ספר חרדים – פרק ד' דברי כבושין, קטע 2

פרק ה כל אדם חייב להתפלל שיצילהו ה' מיצר הרע כמו שמצינו בגמרא באמוראים הקדושים שהיו מתפללין רחמנא ליצלן מיצר הרע ובפרקי רבי עקיבא כתיבת יד נמצא כתוב שהיה מתפלל כל יום יהר"מ ה' או״א שלא אכעוס היום ולא אכעיסך אע"פ שבכלל שלא אכעיסך כל העונות ובכללו הכועס מ"מ להיותו מצוי והוא סבת כל העונות ולכך אמרו כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו לכך היה מתפלל עליו בפרטות ורז"ל בסוף תפלותינו סדרו לנו אלהי נצור לשוני מרע וגו' לפי שעון לשון הרע הוא עון פלילי. ואמרו שאין אדם ניצל מעון אבק לשון הרע בכל יום אם לא יהיה על משמרתו כארי לפיכך סדרו לנו ל' זה שמשמעתו על עון לשון הרע ואנו מתפללים עליו בפרטות אבל קושטא דמלתא דתפלה זו היא שיצילנו ה' מיצר הרע אלא שהיצר הרע אע"פ שנראה אחד הוא נחלק לשנים כדאיתא בזוהר בכמה דוכתי הזכר יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו והנקבה בעלת מרמה ותחבולות עליה אמר שלמה ע"ה לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה ועל שניהם אנו אומדים אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה כי שניהם יחדיו הם שהחטיאו את חוה ומסיים ולמקללי נפשי תדום לפי שעון המחלוקת גדול ונפשי כעפר לכל תהיה ר"ל שכל כך נרגיל במדת הסבלנות עד שיהיה לנו ההרגל טבע שני שנהיה כעפר שדשין אותו ואינו מרגיש ולפי שעון ביטול תורה כנגד כלם אנו מתפללין פתח לבי בתורתך ולפי שרפיון הידים במצות גרמא בנזיקין כדכתיבנא לעיל לכך אנו מתפללין ואחרי מצותיך תרדוף נפשי וכל הקמים עלי לרעה וכ' כמשמעו בכלל כל בני אדם הבאים להחטיאני ולגרום לי שארד בגיהנם כדאז"ל אין רעה אלא גיהנם כדפרישנא לעיל פסוק אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה. וכשם שצריך להתפלל אדם על עצמו כך צריך להתפלל על זרעו שיהיו יראי שמים כדאמר במדרש שהעיד אליהו ז"ל על כהן אחד שהיה מתפלל לפני הקב"ה ומשתטח ובכה לפני הקב״ה על בניו שיהיו צדיקים ונעתר לו הקב״ה וזכה לראות כלן ששמשו בכהונה גדולה ולא מת אחד בחייו. ואם כל אדם חייב להתפלל להנצל מיצרו וכל שכן לבעל תשובה שנאמר השיבני ואשובה וכתיב השיבנו ה' אליך ונשובה ונאמר לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון קדש בקרבי ולפי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לכך תקנו על התשובה ברכה בפני עצמה השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך וצריך לכוין בה מכל הברכות האמצעית לפי שהוא תועלת הנפש ורפואתה. כשם שחייב אדם להתפלל על עצמו כך חייב להתפלל על פושעי ישראל כדאיתא בסוף פ"ק דסוטה ולפושעים יפגיע מלמד שהיה משה רבינו מבקש רחמים על פושעי ישראל שישובו בתשובה ושבו וכן בתענית אמר על אבא חלקיה כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו שנענה היא תחלה לשתי סבות אחת לפי שהיתה נותנת היא לעני מקרבא הנאתיה והסבה הב' לפי שהתפללה היא על רשעים שהיו בשכונתה שישובו בתשובה ושבו. וכשם שחייב להתפלל על הפושעים שישובו כך הוא חייב להשתדל לדבר על לבם במתק לשונו להשיבם להקב"ה כדכתב הרב בעל חובת הלבבות ז"ל וכדכתיבנא לעיל בשם הרב רבינו יונה שזהו א' מעיקרי התשובה ולשכר המשיב רבים מעון אין קץ כדכתב רשב"י בפרשת תרומה וז"ל ההוא זכאה בעי למרדף בתר חייבא ולמקני ליה באגר שלים בגין דיתחשב עליה כאלו הוא ברא ליה ודא איהו שבחא דיסתלק ביה יקרא דקב"ה יתיר משבחא אחרא ואסתלקותא יתיר מכלא מ"ט בגין דאיהו גרים לאכפיה סטרא אחרא ואסתלקא יקרא דקב"ה ועל דא כתיב באהרן רבים השיב מעון וכתיב בריתי היתה אתו תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא ותב לגביה למשבק אורח בישא איהו אסתלק בתלת סולוקין מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא גרים לאכפייא סטרא אחרא וגרם דאסתלק קב"ה ביקריה וגרם לקיימא כל עלמא בקיומיה דלעילא ותתא ועל האי בר נש כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום וזכי למחמי בנין לבנוי וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי עאל בתליסר תרעי ולית מאן דימחי בידיה ועל דא כתיב גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זרח בחושך אור לישרים וגו' ומסיים שם כי בעת נפילת אפים כרוז נפיק וקרי ואמר שיבואו עדים ויעידו לפני הקב"ה מי משיב רבים מעון מיד מביאים דיוקנו לפני הקב״ה ומברכו בכל הברכות שברך לאברהם אבינו כשהיה עושה כן דכ' ואת הנפש אשר עשו בחרן ומעטרין אותו בעטרה ואם היו יודעים בני אדם כמה זוכים בהשיב רשעים מעון היו הולכין אחריהם באומץ לב ומשתדלין השתדלות גדול כמי שרודף אחר החיים וזהו מאמר דהע"ה אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו ואמר עוד בזוהר שעל זה נאמר עוברי בעמק הבכא מעין ישיתהו ר"ל עוברי עבירה יורדי גיהנם ששם בכי גדול גם ברכות יעטה המורה אותם דרכי התשובה להצילם:

פרק ו אמרו ז"ל שהבעל תשובה גמורה ששב מאהבה העונות נעשות לו כזכיות וקשה איך העון נעשה זכות ונראה כהא דאמר ראב״י דעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד ופרישנא לעיל שברא מלאכי חבלה והם העושים בו משפטים עם מלך זקן וכסיל דכתיב כי פועל אדם ישלם לו וכתיב אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם ובשוב רשע מרשעו מחמת יראה הוא שוחט את מלך זקן וכסיל שהוא יצה"ר כדאז"ל על פסוק זובח תודה יכבדנני ופירשו ז"ל הזובח יצרו ומתודה עליו מכבד את הקב"ה בשני עולמות יר"ל שודאי יותן כבוד להקב"ה בברואי מטה שכלם אומרים אשרי פלוני ששב בתשובה אשרי אביו אשרי רבו גם ברואי מעלה שמחים שמחה גדולה ומהללים אותו אותו בשמים הראיתם פלוני שאזר חיל ונלחם במלאך המשחית הבריות והפילו תחת רגליו ונמצא ש"ש מתקדש גם בתשובתו שוחט כל אותם מלאכים משחיתים אשר הוא ברא בפשעיו וגם ע"י שחיטת אלה מתקדש שמו של הקב"ה. אך השב מאהבה איננו שוחט את יצרו אלא עושה לו כאשר זמם לעשות לו שהוא היה צדיק ובקש לעשות אותו רשע וכן פעל ועשה ובעת שובו מרשעו לבש קנאה גדולה הבעל תשובה זה וחשב מחשבות ולקחו לעבד ועשאו צדיק וע"ז אמרו קראו טהור בעד יצרכם שהוא היה נקרא טמא שזהו א' משבעה שמותיו הרעים וזה טהרו וזה היה רומז תקות השני שהיו משימים בפתחו של היכל ביה״כ וע"י התשובה העזה היה נהפך ללבן מעתה אותו יצה"ר אינו מכשילו אדרבא מדריכו כמו היצר טוב וע"ז נאמר וידעת היום והשבות אל לבבך שהרי אמרו ז"ל כי כשאומר הכתוב לבך הוא רומו ליצ"ט בלבד וכשאומר לבבך הוא רומז ליצר טוב וליצר הרע וא"כ אמר הכתוב שישיב את היצה"ר בתשובה שיהיה שוה ליצה"ט ושניהם כאחד יאמרו כי הוא האלהים. ועל ב' מיני תשובה אלו אמר הכתוב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ופירשו ז"ל בב' יצרך ביצ"ט וביצ"ה אם שב מיראה עובד ביצ"ה במה שמכניעו לענות אמן בע"כ ואם שב מאהבה עונה אמן ברצונו באהבה וזה צריך דעת לדבר על הלב הזר שהוא יצ"ה דברים רבים ולהשיבו אל אביו ותחת שהיה רע ומר יהפך למתוק וטוב וזה מאמרם ז"ל מה היתה חכמתו של שלמה שהיה יודע למתק את החרדל והיה יודע למתק את התורמוסים והדבר מתמיה מאד שתהיה זאת חכמת שלמה שנאמר בו ויחכם מכל האדם אלא ודאי בדרך חידה דברו רז"ל דיש ב' מיני פתוי יצה"ר א' שמחמם את האדם לדבר עבירה שנאמר עליו כלם יחמו כתנור בלהבות אש זרה. והשני שמרפה ידי האדם מעשות מצות. כנגד הראשון רמזו בחרדל שהוא דבר חם באש וכנגד השני רמזו בתורמוסים שאין בהם לא טעם ולא ריח מכ"מ אף כי הם בטלים רע ומר הדבר בעוני הבורא שבראם לכבודו. כשם שמחזיר את היצה"ר ועושה אותו