ספר חרדים – פרק ג

פרק ג מצות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות באוזן:

א להטות אוזן לשמוע קריאת ספר תורה מפי ש"ץ כאלו מקבלו עתה מפי ה' בסיני ויהיה כמאן דלית ליה פומא ולא יסייע שום אדם להשליח צבור ולא יוציא מפיו מלה אפי' ממה שקורא ש"ץ שנא' ואזני כל העם אל ספר התורה כ"כ הגאונים והרמב"ם ז"ל ובזהר החמיר הרבה מאד בדבר: (ב) להטות אוזן לתפלת ש"צ שאם אינו מרגיש ויודע על איזה ברכה עונה הוי אמן יתומה ואמרו יהיו בניו יתומים: (ג) כל הברכות שאומר אדם מצוה שישמיע לאזניו ואפי' תפלת י"ח שאומר בלחש צריך שיחתוך בשפתיו וישמיע לאזניו אך לא יגביה קולו עד שישמע חבירו כ"כ המפורשים: (ד) צוה שלמה בכל עניני העולם שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך: פרק

ד מצות עשה התלויות בפה בקנה מדברי קבלה ומדברי סופרים ואפשר לקיימם בכל יום: א ב א"ר יצחק כל המזכיר צדיק ואינו מברכו עובר בעשה שנא' זכר צדיק לברכה. וכל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה שנא' ושם רשעים ירקב: (ג) ולפייס עני בדברים אנו מצווים מדברי קבלה דכתיב ותפק לרעב נפשך כלומר אם אין לך ממון הוציא לו נפשך ותאמר לו אלו הייתי יכול להשביעך בדמי נפשי הייתי עושה רשב"ץ: (ד) בקש שלום ורדפהו מצוה מדברי קבלה להקדים שלום לכל אדם אפי' לנכרי בשוק מסכת ברכות פ"ב אמרו על ר"י בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום בעולם אפי' נכרי בשוק: (ה) עוד אמרו שם שילמוד אדם עצמו להיות מענה רך כמאמר שלמה מענה רך משיב חימה שיענה רכות למדבר קשות: (ו) ועוד אמרו שם שיהא מרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על הבריות: (ז) אמר קהלת טובים השנים מן האחד מכאן אמרו יקנה אדם חבר לעצמו להיות קורא עמו ושונה עמו ואוכל עמו ומגלה לו סתריו ואיתא בספרי ועיקר הקנין במתק הדבור ואמר החכם תמהני ממי שיקנה עבדים בממונו ולא יקנה בני חורין במתק לשונו: (ח) מצוה לשנות מפני השלום שנא' ויאמר שמואל איך אלך וכתיב ויאמר ה' עגלת בקר תקח ואמרת לזבוח לה' באתי ה' צוה לשנות סוף פ' ו' דיבמות: (ט) ואזני כל העם אל ספר התורה למדו מכאן משהתחיל הקורא לקרות אסור לספר אפי' בדבר הלכה: (י) מנין התפלות מדרבנן: (יא) וכן זמנו מדרבנן וכן נוסח לשון תפלה מדרבנן דמדאורייתא פעם א' ביום בשעה שרוצה מתחנן כפי כחו ומבקש צרכיו לפי צחות לשונו: (יב) ברכת ההנייה לפניה בכל שהוא ולאחריה אוכל בכזית ומשקה ברביעית: (יג) ברכת השבח לשעבר: (יד) ברכת הבקשה להטיב לו לעתיד: (טו) ברכת המצוה סך הכל ק' ורמוזות בתורה מה ה' אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה: (טז) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו אע"פ שעיקר הפסוק לברכת התורה לפניה כדכתב הרשב"ץ דרך אסמכתא למדו עוד מכאן ברכת זימון לשלשה: (יז) ועוד במדרש בשעה שאני מזכיר שם של הקב"ה אתם הבו גודל לאלהינו מכאן שעונין ב"ה וברוך שמו על הזכרת השם: (יח) כבד את ה' מהונך דרשו מחונך דה' מתחלפת בח' אותיות אחה"ע גרוניות שאם היה לו קול ערב ישיר לפניו ית' ויפרוס על שמע ועובר לפני התיבה: (יט) לספוד על חורבן בהמ"ק וגלות שכינה שנא' אם אשכחך ירושלים מן הלב תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי בפה וירים קולו שנא' קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כדאיתא בזהר (כ) אסרו למלאות שחוק פיו עד שיבנה המקדש שנא' אז ימלא שחוק פינו הא עתה לא ולאו הבא מכלל עשה עשה: (כא) מפני אבל המקדש נזרו שלא לומר שירה אפי' בפה על היין שנא' בשיר לא ישתו יין יימר שכר לשותיו אבל שיר של שבחות לשי״ת שרי אבל לנגן בכלי אפי' ליכא יין אסור רי"ף ורמב"ם: (כב) לא יישן עד שיעסוק בתורה שנא' ושבע ילין בל יפקד רע שיהיה שבע מדברי תורה: (כג) יישן מתוך תורה או ק"ש ולא יפסיק בדבור חול שנא' אמרו בלבבכם על משכבכם דהיינו ק״ש ומיד ודומו סלה כן תעשו תמיד שינה היינו דממה דקאמר ספר המנהגות וכן בירושלמי: (כד) יקום לעסוק בתורה שנא' קומי רוני בלילה ואמרו אין רנה של תורה אלא בלילה רנה בהרמות קול וכן היה דוד ע"ה עושה וישראל שומעין קולו וקמים גם הם ועוסקים בתורה: (כה) יתחנן אז על המקדש ועל ישראל שנא' בסיפיה דקרא שפכי כמים לבך וכו' על נפש עולליך: (כו) ענה כסיל כאולתו בד"ה פן שאר בטעותו ויטעה אחרים ובמילי דעלמא כתיב אל תען (כז) חייב לענות אמן על כל ברכה שישמע שנ' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים: (כח) חייב לדקדק בתיבות ק״ש ליתן ריוח בין הדבקים כגון על לבבך אתכם מארץ וכיוצא בהם וכן בכל הפסוקים והברכות כדמוכח בירושלמי: (כט) נ' שאכלו על שולחן א' חייבין לומר עליו ד״ת שנא' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה': (ל) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדין כאחותך שהיא אסורה לך אמור אותו ואם לאו שתוק: (לא) למד לשונך לומר איני יודע בכל עיניני העולם שמא תתבדה ותאחז: (לב) אשר תשים לפניהם למדו שלא די שתאמר לתלמידים ההלכה ג' או ד' פעמים אלא צריך לטרוח להבינם טעמי הדבר עד שתהא ברורה להם וסדורה כשולחן ערוך לפני האדם: (לג) כתיב ערוכה בכל ושמורה למדו מכאן שיחזור אדם לימודו בקול רם בכל רמ"ח איבריו ערוכה ולא בלחש: (לד) אמר ר' יוחנן הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר נתתי להם חוקים לא טובים ומשפמים לא יחיו בהם: (לה) יתנהג אדם לדבר בנחת לכל אדם וביישוב כמדבר לפני המלך שירא להרים קול לפניו דמלא כל הארץ כבודו ולכך נמי אסור לילך בקומה זקופה או בגילוי הראש הרמב״ן (לו) עיני כל אליך ישברו בזוהר פ' בשלח ופנחס מצוה גדולה לשאול אדם מזונו מאת השם בבקר קודם סעודת הבקר ובערב קודם סעודת הערב וע"ז תקנו מזמור תהלה לדוד בבוקר אחר העמידה ובערב קודם אכילה ושם מפורש הטעם וישא עיניו למרום באומר פסוק עיני כל אליך ישברו ופותח את ידיך כדל שואל: (לז) מגיד דבריו ליעקב אבל לע"א אסור ללמד אפילו אות אחת מן התורה ועון גדול הוא ועכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה ועובר נמי משום ולפני עור לא תתן מכשול כל המלמדו רק בשבע מצות בני נח שרי ללמדו במס' חגיגה ובתוס' אבל בזוהר מחמיר מאד ולא חלק: (לח) היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך וכל הדרכים בחזקת סכנה ואומר אותה מעומד לא מהלך הרי"ף פ' רביעי דמסכת ברכת: (לט) ד' צריכין להודות: (מ) צריך לענות קדיש בכל כחו מפרש בזהר כמשמעו וקורעין לו גזר דינו ואפי' היה בו עון שמץ מינות יתכפר לו כדאיתא במדרש: מ"ע

מד"ק ומדברי סופרים התלויות בפה בקנה ותלויות בזמן:

א קריאת המגילה בפורים: (ב) קריאת הלל גומר בחנוכה ושאינו גומר בו' ימי הפסח אבל דר"ח מנהג: (ג) לברך על היין בסעודת שבת בבקר והוא הנקרא קדושה רבא: (ד) קדוש דלילה ויום והבדלה בכל ימים טובים מדרבנן: (ה) אמירת ויכולו קודם קידוש ליל שבת וקורין עליו וסר עונך כדאיתא במדרש (ו) משה תקן להם לישראל שיהיו קורין הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג:

מצות עשה מד"ק ומד"ס התלויות בפה ובושט:

א לענג את השבת בתבשילין טובים ויסדר שלחנו במוצאי שבת אפי' לכזית ללוות השבת: (ב) סעודת פורים: (ג) סעודת אירוסין או נישואין או מילה: (ד) ארבע כוסות ליל פסח: (ה) אכילת מרור: (ו) טיבול בחרוסת: (ז) מצות עשה מדברי סופרים להתענות על כל צרה שבאה על הצבור שני וחמישי ושני עד שירוחמו מן השמים ודבר זה מדרכי התשובה שאם לא יעשו כן נראה כי מקרה הוא ועל זה נאמר ואם תלכו עמי קרי והלכתי עמכם בחמת קרי כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו הקרי: (ח) מדברי קבלה להתענות ד' ימים בכל שנה מפני הצרות שארעו בהם כשנחרב בית המקדש שנאמר צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי הם שלשה בתשרי ועשרה בטבת וי"ז בתמוז ומ' באב ותכלית כל התעניות האלה לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה: פרק

חמישי מצות עשה מד"ק ומד"ס התלויות בידים:

א להיות ידיו אסורות זו על זו על לבו כשעומד בתפלה כעבד: (ב) גדולה שמושה יותר מלימודה שנאמר אשר יצק מים ע"י אליהו והמונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד שנאמר למס מרעהו חסד ופורק מעליו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב: (ג) נטילת ידים לאכילה מצוה: (ד) מים אחרונים חובה ודבר שבקדושה הם והמקל בהם מקילין לו ימיו ושנותיו כך השיבו מן השמים ע"י שאלת חלום מגיסו של הרב המרדכ"י ובזוהר נמי מחמיר מאד: (ה) נטילת ידים לתפלה דעת רמב"ם דאע"פ דידיו נקיות ולא נכנס לבית הכסא בין שחרית בין מנחה בין ערבית צריך ליטול ידיו ברביעית כדרך שנוטל לאכילה: (ו) הדלקת הנר בשבת חובה: (ז) הדלקת נר חנוכה: (ח) ערובי חצירות: (ט) ערובי תחומין אם רוצה לילך חוץ לתחום לדבר מצוה: (י) ערובי תבשילין לבשל מי"ט לשבת: יא משחרב בית המקדש תקנו חז"ל כשחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותנו בראשו מקום הנחת תפילין: (יא) וכן תקנו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות לתת שם: (יג) וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירת מין ממוני התכשיט שנותנין בהן כדי שלא יהא תכשיט שלם: (יד) והבונה בית טח בטיט וסד בסי' ומשיי' אמה על אמה נגד הפתח בלא סיד כל אלה מפני החרבן דכתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, רמב"ם: (טו) מתנות עניים שהם מן התורה בא"י כגון פאה ולקט שכחה ופרט ועוללות בכרם בחוצה לארץ הוי חיובין מדברי סופרים: רמב"ם פ"א מהלכות מתנות עניים: פ״ו

מצות עשה מד"ק ומד"ס התלויות ברלגים:

א מצוה לרוץ לבית הכנסת ולבית המדרש ולכל דבר מצוה ואפי' בשבת שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה': (ב) מצוה להמנות מעשרה הראשונים של בהכ"ג: (ג) מצוה לקבוע מקום לתפלתו שנאמר אל המקום אשר עמד שם ויש אומרים שג"כ בבית הכנסת עצמו יהיה לו מקום קבוע: (ד) מצוה לעמוד בתפלה שנאמר אשר עמד שם וכתיב אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל: (ה) מצוה לכוין רגליו זו אצל זו כאלו הם רגל אחד שנאמר ורגליהם רגל ישרה: (ו) מצוה לכרוע על ברכיו קצת ואח"כ כופף כל גופו כקשת ככה ישחה באבות תחלה וסוף ומודים תחלה וסוף ובעושה שלום ועם החזן במודים: (ז) יש אומרים שגם כששליח צבור אומר קדוש וכל העם עונים עמו צריך שיהיו רגליהם מכונים זו אצל זו: (ח) ובעושה שלום פוסע שלש פסיעות לאחוריו כמי שנפטר מאת פני המלך: (ט) מצוה לעמוד כשמברך ברכת הלבנה דהוי כמקבל פני השכינה: (י) חייב אדם לילך להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת הא חודש ושבת בעי למיזל: (יא) להקביל פני רבו וחבירו שבא מן הדרך: (יב) ללכת אל בית אבל: יג ללכת אל בית המשתה של נשואין וז"ל רמב"ם פרק ששי מהלכות עירובין אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון שהיה רוצה לילך לבית האבל או לבית המשתה של נישואין או להקביל פני רבו או חבירו שבא מן הדרך וכיוצא באלה: (יד) פסחים פרק שלישי לתפלה עד ארבעה מילין פרש"י ותוס' ור"י והרא"ש: (טו) צריך לטרוח ללכת ד' מילין שלא להתפלל ביחיד אלא בעשרה אם מהלך בדרך ובא עת ללון ולהתפלל אם יש בית הכנסת לפניו שיתפלל שם בעשרה רחוק ד' מילין הולך ומתפלל שם ולן שם ואם יש לאחוריו צריך לחזור מיל ולהתפלל בעשרה אבל אם עבר יותר ממיל אין צריך לחזור: (טז) והרי"ף והרמב"ם פי' מי שאון לו מים להתפלל בטהרת ידים יטריח ואי ליכא מים לפניו בסוף ד' מילין או לאחוריו בסוף מיל מקנח ידיו בצרור או עפר ומתפלל: (יז) מצוה לרוץ לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה לראות גדולתן של ישראל יבחין כמה רבה על של אומות פ"ג דמסכת ברכות: (יח) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא פירש בזוהר מי שהוא כעסן הרבה שמגרש הנשמה שבו וטורף נפשו באפו בעבור כעסו ומשרה במקומה אל זר נעשה כמה לע"א ואסור להתחבר עמו: (יט) דרש ר' פנחס בר חמא מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה בבא בתרא פרק יש נוחלין: פרק ז מצות עשה מד"ק ומד"ס התלויות בראש הגויה:

א ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת לבעלה בשעה שיוצא לדרך וחייב לפוקדה שנאמר ופקדת נוך ולא תחטא: (ב) אעפ"י שקיים אדם פריה ורביה שיש לו בן ובת חיים מצוה מדברי סופרים שלא לבטל מלפרו' ולרבות כל זמן שיש בו כח ואסמכוה אקרא בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך: