהאי לא חילל ולא חיללו אתי' כראב"י ולדידי' כל מבריך ומרכיב אינו חוזר עלייהו ומתניתין ע"כ כרבנן אתי' דכל מבריך ומרכיב חוזר עליהן א"כ הא מתניתין אתי שפיר אפילו לרבנן דאוסרים הרכבת אילן בירק דעל הרכבת אסור נמי חוזרים ולא קשה מידי תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה כיון דבאילן בירק מיירי ואע"ג דשל אסור הוא חוזרין עליו לרבנן דפליגי על ראב"י ולא דרשו לא חילל ולא חיללו כלל אלא דאכתי גם בזה יש לומר דכו"ע אית להו דלא חילל ולא חיללו מיעוטא הוא אלא דראב"י כל מבריך ומרכיב אימעיט להו אפילו של היתר ולרבנן מ"מ מבריך ומרכיב של איסור אימעיט מיניה תדע דהא גבי לא חנך ולא חנכו לא לקחה ולא לקחו לכו"ע מיעוטא משמע ואימעיט מהם של איסור:

אבל בלאו הכי תמה אני בעיקר דברי הרמב"ן ז"ל דבעי לומר דס"ל לראב"י גבי ערלה נמי ונטעתם כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא דפטורין מערלה דקשה א"כ למה לי לראב"י האי קרא דדרשינן התם גבי עורכי מלחמה לא חילל ולא חיללו כלומר מדהוה מצי למכתב לא חילל וכתב רחמנא לא חיללו מיעוטא הוא לזה ולא לאחר פרט למבריך ומרכיב פשיטא כיון שפטורין מן ערלה ממילא אינן חוזרין עליהם מעורכי מלחמה כדמוכח מכל סוגי' ההיא בפ' משוח מלחמה דחזרה מעורכי מלחמה בדין ערלה תלי' וכמו שכבר כתבתי בספרי טורי אבן בפ"ק דר"ה (דף ט') בהא דאמרינן שם אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב וכו' ע"ש באריכות ומה"ט כתבתי שם בהא דמסיימו שם התוס' וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפ"ח דסוטה גבי חוזר מעורכי מלחמה משום מבריך ומשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר ע"כ. ולק"מ מהאי טעמא דאמרן דוודאי לא שייך לשנויי הכי דאי הא דפרט למבריך ומרכיב דברייתא גבי עורכי מלחמה מיירי באופן דאינו חייב בערלה א"כ מיעוטא דלא חילל ולא חיללו דכתב רחמנא למה לי דכיון דאינו חייב בערלה פשיטא דאינו חוזר עליו וש"מ נמי מהא כדפירשתי וזה ברור ומ"מ זה יש לדחות דיש לומר דה"ט דלא משני הגמרא בסוטה האי רומיא דמתניתין וברייתא דתרווייהו בהרכבת של היתר מיירי ומתני' בשנפסקה מאבי' דערלה נוהגת בה וברייתא בשלא נפסקה משום דהא בהא תלי' דמ"ט אין ערלה נוהגת בלא נפסקה מאבי' משום כיון דיונק מאבי' אין כאן אילן חדש. אלא הוה כמו ענף של אבי' וא"כ מה"ט גופי' לא צריך קרא למעוטי שאין חוזר עלי' כיון שאין כאן אילן חדש בהברכה והרכבה שאין יונק מאבי' אפילו אם תמצי לומר שאין ערלה נוהגת בהן לראב"י מ"מ כיון שאין יונקת מאבי' והוה ליה אילן בפני עצמו ס"ד אמינא שחוזר עליו משום הכי אצטריך קרא לא חילל ולא חיללו למעוטי אבל מכל מקום קושיא הראשונה במקומה עומדת שהרי באמת כל הסוגיא בסוטה מוכחת דכל היכי דאין בו איסור ערלה ממילא ידעינן דאין חוזר עלי' מעורכי מלחמה ולא בעי קרא למעוטי וכמו שכתבתי והוכחתי שם בטורי אבן ועוד כתבתי שם דקשה לדברי הרמב"ן אי סלקא דעתך דלר' אליעזר בן יעקב מסברא משמע ליה דאין מבריך ומרכיב בכלל נטע ומשום הכי פטורין לדידי' מן הערלה א"כ היכי מוקי התם בסוטה רב דימי אמר ר' יוחנן להאי ברייתא דתניא לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב כר' אליעזר בן יעקב אם כן קרא דלא חיללו למה ליה למעטינהו הא גבי ערלה דליכא קרא למעטינהו אפילו הכי ממעט להו מסברא דאינן בכלל נטע ונתברר לנו מכל זה שלא כדברי הרמב"ן אלא אפילו לר' אליעזר בן יעקב אליבא דרב דימי אמר ר' יוחנן דאית ליה גבי מערכי מלחמה נטע כמשמעו ולא מבריך ומרכיב אפילו הכי ונטעתם דערלה מודה דאף מבריך ומרכיב בכלל: והנה לכאורה יש לעיין באמת מאי שנא הא מהא אבל מתחילה צריכין אנו לדקדק ולהבין בסוגיא דסוטה דאמרינן תנו רבנן אשר נטע אין לי אלא נטע לקח וירש ונתן לו במתנה מנין ת"ל מי האיש כלומר האיש יתירא הוא לרבות כל הני קאתי אשר נטע כרם אין לי אלא כרם מנין לרבות חמשה אילני מאכל ואפילו משאר מינים ת"ל אשר נטע פרש"י מדלא כתיב אשר כרם נטע דרוש בי' נמי נטע מכל מקום ואפילו אין כרם שהרי לא הוזכר כרם עדיין. יכול שאני מרבה הנוטע ארבע אילנות מאכל וחמשה אילני סרק ת"ל כרם כלומר דדמי לכרם בעינן שהוא מאילני מאכל ואין קרוי כרם פחות מחמשה גפנים ראב"י אומר כרם כמשמעו כלומר ולא שאר אילני מאכל לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב הרי שלת"ק נמי אי לאו רבויא דאשר נטע הוה אמינא נמי כרם כמשמעו אלא מדהקדים אשר נטע לכרם דריש ליה אשר נטע מ"מ אפילו שאינו כרם אלא אפילו של שאר מיני מאכל וראב"י לא משמע ליה רבוי' דאשר נטע לפיכך קאמר כרם כמשמעו מ"מ ש"מ אי לאו רבויא דקרא ת"ק נמי ס"ל כרם כמשמעו א"כ אמאי מוקי לה להאי לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב כראב"י ולא כרבנן ממה נפשך אי מבריך ומרכיב בכלל נטע הוא אפילו לר' אליעזר בן יעקב יהיה חוזר עליו דעד כאן לא קאמר ר' אליעזר בן יעקב כרם כמשמעו ולא לשאר אילני מאכל אלא משום דהא וודאי שאר אילני מאכל לאו בכלל כרם הם בלא מיעוטא דקרא נמי אבל מבריך ומרכיב בכלל נטע דקרא הם ואי משום מיעוטא דלא חילל ולא חיללו הא ליכא שום חילוק בהא בין רבנן לר' אליעזר בן יעקב דכיון דמעטינהו קרא וודאי אין חוזר עליהם ואי מבריך ומרכיב לאו בכלל נטע דקרא הן אם כן אפילו לרבנן אין חוזר עליהם דעד כאן לא שמעינן לרבנן דאפי' אשאר אילני מאכל חוזר אלא משום ריבוי דאשר נטע אבל מבריך ומרכיב דלא רבי קרא להחזיר עליהם מנין לנו שחוזר עליהן לרבנן יותר מר' אליעזר בן יעקב. דהא רבנן ור' אליעזר בן יעקב תרווייהו סבירא להו דכרם כמשמעו ולא שאר אילני מאכל אלא דרבנן דרשי לה לשאר אילני מאכל מריבוי דאשר נטע ורבי אליעזר בן יעקב האי ריבוי לא משמע ליה אבל לרבות מבריך ומרכיב לרבנן יותר מר' אליעזר בן יעקב לחזור עליו מנא ליה דלרבנן הוה מבריך ומרכיב בכלל נטע יותר מר' אליעזר בן יעקב כיון דלאו בכלל נטע הם ועוד השתא מתניתין דתנן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חוזרין מעורכי מלחמה לא ר' אליעזר בן יעקב ולא רבנן דהא לכולי עלמא נטע כמשמעו והני לאו בכלל נטע הם וכדאית להו גבי כרם כהאי גוונא בלא ריבויי לכולי עלמא וכדאמרן וגם לאידך גיסא קשה דההיא ברייתא מדממעט מבריך ומרכיב מלא חילל ולא חיללו בעל כרחך לא אתיא כר' אליעזר בן יעקב ואיך מוקי לה כרבי אליעזר בן יעקב והא לדידי' מיעוטא למה ליה דהא בלא מיעוטא דקרא משמע ליה כרם כמשמעו הכי נמי לימא בלא מיעוטא דקרא, נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא וקרא למעוטי למה ליה לר' אליעזר בן יעקב וקושיא זו הזכרתי גם שם בטורי אבן והשתא לרב דימי אמר ר' יוחנן תקשה בין מתניתין ובין ברייתא מני דהא בין לר' אליעזר בן יעקב בין רבנן נטע כמשמעו משמע להו כדאית להו כרם כמשמעו בלא ריבוי דקרא ואנן תנן במתניתין דמבריך ומרכיב חוזר ואפילו בברייתא דממעט מבריך ומרכיב היינו מקרא יתירא דלא חילל ולא חיללו הא לאו הכי מבריך ומרכיב נמי במשמע והא לכולי עלמא נטע כמשמעו משמע פרט למבריך ומרכיב וקרא דלא חילל ולא חיללו למעט מבריך ומרכיב למה לן: