אוהב ישראל – קטע 38

אלה מסעי בני ישראל וגו' במדרש שה"ש איתא נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן רא"א נחי"ת נוטרי' נסים עשית להם חיים נתת להם י"ס קרעת להם תורה נתת להם: רי"א נ"פלאות ח"ירות י"מינך הושע אותם ת"לוי ראש ע"כ ונקדים לפרש מאחז"ל דבכל המצות אסור לנסות הקב"ה חוץ ממצות מעשר שנ' והביאו מעשר אל אוצר בית ה' ובחנוני כו' אפתח לכם כו' ויש לתת טעם לשבח למה אסור לנסות הקב"ה בשאר מצות ובמצות מעשר מותר דהנה ידוע כי כל מצוה מתרי"ג מצות יש לה סגולה מיוחדת ונתיב מיוחד להמצוה אשר על ידה יוכל האדם להמשיך פעולה טובה לעולם השייך אל אותה המצוה אך שלא גילה לנו הש"י סגולות ופעולות המצות כולם. ואפשר בעשות אדם איזה מצוה ורוצה לפעול על ידה ולהמשיך לעולם איזה טובה שאין לה שייכות לאותה המצוה ומש"ה אסור לנסות הש"י באיזה מצוה משאר מצות. אמנם במצות מעשר רמז לנו הש"י איך ומה לעשות במצוה זו כי המעשר רמז לנקודת יו"ד ראשית חכמה מקור כל הברכות וכל הטוב אשר נפעל ונמשך להעולמות הכל הוא ממקור היו"ד כי כולם בחכמה עשית והנה אות יו"ד במילואו הוא יו"ד לרמ"ז כי הכנ"י הוא בחי' דל"ת דלית לה מגרמה כלום וצוה לנו הש"י במצוה זו להמשיך לה כל מיני השפעות ממקור היו"ד ע"י האות וא"ו שהוא המשכה לדל"ת שנתרבה בה שפע עליונה שלא תהי' בבחי' ד' רק תמונת ה' אחר שיבוא שפע גדולה ממקור החכמה ע"י אות וא"ו לתוך הדל"ת נעשה אות ה' ויש שני בחי' שפע להכנ"י כמו שהדלי הוא תלוי במקל ארוך להמשיך הדלי להמקור לשאוב בתוכו ולמלאותו ולפעמים מצינו שיש מקור מעיין הנובע ונעשה ממנו בריכה גדולה מלא ע"כ גדותיו עד שמחמת ריבוי השפע מהמקור לתוך הבריכה לא ניכר מקום המקור ומקום הבריכה המקבלת שפע כי כולם נעשים אחד המשכת השפע אשר לא כן הוא בדלי הנ"ל וצוה לנו הש"י במצוה של מעשר שנכוין להמשיך מהמקור העליון להכנ"י בבחי' וא"ו בבריכה גדולה עד שלא ניכר שוע לפני דל מקור המשפיע והמקבל כי כולו חד הוא ומש"ה מותר לנסות הש"י במצוה זאת אחר שגילה לנו הש"י הכוונה ממצוה זו אז בודאי מי שיעשה מצוה זו בדו"ר לכוונה הנ"ל בודאי יוכל לפעול ולסגל ולהמשיך לעולם כל מיני ברכות וכל מיני טובות אשר כולם נכללים בראשית הנקודה והוא המשיך אותם ממצפון לגילוי וזהו פי' הפסוק והביאו מעשר היינו נקודה יו"ד לאוצר בית ה' כי הוא נק' בית לאוצר עליון וזהו בראשי"ת בי"ת ראשית והבן ובחנוני נא בזא"ת דוקא שהוא נק' זא"ת שעיקר עשיית המצוה יהיה בבחי' הנ"ל להמשיך מהמקור לזא"ת אם לא אפתח לכם ארובות השמים ה' שמים שהם ה' חסדים המתפשטים מדעת עליון וז"פ הפסוק והריקותי לכם ברכה עד בלי די היינו מגודל השפע מהמקור להבריכה לא ניכר בין דל"ת ליו"ד המקורית שהוא אותיות ד"י והוא ג"כ פי' הפסוק יפתח ה' לך את אוצרו הטוב יפת"ח יו"ד פתח את השמי"ם ה' שמים כנ"ל לתת מטר ארצך בעת"ו שהוא נק' ע"ת גם צריכין אנו בעשיית מצוה זאת להמשיך מהמקור עליון להכנ"י לה ולכל הז' מדות שלה שיתמלאו כולם בכל מיני טובות הצפונות וזהו בחי' זיי"ן ווי"ן המשכות וזהו שם של מ"ב ז' פעמים וא"ו וידוע שהשם של מ"ב עולה כשלהבת הקשורה בגחלת אחר שנפתח אוצר הטוב ונמשך להבריכה ע"י צינורות ז' מדות הק' שלה ניתוסף כח להכנ"י לעלות למעלה לשורשה ויומתקו הדינים בשורשם ואפשר זהו פי' תפלת רנבה"ק אנא בכח גדולת ימינך שאנו מתפללים שבגבורות הנכלל בימין ברצון הקדום העליון כשעלה ברצונו הפשוט להיטיב לברואיו וצמצם אורו כביכול ונעתק כביכול מא"ס לצימצום כדי להיטיב לברואיו באותו כח וגבורה דעתיק אנו מתפללין לשמו ית' שתתיר צרורה הצרור החיים תתיר ותפתח ותשפיע תמיד להכנ"י ולזה היו רומזות המ"ב מסעות של ב"י היוצאים מאמ"ץ מיצ"ר י"ם לצבאותם לרצונם היינו שמ"ב מסעות הנ"ל הם זיי"ן ווי"ן ז' המשכות לז' מדות שלה ממקור עליון מנהר היוצא מעדן ביד משה ואהרן כי המ"ב הנ"ל הם ג"פ יד היינו יד הגדולה ימין ויד החזקה שמאל ויד הרמה שמאל נכלל בימין וזהו ביד משה ואהרן דייקא וזהו כוונת התרגום ע"פ ובנ"י יוצאים ביד רמה ת"א בריש גלי פי' הוא ראשית הגילוי למעלה מהזמן וידוע כי משה היה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא פי' כי משרע"ה המשיך אלהותו ית' להכנ"י מעילא לתתא ואהרן הרים והנהיג את הכנ"י להקב"ה מתתא לעילא. והיה מכניס אהבת הש"י בלבם של ישראל ע"י הנסים והטובות מהש"י עליהם וזה"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיה' היינו מעילא לתתא ואלה מסעיהם למוצאיהם וז"פ המדרש נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן היינו בשני בחי' הנ"ל ר"א מפרש בחי' אהרן מתתא לעילא נחי"ת נסי"ם חיי"ם י"ם סוף ת"ורה ועי"ז נתרומם הכנ"י להקב"ה מתתא לעילא ור"י מפרש הכח של משה מעילא לתתא נחי"ת נפלאות עליונות למעלה מהזמן. כי ידוע שנסים המה בנו"ה ונפלאו"ת הוא נו"ן פלאו"ת מדריגה עליונה למעלה מהזמן ח"ירות הוא ג"כ למעלה מהזמן י"שועות. כמבואר למעלה בפ' פינחס שהה' ישועות דנפקין מנש"ב שעליהם אמר דהמע"ה כוס ישועות אשא ת"לוי ראש שהוא יד רמה כת"א בריש גלי ראשית הגילוי שהוא למעלה מן הכל כח היו"ד בבחי' וכח של משה מעילא לתתא ול"פ רק מר מפרש בחי' משה בחי' הדעת העליון ומר מפרש בחי' אהרן ואלו ואלו דא"ח ודוק והבן היטב:

ויכתוב משה את מסעיהם וגו'. יש להבין מה שמכנה הכתוב את העובדא ע"ש המסע ולא ע"ש החנייה. שהי' בכל המקומות אך שורש הדבר הוא דהנה ידוע שעיקר מסע בני ישראל היה בזה דבר גדול כי אדה"ר בחטאו גרם גירושין וסילוק לשכינת עוזינו מן העולם התחתון והארץ ומלאו האויר שבין השמים להארץ בחיצונים וגילולים ונפזרו כל הנ"ק בכל ד' רוחות השמים והוצרכו לטהר הארץ ולפנות הרע ולאסוף כל הנ"ק והענפים אל שורש הקדושה לזה נתנם הש"י בגלות ת"י מצרים ושם נצרפו מעט ואח"כ בעת מתן תוה"ק הוריד משרע"ה את השכינה למטה אך עדיין לא הי' העולם נקי מכל סיגים וגילולים ע"י מה שקלקלו אח"כ וזהו שהוצרכו ב"י להיות נע ונד ליסע ממקום למקום ולכתת רגליהם לקבץ חלקי הקדושה וע"י נסיעתם בקדושה עם משרע"ה שהוא המקור והשורש מכל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות והצדיקים ועם ס"ר זרע ישראל שהם הענפי' שלו ואז בכ"מ אשר נסעו היו מטהרי' האויר ומדחי' הרע וקולטין כל חלקי הטוב שהיו מובלעים באותו המקום וכל החיצונים היו נכנעים מפניהם. כי בכ"מ שיש הקמת הקדושה אז הרע ממילא נופל ונכנע תחת הכנ"י ל"מ שלא במקום הראוי להם שלזה א"צ עבודה גדולה וזה יכול הצדיק לדחות ולפנות אפילו במחשבה לחודה רק אף במקום הראוי להם ומקומות