ספר העיטור – חלק ב – קטע 4

הרביעי איסור בשר בחלב: כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואוקמא ר"א אליבי' דר"ע דאמר חיה ועוף אינן מד"ת אלא מד"ס וה"ק כל הבשר אסור לבשל בחלב מד"ת ולא מד"ס ובשר חיה ועוף אסור להעלותן עם הגבינה על השלחן גזרה שמא יעלה באלפס ראשון ש"מ דגבינה כחלב דמי ואסור מד"ת תני איגרא חמי' דר' אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן ר' אלפסי פי' מטלית (א) והנ"ל בנא קינוח הפה ובלא נט"י ומסתברא דבלא קינוח הפה פי' היא דאפיקורן והוא לשון זלזול והפקר בלא קינוח הפה ובלא נט"י מסתברא כל היכא דתנא הכא עוף ה"ה לחיה וטעמא דאגרא משום דאיסורא דרבנן הוא ולא בעי שהי' ונ"מ דלא בעינין (ב) חיה ועוף חענ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דכל בדרבנן אפי' לר"י מין במינו בס' כדאמרינן גבי נתפרצו עיגולי (ג) נתפרצו חביותי' לר"י דאמר יעלו גבי דרסה בעיגול כר"י דאמר יעלו ורבינו יצחק בריה דרב משרשי' איקלע לבי רב אשי אייתי לי' בשרא ולא משי ידי' א"ל והא תניא אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא ה"מ בליליא אבל ביממא הא קחזי. וה"ה דהל"ל למיפרך מדר"נ דאמר בין תבשיל לגבינה חובה אלא דברייתא עדיפא לי' ומדלא משני התם בשר וגבינה הכא גבינה ובשר ש"מ לענין נט"י אידי ואידי חובה להעביר מה שבידו ול"ש בין גבינה ובשר ובין בשר וגבינה אלא לענין שהייה ורבינו יצחק קינוח עביד נט"י לא עביד משום דיממא והלכתא ביום א"נ נט"י בין תבשיל לגבינה שאחריו או שלפניו אלא קינוח הפה לגבינה לבשר ושהיה לבשר וגבינה אבל בלילה צריך נט"י וקנוח הפה ועוף וגבינה א"צ שהיי' לבשר וגבינה ולא קינוח הפה ונט"י לגבינה ובשר ת"ר בש"א מקנח ובה"א מדיח ואסיק בש"א מקנח וה"ה מדיח ובה"א מדיח וה"ה למקנח. והלכתא צריך להדיח פי' במים או ישתה ויקנחנה בפת או בכל מידי כדאמרי' בכל מידי הוה קנוח לבר מתמרי קמחא וירקא בעא מני' רב אסי מר' יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה, א"ל ולא כלום. והאר"ח אכל גבינה מותר לאכול בשר בשר אסור לאכול גבינה אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר ולא כלום. ור"י בין בשר וגבינה שלפניו קאמר ודוקא לענין שהיה שאם אכל גבינה מותר לאכול בשר באותה סעודה בקינוח בין ביום בין בלילה. ונט"י בלילה ואם אכל בשר צריך שהיי' וכן הנכתא: א"ל ר"א בר יוסף בשר שבין השיניים מהו. קרי עני' הבשר עודנו בין שיניהם והלכתא אפינו שהה. אם חושש ובשר בין השנים צריך להוציאה אמר מר עוקבא אנא להאי מנתא חנא בר חמרא לגבי מר) אבא הוה אכיל בישרא האידנא נא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואנא בהאי סעודתא נא אכילנא בסעודתא אחריתי אכילנא והלכתא אסור לאכול גבינה בתר בשר. אפי' בקינוח עד ו' שעות כשיעור דשתי אינש מיא מסעודתא לסעודתא ואי שהה כה"ג לא בעי קינוח וליכא קינוח בשמעתא אלא לבשר בתר גבינה והא דאר"נ אמצעי' רשות. נא אמרן אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה (ה) דמשמע מדלא קאמר בין גבינה לתבשיל. דשרי למיכל גבינה לבתר בשר ההיא רשות וחובה אתי לאשמעינין ובין תבשיל לגבינה שלפניו קאמר וא"נ בגבינה בתר קאמר שאם בא לאכול גבינה בסעודה אחרת חובה ליטול ידיו: ולא מהני תנאה דקי"ל נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה בו וא"נ בין תבשיל (ו) ובשר ולא אכיל הבשר ומדלא מבעיא ליה לרב אסי שהיי' בין גבינה לבשר בכמה ש"מ דלית לי' שיעורא אלא כשיעור' דסעודתא אחריתי והדין סברא דר"ח ורש"י ורבינו אלפסי ז"ל פירש אכל גבינה מותר לאכול בשר בקינוח באותה סעודה ובנט"י: אכל בשר אסור לאכול גבינה באותה סעודה עד שיקנח ויטול ידיו: ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודתא אחריתי חומרא בעלמא הוא דעביד וכ"כ בתשובת הגאון אכל בשר מותר לאכול גבינה לסעודתא אחריתי וה"מ בחסידי אבל אין מקנחין ומחוורן ידן ופומן ואכלין אכל גבינה שרי למיכל בשר בלא קינוח הפה ובלא נט"י ה"מ בדחזי לידיו בדלא מטנפין והיינו דקאמ' אבל בין תבשיל לגבינה חובה: וקאמר נמי וכמה ישהה בין תבשיל לגבינה ולא כלום שא"צ שהיי' אפי' כדי קינוח: ורב יצחק בר משרשי' דאכיל בשר בתר גבינה לא עביד קינוח דאי איתא דעביד כי מקשי לי' עוף אין בשר וגבינה לא לישני לי' נהי דבשר וגבינה בעי קינוח ונט"י גבינה ובשר בקינוח סגי ואיהו קינוח עביד ואי משום הכי לא קשיא חדא דלגבי נטילת ידים לא שייך פלוגתא בין בשר לגבינה.. וגבינה ובשר דכי אהדדי נינהו ועוד גבינה בתר בשר דנא סגי לי' אלא בשהיי' וע"כ האי דקאמר עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא ל"ד וגבינה ובשר קאמר ומיהו מסתיי' כקמאי מדקתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן מכלל דבשר וגבינה נאכלין בקינוח הפה ובנט"י ועוד שהיי' מנ"ל דלא מתני' תניא ולא אבעיא מבעיא לן אלא כמה ישהה בין גבינה ובשר ולא כלום הו"ל למבעי' כמה שיעור שהיי' בין בשר לגבינה אלא לאו ש"מ דב"ש וב"ה בין בשר וגבינה היא ושהיי' מדת חסידות היא ומחמרי בה כדמחמרי בה חומרא בג"ה ובדם ובב"ח והגדת עשר תעשר מסייע להו דאמר התחילו המלאכים אומרים רבש"ע לא אמרי' לך שלא תתן להם תורה א"ל הקב"ה תינוק הגמול בישראל מקיים יותר מכם יוצא מבית הספר אם היה לו לאכול בשר וחלב אינו אוכל עד שירחוץ ידיו מן הבשר ואתם כשבאתם אצל אברהם אכלתם בשר וחלב כא' שנא' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר לכך נא' לך כתוב הדברים וסמיך ליה לא תבשל גדי בחלב אמו ואע"ג דאיכא למימר תינוקת דוקא אבל גדולים בעי שהיי' דאלת"ה קינוח מיהו בעי אלא לאו ש"מ תינוקת דוקא אפ"ה ליכא לאדחויי צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהא נוגעים זה בזה ואם הי' נוגעים זב"ז בעי הדחה כדאי' לקמן חם קולף צונן מדיח ואי שרית לכתחלה דלמא אכיל בלא הדחה ש"מ כגון להעלות בשר היתר צונן בקערה דאיסורא צונן אסור לכתחילה דילמא אכיל בלא הדחה ודוקא בשר מבושל דלאו אורחיה בהדחה דמתני' דקתני בשר וגבינה בשר מבושל הוא. אבל במידי דאורחיה בהדחה כגון בשר חי וזולתן שרי לכתחילה דאלת"ה היכא מזמנין לגוי וסכין לי' חמרא בכסא דילן הא לכתחילה בעי הדחה אלא לאו ש"מ במידי דאורחי' בהכי שרי לכתחילה ומנהג היא דיהבי בי' עפרא בתר דשתי גוי מני' וכיון דצ"בצ בעי הדחה צריך למרחק שלא יהא נוגע בשר בלחם שאם נוגע בו אסור לאכול עמו גבינה וכן שלא יגע גבינה בלחם ולא יאכל בשר במפה שאכל בו גבינה אלא איסור ליכא הרחקה מיהו בעי. רשבג"א אף שני אכסנאים אוכלים על שלחן א' זה בשר וזה גבינה דאין חוששין והוא דאין מכירין זא"ז אבל מכירין זא"ז אסורין ותנ"ה שנים שנכנסו לפונדק א' זה בא מצפון וזה בא מדרום אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין. ולא אסרו אלא בחפישה אחת ופרש"י לא אסרו להעלות גבינה ובשר על השלחן אלא בשלחן א' שלחן א' ס"ד אפי' בב' שלחנות כשמכירין זא"ז אסורין אימא כעין תפיסה א' שקריבין זא"ז ואין היכר בנתים ובהפסק בנתים בשני מפות או הפסקות אחרות בנתים מותר וכן המנהג: בפ' כ"ש אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור ואם הוסק התנור מותר אפי' בתנור של חרס ש"מ דאע"ג דקי"ל בכ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם בהסקה ע"י האור היכא דליכא למיחש חייס דלמא פקען כגון בתנור מותרין ובזבחים דפריך וליהדרינהו בכבשן ומשני לפי שאין עושין כבשונות בירושלים היינו משום דכהנים זריזין הא לא"ה אסור ואיכא למיחש חייס עלייהו ותניא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט ודוקא בקדרה ב"י דהוא לשבח הא לאו ב"י קים להו לרבנן כל תבשיל שעברה צורתה בדופני הכלי בלילה אפי' בב"ח לפגם היא ותניא א' נטל"פ וא' נטל"ש אסור דר"מ רש"א לשבח אסור לפגם מותר וגרסי' בסוף גמ' דע"ז וכולן שבישל בהן עד שנא הלבין תנא חדא מותר. ות"א אסור צ"ק הא כמ"ד נטל"פ אסור הא כמ"ד נטל"פ מותר ומסת' ג' מחלוקת בדבר כדמוכח בפסחי' ר"ע יליף טעם כעיקר מגעולי גוים דקסבר געולי גוים לאו חידוש היא דנא חסרה תורה אלא קדרה ב"י דלשבח. וכל נטל"פ מותר בין בגעולי גוים בין בשאר איסורין כר"ש דאמר גבי יין וש"מ לשבח אסור לפגם מותר ורבנן סברי געולי גוים חידוש הוא דקדרה ב"י א"א דלא פגמה פורתא בגעולי גוים היא דאסור לפגם הא בשאר אסורין מותר ור"מ סבר א' לפגם וא' לשבח אסור דגמרי' מג"ע די"ל קדרה ב"י א"א דלא פגמה פורתא ולאו חידוש היא ובכל איסורין נטל"פ (ן) מותר וליתא לדרבנן דאמר נ"ט בגעולי גוים אסור דהא אמרי' בשמן ודבש של גוים למאי ניחוש לה אי משום געולי גוים נטל"פ ומותר וגבי חלתות נמי אמרי' ש"מ נטל"פ מותר אפי' בג"ע כר"ע וכן הלכתא וכל כלי גוים לפגם ולא מחזקינין איסורא דילמא ב"י נינהו וכל מה שנתבשל בכליהם בלא הגעלה מותר בדיעבד ובפת ש"ג אין בו משום געולי גוים אלא משום בישול שהוא אסור משום חתנות (ח) ואיבו מנחות לי' ואכיל לי' אבר מצרי ולא שמתי לי' ובירו' חשיב לי' בהלכות עממים וגבי חמץ ש"ג חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח גרסי' ה"ה (דאפי') דבאכילה שרי ובירו' גרסי' הא באכילה אסור מתני' מקום שנהגו שלא לאפות פת ש"ג ש"מ דבמנהגא תליא מלתא ורבינו יצחק אבן גיאות ז"ל שאמר במקום שנהגו לאכול מותר מאי היא דישראל מסייע באפייהו לא בריר לן דאם איתא דסייע באפייהו לא תליא מלתא במנהג ותו דהל"ל מתני' דלא סייע והא דגרסי' בשבועות פ"ח ועוד אמרו לפניו אומר הי' ר"א האוכל פש"ג כאוכל בשר חזיר א"ל שתוקו לא אמר לכם מה שר"א אומר שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן קבצו כל הקהל אל היכל ד' והביאו ג' מאות כהנים וג' מאות תינוקת וג' מאות ס"ח בידם והיו תוקעים והלוים משוררים ומנדים את הכותים בסוד שם המפורש ובכתב שנכתב על הלוחות ובחרם ב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאלו אוכל בשר חזיר כו': ושלחו את החרם אצל ישראל שבבבל ועוד הוסיפו עליהן והיינו דאמרי' פתו פת כותי ולא אמרי' כפת נכרי: במקום שנהגו (היתר) מותר והמחמיר תע"ב. והלכתא בב"ח וכל איסורין שבתורה נטל"פ מותר בדיעבד אבל לכתחלה אסור לבשל משום גזרה דקדרה ב"י: אם בישל בשר בקדרה של חלב ב"י ויש בו ס' מותר המאכל והקדרה עצמה: אית מ"ד מבשל ב"י ממין שבישל עכשיו: כיון שהבישול מותר טעם הראשון בטל והקדרה מותרת נמי: ואית מ"ד כיון דקי"ל כ"ח אין יוצא מידי דפיו לעולם טעם הראשון אינו יוצא לעולם ואין יכול לבשל בו לכתחלה ממין שבישל בה עכשיו: וממין הראשון א"י לבשלו שהרי האחרון אינו בטל ואין לו תקנה אלא שבירה. ומסת' מדגרסי' קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב: ואם בישל בנ"ט: מדלא איירי בקדרה ש"מ בדליכא נ"ט החלב והקדרה מותרת ומבשל בה חלב דכיון שהיא בטל במה שבקדרה בטל היא: ונשאר בדופני הקדרה משאר האיסור דרובא טעם חלב ומיעוטי טעם בשר והרי הוא כמשהו ע"י תערובות דרבנן: ואזלי' בתר רובא דחלב ומה שבפנים אינו עושה בב"ח שתהא איסורו במשהו שהרי אין בו טעם. והלכתא מבשל בה בשר ומבשל בה חלב לכתחלה ואם לא בשל מתחלה בשר אלא תבשיל אחר ובישל בה חלב עכשיו שניהן שוין ומבשל בה איזה שירצה וכף חולבת שהגיס בה קדירה של בשר אם אינה ב"י התבשיל מותר והקדרה מותרת: ואם היא ב"י ליעבד בהו הגעלה ובכ"ח לא מהני הגעלה דאינו יוצא מידי דפיו לעולם ואי לא דמסתפינ' מרבוותא אמינא אפי' כ"ח בקדרה דלא ב"י כיון דמדרבנן הוא דאסור. מגעילה ג"פ וכדגרסי' בירושלמי דתרומה קדרה שבישל בה תרומה מגעילה ג"פ ודי' אמ"ר בא ואין למידין ממנה לענין נבנה א"ר יוסי קשותה קומי ר' בא תרומ' בעון מית' ונבלה ב"ת ואת אמרת הכין א"ל כמ"ד מאליהן קבלו את המקשרו' ר' יוסטא בעי קומי ר' מנאה תנינא אם הרכינה ומיצס ה"ז תרומה ואת אמרת הכין א"ל כאן ע"י האור. הוא נגעל ש"מ דלמ"ד מאליהן קבלו את המעשרות דמדרבנן נינהו בהגעלה ג"פ סגי ה"נ בהכי סגיא ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה דוקא לאכילה הא לא"ה מותר הלכך מגעילה בחמין כדי שלא יהא בה טעם ומה"ט מותר להגעיל סכין אסור ברותחין וליתן מים כדי ששים היוצא ממנו כדי שיבטל ולא יצטרך הגעלה לקדרה ואע"ג דקי"ל דכ"ח אינו יוצא מידי דפיו לעולם אינו יוצא בהגעלה אחד קאמר ככלי מתכות א"נ טעם אין בו משהו יש, בו לעולם דאל"ת כיון דנטל"פ מותר מדאורייתא לכתחלה מפני מה אמרה תורה וכל כלי חרס אשר תבושל בו ישבר ה"ז מותר למחר בשעברה צורתה ועוד דאי לאו טעם דאין עושין כבשונות בירושלים הוה מהדר לי' לכבשן ש"מ דיוצא מידי דפיו ש"מ כדפירשית וגרסי' (ט) בירושלמי קדרה שבשל בה חמירא לא יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח ולאחר ג' ימים תבשילין בשלא מינן מינן כו' ובהכי מפרשי האי גמרא דילן אמ"ר קדירות בפסח ישברו ואמאי לשהינהו לאחר זמן וליעבד בהו שלא במינן וקשי' להו לרבוותא שלא במינן נמי מי יימר בהו במשהו דילמא נ"ט היא ואפי' נטל"פ ואפי' בקדרה דלאו ב"י לכתחלה ליתסרי וכ"ת דחמץ בפסח לא מחזקינן לי' אלא משהו הא אין מבטלין איסור לכתחלה ופר"ת אפי' אי ס"ל כמ"ד נטל"פ אסור פריך דאי ס"ל דמותר הו"ל למקשה לישהנהו חד יומא והוה משני לי' גזרה משום ב"י אלא דעדיפ' מיני' פריך דאפילו ס"ל אסור. לישהנהו עד לאחר הפסח דהא בליעת הקדרה משהו חשיב לי' ואע"ג דקאמר אסור לכתחלה ה"מ בדבר שהוא בעין כגון סאה תרומה אבל בליעת קדרה לא אמרי' והא דאמר קדרה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ההיא משום דילמא יהיב טעמא ולאו אדעתי' אבל חמץ משהו חשיב לי' ומסת' לן דהכי פריך וליעבד בהו שלא במינו כלומר לאחר ג' תבשילין מותר דלי' בי' טעם ומשני דלמא עביד להו במינו כלומר לאחר ג' וס"ל לרב במינו במשהו והא איכא משהו וכי לא גזר רב שלא בזמנו שלא במינו אטו מינו ה"מ חמץ דחמץ דעלמא אבל בקדרה גופא אי שרית לי' למיעבד שלא במינו אתו למיעבד במינו גזר ואע"ג דבמינו נמי בקדרה דלאו ב"י א"א דלא פגמה פורתא הנ"מ תבשיל שעברה צורתה אבל חמץ לא פגום היא ש"מ דקדרה שנבלע בה איסור משהו אפי' שלא ע"י תערובת מותר לבשל בה לכתחלה כל איסורין שיש בהן בנ"ט כיון דלית בי' טעם כעיקר דאורייתא ולית בי' משום איסור א"מ איסור לכתחלה אבל איסורא דבמינו במשהו שלא במינו בנ"ט אסור לבשל משום דילמא אתו למיעבד במינו ודוקא שלא ע"י תערובות אבל ע"י תערובת דרבנן לא גזרו בהו ומותר לכתחלה וה"נ אשכחן בקערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה בשר רותח והיכא דאיכא קפילא דטעים לי' ליכא עם אע"ג דאית בה איסור משהו מותר לאכול בה רותח לכתחלה וכן נמי דגים שעלו בקערה ולית בהו טעם בשר מותר לאכול בה רותח ש"מ משהו דלית' בעיני' מותר לכתחלה והדין היא סברא דילן: טפת חלב שנפלה על חתיכת בשר. אם יש בה טעם באותה חתיכה אסור ניער את הקדרה אם יש בה בנ"ט באותה קדרה ה"ז אסור הא מלתא לא אתי' לה רב אלפס ולא בריר לן סברא דילי' אי משום דקתני בע"ז בכ"ח במשהו התם אחר שנעשה בב"ח היא וחתיכה בחתיכות היא דהוי דבר שבמנין ולא בטיל ואוסר בכ"ש. גרסי' במשניות כלומר בכל מה שהן חתיכות אוסרות כמה חתיכות אבל בב"ח ה"ה בנ"ט ככל איסורין שבתורה וכן הלכתא אמר אביי חולין ד' ק"ח ע"א ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי ס"ד דרבנן וכו'. וא"ל רבא דרך בישול אסרה תורה ופרש"י ז"ל דרבא ס"ל דרבנן. ור' יוחנן נמי במס' ע"ז הכי אית ליה וקאמר טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ובג"ה קאמר לא נצרכא אלא לטעם כעיקר דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואמרי' הא דגרסי' לרבנן ליתן טכ"ע ור"ע דיליף מגעולי נכרים אסמכתא בעלמא היא א"נ געולי גוים חדיוש היא להיתר מצרף לאסורין ומסת' דכולהו ס"ל טכ"ע. והנ"מ שאכל כזית איסור בטעמו אבל לא אכיל כזית איסור וכגון כזית שנימוח בתבשיל ולא אכלי כולי. והיינו טעמו ולא ממשו פליגי בה אביי ורבא דלאביי היא בכלל טכ"ע דאורייתא דגמרי' מבב"ח לרבא אינו בכלל בטכ"ע וטעמו ולא ממשו פטור. ור' יוחנן נמי ס"ל כרבא דהא ר"י דאמר כר"ע כדאי' התם ור"ט יליף טכ"ע מגעולי גוים ורבא (י) נמי דלא מצי למימר דס"ל געולי גוים חידוש היא דהא קי"ל בנטל"פ מותר אף בגעולי גוים כדפי' הלכך כולהו ס"ל טכ"ע דאורייתא ולוקין עליו דהא דאמר רבא לא נצרכו אלא לטכ"ע דבקדשים אסור ה"ה לחולין והאי דקאמר גלי רחמנא בחטאת דמשמע דבחטאת לטכ"ע אתא הא ליתא כדאמרי' בפסחים דחטאת להיתר מצטרף לאיסור אתא אע"כ כיון דהיתר מצרף לאיסור (אתא) גבי חטאת כ"ש טכ"ע וליכא למיגמר זרוע בשילה מינה דשרי והא דקשיא לר' יעקב מהא דאמרי' בזבחים (יא) בפ' דם התערובת דאמר ר"ל הפיגול והנותר שבללן זה כזה פטור ואמרי' התם ש"מ נ"ט ברוב לא דאורייתא ומתיב רבא עשה עיסה מחיטה (ושעורה כו') ומן האורז כו' עד אדם יוצא בה י"ח בפסח ש"מ דס"ל לרבא נ"ט ברוב דאוריית' ולוקין עליו מדלא משני נהי דמדאורייתא היא ויוצאין בה בפסח אבל מילקא לא לקי מסתב' הנ"מ בנ"ט ברוב כיון דרובא (דאורייתא) איסורא היא נ"ט נמי דאורייתא היא ולקי ור"י נמי הכי ס"ל. כדמוכח בירושלמי דר"י מחייב אכל נ"ט דעלמא דרובא דהתירא אע"ג דאיכא טעם לא לקי כר"י דאמר טעם ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ור' יעקב מחק הספרים ואמר לא נצרכו אלא להיתר מצטרף לאיסור והא דר"י מוקי במין במינו והא דזבחי' בשא"מ וחמור מין בשא"מ ממין במינו ואנן כתבינן מאי דס"ל (ומאי) ודמסתברא לן שאתה מוצא איסורו בשבעה דרכים: נ"ט ברוב: והיתר מצטרף לאיסור וטעמו וממשו: וטעמו ולא ממשו: וטעם כעיקר וחצי שיעור: וערוב הא' נ"ט ברוב איסור והיתר שנתערבו ויש בו רוב מן האיסור ומיעוט מן ההיתר ושניהן ניכרין ואכל כזית מן האיסור עצמו אלא שאכלו מעורב כגון בפיגול ונותר שכללן זב"ז וכגון מצה ומרור שכרכן זב"ז רי"א חייב ור"ל אמר פטור ש"מ דנ"ט ברובא וטעמו ולא ממשו תרתי מילי נינהו דנ"ט ברוב לר"י חייב וטעמו ולא ממשו פטור הב' היתר מצרף לאיסור רובו מן האיסור ולא אכל אלא כזית בין איסור והיתר א"א בלא טעם ודכ"ע אין היתר מצרף לאיסור אלא בנזיר מחלוקת ר"ע ורבנן אבל ר' יעקב אומר שאין בו טעם: הג' טעם כעיקר כזית איסור שנימוח בתבשיל ואינו ניכר האיסור כלל ואין בו ממש אלא טעם ואכיל כזית איסור בטעמו (יב) וה"ג בירו' א"ר זעירא כל נ"ט אין לוקין עליהן עד שיטעום, טעם ממשו של איסור. ובנזיר אפילו לא טעם. אמר ר' אלעזר כל נ"ט אין איסור והיתר מצרפן ובנזיר איסור והיתר מצרפן מתניתין מסייע ליה לר' זעירא כזית יין שנפל לקדרה אכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה על דעת' דר' אבא כיון שאכל ממנו כזית חייב והיינו דאמר גבי מקפא וגבי נזיר ששרה פתו ביין מ"ט משום דהיתר מצטרף דמשום טעם כעיקר ליכא למימר דהא לא אכיל כזית מן האיסור הד' טעמו וממשו: ה"ד כגון שאכל כזית איסור בלא תערובת בין בב"א בין בזא"ז והא שאר"י כל טעמו וממשו לוקין עליו הה' טעמו ולא ממשו כזית שנימוח ולא אכיל אלא טעמו אבל לא אכל ממשו שהרי לא אכיל כולו ואין לוקין עליו (ס"ד) הו' ערבוב מחלוקת ר"א ורבנן ב' דברים הניכרים. ורובן היתר ואכל כזית איסורא אלא שאכלו מערב רוב מן ההיתר ומיעוט מן האיסור וקי"ל כרבנן דאמרו ועל אי ערובו ולא כלום אבל ר"י אבן גיאות פסק הלכתא כר"א ולא דייק לן: הז' חצי שיעור דאתמר ר"י אמר חצי שיעור אסור מן התורה וקי"ל כר"י דתניא אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כו' וחצי שיעור שאינו בעונש יכול שאינו באזהרה ת"ל כל חלב ש"מ דחצי שיעור (אין) לוקין עליו ומסת' לן דוקא חצי שיעור בלא תערובת אבל ע"י תערובת מותר מה"ט (אעפ"י שיש בו חצי שיעור אין לוקין עליו דהא קי"ל בכל איסורין שבתורה חייב מלקות בחצי שיעור וה"ה בכ"ש) וה"ה בכ"ש לר"ש אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חענ"נ ואוסרת כל החתיכות כולה ואסור דס"ל לרב אפשר לסוחטו אסור כר"י ופסק רש"י כרב בתרווייהו ורב אלפסי פסק כרבה בב"ח דאמר חתיכת נבילה וחתיכת של דג טמא עד שתתן טעם ברוטב ובקופה ובחתיכה דאפשר לסוחטו מותר ומסת' לן דאפשר לסוחטו אסור ודקי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורא ור"י ור"ל קי"ל כר"י ותרווייהו ס"ל דאסור אבל מין במינו (ס"ל לעיל) פסקינין לעיל מאי דס"ל (אסור): הלכתא טפת חלב שנפלה על החתיכות אתה מוצא ה' ענינים הענין הא' אם ניער את הקדרה מתחלה ועד סוף ויש בה חתיכה אחרת לד"ה אינו אסור עד שתתן טעם ברוטב ובקופה ובחתיכות ואם אין בו טעם לא חיישי' לשמא לא ניער יפה יפה הב' לא ניער לא בתחלה ולא בסוף ונפל בחתיכה וחתיכה רובה ברוטב ומיעוטה מגולה החתיכה שקבלה טעם אסורה ושאר החתיכות מותרות דמבלע בלע מפלט לא פלט והיינו רישא דמתני' דקתני כיון שנתנה טעם בחתיכה החתיכה עצמה נעשית אוסרת וכן בכל איסורין שבתורה: הג' אם ניער את הקדרה בסוף הרוטב והחתיכות עמה חתיכה ענ"נ דאפשר לסוחטו אסור ואי ס"ל כר' (יהודה) אוסרת כל החתיכות אפי' הן אלף ומסברא דילן אליבא דרבנן בס' חתיכות כמותה בטלה וצרפתי שאמר דלא אמרי' אפשר לסוחטו אסור אלא בבב"ח (יג) ובשא"מ לא ברור לן טעמא. הד' בין במינו בין שלא במינו ואפי' לר"י היכא דאיכא רוטב רכה בתוך החתיכות ויש בו ס' באותו חתיכה שקבלה האיסור משליכה ומותר הכל דקי"ל כל מין ומינו ודבר אחר סילק את מינו כאלו אינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו אבל עבה ה"ה כבשר וקי"ל (כחזקה דילן רואין בפ"ג דע"ז) (בע"ז ד' ע"ג דאמרי' מצא מין את מינו) ואית למימר בדבר המתערב ל"ל רואין כגון יין ומים וכגון ההיא דבכורות בהלוקח צמר מעם הארץ דאמר ר' ירמי' ל"ש אלא לטבל פתו אבל נקדרה מצא מין את מינו וניער וצ"ע ואית מ"ד דהא דאמרי' סילק את מינו כאלו אינו למאן דאית לי' קאמר ה"ה והיכא שלא נתן טעם בחתיכות היתר וסילק את האיסור.. לא אמרי' חתיכה עצמה הסמוכה לה נ"נ מאיסור משהו לאסור כל החתיכות מפני שהן מינה כדמוכח בפ' ג"ה חתיכת נבלה וחתיכת דג טמא שנתערבה עם החתיכות דאוקים אמורא ודריש כיון שנ"ט בחתיכות ואי"ל הכא במאי עסקינין בשקדם וסילקן כלומר סילק חתיכת האיסור קודם שקבלו טעם האיסור והניח האחרות שהיו עמה ש"מ היכא שלא נותן טעם בחתיכה הסמוכ' נה לא אמרי': כיון דאיסורא דרבנן היא לא אמרי' חענ"נ וכ"כ ה"ר יעקב חתיכת חלב שנפלה בקדרה שיש בו רוטב ורוטב יתיר אעפ"י שיש ברוטב לבטל חתיכת האיסור כדין מין במינו וד"א צריך שיהא (יד) ברוטב היתר לבטל הרוטב שבלעה חתיכת איסור. דמה שבלעה ופלטה הוה רוטב נבלה ואם יש שם חתיכת היתר ששים ברוטב ממה שבלעה איסור נימא סליק רוטב היתר שהיא מינו והחתיכות היתר שא"מ רבה על רוטב איסור ומבטלו: כדגרסי' אמר רב בשר אסור וחלב מותר ופרכינן חלב נבלה הוא ואוסר כל היורה (בחלב שבלע הבשר ופלט) ומשני כגון שנפל ליורה רותחת וסלקא קודם דניח' יורה אלמא אי ניחא יורה אסורה: איתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור. וחלב מותר: וכגון שנפלה ליורה רותחת.: ומה שהבשר בולעת מן החלב: שוב אינה פולטת: עד שתניח מרתיחתה. וקודם שתניח קדם וסילק את הבשר: אבל אינה רותחות וסילק א"נ רותחות ולא סלק את האיסור: בולע הבשר מן החלב: ונעשית כזית נבלה. ואחר שבלע איסור ונח מן הרתיחה פולט מה שבלע והו"ל חלב נבלה בחלב היתר: וס"ל לרב אפשר לסוחטו ומין במינו לא בטיל ודוקא בשר שבתוך יורה שוב אינה פולטת מה שבולע' כדאמר מבלע בלע מפלט לא פלט אבל היא עצמה פולטת השמנונית ובלעה ממין אחר שבתוכה בין רותחות בין אינה רותחות דהא מעשים בכל יום שפולטת כשהיא רותחות שאם תתן ירקות או בשר שמן בקדרה: מיד ישתנה מראית המים שבתוכה וכן כל רותחין מבליעין את הפלוט שחוצה לו ומפליטין את הבלוע אבל מה שבולעת שוב אינה פולטת: עד שתנוח מרתיחתה. והלכתא כלי איסור שנשתמש בכ"ר מגעילין ברותחין ומפליטין איסור שבלע דופני הכלי והאסור שפולט שלא בזמנו היא ומקמי דמטו זמן אסורא בטל הוא מיד: ובתשוב' הגאוני' היורה הגדולה מגעילה ברותחין ומכשירה ושוטפת בצונן ומפליטה בחמין תחלה ואח"כ מרתיח בה מים רותחין בלי שיעור ומגעיל בה יורות קטנות וסכינים ועץ פרור. שאלו צריך להגעילן בכ"ר ויזהר שלא יניחו המים מן הרתיחה.: שאם ינוחו יאסרו להגעיל בהם כלים ומעלין ושוטפין בצונן. וכ"כ הר"י אבן גיאות ז"ל בשם רב הינאה. וכ' שמגעיל א' צריך לסלקו קודם שיניח מן הרתיחה ולא להניח עד שתנוח ויכול להגעיל כלי איסור בתוך יורה גדולה של איסור ולבסוף יגעילה ויקיפנה בשפתה שפה של טיט וישפכנה כשהיא רותחת בשם ר' יעקב אין להגעיל אלא בקדרה שאינה ב"י: ואין להגעיל אלא במי היתר: ואית דמפרשי כי נייח הדר פליט: כשהוא שבע מלבלוע פליט כדאמרי' ניחא דגים והדר פלטו עופות: ובהגעלה צריך נמי שישהה הכלי עד שיהי' שבע ויפליט האיסור: וקשיא ליה לר' יעקב ז"ל אפי' קדם וסלקו נמי: אמאי חלב מותר שמא שבע הי' ופליט ועוד הגעלה נמי מנא ידעי' שהוא שבע מלבלוע והדר פליט: ומפרש לה כדמפרשי' ואי' דאמר כשהיא רותחות אינה פולטת איסור שבכלי עד שתניח מרתיחה וכל הגעלה אינה כלום עד שתניח כי בעת רתיחתה אינה פולטת כדאמרי' כגון שנפל לתוך יורה רותחת: דמיבלע בלע מיפלט לא פליט אבל כי נח הדר פליט: כדפי' (טו) בפ' כ"צ אתמר חם לתוך חם אסור: חם לתוך צונן קולף: דאדמיקר לי' בלע צונן לתוך צונן: ואפי' צונן לתוך חם אי ההיא משהו הוה (לא בעי אלא קליפה זה א"מ) (כגון פת שנאפה עם מונייתא דאיסורא ונטף מרוטבן תחת הפת אבל נטף מרוטבן על הפת הו"ל כאלו נפל מרוטבו על החרס וחזר עליו דיוטל את מקומו: ודוקא כשהוא חם אבל צונן קולף) דומיא דסיכה דמשהו בעלמא עבדו לי' (טז) כדאמרי': סכו בשמן של תרומה אם חי הוא ידיחנו ואם צלי הוא יקלוף את החיצון וצונן בתוך צונן דמדיח דוקא שלא מלחו אבל מלחו אסור. דאמר שמואל מליח ה"ה כרותח ובעי קליפה וה"מ מליח שאינו נאכל מחמת מלחו: אבל נאכל מחמת מלחו צאו רותח היא (יז) כההיא בר יונה דנפל לכדא דכמכא דאית ביה לב ומלח ונאכל: ושריא רב אחא מפשרונייא וה"מ חי' אבל צלי בעי קליפה ולא אמרן אלא דלית בי' פילי: הלא"ה אסור: ולא אמרן אלא דלא תבלי' בתבלין אבל תבלי' בתבלין כלו אסור ומסת' מדנקיט ה"מ חי' כו' גבי ההוא עובדא דההיא בר יונה הכא במס' חולין: ובפסחים: ולא אמרן גבי צונן בתוך צונן: ש"מ דלא אמרינן צלי צונן בעי קליפה אלא בכדא דכמכא שיש בו מלח אבל צונן בתוך צונן דעלמא בהדחה סגי: ודוקא צלי צונן דמחמת חמומיתא דנורא יבש ובלע שפיר: אבל מבושל צונן לא: ואית מ"ד ה"ה למבושל ומסתברא לן צונן בתוך צונן דוקא צונן שנגע (בטהור) בגוף האיסור: אבל צונן שנגע בצונן שבלע מגוף האיסור: כגון בשר היתר שהניח בקערה של איסור לא בעי הדחה והא דפליגי בסכין ששחט בה דאמר צונן אמרי לה בעי הדח' א"ל ל"ב הדח' ומשו' דבשחיט' איכא חמימות' כ"ד והא דקמ"ל דל"ב הדחה משום דסכין קשה לבלוע וקשה לפלוט והשוחט בש"ג למ"ד ביה"ש צונן מה"ט מדיח משום שמנונית שעליו כדאמרינן בצונן שחתכו בסכין וגבי סכין טריפה דאמר דבעי הדחה בצונן משום דבשחיטה דבעי למישחט אית ביה חמימות כ"ד אבל אם היה רוצה לחתוך בו ד"א אפי' הדחה לא בעי והא דאמר טבח צריך שיהא לו שני כלים שלמים א' שמדיח בו בשר וא' שמדיח בו חלבים משום דגוף איסור החלבים יש בו (יח) אמר רב בשר שחיטה שמן שצלאו עם בשר נבלה שמן מותר דריחא לאו מלתא היא עביד לוי עובדא בגדי וד"א וכ' רב אלפסי פלוגתא דרבוותא אית מאן דפסק כרב ואית מאן דפסק כלוי ומסק' כלוי (יט) דרבא קאי כוותיה בע"ז בבת תיהוא דריחא לאו מלתא היא ומתניתין דהרודה פת חמה ונותנת ע"פ החביות של יין של תרומה דאמר רשב"ל (כ) פת חמה וחביות פתוחה כ"ע ל"פ דאסור דמשמע ריחא מלתא היא בההיא אפי' לוי מודה דאסור אלא דרב סבר בשר שחיטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחיש כפת חמה וחביות פתוחה דמי ולוי סבר כפת צוננת וחבית פתוחה דמי הלכך קם ליה רבא כר"מ ולוי כר"י והלכתא כר"י והא דתני רב כהנא פת שאפו עם הצלי בתנור אסור לאכלו בכותח וההיא ביעותא דאטוי בהדי בשרא ואסרה למיכל בכותח ומסת' לן ד"ה היא כיון דתרי מילי נינהו כפת חמה וחביות פתוחה נינהו והא דגרסי' בפסחים בהנאה הבאה לו לאדם בע"כ דקי"ל כרבא דאמר אסור אפי' בלא אפשר וההיא נמי בע"ז אבל מעוטרת בוורד והדס דקמתהני מריחא אסור התם במידי דעביד לריחא דומיא דקטורת דהמריח בה פטור אלא שמעל וכל הני כפת חמה וחביות פתוחה דאסרו אבל מידי דלאו לריחא עביד קי"ל כמ"ד ריחא לאו מנתא הוא וכ"פ רב אלפס ז"ל ודיוקא דדייק שצ או דיעבד אין לכתחלה לא. נא דייק לן דהא בת תיהא לכתחלה היא ותו כי פריך מיהא דא"צ שני פסחים כא' לישני דהתם לכתחלה הוא דקאמר ופת שאפאה דיעבד היא וטעמא דקאמר משום שיש לו מתירין הוא נ"ד נינ"מ דעלמא דהתם היא גופא אסור והיא גופא אית ליה היתר משא"כ בפת דבאפי' לחודה (כא) לכתחלה איתא בירושלמי. וה"ג התם מהו לצלות ב' שפודין א' של נבילה וא' של בשר שחוטה רב"א אסור ושמואל אמר מותר ש"מ לכתחלה קאמר ודוקא בתנור ג' ואין ביניהם כלום אבל כעין ב' קדירות כגון ב' שפודין והפסק בנתים תל גחלים או אפר באמצע ד"ה מותר וכיון דפת שאפאה עם הצלי בתנור אסור הלכך אסור לאפות עם הבשר בתנור כגון אלו הקיט"ראש והטיט שמגלה אבל אותן המכוסות בבצק מותרת לכתחלה דהו"ל כעין שתי קדרות מיהו הרחקה בעי שמא יבקעו ויגע בפת ויאכל בלא קליפה דהא גזרי' לאנוחי כדא דמנחא אכדא דכמכא כדפי' לעיל ור' יצחק הלוי אסר אפי' לאפות מולייתא שלנו דלמא דייב שומנא בפת ואתי למיכלי' בחלב מהאי דאין טשין את התנור באלי' כדלעיל גרסינן בפ' כ"ה יתיב רב כהנא וקאמר קערה שמולח בה אסור לאכול בה רותח לחם צונן שחתכו בסכין מותר לאכלו בכותח ה"ג ר"ח ור' אלפסי מ"ט אמר אביי האי איסורא בלע האי התירא בלע סוף סוף התירא דאתי לידי איסורא היא אלא אמר ר' האי אפשר למטעמי דהתירא בלע והאי לא אפשר למטעמי דאיסורא בלע ואי אכיל בה רותח קולף וכן הלכתא ואית למידק מינה דסכין שחתך בה בשר טעים ליה אי ליכא טעם בשר מותר לחתוך בו גבינה וכן נמי קערה של בשר דאיכא למיטעמי אבל חתך בסכין דאיסורא דליכא למיטעמיה אסור לאוכלו ברותח וקולף וגירסת דרש"י צנון שחתכו בסכין מותר וא"א להאי גירסא קשי' אביי אדאביי דלקמן פסקינין הלכתא דחזקי' משמי' דאביי צנון שחתכו אסור לאכול בכותח אתמר דגים שעלו בקערה אסור לאוכל בכותח ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח אית דמפרשי דגים רותחין שעלו בקערה של בשר צוננת א"נ עלו בקערה רותחת וכגון שטועמן ויש בהן טעם בשר אבל צונן וצונן בהדחה סגי ואית דמפרשי דגים מבושלין ואינן בני הדחה ומסקי' אמר חזקי' משמי' דאביי הלכתא דגים שעלו בקערה אעפ"י שיש בהם טעם בשר מותר לאכלן בכותח דנ"ט בר נ"ט היא. לפי שלא קיבלו טעם מגוף האיסור אלא מן הקערה שקבלה טעם מן הבשר וה"ה דמותר לאוכלן בגבינה אבל כותח בקערה של בשר אסור דלאו בר נ"ט הוא וצנון שחתכו בסכין אסור לאוכלו בכותח אית דמפרשי אע"ג דנ"ט בר נ"ט היא אגב חורפי' בלע טפי והו"ל כחד טעמא א"נ משום דסכין גוף האיסור היא שדרכו להיות עניו שמנונית ולחם צונן שחתכו בסכין דמותר משום דאפשר למיטעמי הלא"ה אסור לאו נ"ט בר נ"ט היא דסכין גוף האיסור היא ש"מ דלא אמרי' בכל דוכתי דנ"ט בר נ"ט מותר דהא רב איקלע לבי רב שמן בר אבא (כב) וחש בעיני' ואותו שייפא עבדו לי' וחוורא תמן בו בישולא ויהיב טעמא דמרירתא ור"ח גרם נ"ט בר נ"ט בדגים עצמן מותרין הן וטעמא דהיתר היא ועכשיו בכותח אינו אלא נ"ט אבל לאכלן עם הגבינה אסור ולהך סברא מותר לאכול כותח בקערה של בשר הלכך ללישנא קמא תבשיל שאין בו בשר שנתבשל בקדירה חולבת או של בשר מותר לאכול תבשיל אחריו או של בשר או של חלב בלא קנוח הפה ונט"י ודוקא נ"ט בר נ"ט דבשר עצמו מותר וטעם היתר מש"ה מותר בחלב אבל נ"ט בר נ"ט דנבלה דהיא גופא איסורא אסור לעולם וצנון דאסור לאוכלו בכותח דוקא צנון דאגב חורפי' בלע ואסור לאכול עד שיוטל את מקומו כדאמרי' גבי נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו אבל אבטיח וקושיות גריר לי' לכל פסקי' אליבא דמ"ד דס"ל בעלמא אגב חורפי' דסכינא בלע הוה קולף אליבא דמאן דלא ס"ל גרידה כ"ד דהיינו בהדחה בעלמא אבל הכא לא שייכה הדחה ומסת' קערה דאיכא בשמעתין ב"י הן הא לאו ב"י מותרין לאכלן בכותח קלופי דליפתא שרי קלחי דסלקי אסור. ואי חתך בהו דליפתא מעיקרא והדר, חתך דסלקא ש"ד בעא מני' ר"ד בר יוסף מר"נ מהו לאנוחי כדא דמילחא בהדי כדא דכמכא א"ל אסור דחלא מאי א"ל שרי מ"ט האי איתא לאיסורא בעיני' ש"מ דכל היכא דאיכא למיגזר גזרינין גרסי' בפ' כ"ש אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה כיוצא בו אין טשין את התנור ואי עבדינהו כעין תורא שרי פרש"י דבר מיעוט חדא כעין תורא ורבי' אלפסי פי' אי שני בהו ועבדינהו כעין תורא שרי: