ספר העיטור – חלק ב – שער הרביעי

שער הרביעי

שבע ברכות

כדתנן במס' כלה. כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שנא טבלה ואמר רבא באיזה ברכה אמרו ברכת נשואין ולא ברכת אירוסין ות"ר מברכין ברכת האירוסין בבית האירוסין וברכת חתנים בבית חתנים רי"א אף בבית האירוסין מברכין אותה אמר אביי ביהודא שנו מפני שמתייחד עמה ומנהג שלנו שמקדשין שנה או שתים קודם כניסתן לחופה ובין כך מתייחדין שניהם אף בבית הכלה: מברכין ז' ברכות בין בלילה בין ביום בסעודת אבי הכלה ובמקום שאין מקדשין אלא בשעת נשואין כשיוצאין מביהכ"נ אין מברכין בלילה אלא לאחר הקידושין בסעודה שני' של אבי הכלה שאין ברכת חתנים אלא לאחר קידושין אמר ר"נ אמר לי הונא מנין לברכת חתנים בעשר' שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים רבי אבוהו אומר מהכא במקהלות ברכו ד' ממקור ישראל ת"ר מברכין ברכת חתנים כל ז' ואמר ר"י והוא שבאו פנים חדשות יש מפרשים שלא באו בתוך הסעודה עד עכשיו אע"פ שלא אכלו ויש מפרשים כל שאינו מאנשי ביתו אלא שבאו לשמחת החתן והכי מס' לן לפום גירסת ירושלמי דגרסינן התם ברכת חתנים כל ז' סבר ר' ירמיהו למימר מפקין כלתא כל ז' א"ל ר"י והא תני ר' חייא ברכת אבלים כל ז' אית למימר מפקין מיתה כל ז' מה כאן מנחם עמו אף כאן משמח עמו מה כאן מזכירין אף כאן מזכירין ש"מ כיון שיש כאן משמחין הרי הן כפנים חדשות ומברכין ברכת חתנים אבל אין שם משמחין אלא אנשי ביתו אין מברכין אלא שהשמח' במעונו ואשר ברא כדאמר רב אשי איקלע לבי רב כהנא יומא קמא בריך כולהו ומכאן ואילך אמר להו אי איכא פנים חדשות מברך כולהו. ואי לא אפושי שמחה מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא ולפי שמעון הוא מקום השיר כדאמרי' מעון שבו כתות כתות של מלאכי השרת ואומרים שירה לפני המקום והשירה היא השמחה לפני המקום כדכתיב החדלתי את תירושי המשמח אלקי' ואנשים לפיכך אומרים שהשמחה במעונו וביהמ"ק מקרי מעון כדאמרי' המעון הזה אם אלין הלילה לפי שבו השרה שכינתו והלוים אומרים שירה לפני המקום בכל יום ומברכים שהשמחה במעונו ואתה מוצא בברכת חתנים ה' דרכים הדרך הראשון בפנים חדשות מברך כל ז' הברכות: הדרך השני ליכא פנים חדשות יום ראשון מברך כל ז' ברכות ושאר הימים שהשמחה במעונו ואשר ברא ודוקא ביו"ד דאינהו נמי ברכת חתני' נינהו הדרך הג' מז' ועד למ"ד בין אמר לי' מחמת הלולא בין לא א"ל מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ואיהו נמי הא ברכה בברכת המזון דאע"ג דלית בה מלכות שמים הוה ברכה כדאמרינן בתוספתא אלו ברכות שמקצרין אותן בהמ"ז וברכת המצות וברכת הפירות וכדאמרי' נמי בבהמ"ז שלשה וארבעה: הדרך הד' מן ל' ואילך ואי א"ל מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ואי נא לא ויש מקומות שעדיין עושין זה המנהג כמה ימים וכי א"ל מחמת הלולא עד אימת עד תריסר ירחי שתא דזמן שמח' היא דכתיב נקי יהי' לביתו שנה אחת. הדרך הה' מעיקרא אימת מכי רמי שערי באסינתא: ובתשו' אחרי דלא נהיגי בשערי מדמתחלא לאתקוני סעודתא. לפום מנהג למיעבד גיחוץ או רקיקין או דשחטין תילתא או דמגבלין לישא כל אתרא לפום מנהגא לרבי' אבן מג"ש ז"ל הא דאמרי' משבעה ועד תלתין ומתלתין עד תריסר ירחי שתא לענין שהשמחה במעונו אבל אשר ברא לא מברכין אלא בתוך ז' ולא אשכחן בתולה יותר מז' ואשר ברא מברכת חתנים לאחר ז' ושהשמחה דקאמר לאחר ז' לאו ברכה היא אלא זכרון שמחה היא ותדע שהרי קודם כניסתן לחופה מברכין אותה ואי ברכה היא היכי מברכין לה אלא לאו ש"מ זכרון דברים בעלמא היא ומסת' לן דברכה היא וז' ברכות הן חוץ מבפה"ג ובורא עצי בשמים דרגילו לברוכי מדקאמר מברך שהשמחה במעונו בכלל בהמ"ז היא אבל אשר ברא לא מברך דאפושי שמחה היא ובכל יומא ממעט לי' יומא קמא קאמר שבע ובתר הכי ב' שהשמח' במעונו ואשר ברא ומעיקרא ולבתר הכי חדא לחודא והא דקאמר בריך ה' בריך ו' לא קחשיב בפנים חדשות וכי איכא פנים חדשות מאי מברך שהכל ברא לכבודו ל"ל כנגד לכבודי בראתיו שיהיו הכל מקלסין אותו. יוצר האדם כנגד יצרתיו: ברוך אשר יצר עד סוף הברכה כנגד עשיתיו: ברכה זו על מצות פ"ו כדתני' ר"א א' כל מי שאינו עוסק בפ"ו כאלו מבטל את הדמות שנאמר בצלם אלקים ברא אותו וסמיך לי' ואתם פרו ורבו וטברך על שתי יצירות שנעשו באדם. שני פרצופין הי' כדאמרי' בעירובין ואשר יצר את האדם מדבר בזכר והתקין לו ממנה על הנקיבה וקיבץ בני' לתוכה בשמחה רביעי שוש תשיש ותגל העקרה משום דכתיב אם לא אעלה אח ירושלים על ראש שמחתי זה אפר מקנה שבראשי חתנים וכתיב ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרושי וחותם משמח ציון בבני': ה' כנגד קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה ואיתשל לרבינו שרירא שמח תשמח במאי חתים משמח ציון בבני' או משמח חתן וכלה ובגמרא משמח חתן וכ"כ מר ומנהגא דידן משמח עמו ובונה ירושלים (עיין לקמן) איכא נמי סוגיא גבן דחתמי הכי ומר רב סעדי' הכי כ' בסודרא הלכך מאן דאמר הכי לא תהדריני' וכגמ' טפי עדיף ואנן השתא מנהגא למיחתם קמייתא משמח חתן וכלה בתרייתא משמח חתן עם הכלה לפי ברכה על שתי יצירות בשמחת אדם וחוה ואחרי' תפלה על הזוג לשמח זע"ז בהצלחה ולפיכך מברך החתן עם הכלה לשון שמחה איש ואשתו (שייך לעיל) (וטעות הוא בידם אשר ברא ושמח תשמח חדא חתימה אית להו הכין אזיל דתרווייהו חדא חתימה אית להו וליכא תמי' דהא מברכין תרי זימנא יוצר האדם ומנהגא דילן דחחימתו שמח תשמח משמח עמו ובונה ירושלים איכא נמי סוגיא וכו' ע"כ) ואומר בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה רנה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות מהרה ד' אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול וכו' ברוך משמח חתן עם הכלה ויש ששואלין מכדי קי"ל כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה וכן ברכת אשר יצר סמוכה מאי טעמא פותחת בברוך בשלמא אשר ברא כיון דכי ליכא פנים חדשות לא מברך אלא הא לאו סמוכה היא מידי דהוה אשמונה עשרה הסמוכה לגאולה ומידי דהוה אהבדלה כדגרסי' בירושלמי מאימתי כל הברכות כולן פותח בברוך וחותם בברוך ואם היתה ברכה הסמוכה לחבירתה כגון ק"ש ותפלה אין פותח בה בברוך ואקשי' הרי הבדלה שני' היא דמפזרין והרי קידוש שניא שאם הי' שותה כל היום כולו וקידש עליו היום אינו מברך על היין ש"מ כיון דזמנא דלא סמכי אהדדי פותח בברוך ואשר ברא מה"ט היא אלא אשר יצר הרי סמיכי לב' ברכות הראשונות וה"ה בהבדלה וקידושא דאי לאו טעמא דר' מפזרן ברכה הסמוכה לחבירתה היא אע"פ שזה מטבע ארוך וזה מטבע קצר פי' רש"י שעיקר ברכת חתנים אינה אנא מאשר יצר ואילך שהיא המתחלת לדבר בשניהם ולפיכך פותחת בברוך ובהא איתשל לרבי' האי ואמר ברכה הסמוכה לחבירתה שאין פותחת בברוך הני מילי שחבירתה יש בה פתיחה וחתימה אבל יש בה פתיחה ולא חתימה. חתימה ולא פתיחה פותח בברוך ורבי' אבן מ"גש ז"ל השיב עליו מהא דבני מערבא דמקשי והרי הבדלה וקידוש ש"מ דאי לאו ר' מפזרן סמוכה לחבירתה ואע"פ שסמוכה לברכה שיש בה פתיחה בלא חתימה. ומסתב' לן טעמא דרבי' האי. והא דמקשי בגמ' דבני מערבא למאי דס"ד מעיקרא מקשי דל"ש בין מטבע ארוך למטבע קצר לכך פריך מהבדלה וקידוש אבל למסקנא מסקי התם טופס ברכות כך היא מטבע קצר פותח בברוך כלו' אע"פ שה סמוכות זו לזו כגון מטבע קצר של הבדלה יין נר בשמים וכגון יין של קידוש והדומה להן מטבע ארוך חותם בברוך ופותח בברוך אע"פ שהיא סמוכה לאחרת כגון מטבע ארוך לקצר שאינה קרוי' חבירתה אלא ארוך לארוך. והכי מסקנא דבני מערבא אשר יצר שהיא ארוך לקצר לא סמיכי לחבירת' היא ואשר ברא נמי כטעמא דפרישנא ואי' דמפרשי סדר ברכות שעל עסקי הזוג אינו אלא מאשר יצר את האדם ואילך ושהכל ברא לכבודו אינו אלא לאסיפת העם לגמול חסד ולזכור חסדי המקום וכן יוצר האדם שתקנו על יצירת אדה"ר אינו מסדר הזוג דהא ביצירה קמייתא לא הי' נקיבה. ועל שתיקנו על יצירה שני' תקנו ברכה על יצירה, ראשונה וסמכו על הכתוב יצרתיו אף עשיתיו מאשר יצר ואילך היא עיקר הברכות וכיון שיש כוס לברכה סודרין עליו כל הברכות כדאיתא בירושלמי דנר והבדלה שני' היא דר' מפזרן וחוזר וסדרן על הכוס וכן פי' חביבי רבי' ולא נהירא לן אלא כדפרישית. אבל מה שפירש רבי' האי יש לה פתיחה ואין לה חתימה סומכין לה ברכה אחרת ופותח בה בברוך דא לא אשכחן והא דאמרי' משום ברכה דרבנן וסייעה רבי' אבן מג"ש ואייתי ראיה דרבנן היא מדגרסי' לוי איקלע לבי הילולא דר"ש ברבי וברך חמש ולא ברך אשר יצר את האדם אלמא דרבנן היא וכל הני קשיאתה וטעמא דידיה לא נהיר לן דאפי' היא מדרבנן לא דמיא להטוב והמטיב דהטוב והמטיב דרבנן הסמיכו לדאורייתא (א) ולהפוס' בין לאורייתא בין לרבנן פותח בברוך וכדאיתא התם (ב) הוה ענה אמן בבונה ירושלים בקלא כי היכי דלידעו פועלי' דהטוב והמטיב לאו דאורייתא היא אבל הני ז' ברכות כחדא נינהו ותו מנ"ל ללוי דלא מברך אשר יצר את האדם (ג) יוצר האדם לא בריך וטעמא כדפרישא במסקנא דבני מערבא וקשי' (ד) דהתם דאמרי' והרי הזן והרי גאולה לא בריר לן פירוש' רב תחליפא בר מר איקלע לבי הילולא בריך שית אריכתא לרבי' שרירא דא' שהכל ברא לכבודו וברוך שמו להודיע גבורתו וכבוד הדר מלכותו לגלות חכמתו ולמען ספר שמו ולקלס ולרומם לפניו וכיוצא באלו הדברים ומס' לן (ה) דמאריך חתם בה ובברכת רחבה נמי דאמרי' בדאיכא פנים חדשות כולהו נמי חתימה אית בהו דלא אשכחן מטבע ארוך דלא חתומי אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב א' בתולה וא' אלמנה טעונה ברכה כל ז' ואוקמה בבחור שנשא אלמנה וה"ה בתולה שנשאת לאלמן והא דאמר ר"ה אינ' טעונה ברכה באלמן שנשא אלמנה ודוקא כל ז' אבל יום א' טעונה (ו) אמר לי הונא מנין לברכת חתנים בעשרה. שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים ובועז אלמן שנשא אלמנה הוה כו' טעונה יום א' והא דתניא שקדו חכמים על תקנת ב"י שיהא שמח עמה ג"י איבעית אימא באלמנה שנישאת לבחור וז' לברכה וג' לשמחה אבל באלמן שנשא אלמנה יום א' לברכה וג' לשמחה אבל בבחור שנשא בתולה ז' לברכה וז' לשמחה ומס' לן דבתולה שנישאת לאלמן דינה כבחור שנשא אלמנה ולא גרע בחור מבתולה והא דאמרי' מברכין לבתולה ז' ולאלמנה יום א' מלתא פסיקתא תנא ליכא בתולה דבצרי מז' אפי' נישאת לאלמן וליכא אלמנה דבצרי מיום א' כגון שנשאת לאלמן ואלמנה שנשאת לבחור דינה כבתולה שנשאת לאלמן לברכה ולשמחה וה"ה נמי ליכא בחור דבציר מז' אלמן דבציר מיום א' לברכה אלא דהנ"ל לבריתא מברכין לבחור ז' ולאלמן יום א' משום עיקר ברכה אל האשה כדכתי' יתן לך ה' את האשה כו' וכתיב ויברכו את רבקה ומש"ה קאמר מברכין לבתולה לאלמנה ובחור לאלמנה ובתולה לאלמן דינן שוה בין לברכה בין לשמחה ואי ס"ל דשמח עמה ג' ימים דקתני בבחור שנשא אלמנה ולברכה ז' ולשמחה ג' ה"נ בתולה שנשאת לאלמן דאיירינן ז' ומנהגא דילן בין בחור שנשא אלמנה בין אלמן שנשא בתולה שמחה ז' הלכך נקטינן כשנויא (ז) שנויא בתרא דקתני ג' לשמחה באלמן שנשא אלמנה ובחור לאלמנה אידי ואידי ז' ולמדנו בה ב' דרכים הראשון בחור שנשא בתולה או אלמנה ובתולה שנשאת לאלמן ז' לברכה וג' לשמחה השני אלמן שנשא אלמנה ברכה יום א' וג' לשמחה ורבי' אבן מגש ז"ל כ' כתרתי שינויא וכ"כ נקטינין בתולה שנשאת לבחור ולאלמן טעונה ברכה ושמחה ז' כדאמרי' הכא לענין ברכה ליכא בתולה דבצירא מז' ימים בין לברכה בין לשמחה ולענין אלמנה אם נשאת לאלמן טעונה ברכה יום א' וג' לשמחה ואם נשאת לבחור ברכה ז' (ח) וג' לשמחה א"ת בתולה שנשאת לאלמן מאן לימא לן דטעונה שמחה ז' דלמא ז' ימים בלבד וכי היכי דאלמנה לבחור טעונה ברכה ז' ושמחה ג' ימים ה"נ בתולה לאלמן ומ"ש ליכא בתולה דבצירא משבעה בבתולה שנשאת לבחור היא הא ליכא למימר דעיקר שמחה ג' ימים לא נאמרה אלא באלמנה דקתני בברייתא שיהא שמח עמה ג' ימים. וכיון שלא נאמר אלא באלמנה אין בכחנו לגרוע בתולה מז' ימי שמחה אפי' נשאת לאלמן והאי דקאמר ליכא בתולה דבצירא מז' לברכה ולשמחה ול"נ לן דאי כשינויא קמא בתולה שנשאת לאלמן ובחור לאלמנה שמחה ג' ימים דדינן שוה תו והא דקאמר ליכא אלמנה דבצירא מיום א' אם לשמחה הא ליכא אלמנה דבצירא מג' ימים לשמחה: וכתבנו מאי דס"ל מחזיר גרושתו אמר גאון דל"צ ברכת אירוסין וטעותא היא דברכת אירוסין וברכת נשואין צריך: א"ר יצחק אר"י מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וחתנים מן המנין: ומסת' כל שעתא דאיכא סעודתא ואית בה י' משמחין ומזכירין ומברכין. והאי דנהגו לברוכי בשבת כי נפקי מבי כנישתא משום דכ"ע מחייבי בשמחת חתן ומפקי לכלתי' ומברכין כדאיתא בירושלמי דלעיל סבר ר' ירמיה למימר מפקין כלתא כל ז' ש"מ כל היכי דמפקין כלתא מברכין ואע"ג דמפקין נמי באפוקי שבת' כיון דנהגו דבצפרא מברכין תו ל"צ ומנהגא לברוכי ז' ברכות לבהדי ברכת המזון ומחדש לברוכי אתרי כסי והאי דאמרינן בע"פ אין אומרין שתי קדושות על כוס א' ואמר התם קדושי ואבדלתא חדא מלתא היא ברכת המזון וקדוש תרתי מילי נינהו ומדמי לה לבהמ"ז וקידושי ולא היא משום דקדושי מקמי סעודתא ובהמ"ז אחר סעודתא קרי לה ב' קדושות אבל בהמ"ז וז' ברכות תרוייהו בתר סעודתא אתו ודמי לקידושי ואבדלתא דמקמי סעודתא אתו וחדא מלתא נינהו דאי תרתי מילי נינהו ליעבדו בתרתי כסי כדעבדינין לבהמ"ז ושותיהו ה"נ לישתו לכסא דברכתא והדר לייתי אחרינא לז' ברכות ואינהו לא עבדו הכי אלא שבקו לכסא דברכתא ויהבו לאחרינ' לאו מלתא היא ואין לשנות המנהג ומנהג שיבושא הנהיגו המנהג:

גרסינן בכלה ז' ברכות היכי מברכין אר"י בפה"ג ושהכל כו' מיתיבי לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא כגון המברך ברכה שא"צ והכא כיון דמברך בפה"ג הכי דעביד דטעים ליה: והא אמר מר טעמו פגמו: דמריק ליה בידא ושתי התינח דאיכא חמרא דליכא חמרא מאי מקדש אשכרא: בכפרנא מאי: אמיא או ארפתא איבעיא להו בריך לכלהו שלא כסדר או חסר א' מהם מאי ת"ש ברכות אין מעכבות זא"ז: לוי איקלע לבי הילולא ובריך שית ש"מ דאע"ג דחסר לא חיישינן: דלמא שאני התם. דאמר חד יצירה מנין לברכת חתנים מה"ת שנאמר ויברכו את רבקה ויאמרו. ור"י אומר מהכא ויברך אותם אלקים אלא מעתה בחיות דכתי' ויברך אותם אלקים מאי אלא משום דכתי' ויבן ד' אלקים את הצלע ותני בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא: ירו' משה התקין ז' ימי משתה וז' ימי אבלות ולא התקין לאלמנה כלום אף על גב דתימא ולא התקין לאלמנה כלום טעונה ברכה ז' שנא' ויקח בועז עשרה אנשים וגו' שבו פה וישבו א"ר אלכסנדרי מכאן שאין לקטן לישב עד שיאמר לו הגדול שב א"ר פנחס מכאן לברכת חתנים בעשרה בפרקי ר"א ר' יוסי אומר ז' ימי משתה למדנו מיעקב אבינו שעשה ז' ימי משתה ולקח את לאה ועוד הוסיף ד' ימים אחרים ונקח את רחל שנאמר ויאסוף לבן את כל אנשי המקום אמר להם הקב"ה אתם גמלתם חסד עם עבדי יעקב אני אתן שכר לבניכ' בשביל שנא יהא שכר לרשעים בעה"ב שנאמר כי בו יתן ד' תשועה לאדם: ימי המשתה למדנו משמשון נזיר אלקים כשירד לארץ פלשתים. ולקח לו אשה ועשה נו ז' ימי משתה שנא' ויהי כראות' מאי היה זה היו אוכלין ושותין ושמחין עמו שנא' ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חדה וכתוב אחר אומר ולא יכנו להגיד החדה: אגדת קהלת ר' ינאי הוה מילף לתלמידיו ברכ' חתנים וברכת אבלים כי היכי דתהווין גוברין בכל אתר:

סליקו להו ברכת חתנים

בריך רחמנא דסייען

שער ציצית

ועליו נשאלתי וחלקתי הפרק לג' שערים.

ציצ"ית: טלי"ת: ואד"ם: