ספר חרדים – פרק ז

פרק ז שמא יאמר הבעל הבעל תשובה הנה המלך זקן וכסיל שם אותי במשמר מתחלה לא ידעתי להזהר כמאמר שלמה מכל משמר נצור לבך ועתה שאני בבית האסורים הרי אמרו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים נשיב לו הרי אמרו שתפלתו של חולה מועילה לו מתפלת שאר אדם ואף כי הוא בבית האסורים שערי דמעות לא ננעלו לכך אמר הנביא שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובכי ובמספד א"כ מיד יצא מבית הכלא ויהלך בדרכי ה'. ואם יאמר הבעל תשובה צר לי מאד שמא ישוב הצר הצורר וילכדני אחר שכמה שנים הייתי תחת רגליו. נשיב לו חזק ואמץ לבך וקוה אל ה' כי ישלח עזרך מקדש מלאכים קדושים יהיו בעזרך זהו שאמרו חכמים בא לטהר מסייעים אותו כמפורש בדברי רשב"י בכמה דוכתי ופעמים מסייעין אותו בנפש צדיק בבואו ליטהר יזהירו על נפשו זוהר נפש צדיק אחר שהיה דרכו בעוה״ז בחיים להשיב רבים מעון גם אחרי מותר ישלחנו ה' ויתעבר בנפש אותו הבעל תשובה ובזה יהפך לאיש אחר כמו שאמר בזהר פרשת ויקרא על אותו בעל תשובה והוו קרו ליה יהודה אחרא וזה הפך בצדיק שבא לטמא והשחית והתעיב עלילה ברוב רשעו מעברים בו נפש רשע גדול שהיה בחיים מסית ומדיח ומחטיא את הרבים ועתה ישתנה שמו לרעה זהו שקראו לאלישע שתחילתו היה צדיק כאשר חטא והרבה עונות רבים אלישע אחר מ"מ הבעל תשובה אם לא יתעורר הוא תחלה ויבכה לפני ה' לא יעברו בו נפש צדיק וגם לא יבאו מלאכים לעזרו דלא אמרו אלא בא ליטהר מסייעין אותו אבל אם לא בא תחילה הוא מאליו לא. וזהו נמי שרמז הלל אם אין אני לי מי לי ומסיים וכשאני לעצמי מה אני זו היא טענת רוב בני אדם המתאוים לשוב בתשובה ואומרים איך נשוב ורחיים על צוארינו ענייני העולם ועסקיו שאנו טרודים בהם לכלכל האשה והבנים ע"ז אמר וכשאני לעצמי מה אני כי לא נוצרתי כ״א לעבודת יוצרי ומאמר המשורר מה לי מזמן אם לא רצונו ואם אינו מנתי מה מנתי כי הכל הבל ואין בו ממש רק עשיית רצון מלכו של עולם יתברך ומסיים ואם לא עכשיו אימתי הוא מאמר ר"א ישוב היום שמא ימות למחר לאפוקי בחורי עם האומרים בלבם כשיבואו ימי הזקנה נעשה תשובה והם לא ידעו כי האורב יושב להם בחדר ופתאום יבא אידם ויהיו נקראים לפני המלך, ופעמים שהבעל תשובה כ"כ יבכה ויצטער בלב שלם יכמרו רחמיו של הקב"ה עליו וישלח עזרו מקדש ניצוץ אחד מנשמתו של משה רבינו עליו השלום שיש בה ס' ריבוא ניצוצות וזה רמז ר"ע אשה אחת ילדה ששים ריבוא בכרס אחד וכתיב דור הולך ודור בא אין דור פחות מששים ריבוא כמפורש בתיקונים וזה רמוז בפרשת ואתה תצוה שאותה פרשה נאמרה אחר מעשה העגל כנמצא במדרש הנעלם שלפי שיצא מפיו מחני נא מספרך אשר כתבת לפיכך לא נזכר בפרשה זו והסוד הנעלם הוא שאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם כמלאכי השרת נקיים מעון ואחר שחטאו והשיבם משה בתשובה מ"מ נאמר עליהם אכן כאדם תמותון והם מלוכלכים בעונות בכל דור ודור והם צריכין תשובה וטהרה לכן משה רבינו עצמו שהשיבם בתשובה בראשונה הוא יחזירם באחרונה בעיבור ניצוצות נפשו בתשובה שלימה כשיתעוררו הם תחילה בחזקה וזהו סוד ויתעבר ה' בי למענכם ולכך בפרשה זו של ואתה תצוה שהיתה אחר העגל נעלם שם משה מכל הפרשה אע"פ שבו הוא הדיבור ואתה תצוה ואתה הקרב אליך ואתה תדבר ועשית וכו' רמז שיתעבר בישראל בהעלם ויעשו תשובה על ידו וכל אשר עושים שם הוא היה עושה ויתכן שזהו פי' ואתה תצוה ל' חבור כמו כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה ור"ל אתה תתעבר בבני ישראל ותעשה להם חברה וצוות לסייעם לעשות תשובה אך צריך שמתחלה יתעוררו הם ויקחו אליך פי' ויקחו אליך כמו ויקחו אותך ע"ד שפירשו ז"ל ויקחו לי תרומה כביכול אותי אתם לוקחים שאדור ביניכם ומסיים ואמר שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד פי' שמן על דרך טוב שם משמן טוב שיהא ריחם הטוב נודף כשמן הטוב הפך הרשע שריחו רע מאד מכל מיני צואה וטינוף שבעולם ועליו אמר המשורר חטאי לו יריחון בם שכני אזי ברחו ורחקו מגבולי. זית על דרך ואני כזית רענן בבית אלהים בטחתי בחסד אלהים עולם ועד שפירש הרב רבי יוסף יעבץ מדה כנגד מדה לפי שאני תדיר בעבודתו כזית שהוא תדיר רענן ולא יתייבשו עליו לא בימות החמה ולא בימות הגשמים גם הוא לי לישועה ואבטח בחסדו עולם ועד אבל אם הוא פעמים מתעלם מן העבודה גם השם יתעלם לעתות. ואפי' בעת שאדם טרוד בצערו ואין לו כח חייב לפנות לבו למעלה בחזקה כמאמר דוד צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ופי' רמב"ם שזהו מה שאמר נמי עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו שאומר הקב"ה שהאיש הזה אף כי טרוד בצרתו מחזק לבו ולוקח אותי עמו זה כבוד שעושה לי גם אני אחלצהו ואכבדהו ועוד כיון בל' זית לומר שהבעל תשובה תהיה נפשו מרה עליו על אשר הכעיס את אלהיו כזית שהוא מר ע"ד שפירשו ז"ל על פסוק והנה עלה זית טרף בפיה מזונותי מרורים כזית וזהו התנאי הג' שכתבנו למעלה בשם הרב רבינו יונה היגון הגדול יתחולל ברעיוניו ויאנח במרירות לב ונפשו תהיה מרה לו כי הכעיס את מי שברא השמש וירח והשמים והארץ וכלם מעשה ידיו ובתיקונים מרור על שם ו' דאתפרש מן ה״א ודא גרים לון וימררו את חייהם איהו מרור ואיהי מרה הה"ד קראן לי מרה כי המר שדי לי עכ"ל והוא מאמר הנביא ישעיה והמה מרו ועצבו את רוח קדשו. כתית למאור היינו שישפיל עצמו עד הארץ יהא דכא ושפל רוח כי אז ישקיף עליו הש"י באור פניו ואז ידלק נר על ראשו של בעל תשובה כמו שכתבנו בראש הספר בפ"ג ועוד ראיה מן הכתוב שנצוצות של משה רבינו ע"ה מתנוצצות על ראש בעלי תשובה לסייעם מה שאמר דוד אשרי העם שככה לו שככ״ה עולה בגי' משה וע"י אשרי העם שה' אלהיו שמסייע לכל א' מבעלי תשובה לשוב אל ה' בשלמות שיקרא ה' אלהיו כל מה שכתבנו בענין זה הוא בתיקונים וז"ל בתיקון שתין ותשע אמר רבי שמעון חברייא בודאי קב״ה אסתכם עמנא עלאין ותתאין למהוי בהאי חבורא זכאה דרא דהאי אתגליא ביה דעתיד כולי האי לאתחדשא על ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה לקיומא קרא מה שהיה הוא שיהיה וביה ממכון שבתו השגיח אשרי העם שככה לו משה אשרי העם שה' אלהיו דעלי' אתמר דור הולך ודור בא ולית דור פחות מס' ריבוא, ועליה אתמר דבר צוה לאלף דור ואתפשמותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא עד שתין רבוא לאשלמא כלהו מפגימו דלהון ורזא דמלה אשה אחת ילדה ס' ר רבוא ומנו משה דשקול כס' רבוא ובגין דא אתמר עליה דור הולך ודור בא דור הולך לההוא עלמא ודור בא איהו ייתו כמלקדמין עכ"ל ועוד כתב בסוף תיקון י"ג וז״ל פתח, ר"ש ואמר עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני קרבא לגבי חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין ואיהו קטל לאדם קדמאה ולכל דרין דהוו קאתיין אבתריה. ובנין דא כרוזא נפיק בכל יומא מאן דקטל להאי הויא דאיהו מקננא בטורין יהבין ליה ברתא דמלכי דאיהי צלותא דיתוב על מנדלא דאתמר בה מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב אדהכי הא רעיא קא אתיא בכמה עאנין ותורין ואמרין וחוטרא בידוי סליק עיניה למגדלא ואתא חד בר נש עולימא צדיק שמיה דהוה יתיב על מנדלא קשתא בידוי והוה זריק חצים לגבי חויא דא איהו פז"ר גדול וחויא לא הוה חשיב לון וקשתא איהו לישנא דפומא אגוזא דקשתא פומא חוט השני דא שפה חוט של קשת דביה הוה זריק חצין צדיק דאינון מלולין דצלותא לגבי חייא וחויא לא הוה חשיב לון עד דאתיא רעיא מהימנא ונטיל חץ חד וזריק לגביה דא בתר דא בצלותא עד יפלח חץ כבדו דחויא עכ"ל פי' דבריו שהיצה"ר שהוא הנחש משכנו בקבע אינו אלא בבעלי גאוה משום דכתיב תועבת ה' כל גבה לב ומכריזין כל יום בשמים מי שיהרוג את הנחש הזה יזכה לאור שכינה הנקראת תפלה ויושבת על כסא כבוד שהוא מגדל עוז ושם ה' הוא רמז לשכינה ולפעמים אדם בא לטהר ואינו יכול להרגו עד שיתגלגל בו צדיק ומרצץ את מוחו רמז לדבר מה שאמרו חכמים טוב שבנחשים רצץ את מוחו זהו פי' בו ירוץ צדיק ולפעמים גם צדיק זה אין בו כח כאשר גבר האויב עד שנותנין באותו רשע שבא לטהר ניצוץ משה רבינו ואז גובר ומנצח ומרצצו זהו פי' ונשגב כאלו אמר הכתוב בו ירוץ צדיק ומשה שהנו״ן של נשגב מתחלפת במ״ם הסמוכה לה באלפא בית"א וגימ"ל בי"ת עולים ה"א על דרך שאמרו בשגם זה משה וקורא לצדיק עולימא שמתחדש ואמר שהיה על המגדל כבר שהרי היה בג"ע תחת כסא הכבוד שהיא המגדל ומשם בא וענין התפלה שהוא חצים ע"ד רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ומה שאומר שהצדיק הוא המתפלל זה משה רבינו ר"ל שבו מתחדש רוח קדוש זה בקרבם של הבעלי תשובה רוח ה' דבר בם והם מתפללים ע"ד שפירש בזוהר על פ' שאמר ויאמר אל עמו לשרו של מצרים שהכניס בלב המצריים אותו הדבור הכא נמי אותו רוח ה' שנצץ בהם מפיהם יוצא מלים ודברי פיוס ותפלה להקב"ה ויתר להם. וכבר כתבנו למעלה שאלהי נצור שסדרו רז"ל בסוף התפלה הוא התחנונים לפני ה' להנצל מוצה"ר וכל בעלי תשובה יאמר אותה בדמעה בכונה גדולה:

חתימת הספר אחר שכתבנו רפואת תעלה בדמים יקרים לנפש החוטאת שלא תמות יש לנו לחקור ולבקש רפואה בדמים קלים אחר שנמשלו חולי הנפש לחולי הגוף ולפעמים רפואה שיעשה רופא חכם במאה פרחים הוצאה מכמה מיני רפואות יקרות הערך ולפעמים ימצאו מיני רפואות בכסף אחד או בחצי כסף של מיני עשבים מרפאים בדרך סגולה. ושמעתי מפי מגידי אמת שאירע במלכות קאסטילי"א באחד משרי המלך הפרתמים בלכתם לצוד ציד להביא בא לרדוף אחר שועל לצודו ועקץ השועל אל רגל השר עקיצה קטנה לא הרגיש בה ביום השני התחילה רגלו לצבות ביום הג' צבתה מאד עד סוף הירך ורופאי המלך נלאו לבקש מיני רפואות משונות בדמים יקרים מאד ולא יכולו ונואשו ממנו והיה מצוה מחמת מיתה וכל בני ביתו בוכים והנה נכנס ערבי א' ממשרתיו שהיה מביא לו דורון כמנהגו וראה את הצרה הגדולה ואת החולי שחלה אדוניו וישאל אליהם מה החולי הרע הזה פתאום בא לאדוני והיום ג' ימים ראיתיו שאנן ושלו ואמרו לו עקיצה קטנה של שועל הביאה עליו את המות הזה ויען אליהם אל תיראו כי בעזרת האל אני ארפא אותו וילך במהירות אל השדה וילקוט מיני עשבים ידועות לו וירץ ויבא אל בית אדוניו ויכתוש את העשבים במכתש, וישם על רגל אדוניו פעמים ושלש מיד התחיל להרפא ביום הג' נתרפא והלך על רגליו וישתוממו הרופאים ויהללו את האלהים אשר ברא מיני סגולת בעשבים ובזה אנו מבינים מה שאמר רבי אליעזר בפרקי אבות עקיצתן עקיצת שועל. וכן שמענו כמה מיני חלאים שנמצא להם רפואת תעלה בדמים קלים בדרך סגולה ועד"ז יש לנו לבקש בשדה אשר ברכו ה' הוא הגמרא מיני סגולות ורפואות קלות לרפאות חולי הנפש החלושים שאין בהם כח לסבול הרפואות הקשות. והנה מצאנו לרז"ל שאמרו כל מי שעונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו אפי' היה בו שמץ מינות מוחלין לו והחמירו בזה בזהר ואמרו שצריך לזעזע כל איבריו ולענות בקול תקיף ומי שרגיל לעשות כן הנה הוא מבושר שימחול לו עונותיו אם לא ישיב לכסלה הרי סגולה אחת. סגולה שנית אמרו שכל הזהיר וזריז בשמירת שבת בכל תנאיו ובכל דקדוקיו אפי' עבד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר שומר שבת מחללו א"ת מחללו אלא מחול לו ולא תקשה לך מה הוסיף בעשותו מצות שבת כדי לכפר עונותיו הרי זו אחת מן המצות שהיה הוא חייב בהן די"ל דהזירוז אותה הוא המכפר וכן בעניית אמן. סגולה הג' יכוון בשירת הים שאומרים בכל יום לאומרה בקול ובשמחה רבה כאלו אותה שעה יצא ממצרים שהרי אמרו במדרש ויסע משה את ישראל מים סוף שהסיעם מעונותיהם שנמחלו על ידי השירה שאמרו שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה מוחלין לו על כל עונותיו והנה אחר שצונו לומר שירה זו בכל יום כדכתיב ויאמרו לאמר וכדכתב רשב"י שר"ל שנאמר אותה בכל יום בשמחה רבה כש כשעה ראשונה שאמרנו אותה [למהדרין] על הים. וסגולה ד' אז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע לכן יוכיח האדם את נפשו ויאמר למה תסבול יסורים בעה״ז ובגיהנם על עונותיך הלא טוב לך לסבול חרפת אנוש וגידופיו ולא תענה ותשמח ביסורים אלו כי תעלת רפואה הם לנפשך זרח בחשך אורך וז"ש ז"ל הנעלבים ואינן עולבין שומעין חרפתם ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו פי' החסיד ששלש מדרגות דבר התנא זו למעלה מזו ראשונה מי ששומע חרפתו ומשיב אבל אינו מעליב את חבירו בתשובתו שנית שאינו משיב כלל אך לבו מר לו בקרבו שלישית ששמח ביסורים הם הדברים של חרפה אשר שמע אולי גם ה' יכפר עונותיו. סגולה ה' היא ההתבודדות שכתבנו למעלה בשם ספר בית מידות כי לעתות רצון יפרוש עצמו במקום מיוחד שלא יראוהו בני אדם וישא עיניו למרום אל מלך יחיד עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות כמטרה לחץ כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ו ועד"ז כאשר הוא יבא לשום פניו אל אלהיו כן הוא יתברך ישים אליו ויחדיו ידובקו כך שמעתי מפי מורי ורבי החסיד הקדוש כבוד ר' יוסף סאגיס זלה"ה וכך היה הוא עושה וכן מצאתי לרבינו יצחק דמן עכו שכמה חסידים היו עושים כן בימיו ודוק ותשכח כן בדברי רמב"ם ורמב״ן וחובת הלבבות והר"ר יונה ז"ל. סגולה ששית ישמע בחשק דברי חכם וכשדורש יראת שמים ודברי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים שאז"ל שבזה ימחול עונותיו וחייבין אנחנו לשמוע קול מוכיח דהכי קבלנו בסיני במסרה ג' ונשמע נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקודש ונשמע פתגם המלך קבלנו נעשה ונשמע עד עולם כן אשר יצונו וגם קבלנו כל עת וזמן יבא מאן דהוא מרבנן וידרוש תוכחה שנשמע קולו בבואו אל הקדש הוא בה"כ שנקרא מקדש מעט לדרוש לרבים למה כי לא לדרוש הכבוד כי אם למלך הוא מלכו של עולם וז"א ונשמע פתגם המלך עד"ש כ"מ שנאמר במגילת אסתר מלך סתם ולא אמר בהדיא אחשורוש הוא רומז למלכו של עולם אע"פ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וכן אמר משה רבינו עליו השלום כשאמר ברבים תוכחת האזינו השמים הם העשירים הגבוהים ע"ד היקום אשר ברגליהם שפי' שהממון מקים האדם על רגליו ותשמע הארץ הם העניים שפלים בארץ ולמה כי לא תתנו לי הכבוד כי אם לה' זש"ה כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. ד״א ונשמע פתגם כבר ידעת מ״ש בזוהר בת קול יוצא בכל יום ומכרזת שובו בנים שובבים וב"ק יוצא מהר חורב בכל יום ויום אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וקשה למי מכריזין הלא אין אנו שומעין כלום אלא ודאי אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי כדאיתא במסכת מגילה ה"נ אע"ג דהוא לא שמע מזליה שמע כדכתיב נפלאים מעשיך לשון כסוי כמו כי יפלא ממך דבר אפ"ה ונפשי יודעת מאד וזהו שלפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו ומ"מ לא יזכה לזה רק השומע קול החכם המוכיח והיינו דכתיב והי' אם שמוע תשמע כלומר אם תשמע למוכיח באוזן בשר תזכה לשמוע באוזן הלב כרוז מלכו של עולם והיינו ונשמע פתנם המלך שעל ידי רוח הקודש ידעו בסיני זה הענין ואמרוהו ודאי נשמע קול מוכיח לפי שאז נזכה לשמוע פתגם המלך: אמר הנביא ירמיה נחפשה דרכינו ונחקורה ז"ש במקום אחר והיה עקב תשמעון ואמרו ז"ל שר"ל אם תשמעו ותעשו המצות הקלות שאדם דש בעקביו ואמר הכתוב עון עקבי יסובני הם העבירות הקלות שדש בעקביו וה"נ דרכינו היינו העונות שאנו דורכים ברגלנו ודשים בעקבנו ונשובה עד ה' שאם לא ידע החולה מחלתו איך יבקש לה רפואה. והנה חפוש דרכינו כמאמר רז"ל רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן באבק לה"ר לכן יש לדקדק מאוד בחומר הגזל דאפי' שוה פרוטה נחשב כשופך דמים והעושה מלאכת חבירו בלי אמונה גם הוא גזלן והסתכלות בעריות עון פלילי הוא ונקרא נואף דכ' ועין נואף שמרה נשף ויד ליד לא ינקה רע בגיהנם ואפי' הרהור בעבירה פוגם הנשמה. ועון לה"ר גדול מנשוא ששקול כע"א גילוי עריות ושפיכות דמים וכדי שלא יבא לידי לה״ר צריך אדם להרגיל עצמו להיות כאלם כדאז"ל ע"פ האמנם אלם צדק תדברון מה אומנות יקח האדם להנצל מלה"ר יעשה תמיד עצמו כאלם ולא ידבר רק צדק היא התורה כדכתיב מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וז"ל רבינו האי גאון בספר מוסר השכל לשונך שים בפיך נאסרה וכאלם היה בין החבורה ואל תרפה ארי אסור בחבלך ואם אותו תשלח ואכלך ועל ג' תועבות אלה הזהיר ה' בק״ש שצונו לקרוא בכל יום פעמים כדי שנשמור נפשינו מאד מהם על עון הזנות הזהיר בהדיא בפ' ג' של ק״ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים. ועל עון הגזל הזהיר בפ' ב' ואספת (את) דגנך ולא של חברך וכפל הדבר ג' פעמים לחזק הענין כדרך שאמרו ז"ל מגל זו מגל זו שלשה פעמים שהיו אומרים במצות העומר וזה לחזק ה"נ כפל דגנך תירושך ויצהרך לחזק. ועל לשון הרע הזהיר בפרשה ראשונה שכתב תקונה ודברת בם ופירשו ז״ל בם מעוטא הוא בם תדבר ולא בדברים בטלים ולאו הבא מכלל עשה עשה וכל המרבה דברים מביא חטא לה"ר. וכן נחפשה דרכינו ונחקורה בג' תועבות אחרות דתנן הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם ופירשו ז"ל סתם מן העולם הזה ומן העולם הבא וג' אלו נרמזו בק"ש ויש לתת עליהם לב בכל יום בעת ק״ש כדי להשמר מהם תמיד. הכבוד מי שהוא עבד לא יתגאה לפני המלך כדכתיב אל תתהדר לפני מלך וכתיב וה' אלהיכם מלככם ואנחנו לפניו תמיד דמלא כל הארץ כבודו. וכתיב האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו. וכתיב המכעיסים אותי על פני תמיד. ודרך בני אדם להתכבד במלבושים דר' יוחנן קרי למאני מכבדותא ואין נאה ההדור והכבוד אלא למלכו של עולם שנ' זה הדור בלבושו וכתיב ה' מלך גאות לבש ולרמז זה מצות ציצית בבגדינו והיה לכם לציצית והיה הוא השם כי י"ב צרופין יש לו וזה אחד מהם לכם בהיפוך אותיות מלך וראיתם בהיפך אותיות ויראתם כי העבד לא ילבש גאות אלא יכוין בלבושו להדר את המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק ורבי פלוני מציין נפשי' ומצלי דכ' השתחוו לה' בהדרת קדש ואפ"ה קרי נמי ביה בחרדת כדאיתא במסכת ברכות משום אל תתהדר לפני מלך לכבודך אלא לכבודו ואנו אומרים בכל יום ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ולא לכבודנו הרי הרחקת הכבוד ולב שפל בפרשה ג' של ציצית והיינו דכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו דפירשו במדרש דעל כנף הציצית קאמר ולפי זה הארץ רמז לישראל שמשפילין עצמן לארץ ועליהם אמרו ז"ל שאמר הכתוב דור הולך ודור בא אלו אומות העולם והארץ ל לעולם עומדת אלו ישראל דכתיב בהו כי תהיו אתם ארץ חפץ וכנף הציצית רמז להם לישראל וסימן להשפיל עצמן. והתאוה רמוזה בפרשה שניה דכתיב ואכלת ושבעת וכתיב בתריה השמרו לכם פן יפתה לבבכם פי' פן תמשכו אחר תאוות העולם אלא מיד ששבעת משוך ידך תרגום כי ירחיב ארי יפתי שאם תמשכו הוא גרמה לוסרתם מדרך ה' מעט מעט עד עד שת שתעבוד אלהים אחרים כענין שנאמר ויאכלו וישתו ויקומו לצחק פי' צחוק כולל ע"א גילוי עריות ושפיכות דמים כמו שלמדו מן הפסוקים ופן עולה עם המלה סמאל כי מיד בראות השטן שאדם מוסיף אכילה ושתיה מרקד לפניו להכשילו בכל העבירות. והקנאה רמוזה בפ' ראשונה בפסוק ראשון דק"ש מקובלת בידינו מיעקב אבינו בעת שנסתלק מן העולם שצונו וזרזנו על יחוד ה' כדאיתא במסכת ברכות וכדכתב רמב"ם ומרמז בכתוב דכתיב הקבצו ושמעו בני יעקב וגו' וקשה מאי הקבצו הרי אמר להם האספו ואגידה לכם והרי הם לפניו אלא פי' האספו על הגופים ואחר שהיו לפניו צוה אותם שיסירו מלבם קנאה ושנאה ותחרות כאלו הם איש אחד ונפש אחד שאם לא יעשו כן אי אפשר לקבל עליהם יחוד שירצה וישרה עליהם כדכתב ר' שמעון בן יוחאי דהיינו והוא באחד ומי ישיבנו דהפסוק קשה להבין דהי' לו לומר והוא אחד מאי באחד אלא ר"ל והוא יתברך אינו שורה כי אם כשישראל ביחוד לב אחד בלי קנאה דוגמת מלאכי השרת דכתיב בהו כלם אהובים וכו' וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים ואמרו באבות דר' נתן דהמלאכים מכבדין זה את זה וכל אחד אומר פתח אתה שאתה גדול ממני וכן איתא במדרש וזהו לשונו שמע ישראל שאמרו המקובלים שהוא לשון קיבוץ כמו וישמע שאול את העם וכל אחד בעת ק"ש מיחד לבו עם כל עדת ישראל ומחבר אליהם שמע ישראל כלנו באהבה וקשר לב אחד בלי קנאה ושנאה ועתה אנו מקבלים יחוד אלהינו עלינו ואומרים ה' אלהינו ה' אחד: ת ו ש ל ב ״ ע