מושבותיהם אשר שם הוא מקום ממשלתם כמו המדבר שהוא מקום נחשים ושאר חיות רעות המזיקין אפילו משם צריכין לדחות מפני הקדושה ונכנע הרע תחת הטוב וזה היה עיקר העובדא של המסעות שלהם במדבר. וזאת הנסיעה הוא דבר יקר מאוד לכך החנייה א"ל להודיע כי ודאי מנסיעה טובה ימשך חנייה טובה ועיקר הוא הנסיעה וזה"ש משה בנסוע הארון קומה ה' ויפוצו אויביך שיהיה הקמה לשמו הגדול ולקדושתו ית' והשונאים יפוצו ויפלו תחת רגלי זרע ישראל שלא יוכלו להרע ולמשול על הכנ"י והנה נסעו מ"ב מסעות שכוונתם היה לפרסם הג' ידות של שמו הגדול ית' כי יש יד הגדולה כמו בעת יצימ"צ. שהראה הש"י חסדו הגדול יד הימין והמשיך חסדים טובים על זרע ישראל הגם שאז לא היו ראוים להגאל מת"י מצרים ובפרט לעשות להם נסים נוראים ונפלאים ועי"ז נתפרסם יד ימינו של הש"י וכמשה"כ וירא ישראל את היד הגדולה וגם יש יד החזקה אשר הראה הש"י תוקפו וגבורתו לעיני כל כי נפל אז על האומות אימה ופחד ועשה נקמה בשונאי ישראל ושלח אותות ומופתים בפרעה ועבדיו ועם ארצו ובזה נתפרסם ידו החזקה ועוד יש יד הרמה שהוא בחי' וכח אשר מורה על התרוממות אלהותו ית' שנתגלה ע"י מתן תורה לזרע ישראל והרים קרן הכנ"י ע"י רוממות אל שנתן להם תורה ומצות נמצא שע"י זרע ישראל נתפרסמו הג' ידות וכמבואר לעיל וזה היה עיקר כוונתם של זרע ישראל בכ"מ בואם ומסעם לפרסם ולהודיע כי כל אלה עשתה ידו וג"פ י"ד עולה מ"ב. נגד שם מ"ב הקדוש ולזה כוונו בהמ"ב מסעות לכך משבח הכתוב אלה מסעי ב"י שלצורך דבר גדול נסעו. שיצמח מזה פירסום אלהותו ית"ש: או יאמר דהכתוב משבח הכנ"י דבאמת אף שהיו זרע ישראל בגלות מצרים בשיעבוד גדול שיעבוד הגוף בעבודה קשה בחומר ובלבנים המפרכת ומשברת את הגוף עכ"ז כשנגאלו ויצאו משם לא היה עיקר השמחה שלהם על שיצאו לחירות משיעבודם הקשה רק עיקר שמחתם היה על אשר שבגלות מצרים היתה גם השכינה הקדושה עמהם וכל מרכבה הק' ופמליא של מעלה כנודע מזוה"ק פ' שמות ע"פ ב"י הבאים מצרימה עיי"ש וכמבואר לעיל פ' שמות והיו אז שמחים ביצימ"צ על הוצאת הקדושה היינו השכינה כביכול וכל צבא מעלה מן הגלות והשיעבוד ונתרומם קרן הקדושה וזה"ש אלה מסעי ב"י כו' לצבאותם היינו דעיקר יציאתם ממצרים בעצמם לא היה חשוב בעיניהם כ"א מה שכל צבא מעלה צבאות ה' יצאו עמהם מזה נהנו ושמחו ולא על שנפטרו משיעבוד גופם גלות הגשמי וזהו עובדא גדולה יקרה ונכבדת. ומאוד היה חביב בעיני הש"י זה השמחה ומחשבה טובה של זרע ישראל ולזה ויכתוב משה את מסעיהם כדי לחבבם בעיני הש"י מחמת שזאת המסע והיציאה מאמ"ץ היה רק לש"ש ולא כוונו להנאת עצמם והבן כ"ז היטב:

ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר גו' בהעיר לב להבין ולדעת יש לרמז בזה כי מצוה זו נוהגת בכל זמן כי התורה נצחית וע"כ אפילו בזה"ז יש לה שייכות והוא תיקון למכה נפש בשגגה ר"ל מי ששגג בחטאים ועונות ומשחית את נפשו הוא יעשנה ר"ל שיעשה תיקון זה בקבלת עמ"ש באהבה שלימה ובמס"נ גדול באמת בכל לבבו להש"י בהששה תיבות שמע ישראל כו' והמה בחי' שש ערי מקלט ועליהם תתנו מ"ב עיר הוא בחי' פ' א' של ק"ש שהוא ואהבת שיש בה מ"ב תיבות והיינו קבלת אהבתו ית' ותורתו בכל לב ונפש וע"י המס"נ באמת בכל לבבו לקבל עליו עמ"ש. וע"י קבלתו באמת אהבת הש"י בכל לבבו בזה נתכפר לו על שהכה את נפשו בשגגה ובגמ' מכות איתא א' אביי שש ערי המקלט הללו קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת ומ"ב עיר הללו לדעת קולטות ושלא לדעת אינן קולטות ע"כ ויבואר זה ג"כ ע"פ דרכינו כי וא"ו תיבות הראשונות שבהם צריך למסור נפשו רוחו ונשמתו להש"י באמת ובתמים בין שעושה דברים אלו באמת בדיעה והשכל ובין שמס"נ הוא גדול כ"כ עד אשר כמעט יצא מדעתו ובחי' זאת כפי הנראה שבכאן הוא יותר חשובה ויקרה מהראשונה וכמבואר בהפוסקים בכמה מקומות כי בכ"מ בין האחרון הוא יותר פשוט מן הראשון. נמצא שאלו השש תיבות קולטות בין לדעת בין שלא לדעת כנ"ל אמנם בהמ"ב תיבות של פ' ואהבת כו' ששם הוא קבלת אהבתו ית' ואהבת התוה"ק והמצות לזה צריך דוקא דעת ושכל גדול ובפרט מי שזכה להשכיל בהשכלתו במושכלות העליונים אבל שלא לדעת אינן קולטות והש"י יזכנו לעבדו ולאהבה אותו ית' באמת ובתמים ובדעת וכיה"ר אמן והבן כ"ז היטב: דברים

אלה הדברים אשר דבר משה גו' בעבר הירדן ג' אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי גו' יש להבין דהלא מבואר בדחז"ל כי כ"מ שנ' אלה פוסל את הראשונים ומה פוסל בכאן באמרו אלה גם לכאורה הני תרי תיבות בעבר הירדן הם שפת יתר. כי כבר ידענו זה כמ"ש בסוף סדר אלה מסעי גם לאיזה צורך נתנה התורה סימן זה אחרי הכותו והלא גם זה ידענו מכבר והגם שכבר דרשו בזה חז"ל וכמבואר בדברי רש"י ז"ל אמנם עוד יש לאלוה מילין דהנה ידוע כי ישנו עולם הק' הנק' עולם הדיבור וגם נק' עולם החשבון והוא בחי' מלכותא קדישא בסוד מלכו"ת פ"ה ובעוה"ר ישנו שם אחיזת החיצונים והדינים ר"ל והנה כשהאדם הישראלי נכשל בחטאים ח"ו ורוצה לשוב בתשובה שלימה לפני הש"י עיקר התשובה הוא החרטה בלב ובוידוי פה באמת. היינו להתוודות ולדבר ולגלות חטאיו קדם רבון עלמין ואז ע"י וידויו ודיבורו בפה נסתם פיות המקטריגים והמשטינים החיצונים לבל יוכלו לקטרג ולהשטין עליו לאשר הוא בעצמו מדבר בעדו בהכנעה. לזה אין להם פה לדבר ועי"ז הש"י מרחם עליו ומכפר חטאיו וכמ"ש ומודה ועוזב ירוחם ועיין בזה בזוה"ק פ' פינחס דף רל"א בסופו והנה זהו שייך כשיחטא איזה יחיד מישראל. אמנם כאשר יחטאו רבים מישראל ח"ו אז בודאי מן הנמנע שיתחרטו ויתוודו כולם כאחד בלב אחד אמנם כן כי אית צדיקייא בדרא אשר המה מקשרים א"ע בכללות נשמות ישראל שבדורם והמה מתודים ומדברים בעדם ועושים בזה שני טובות לישראל א'. כי ע"י החטאים והעונות שעשו ב"י ר"ל אין דרך לעלות תפלת כשירי ישראל השמימה. כי ע"י חטאם נסתמו האוירים בחשכות ואפילה. ע"ד סכות בענן לך מעבור תפלה אכן ע"י הוידויים והדיבורים של הצדיקים המתודים עבור כללות ישראל עי"ז המה כמו המכים בקרדומות ופותחים דרך ושער מבוא התפלה עלות השמימה וזהו היה כוונת וידויו של הכה"ג ביוה"כ אנא כו' חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל ועוד שנית פועלים הצדיקים בדיבוריהם ובוידוייהם בעד כללות ישראל כי בזה נסתם פי המקטריגים והמשטינים החיצונים לבל יוכלו שוב לקטרג ולהשטין ולדבר סרה על זרע ישראל לאשר כבר דברו הצדיקים דברים אלו וזהו היתה ג"כ כוונת הכה"ג בוידויו ביה"כ לסתום פי המקטריגים שלא יוכלו עוד לקטרג ולהשטין על זרע ישראל וכנ"ל: ועפ"ז יובן ג"כ מה שמביא רש"י ז"ל בפ' נח מדרש יש דורשין לשבח וי"ד לגנאי וכבר צווחו בזה קמאי דקמאי למה דרשו לגנאי ולפי דברינו הנ"ל יובן וק"ל: ומעתה נבוא לבאר הפסוקים כי ידוע שמשרע"ה היה ודאי כללות נשמות הס"ר מישראל ורצה להוכיחו כדי להסיר מעל זרע ישראל כל המשטינים והמקטריגים ולסתום פיהם ולזה דיבר הוא בעצמו ופירש והתודה חטאותיהם ופשעיהם לכל חטאתם וכמ"ש בזה הפסוק ובזה פסל כל דיבור החיצונים והמקטריגים ולז"א אלה הדברים גו' כל ישראל ר"ל הוא דיבר והתודה עבור כל ישראל ופסל עי"ז שאר דברי חיצונים והעביר מהם כל הדינים וזהו בעבר הירדן ואחז"ל למה נקרא שמו ירדן שירד מדן היינו בחי' דינים והוא העביר אותם והמתיקן בדיבוריו הק' כנ"ל וזהו במדבר בערבה ערב"ה הוא לשון עריבות ומתיקות וזה הדבר לא היה יכול משרע"ה לעשות עד אחרי הכותו כו' האמורי כו' בחשבון כי הוא בחי' הקליפה הקשה והחיצונים אשר סביב רשעים יתהלכון בעולם הדיבור והחשבון וזהו מלך האמורי אשר יושב בחשבון גם סיחון הוא לשון שיחה ודיבור וגם עוג מלך הבשן. עו"ג הוא מלשון עג עוגה ועמד בתוכו והוא מלך הבש"ן בש"ן נוטרי' למפרע נו"ן שערי בינה היינו הנו"ן שערי טומאה ולזה הוא בהיפוך אתוון למפרע וגם הי' ערשו ערש ב"ר"ז"ל נוטרי' ב"להה ר"חל ז"לפה ל"אה והי' תשע אמות ארכו כי בחי' ס"א הוא רק תשע ולא עשר כמו סטרא דקדוש' ואחרי הכות משרע"ה אותם ולקח מאתם ששים עיר כל חבל ארגוב בסוד ששים גבורים סביב לה ובזה נתברר ונתלבן ונטהר וזדכך עולם הדיבור עלמא דחושבנא בחי' מלכותא קדישא אז דיבר הדיבורים והוידויים האלה להמתיק הדינים מעל זרע ישראל ולכפר פשעיהם לכל חטאתם ולהמשיך עליהם רחמים וחסדים גדולים וכיה"ר אמן והבן כ"ז היטב:

צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי וגו' ולכאורה מה משמיענו בזה ועל מה ולמה כתבה התורה זה איך הוא נק' בשם אצל כל אומה ואומה אך י"ל דהענין הוא כך דהנה הצדיקי' רצונם ותשוקתם תמיד להיות ימין ה' רוממה ושיתקדש שמו הגדול והקדוש בכל העולם וגם רצונ' להפיל להשפיל עד לארץ הס"א שנק' בשם שמאל סטרא דשמאלא ושלא יהי' ח"ו עבד כי ימלוך כידוע מס' המקובלי' והנה היצה"ר נק' חרמון ע"ש שהוא מחרים ומחריב את האנשים הסרים למשמעתו וגם על שהוא מצודה פרוסה ע"כ החיים לשון חרם ורשת וזהו פירוש הפסוק צידונים היינו הרשעים שהולכין מן הצד ואינם הולכי' בדרך הממוצע שהוא דרך ישר לפני איש כמו שזכר הרמב"ם ז"ל במס' אבות עי"ש ובספרו הגדול בהלכות דיעו' והרשעים שמטין עצמם לדרך הרע נק' צידונים והם קוראים לחרמון שהוא היצה"ר שרי"ן ר"ת שמאל רם ימין נופל ח"ו שרצונם להכניע הקדושה ח"ו ולהיות עבד כי ימלוך ח"ו אבל והאמורי היינו הצדיקים שמשבחין תמיד להקב"ה מלשון ואת ה' האמר"ת יקראו לו שניר פי' שרצונם תמיד שיהיה שמאל נופל ימין רם. שהוא ר"ת שני"ר וק"ל: שבת חזון

י"ל אשר שבת חזון הוא יותר גדול במעלה מכל שבתות השנה. ע"ד שנשאלתי פעם א' לבאר המדרש דאיתא שם לא היה יום מועד לישראל כיום שנחרב בהמ"ק ע"כ והוא פלא וכבר עמד בזה בעל המחבר משנה למלך בספרו הטהור פרשת דרכים עיי"ש אמנם בשום שכל והערת לב י"ל בזה ע"ד מאחז"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך והמשכיל יבין דוגמא לזה תמצא בפ' ויגש ע"פ ויסע ישראל וכל אשר לו גו' יעו"ש ובפרט כשחל יום טי"ת באב בשבת והבן היטב: ואתחנן

ואתחנן אל ה' וגו'. תנחומא הה"ד תחנונים ידבר רש זה משה רבינו שבא לבקש מתנת חנם. ועשיר יענה עזות זה עשירו של עולם שהשיב לו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה והוא תמוה מה הי' קשה לו להמדרש ומאי בעי בדרשה זו: אך נראה דשורש הדבר הוא כך שעיקר בריאת האדם אשר נשלח ממקום עליון דהנשמה היתה חקוקה וחצובה בכסא כבודו ית' מקור הקדושה וטוב האמיתי ובאתה לזה העולם המעשה עולם השפל והתחתון כדי ליתן נ"ר ותענוג להבורא ית' וית' וזהו התענוג כשהאדם עובד ומשמש לשמו ית' בתורה ובמצות לשמה ומאיר אור נשמתו באור התורה ומקשר הג' קיטרין אשר ניתן בהאדם והם נרו"נ ומקשר זה בזה ומאיר אותם באור התורה והמצות ומדבק א"ע אל הטוב והמקור אשר שם הוא הנעימות והעריבות (מכניע הרע ומשעבד תחת הטוב ושואב כל הטוב שיש בעולם בד' כנפות הארץ ומדביקם אל השורש והמקור ומאיר המקורות עילאין באור הפשוט של א"ס ב"ה וב"ש ובזה נתרבה תענוג ושפע בכל העולמות כשאדם עובד כל ימיו להיות מרגיש נעימות הטוב הצפון ולהיות מואס ברע ובוחר בטוב ולקבץ את כל חלקי הטוב אשר הם נפוצים ושלטו בהם ידי זרים והם בשפלות והאדם הצדיק בעבודתו ובעסקו בתורתו לשמה נעשה כאבן השואב ושואב אליו כל חלקי הטוב וכל הנ"ק אשר המה מפוזרים בהחיצונים ואז נתרומם אותו ניצוץ הק' מבחי' התחתונה ומנשא א"ע אל מקור הטוב והרי הוא כיוצא מהשבי ומבית האסורין אשר היו עד הנה הנ"ק סגורים וכלואים במקום רע ושפלות וכשיש עלייה לחלק הטוב אז מאוד נתגבר התשוקה לעלות אל המקור ולדבק אל השורש הטוב ולהרגיש נעימות ומתיקות של ההארה הבאה מא"ס ב"ה וכשהאדם פועל זה העליה לנ"ק הנ"ל ואז כשהנ"ק מרגישין הנועם עליון אז הם נותנין הודיה ושבח לאלהי עולם וכל חלקי הטוב היוצאים מן הרע מודים ומשבחים שאין טוב ונאה כמו קדושת שמו ית' והארה של א"ס ב"ה אשר הוא ממלא כל עלמין ומחי' את כולם ועי"ז נתרבה התענוג אצלו ית' כשרואה שנתעלה הטוב וחלקי הקדושה שהיו ביד צר והאדם הצדיק ע"י עבודתו ואור תורתו ונשמתו מחזיר כל הנ"ק לשורשם הטוב ועבור תענוג זה שרצה מלכו של עולם לקבל שיעשועים מהנבראים שע"י עבודת הכנ"י יחזירו הכל להשורש והמקור עבור זה האצי"ל ובר"א ויצ"ר ועש"ה כל העולמות ונתן לנו תורה ומצות שרצה לזכות את ישראל שיוכלו ע"י אור התורה והמצות אשר יעשו בהתלהבות לשמה מחמת אהבתו ויראתו ית' אשר עי"ז יאירו נשמתם בשרשי הקדושה ויתעלו ויתנשאו כל ענפי הקדושה וכל הנ"ק מבירא עמיקתא להיות עולה ויושב בראש אלוה ולעשות ממנו כתר ר"ל מתענוג זה הנתרבה ע"י עלייה זו. פעולת הצדיק להעלות הנ"ק נתרבה בחי' הו"ד בעולם שבא ממנו הודי' על הגאולה שהי' להם ויודו לה' כי טוב ועי"ז נתפאר שמו ית' ונעשה ממנו כתר ועטרה וזהו שהקב"ה יושב וקושר כתרים להאותיות וכ"ז עושה הקב"ה מחלקי הקדושה והטוב אשר הם כשבוים ביד צר והצדיק ע"י העובדות שלו ואור תורתו מאיר הכל ומחזיר הקדושה וחלקי טוב למעלה. ומזה ההתנשאות והתשוקה אשר חלקי הטוב עולים אז הם פורחים לעילא לעילא להיות עטרה בראש צדיק שמזה נעשה כתר והוא גבוה מאותיות התורה אשר הם חיות העולמות ומזה העליה של חלקי הטוב היוצאים מהרע נעשה תגים וכתרים שהוא למעלה מן העולמות (אולי צ"ל האותיות) שנדבקו במקור הנועם העליון וזהו בחי' התגי"ן שצריך לתייג אותיות התורה שהם שעטנ"ז ג"ץ. שהוא אותיות שט"ן ע"ז כלומר כשהצדיק משבר העוז והתוקף של הרע ולוקח ושואב החיות ממנו ומחזירו אל מקור הטוב והקדושה אז נעשה ממנו כתר ות"ג למעלה מאותיות התורה והנה כבר מבואר אצלינו למעלה כמה פעמים שיש ב' מיני התנהגות א' הנהגת הוי"ה המהוה את העולמות ומחי' אותם ויש הנהגה אחרת למעלה מן העולמות שהוא מקור ושורש הנהגה אשר לפעמים העולמות מתנהגים ע"י נועם עליון מקור הטוב אשר משם בא שפע להאדם בלי שום שיעור ומדה וגבול לא מחמת איזה גמול ותשלום שכר זולת מדרכי החסד והטוב הפשוט הבא מאמיתית עצמותו ית"ש והוא המדה הנק' חנון שהוא בחי' מתנת חנם והנה משרע"ה הי' מקור ושורש וכללות הקדושה והטוב כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא ויראה ואהבה היה בעיניו כמילתא זוטרתא ולא עלתה על דעתו כלל שעבור עבודת האדם לשמו ית' יקבל שכר ולגבי משה היה די לתשלום שכר עשיית המצוה גופה ולימוד התורה כי אהבתו ויראתו לשמו ית' היה בלי שיעור וערך בתמימות גדול ואם הש"י משפיע להאדם איזה שפע טוב הוא רק בדרך מתנת חנם הבא מהנהגה עליונה לכך משרע"ה כשהתפלל הרבה והפציר בתפלות כמנין ואתחנ"ן עד שגרם בתפילתו לעורר אצלו ית' המדה של חנון הנק' מתנת חנם ואז התחיל לבקש אעברה נא ואראה ורצה משה לכנוס לא"י וזהו שאמר המדרש תחנונים ידבר רש זה משה שבא במתנת חנם ר"ל דכוונת משה הי' שיתנהגו העולמות תמיד ע"י הנהגה העליונה של מתנת חנם דבאמת אם הי' משה רבינו ע"ה בא לא"י אז הי' נתבטל הרע מיד מהעולם והי' מקבץ ושואב אליו מיד בלי שום עבודה כלל כל החלקי טוב וכל הנ"ק ואז היה בטל זה התענוג מהש"י אשר בא ע"י עבודת ב"א אשר הם מטריחים ומייגעים א"ע לאסוף נדחים מד' כנפות הארץ ע"י אור התורה והמצות וע"י היסורין והגלות ומזה בא תענוג גדול ושעשועים הרבה לשמו ית' ומשרע"ה היה שונא מאוד הרע והי' רצונו להעבירו מן העולם ואי בשביל שיתבטל עבודה זו מב"א ועבור מה יקבלו שפע וחיות לזה רצה משרע"ה לעורר המדה ובחי' של מתנת חנם שהעולם יתנהג ע"י מדה ובחי' זו ובאמת יקבלו שכר בחנם מגודל רחמיו הפשוטים: אמנם דעת ורצון הבורא ב"ה וב"ש עשירו של עולם לא כן ידמה ולא חפץ בזה אלא רק אדרבה רוצה בעבודת האדם שיבואו צדיקים ויעבדו עבודה תמה ושלימה ע"י התורה והמצות וע"י הגלות אשר נתפזרו ב"י בין האומות בכל ד' רוחות העולם ויעלו וידביקו כל חלקי הטוב וכל הנ"ק עד אשר יושלמו לתקן ולברר כל הנ"ק ויקחו כל הטוב הצפון בהרעוישאבו וישאבו הכל מכל המקורות ויהיה תענוג גדול מאוד לשמו ית' ואז יקבלו שכרם בדין חלף עבודתם ולפום צערא אגרא אשר טרחו ויגעו א"ע להעלות הטוב מעמקי שאול אל רום הקדושה העליונה ולעשות ממנו כתר לראשו ית' וית' ולהיות תגין וכתרים על אותיות התורה ולהכניע השטן והרע ולבטל העוז והתוקף של התגברות החיצונים והשקר רק לדבק בהטוב וליתן תענוג לכל העולמות והנבראים וזש"ה ועשיר יענה עזות ר"ל אשר יש בחי' עזות בעולם אשר צריך האדם להכניעו וישראל הם עזין שבאומות ר"ל שהם צריכין לבטל התוקף והעוז מן החיצונים וליקח מהם החיות והכל ע"י מע"ט האדם וזהו שהשיב לו הש"י רב לך אל תוסף גו' עלה ראש הפסגה ר"ל הבט והסתכל בראש הפסגה היינו התבונן בראשי וכתרי האותיות ושא עיניך ימה וצפונה גו'. ר"ל הסתכל בכל הנ"ק ובכל חלקי הטוב והקדושה אשר הם נפזרים בכל ד' רוחות השמים וראה בעיניך כי צריך הכל לעלות ע"י מעשה ב"א אשר ע"י עבודתם יפעלו זאת ועי"כ תבין בעצמך כי לא תעבור את הירדן ואז ודאי בעצמך לא תרצה לעבור ולבוא לא"י כי ע"י ביאתך שמה יתבטל עבודה זו מב"א ויתבטל עיקר כוונת הבריאה אשר היה רק עבור תענוג זה וצו את יהושע ר"ל שאתה א"א לך לבוא שמה מחמת גודל קדושתך אשר הוא תמיד במילואו וטובו כי פני משה כפני חמה ובביאתך שמה יתבטל הכל ולא יהיה אז שום פגם וחסרון ויתבטל התיקון והבירור מהעולם אבל צו את יהושע. כי הוא נמשל לסיהרא כי פני יהושע כפני לבנה והלבנה לפעמים היא במילואה ולפעמים היא בחסרונה ואח"כ חוזרת ועולה ומן הירידה תצמח ותגדל העליה אח"כ ונצמח מזה תענוג גדול ושיעשועים רבים וכן ע"י שיהושע יעביר את העם לא"י אז יהיה קיום לעבודת הש"י של הכנ"י כי אף שלפעמים יחסרו אבל אח"כ ע"י עבודתם מעט מעט יעלו לרום המעלות ויכניעו את הרע וישאבו ע"י העובדות שלהם ע"י התורה והמצות כל חלקי הטוב וכל הנ"ק בכ"מ שהם בד' כנפות הארץ ואז יגדל ויתרבה התענוג בכל העולמות ועי"ז יקבלו הצדיקים שפע רצון וברכה בדין כמאחז"ל ע"פ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה: דכל העולם כולו ניזון בצדקה והם נוטלים בזרוע שכר טרחתם אשר עבדו הש"י בכל כוחם. ע"י שהי' להם עבודה גדולה להוציא יקר מזולל לשבר ולהכניע כל מציאות הרע שיש באיזה מקום ולשאוב חלקי הקדושה ולדבק הכל אל מקור הטוב ושורש הקדושה וכיה"ר שנזכה לזה ב"ב אמן: עוד בפסוק הנ"ל האי לאמר הוא מיותר לכאורה הגם שדחז"ל בו איזה דרש עכ"ז אענה גם אני חלקי ובשום שכל ולב לדעת י"ל כי הנה כתיב זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר ואחז"ל לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב בהוי"ה ונקרא באדנ"י. רק לע"ל יקרא השם בכתיבתו וצריך להבין טעם הדברים והוא כי שם הוי"ה ב"ה וב"ש מורה על שהוא ית' היוה כל הויות וכל הנבראים הנמצאי' בהעולמות העליונים והתחתונים אפילו הברואי' הנמצאים בעמקי שאול תחתית הכל הוא מאתו ית' שבראם והיוה אותם והנה ידוע שבעוה"ז ישנו שליטת ואחיזת החיצונים והקליפות סביב רשעים יתהלכון לבחי' הקדושה וכל עיקר עבודתינו עבודת ב"י הוא להרחיקם מהקדושה ולבערם מן העולם והנה אם נקרא שם הוי"ה ב"ה בעולם הזה ככתיבתו המורה שהיוה כל ההויות בזה יותן חס ושלום כח להקליפות והחיצונים ר"ל לאשר גם המה הויות ונבראים בעולם לזאת נקרא בעוה"ז בשם אדנ"י המורה על שהוא ית' אדון כל ומלכותו בכל משלה ועי"ז נכנעו וגם נעו הקליפות והחיצונים מפחד מלכותו ויראתו ית' אמנם לע"ל אשר האלילים כרות יכרתון ואת רוח הטומאה יעביר הש"י מן הארץ ברוח משפט וברוח בער אז יקרא השם הוי"ה ב"ה ככתיבתו ומשרע"ה היה רצונו ותשוקתו שיהיה אז בימיו ההזדככות הגדול הזה היינו להעביר כל החיצונים והקליפות מן העולם והשם הוי"ה ב"ה יקרא ככתיבתו בעת ההוא בימיו וזהו פי' ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר היינו שבעת ההוא בימיו יאמר השם הוי"ה ב"ה ככתיבתו וכיה"ר שנזכה לזה ב"ב ע"י משיח צדקנו שיבוא ב"ב אמן והבן היטב: