אוהב ישראל – קטע 39

שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך ופירש"י ז"ל כאשר צוך במרה ששם נצטוו על שמירת שבת ידוע דברי הזוה"ק מהו שבת שמא דקב"ה שמא דאיהו שלים מכל סיטרא וכדי להבין זה צריך אני להאריך קצת הנה כתיב ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנ' גו' ויביאה אל האדם ידוע ומפורס' שאדה"ר היה מובחר הבריאה יציר כפיו של הקב"ה וב"ש והוא היה הכולל לכל הקדושות וכל הנשמות ישראל וכל הסיטרא דקדושה היו נאחזים וכלולים בו ואדה"ר היה כלול מדכר ונוק' כי דו פרצופין נבראו כי בכל דבר שבעולם צריך להמצא בו בחי' דכר ונוק' ובפרט בעובד ה' צריך שימצא בו בחי' דכר ובחי' נוק' דהוא בחי' זכור ושמור ר"ל משפיע ומקבל ד"מ בחי' דכר הוא מה שדרכו להשפיע תמיד ע"י קדושתו וגודל הדביקות וטהרת המחשבה הוא משפיע תענוג רוחני באורות ועולמות ומדות עליונים וגם יש אצלו בחי' נוק' היינו שמקבל וממשיך שפע מעולמות העליונים לתחתונים ולכל הכנ"י כל מיני הצטרכותם וכל מיני חסדים טובים כמו בני חיי ומזוני ורפואה וכדומה כי אותו בחי' דכר מה שגורם שפע למעלה אותו השפע נתהפך לזר"ע ונעשה בחי' דכר לנוק' להוליד פעם אחר מן המשכת חסד בעולם דבכל עובדא פועל באותו זמן וג"כ לדורות ונתעורר אותו הפעולה ונולד ממנו שפע אחר בזמן אחר וזהו ויקח אחת מצלעותיו ר"ל חד מסטרוהי היינו אותו הצד והבחי' של נוק' לקח מן האדם ויסגור בשר תחתנה ר"ל שנתן במקומה בחי' גשמית ר"ל שבזה הבחי' והצד של נוק' של הצדיק יהיה היכולת בידו לקבל שפע עליונה ולהמשיך ממעלה למטה כל מיני טובות אפילו בדברים גשמיים וזהו ויבן את הצלע שהקב"ה עשה מבחי' נוק' זו בנין שלם וזהו שדחז"ל מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה מבאיש ר"ל שבזה הבחי' של נוק' השרה הקב"ה בתוכו שכל גדול שיהיה הצדיק יכול לעבוד את הש"י אף בבחי' זו של מקבל הגם שלכאורה עיקר הבריא' של האדם הוא כדי להשפיע נ"ר ותענוג למעלה ולא לקבל פרס אבל יש שכל גדול ובינה יתירה בבחי' זו של נוק' אשר לפעמים צריך להיות בבחי' מקבל שנצמח מזה עבדות גדול לשמו ית' בהעולמות העליונים וזכה נעשה לו עזר היינו נעשה מהשפעה זו שהשפיע למעלה שהוא בחי' דכר עזר וסעד דעז"ר בהיפוך אתוון זר"ע אור זרוע להצדיק דנעשה מהשפעה זו כאור זרוע להוליד ממנו אח"כ שפע טוב למטה וע"י שנעשה ייחוד בין דכר לנוק' בא ישועה ועזר לעולם ובאם ח"ו לא זכה למעלה זו אז כנגדו היינו השפע של דכר עומד מנגד ואינו בא לידי קירוב וייחוד להיות נצמח מזה איזה הולדה והמשכת שפע ועיקר הדבר הוא לחבר ולייחד הכל וא"כ הצדיק צריך להמצא בו כל המדות וכל הדברים כלולים בו בחי' דכר שהוא רחמים ובחי' נוקבא שהוא בחי' דין וגבור' וזש"ה הכתוב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות גו' כי באמת גם בבחי' מר"ה שהוא נוק' וגבורה גם שם יש למצוא כח אלוהות ועבדות השם אך א"א למשוך ולקבל משם השפעה מחמת עוצם הגבורות ומרירות הדינים ולא יכלו לשתות כי מרים הם וזה"ש ויורהו ה' עץ גו' וימתקו המים ר"ל שהקב"ה הראה להם עץ החיים האילנא דחיי שהוא האילן הק' שורש של הוי"ה ושם באילן העליון נאחזים כל המדות והם כלולים וקשורים באחדות גמור כ"א כלול מחבירו וגם בבחי' גבורה נמצא חסד שהוא רחמים ועי"ז יכולין להמתיק המים וימתקו הדינים ויתהפכו לרחמים וזהו שאחז"ל גדולים צדיקים שמהפכים מדה"ד למדה"ר ולכך שם נצטוו על שמירת שבת דהנה גם בבחי' שבת יש דכר ונוק' זכור ושמור זכור הוא בחי' קדושה של שבת הנשפע מעולמות העליונים ביום שבת ובא הארה יתירה ע"כ נפשות ישראל ויש בחי' שמור מה שאדם ממשיך את השבת לימי החול ומכין א"ע כל ימי החול על קדושת שבת ושומר וממתין ומצפה ומייחל עליה ועם הקדושה של שבת העבר נעשה כנוק' לימי החול ונצמח מזה דכר לקדושת שבת הבאה וזהו בחי' זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כי הצדיק עושה מזכור שמור ואח"כ משמור זכור שעושה מתוך ימי החול שבת ומהפך הכל ומייחד הכל וזהו בחי' הוי"ה אלהי"ם שהוא בחי' דכר ונוק' וזהו מ"ש בזוה"ק שמא דאיהו שלים מכל סטרוהי ר"ל שבשבת נכלל כל הצדדים יחד וכל הבחי' של דכר ונוק' נשלמו וזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ונעשה יחוד גדול וזש"ה שמור את יום השבת ר"ל שתראה לבוא לבחי' שמו"ר עם בחי' של דכר הבא מיום השבת ותראה לקדשו שתקדש א"ע בימי החול כשבת ותמשך מקדושת שבת לימי החול ומהכנת וקדושת של ימי החול תגדל אח"כ קדושת שבת הבאה וזהו תענוג גדול לפניו ית' כשאדם מייחד ומחבר הכל וזהו כאשר צוך ר"ל כאשר חיבר היוצר בתחילה בעת הבריאה של אדם שכלל בו כל הבחינות וגם בחי' נוק' עשה לו להיות לו לעזר ובשבת חוזרים כל הבחי' אף בחי' נוק' לכללות של אדם ונדבק בדכר ונשלם היחוד זש"ה ויביאה אל האדם ר"ל שבשבת בא לאדם בשלימות כי עולה ומתייחד הכל בנקודה פנימית כי יש עליות עולמות בשבת וזהו בחי' ה' אלהיך לייחד ולשלב הכל אלהי"ם בהוי"ה ולהמתיק הכל ולהתהפך לרחמים וכיה"ר אמן: עקב

והיה עקב תשמעון וגו' ושמר וגו' צריך להבין ולדעת תיבת והיה שכתוב כאן גם תיבת עקב כי מהראוי היה לומר אם תשמעון את המשפטים גו' ושמר גו' וכבר עמד בזה האוה"ח הק' עוד יש להבין ההבטחה שהבטיחה תוה"ק בכאן אם תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם אותם אז ושמר גו' את הברית גו' אשר נשבע לאבותיך היינו שהקב"ה יזכור לנו זכות אבות להופיע חסדו עלינו בזכות אבותינו והוא פלא והלא אם נשמע ונשמור ונעשה את כל המצות נהיה אז ראוים מצד עצמינו שיופיע עלינו הש"י חסדו הטוב: אמנם בהעיר לב י"ל דהנה בורא כל העולמים ב"ה וב"ש ברא נשמות עמו בנ"י למען ייטיבו דרכם ומעגלותיהם ללכת בדרכי ישרים לפניו ית' ע"פ מצות תוה"ק וכמ"ש אלהים ברא את האדם ישר וכאשר מטיבים מעשיהם משפיע הש"י להם כל הברכות וישועות וכל הטובות וחסדי אל ית"ש אכן כאשר אולת אדם תסלף דרכו ח"ו ואינו הולך בדרך הטוב והישר לפני אלהים ורצון הבורא בהוב"ש הוא ברוב טובו וחסדו לבל ידח ממנו נדח לזה זהו ג"כ מחסדי האל ית' אשר לפעמים מדכא את האדם ביסורין ר"ל וכמ"ש וה' חפץ דכאו החלי עד אשר יתקן אשר עיות ואח"כ מיישר האדם דרכו ללכת בדרכי הטובים והישרים ולפעמים ישנו נשמות שצריכין להתגלגל פעמים ושלש כשמחז"ל ע"פ הן יפעל אל פעמים שלש עם גבר כללו של דבר שהבורא בהוב"ש חפץ למען צדקו לבל ידח ממנו נדח ומכך ומטהר כל נשמות ב"י עם קרובו כ"א לפי בחי' ומדריגתו. והנה כאשר בא אל האדם התעוררות לשוב בתשובה להש"י ולתקן את אשר עיוות וקלקל עד הנה ורוצה מעתה ללכת בדרכי התורה והמצות אך הוא נלאה נשוא גודל מלחמת היצר אשר בכל עת יסיתהו להטות מדרך הטוב והישר וקשה עליו לעמוד כנגדו ומצער עצמו מאוד בלבבו ואינו יודע כדת מה לעשות אך בהתיישב רוחו ודעתו עליו ויודע באמת שרצון הבורא בהוב"ש הוא לבלתי ידח ממנו נדח וא"כ בודאי סוף הדבר יהיה שישמור דרכי מצות ה' ועי"ז בא לידי שמחה גדולה ואומר בלבו הלא סוף דבר מוכרח הוא שאשמע את המשפטים האלה ואשמור ואעשה מצות ה' ושומר וממתין ומצפה בתשוקה גדולה ועושה עצמו כלי לקבלה בבחי' אסוך שמן ומייחל ומשתוקק שיבוא זה העת לקיים מצות ה' ועי"ז בזכרו כ"ז בתשוקה נכבדת אז הוא מתחיל לעשות ולקיים מצות ה' מעט מעט עד אשר בא למדריגה גדולה וזהו מרומז כאן בפסוק והיה עקב תשמעון גו' היינו שהתוה"ק מרמזת לנו בנ"י עם סגולתו והיה כאשר יבוא שמחה בלבבכם וכמחז"ל אין והיה אלא לשון שמחה והיינו כאשר יבוא שמחה בלבבכם בזכרכם חסדי אל ית' אשר עקב תשמעון את המשפטים האלה ר"ל שסוף הדבר יהיה שנשמע למשפטים ומצות ה' וכנ"ל כי חפץ ה' לבלתי ידח ממנו נדח ולזאת ושמרתם היינו שתהיו מצפים ומייחלים ומשתוקקים מתי יבוא העת הזאת עת לעשות לה' ולקיים מצותיו ית' ותעשו עצמיכם בבחי' אסוך שמן וכלי מוכשר לקבלה טהרת הקודש אז עי"ז ועשיתם אותם תתחילו לעשותם ולקיים מצות ה' מעט מעט עד אשר תקיימו את כל מצות ה' וכנ"ל ועל זאת הבטיחה לנו תוה"ק כי הבורא ב"ה וב"ש ישלם לנו מדה כנגד מדה כדרכו ית' וית' ושמר ה' אלהיך גו' החסד גו' היינו שגם הבורא ב"ה וב"ש יקבל תענוג גדול מאוד מזו התשוקה נכבדת אשר עשו א"ע בבחי' אסוך שמן לקבל עליהם מאז והלאה ללכת בדרכי ה' וכביכול גם הבורא בהוב"ש ישתוקק לזה העת להיטיב חסדו על עמו ישראל בזכות עצמם וביני וביני יופיע עליהם חסדו וטובו בזכות אבות ובזכות התשוקה הנכבדת וכנ"ל וכאשר יקיימו מצות ה' וכמ"ש ועשיתם אותם וכנ"ל אז ואהבך וברכך ר"ל בזכות עצמך וכיה"ר אמן והבן כ"ז היטב: או יאמר דהנה ידוע דקודם ביאת הגואל צדק נהיה מוכרחים כולנו כאחד לשוב בתשובה שלימה ואז יהיה הגאולה שלימה במהרה וזש"ה והיה עקב תשמעון הלא סוף הדבר יהיה שתהיו מוכרחים לשמוע לדברי ותעשו תשובה שלימה ותשמעו את המשפטים האלה לזה מבקש הש"י ממנו עם קרובו א"כ על מה ולמה ושמרתם תמתינו מלעשות מה שצריך (כמו ואביו שמר את הדבר) הלא טוב יותר ועשיתם אותם ר"ל שתעשו תיכף ומיד ותקיימו כל המצות ועי"ז תזכו להגאולה שלימה מיד וכיה"ר אמן: או יאמר והיה עקב גו' ר"ל שהש"י הבטיח לנו שבזכות זה שסופינו לשמוע בקול ה' ולשמור ולעשות את כל המצות ושמר ה' אלהיך לך את הברית גו' ר"ל שהש"י ישמור לנו את הברית גם עתה הגם שעדיין אין אנו ראויים לכך אך עכ"ז מחמת שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות ויודע באמת שנשוב אליו בכל לבבינו לשמור ולעשות ככל אשר צונו והרי הוא אצלו ית' כאלו כבר עשינו תשובה שלימה וכיה"ר אמן:

כי תאמר בלבבך גו' איכה אוכל להורישם גו'. זכור תזכור גו'. לכאורה קשה. דהא משרע"ה דיבר עם אנשים שהיו כולם צדיקים ואתם הדבקי' בה' אלהיכם גו' ובחי' צדיק הוא מפני שמופשט מזה הגשמי וכל הדברים הגשמיים נחשבים בעיניו כלא וכל הגוים כאין נחשבו. א"כ מה שייך לומר שהצדיקי' יהיו להם יראה מהמון גוים רבים והלא כבר אמר דהמע"ה ה' לי לא אירא אך עכ"ז לפעמים עולה על לב הצדיק ונופל במחשבתו כשרואה הצלחת רשעים אשר הם גדלו והצליחו ומתמה מאין כ"ז אם לא ע"י ניצוצות הק' הטמונים בתוכם וזהו שמחי' אותם דאל"כ מאין להם זה הכח וא"כ מאותן חלקי הקדושה מתיירא הצדיק כי איך יגרש מזה החיצונים מאחר שנבלעים בתוך הקדושה ומתיירא מהמחי' אותם. וזה"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני ר"ל מה שהם רבים מה שיש להם גדלות וכח זה ממני ר"ל מסטרא דקדושה מנה"ק אשר הם צפונים בהם וזהו הנותן להם כח וא"כ איכה אוכל להורישם וזהו שהבטיח לנו הש"י אל תיראו מהם זכור תזכור גו' לפרעה כלומר הבט נא וראה בגודל יד החזקה אשר עשה בפרעה שכבר נודע שאצל פרעה שהוא התנין הגדול פרע"ה אותיות עור"ף ושם היו גנוזים רבבות ניצוצות קדושות אשר היו להם אחיזה ויניקה מהם. והקב"ה עשה נפלאות מהם שכל כוחות הקדושה אשר היו בהם נתהפכו להם להנקם מהם נקמת ה'. כי יצאו עשרה חלקי הקדושה אשר היו בהם והכו בהם מכה רבה והכניעו כל עשרה כתרי דמסאבותא כנודע שלזה היו עשר מכות כי כל חלק מעשר קדושות הכניע את הרע שכנגדו בס"א ממול העורף כמ"כ יעשה ה' לכל הגוים אשר אתה ירא מפניהם אף שיש בהם ניצוצות הק' יהפוך ה' אלו הנה"ק ויקחו מהם נקמה הכניע אותם כי יתאוו לעלות ולדבק אתכם במקור הקדושה והבן:

ויענך וירעבך ויאכלך גו' במדרש פליאה אי' ויענך בטורח הדרך וירעבך מטעם דגים ויאכלך את המן מכאן רמז להדלקת נרות בשבת והוא תמוה: אך בהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה כתיב תחת התפוח עוררתיך ודרשו חז"ל במדרש דזה הפסוק משתעי בצדקות הנשים אשר היו במצרים שבשעה שהיו הולכין לשאוב מים הקב"ה הזמין להם דגים בתוך כדיהם ומוליכין אותן אצל בעליהן לשדה ומאכילים ומשקים אותם ונזקקים להם בין שפתים שנ' אם תשכבון גו' הרי שהיו הנשים מעורות את בעליהן להזיווג ונמצא אז היו אתערותא דלתתא מה שהנוקבא היא מעוררת את הדכר והנה אמחז"ל שמש בשבת צדקה לעניים ונראה לי זהו פירושו דהנה אנו צריכים כל ימי החול לאור השמש כדי להאיר לנו מתוך החשיכה אך לע"ל כתיב לא יהיו לך עוד השמש לאור יומם וירח לאור לילה והי' ה' לך לאור עולם א"כ בשבת שהוא מעין עוה"ב וקדושה עליונה חופף על האדם מאור שבת א"כ למה צריכים אנו לאור השמש ביום זה של שבת אמנם כן באמת דזהו רק בדרך צדקה לעניים היינו מי שהוא עני בדעת וכסיל בחושך הולך ואפי' בשבת מי שהחשיך לו ואין לו השגה לקבל אור השבת אז מזריח לו הש"י בדרך צדקה אור השמש וכמו כן מצות הדלקת נרות בשבת דבאמת בשבת א"ל לאור הנר כי השבת הוא כולו אור ובבוא יום השבת נתמלא אז כל הבית אורה אך הוא בא לרמז על אתערותא דלתתא דהנשים המדליקין נרות בשבת משום שלום ביתם לייחד זכור ושמור והם תיקון האשה לכך היא מדלקת שתי נרות להורות על בחי' זכור ושמור הנ"ל שנשלמו בשבת ונעשה יחוד וזיווג עליון ועת זיווג התחתון הוא ג"כ בליל שבת וזה מורה על אתערותא דלתתא היינו שהנוא' מעוררת את הדכר לקבל ממנו תענוג וכנ"ל: והנה אי' דבמן היו ישראל מרגישין כל הטעמים חוץ מטעם דגים שלא הי' בו וטעמו של הדבר נראה דהנה אמרו חז"ל אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרי מ"ט ג' סמוך לד' הוא לרמוז גומל דלים שהג' הוא העשיר המשפיע לזולתו שהוא בחי' נוק' הפושט יד ומקבל וידוע שלכך הם האותיות של האל"ף בי"ת פנים נגד אחור היינו שהב' הופכת פניה מן האל"ף וכן שאר האותיות הופכים פניהם זה מזה והטעם הוא לפי שכל אות מקבל מאות חבירו הקודם לו וע"כ בוש להסתכל באפי' ולכך הופכת פני' כל אות מאות הקודם לו וכן הדל"ת הופכת פני' מן הג' כיון שהדל"ת הוא עני דלית לי' מגרמיה כלום רק מה שמקבל מן הג' שהוא העשיר המשפיע ומאן דאכיל דלאו דילי' ביש להסתכל באנפיה ולזה רצונו הטוב של הש"י שיהא אתערות' דלתתא דעיקר בריאת האדם והנשמה אשר נשלחה מעולם העליון לגוף האדם היה רק להיות עובד את הש"י בתורה ובמצות וע"י העובדא מעוררין השפע טוב מלמעלה ואז מה שאוכלין משלהם הם אוכלין חלף עבודתם עבודת שמים ואז אינם צריכים להיות בושים להסתכל בפני המשפיע כי הם הם בעצמם המשפיעים מלמעלה למטה כל מיני שפע טוב במעשיהם הטובים משא"כ כשהנשמה היתה עדיין בעולם העליון אז היתה אכילתה וקבלת שפעה בתורת חסד ומתנת חנם. והי' נהמא דכסופא חנם בלא תורה ומצות ובלא שום אתערותא מלמטה והנה ד' ג דהאותיות המה מהופכים למפרע ד' קודמת לג' שהוא מורה ומרמז על היכא דיש לנוק' ג"כ בחי' דכ"ר והוא דהנוק' מעוררת את הדכר להשפיע לה כדי שיקבל אז הדכר תענוג ממנה אז היא ג"כ בבחי' דכר מה שהיא מקדמת ומעוררת את התענוג. כי ע"י הנוק' נשלם תענוג הדכר וא"כ זהו בח' אתערותא דלתתא ולכך קודמת הד' לג' כי אינה בושה אז מהג'. כי גם היא שוה לו שהיא ג"כ משפעת לו תענוג במה שמעוררת א"ע לקבל ממנו השפעתו אבל במן כי לא הי' אז אתערותא דלתתא. כי היו הכנ"י במדבר רק שהשי"ת הבטיח להם הנני ממטיר לכם לחם מן השמים לכך לא הי' במן בחי' וטעם דג. כיון שהי' בלא התעוררת התחתון היו בושי' מהשפע' זו לזה כתיב והמן כזרע ג"ד הג' קודם לד' מפני שהד' שהיא המקבל הופכת פניה מן הג' מחמת בושה כנ"ל ודג הוא בהיפוך שניהם בחי' דכר מחמת שהנוק' מעוררת הדכר כנ"ל ועבור זה דגים פרים ורבים. אך במ"ן לא הי' בחי' זו שהי' בלי שום התעוררות מלמטה ולזה אמרו זכרנו את הדג"ה. ר"ל שהיו מזכירים בחי' של הד' אשר היא בחי' נוק' שמעוררת ואז אין לו בושה מלאכול אבל ועתה נפשנו יבש"ה אותיות ביש"ה אין כל היינו שלא בא ע"י התעוררת התחתון וזה"ש חז"ל על שלא אכלו מעבור הארץ עד למחרת מעיקרא לא אכול דאקרבי' עומר ברישא והדר אכלו. ר"ל כשבאו לא"י ששם היו מעוררין את השפע ע"י העומר שהקריבו והעלו תענוג למעלה ואז אכלו משלהם וישבות המן ממחרת היינו שאח"כ לא אכלו שוב הבחי' מ"ן ומזה רמז שצ"ל בכל הדברי' אתערותא דלתתא כולי כדי שהנוק' לא תתבייש מלקבל וזהו נרמז בהדלקת נרות בשבת דהנוק' מעוררת את הדכר דהוא שלום בית ולפ"ז מעתה עולין כהוגן דברי המדרש פליאה הנ"ל וירעבך מטעם דגים שלא היו במן טעם דגים היינו שלא הי' בו התעוררת התחתון ולכך היו בושים מלאכול וכנ"ל. וזה"ש מכאן רמז להדלקת נרות בשבת דהוא מורה על בחי' נוק' שמעוררת את הדכר ואז נעשה שלום בית ומכאן מוכח שצ"ל בכ"מ אתערותא דלתתא וכנ"ל והבן היטב:

ועתה ישראל וגו' כ"א ליראה וגו' י"ל ע"פ מאחז"ל בשעה שמכניסין את האדם לדין שואלי' אותו ואומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה כו' ואפ"ה אי איכא יראת ה' אין ואם לאו לאו וזה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך ר"ל כל השאלות שיאמרו לך ביום הדין מה שהש"י שואל מעמך הכל היא כ"א ליראה ר"ל אף אם קיימת כל הדברים שישאלו ממך עכ"ז אי איכא יראת ה' אין כיה"ר אמן:

ארץאשר ה' אלהיך דורש אותה וגו' אחרית שנה. הענין הוא שכל תיבה מלשון הקודש צריך לחקור על השורש שלה מאיזה עולם נלקחה ד"מ דורשת הוא לשון דרושת החכם ולשון חקירה שחוקר על הדבר ואי' ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה דהיינו הצדיק נק' ציון ע"ד שאמר רשב"י אנא סימנא בעלמא ר"ל שכל המשכות הנמשכות מעולם לעולם הכל הוא ע"י הצדיק מעולמות העליונים מאוד לעולמות התחתונים כל השפעות הנמשכים הוא רק ע"י התפלה ואי' למה תפלתן של צדיקים דומות לעתר מה עתר מהפך את התבואה כו' כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדה"ד למדה"ר והענין הוא שיאשיהו המלך ע"ה שלח לחולדה הנביאה לשאול ממנה נביאות מחמת שהאשה היא רחמניות ביותר ולכאורה אינו מובן מה לו יתרון ברחמנות שלה הלא הדבר אשר ישים אלהים בפיה אותו תדבר לא תוסיף עליו כו' אך האמת הוא אע"פ שאותיות הנבואה באים להנביא באיזה סגנון אעפ"כ ביד הנביא יש כח ויכולת להפכו מכסא דין לכסא רחמים אשר ע"כ האיש שאינו רחמן כמו האשה לא היה מהפך כי גם הרשעים ולא כן האשה שהיא רחמניות וצריך להבין הענין באיזה אופן הוא מהפך והוא ע"ד מ"ש ה' אלהים נתן לי לשון לימודים היינו שהלשון הוא הדורש וממנו נמשך להדיבור ולהלשון הוא נמשך מהמחשבה הוא חכמה היינו (ונראה ע"ד ששמעתי מבן הרב משם הרב ז"ל שע"י הניגון יכול להפך פי' האותיות היינו טעמים חכמה ובזה היא המשך לדברים האלה) כשאדם דורש על אוהבו הוא מחמת שנתעורר בו אהבה וחכמה ע"כ הוא חוקר עליו היינו מטיפה הזרעית שבאה ממנו ליסוד וכשהוגד לו על אוהבו שדרש עליו טוב אזי הלשון גורם תענוג ובאם לאו אזי נתעורר לו גודל הרחמנות נמצא הלשון הוא המחבר הכל לעולם התענוג הוא חכמה וכולם בחכמה אתברירו וכמו כן הצדיק צריך דרישה לכל המשכות שלו ולבררם וזהו מכלל דציו"ן בעי דרישה היינו התחברות לחכמה וזהו הלשון בעצמו דרשת החכם שהחכם כשמתקשר בחכמה אז הוא דורש ומחבר האותיות לחכמה וה' בחכמה יסד ארץ וחכמים נק' עיני העדה וזהו ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה מראשי"ת השנה היינו חכמה שנק' ראשית כנודע ועד אחרית שנה מדריגות התחתונים כנודע והבן זה היטב: ראה