טוב כך כל פשעיו אשר עשה שהיו מלאכי חבלה משחיתים מחזירן למוטב והם מלאכים קדושים כמו אותם ש שעשה במצותיו וע"ז אמר דהע"ח וחטאים אליך ישובו שאחר שאמר אלמדה פושעים דרכיך למה כפל וחטאים אליך ישובו ועוד למה לא אמר על הפושעים שישובו כמו שאמר בחטאים ועוד שאמרו רז"ל במקום אחר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב שהוא רמז על היצה"ר והכא כיצד יפרשו פסוק זה אלא ודאי דוד שהקים עולה של תשובה ושב מאהבה אמר שהיה מקיים העיקר הזה של התשובה שהיה משיב רבים מעון במתק לשונו ז"ש אלמדה פושעים דרכיך וגם אמר שכשם שהיה מלמד דעת את בני אדם גם היה מלמד למלאכים בין מלאך הגדול זקן וכסיל בין למלאכים משחיתים שבראם בעונותיו ומקרא נדרש לפניו אלמדה פושעים דרכיך וחטאים כלם אליך ישובו ר"ל שבטוב טעמו ומתק לשונו היה מלמד את ב"א הפושעים לשוב בתשובה וגם היה מלמד את החטאים שהם היצה״ר והמלאכים המשחיתים שברא שכלם יחדיו אליך ישובו ויהיו עבדים להקב"ה והנה המתחזק ביראה יום אחר יום ממנה יעלה אל האהבה וז"ש הכתוב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך והדר כתיב ולאהבה כלומר אינו שואל מעמך כי אם שתחזק ביראה כי ממנה ממילא תעלה אל אהבה ובזוהר פרשת תרומה דף קס״ג ז"ל על פ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ואי תימא ביצה״ר היך יכיל בר נש למרחם ליה דהא יצה"ר מקטרגא איהו דלא יקרב בר נש לפולחנא דקב"ה היך ירחים ליה ביה הא איהו פולחנא דקב"ה יתיר כד האי יצה"ר אתכפייא ליה בגין רחימו דקא מרחם ליה לקב"ה דכד האי יצה"ר אתכפיא ותבר ליה ההוא ב"נ דא איהו רחימו דקב"ה בגין דידע לקרבא לההוא יצה"ר לפולחנא דקב"ה עכ"ל הרי מפורש בדבריו שהיצה"ר עצמו האדם מקרב אותו תחת כנפי השכינה וטיהרו וקדשו כשהוא עובד מאהבה ופשט הכתוב בצדיק גמור מעיקרו מיירי אבל גם בכללו ברשע ששב אל ה' בכל לבבו מיירי כמו שאמרו ז"ל על פסוק ה' ה' אל רחום וחנון שיש פסיק בין ב' השמות לומר אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא ושב בתשובה וזהו טעם הפסיק שיש בין ב' השמות הללו רמז למה שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם ובשוב רשע מרשעו אותו ענן העונות שהיה מבדיל ימחה לגמרי וידבק בעל תשובה ביוצרו וזהו מאמר הכתוב שובה ישראל עד ה' אלהיך רוצה לומר כי לא תשיב מדבר עמו מאחרי פרגוד עיניך אלא בו תדבק בלי הבדלה כלל והיינו נמי דכתיב וגם עתה נאום ה' שובו עדי בכל לבבכם ר"ל וגם עתה ש שהרביתם עונות והבדלתם ביניכם לבינו ויצא הקצף עליכם אם תשובו יקרע גזר דינכם ויקרע גם המסך המבדיל ביני וביניכם ועדי ממש תשובו והוא מה שנאמר ג"כ בצר לך ומצאוך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך בלי הפסק למה כי אל רחום ה' אלהיך גו' ויתייחד שנית עליך כאלו לא חטאת מעולם א"כ הכא דכתיב ואהבת את ה' אלהיך שפיר נוכל לומר דמיירי גם בבעל תשובה כמו בצדיק גמור כלומר אע"פ שעד עתה חטאת והעוית שוב עדי ותאהבני כי אני אהיה לך לאלהים וזה כח התשובה שאמש היה זה משוקץ ומתועב והיום אהוב למעלה ונחמד למטה כמו שכתב הרמב"ם וז"ש אח"כ אשר אנכי מצוך היום כלומר היום הרת עולם מכאן ואילך חושבנא א"נ אשר אנכי מצוך היום זהו מה שצוה ר"א ושוב יום אחד לפני מיתתך א"ל תלמידיו וכי אדם יודע מתי ימות שישוב יום א' קודם מיתתו אמר להם זהו מה שאני אומר שישוב היום שמא ימות למחר ואף כי פשטיה דקרא מיירי בצדיק גמור מעיקרא שפיר מפרש היום על שני פנים אלו שמי שרובו זכיות צדיק גמור יקרא וצריך לשוב ממיעוט עונותיו וגם שלמה אמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וצריך תשובה לפחות לעונות הקלים שאדם דש בעקביו א"כ אותו אבר שהיה פגום אמש מחמת עונו היה משוקץ לפי שפגם בצורה העליונה ובשובו יתוקן ויתקדש: