אוהב ישראל – קטע 28

ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה וגו' במדרש מה מלאכה עשו אלא ראה מה כתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו כנ"י שנ' קודש ישראל לה' ראשית תבואתו זהב וכסף זו כנ"י כ' זהב זה אברהם כו' וכסף זה יצחק ונחשת זה יעקב ועמדו בזה כל מפרשי המדרש ונלאו למצוא ישוב ופי' לזה ולבאר זה צריך להקדים להבין מהו זה שאחז"ל דאכנה"ג תיקנו תפלת י"ח נגד י"ח אזכרות שאמר דהמע"ה במזמו' הבו לה' גו' וח"א נגד ח"י צווים שנ' בעשיית המשכן כאשר צוה ה' את משה והנה נודע שהאדם הוא עולם קטן ויש בו ציור מכל העולמות העליונים הרוחנים וכל מה שאנו רואין באדם יובן ממילא שדבר זה הוא בגבהי מרומים כמ"ש ומבשרי אחזה אלוה והנה אנו רואים שיש באדם ראש ובו המוח ומן המוח יוצא חוט לבן הנק' חוט השדרה וחוט זה הוא המעמיד את כל הגוף והוא מחמת שכל חיות האדם תלוי במוח והוא מקור החיות של האדם ומן המוח הוא נשפע חיות ויורד לכל איברי הגוף הפנימים והחיצונים היינו דרך אותו החוט הוא יורד ממקור החיות לכן הוא לבן שהוא מתחיל מן המוח שהוא מקור החיים ששם משכן הנשמה והוא ג"כ לבן. כי הלבנונית מורה על החיים ולכן ג"כ חוט זה הוא לבן והוא הצינור שע"י נמשך חיות ומזה נשכיל ונבין ג"כ בעולמות העליונים הרוחנים. והנה המקורות החיים אשר בעולמות העליונים המקורות האלו מקבלים שפע ואור מהמקור העליון וממקור המקורות ונק' בפי המקובלים חכמה סתימאה והוא מקור כל המקורות ומשם נשתלשל המקור חכמה והמקור בינה ובמקור כל המקורות הוא שורש ומקור למה שנצטייר אח"כ הל"ב נתיבות החכמה אשר ע"י נתיבות אלו ברא ויצר ועשה כו' כמבואר בס"י וכן שאר המדות הכל היו נכללין בשורשן במקור כל המקורות רק ע"י שלא היה באפשרי שיהיה בריאה ושיוכלו העולמות להכיל וליהנות מזיו אור הא"ס בהוב"ש. לכן היה מההכרח להיות נשתלשל ממקור כל המקורות ע"י ההתלבשות וצימצומים רבים מאוד ולא הי' רגע כמימרא נפסק חיותן ממקור כל המקורות אז היו ח"ו כולם בטלין ממציאותםה לכן הוצרכו תמיד להיות מקבלים ממקור כל המקורות וע"י צימצומים והשתלפלות כדי שיהיו יכולין לקבל: לכן היה השתלשלות לל"ב נתיבות החכמה ומשם לבינה וממנה מתפשט ג"כ והוא נהר יוצא מעדן להשקות כו'. והנה כדי שיהיה באפשרי להיות בריאה היה מההכרח שיהיה הבריאה במדה במנין ובמשקל כמה אור ושפע יוכל לקבל כל עולם ועולם. דאם היה יורד שפע ואור יותר מכדי אשר יוכלו לקבל היו בטלין במציאותן כנודע בסוד שבירת הכלים ובמדה כמה צריך להיות כל עולם רחוק מחבירו וכמה יהיה מדת כל עולם והכל היה במפלאות תמים דעים להיות כ"כ צימצומים והנה נודע שהמשכן היה ג"כ ציור כל העולמות כמו שביארנו כ"ז בפ' שעברה וכמ"כ כל דבר ודבר שהיה במשכן היה ג"כ הכל במדה במנין ובמשקל ולזה י"ל שמרמז הפסוק אלה פקודי המשכן ר"ת אפ"ה וס"ת הי"ן אפ"ה מספרו פ"ו גימ' שם אלהי"ם הי"ן מספרו. ס"ה. מספר שם אדנ"י ורומז לזה הענין שדברנו למעלה שהבריאה היה הכל במדה במנין ובמשקל ובצימצומים רבים ואלהי"ם הוא צימצום וכן תיבת אדנ"י רק כשהוא בצירוף זה היינו שהיו"ד הוא באמצע התיבה הוא בהמתקה משורשה שהוא היו"ד משם הוי"ה ב"ה לע"ע והבן זאת וביאור עוד יתר הפסוק באופן זה דהתורה מרמזת לנו דהגם שהש"י ציוה אותנו לעשות משכן שיהיה שם השראת השכינה כביכול אך עיקר השראת השכינה הוא בתוך בנ"י ממש. היינו בקרבם כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכם דייקא שהאיש הישראלי הוא הוא המשכן להשראת השכינה ולז"א הכתוב משכ"ן העדו"ת ר"ת מ"ה וס"ת ת"נ ומרמז שעיקר המשכן הוא האדם שמספרו עולה מ"ה ונודע דפנימיות העולמות הוא ג"כ עשר בחי' שהוא שיעור קומה שלימה וכל בחי' הוא כלול מיו"ד נמצא דיו"ד פעמים מ"ה עולה ת"ן והבן זאת הרי מרמז לנו הכתוב דהמשכן להשראת השכינה עיקר הוא האדם והוא כלי לפנימית הוא הנשמה שכ"א כלול מיו"ד והוא ת"ן: פקודי

אלה פקודי המשכן וגו'. פוקד ע"פ משה גו' זו הנה באמת אחז"ל דאין הברכה שורה בדבר המדוד והשקול והספור והנה כאן במלאכת המשכן שנעשה הכל ע"פ חשבון ובמדה הקצובה ואעפ"כ היה הברכה שורה בה דהנה כתיב עיניך בריכות בחשבון דבאמת שורש העין רעה הוא כמו בלעם הרשע דבכ"מ שנתן עינו הי' שולט שם מארה וקללה ר"ל מפני שהרשע הזה במה שהסתכל באיזה דבר הפרידו משורשו העליון של מקור החיים מחמת שהי' להוט ומתאוה לאותו דבר והי' הדבר נחשב בעיניו ולא הי' מסתכל בחיות הפנימי שבתוכו שהוא כח עליון משמו ית' המחיה אותו אך גבי זרע ישראל עם סגולתו כתיב עיניך בריכות אף בדבר שיש בו חשבון ובא לגדר מנין ומספר אע"פ כן אינו מזיק הסתכלות הזה מחמת שהאיש הישראלי בכל דבר שהוא רואה ומסתכל אז הוא רואה כח הבורא ית' הנמצא בו ומחיה אותו וכיון שמדביק הדבר ההוא לשורשו אז בראיה זו אדרבה עוד ממשיך שפע וברכה ממקור עליון על הדבר ההוא וזש"ה עיניך בריכות בחשבון היינו שהעינים שלך נעשו כמו בריכות ומקורות ההשפעה אף בדבר שיש בו חשבון וזש"ה אלה פקודי המשכן ר"ל שנמנה במשכן כמה פעמים כל דבר ונעשה הכל בחשבון ואעפ"כ היה הברכה והשכינה שורה בו ואדרבא שהיה המנין צורך גבוה. ובמנין זה ניתוסף בו קדושה. וזה"ש אשר פוקד ע"פ משה מחמת שיצא המנין מפי משה שהיה בקדושה ובדביקות העליון ולא עוד אלא שע"י המנין ניתוסף בו ברכה והבן: עוד יש לאלוה מילין בפסוק הנ"ל דלכאורה אינו מובן הכוונה של מרע"ה רשכה"ג. לעשות חשבון מנדבות המשכן ומי הכריחו לזה ובודאי הכל בחכמה עשה: ובהעיר לב י"ל. כי הנה ידוע שתבנית המשכן וכל כליו הכל היה מכוון ומרומז לכל העולמות הק' העליונים וכמו שהעולמות העליונים הם בחי' אלוהות וכולם בשם קודש נקראים אך על כל פנים מדריגות מדריגות יש זה למעלה מזה בסוד עילה ועלול וכולם מקבלין דין מן דין. וכל עולם הוא בבחי' יותר קודש מעולם שלמטה ממנו בבחי' ומדריגה וכמ"כ בהמשכן היה בחי' קדשי קדשים ובחי' קודש והעזרה ובין כל אחד היה פרוכת ומסך אשר הוא מפסיק בין זה לזה וכבר דיברנו קצת מזה לעיל בפ' תרומה בפסוק ושמת את השלחן וכללו של דבר כי דוגמת המשכן וכליו הוא ממש כביכול דוגמא ורמז לעלמין עלאין קדישין בכל הבחי' והכל הוא אלוהות הקדוש והנה נודע כי ישנו עולם הקדוש הנק' בבחי' עולם החשבון ושם אחיזת הדינים ר"ל ומשרע"ה היה רוצה להעלות אותו העולם ולהמתיקו בשורשו ע"י שרשי חסד העליון הק' וזה היתה כוונת משרע"ה בפקודת המשכן: והנה כבר כתבנו לעיל דבמלאכת המשכן היה חכמת אלהות וצירוף אותיות ושמות הקדושים כמו בבריאת שמים וארץ כמאחז"ל יודע היה בצלאל לצרף כו' והנה במעב"ר כתיב בראשית ברא אלהים שמתחלה עלה במחשבה כו' ואח"כ כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' זעירא כתיב שמרמז לשם אדנ"י ואח"כ כתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים הוא יחוד הוי"ה אלהי"ם כמ"כ כיוון משרע"ה וייחד הכל במלאכת המשכן בהמספר אשר פקד ומנה ולזה מרומז בזה הפסוק אל"ה פקוד"י המשכ"ן. ר"ת אפ"ה וס"ת הי"ן כי אפ"ה הוא מדת היבש רומז לתוקף הדין הקשה והיבש והוא מספר פ"ו כמנין שם אלהי"ם בחי' דין וזהו בחינת דינא קשיא והי"ן הוא מדת הלח רומז שאינו כ"כ דין הקשה רק דינא רפיא והין הוא מספר ס"ה כמנין שם אדנ"י הק' ורצה משרע"ה רשכה"ג להמתיקן בשרשי החסד ולזה המתיקן בר"ת וס"ת של מ"שכ"ן ה"עדו"ת כי ר"ת הוא מ"ה שם מ"ה הק' וס"ת הוא ת"ן מספר יו"ד פעמים מ"ה היינו שהמתיקן בשרשי עשר הויו"ת הק' וגם אותיות אמצעיים של משכ"ן הם ש"כ רומז שהמתיק ג"כ הש"ך דינין ואותיות אמצעיות של ה"עד"ת הם ע"ד מספר שם הק' אכדט"ם שהוא שם המיתוק להמתיק הדינין ע"י סוד הדעת וזהו אשר פוקד ע"פ משה שהוא סוד הדעת העליון הק' עבודת הלוים היינו שזהו עיקר עבודת הצדיקים הדבקים ונלוים אל הש"י ותורתו הק' להמתיק הדינין ולהמשיך כל טיבו וחדו וכל ברכאין קדישין ע"י שרשי חסד העליון הק' ביד איתמר איתמ"ר הוא מספר ל"א פעמים שם אהי"ה הק' והם עיקר שרשי החסד שם א"ל הקדושים ושם אהי"ה הקדוש וגם בחי' אהרן הכהן נודע כי הוא בחי' ומדת ורב חסד וזהו עיקר עבודת הצדיקים כל ימיהם להמשיך כל טיבו וחדו וכל ברכאין להכנ"י לעילא ולתתא וכיה"ר אמן והבן כ"ז היטב:

וירקעו פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת גו' מעשה חושב דהנה מלאכת מחשבת אסרה התוה"ק ויליף ממלאכת המשכן שהיו כל עשיותיו במחשבה נכונה זכה וברורה ע"י בצלאל ועושי המלאכה אשר אתו אשר מילא אותם אלהים בחכמה בתבונה ובדעת והנה כבר ביארנו דמלאכת המשכן היה דוגמת מעב"ר וידוע מאחז"ל שבתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. דגם במעב"ר הכין השי"ת צרכי עולמו כל הדברים הנצרכים להבריאה וכל המדות כמו כסף וזהב ותכלת וארגמ" ומתחלה עלה ברצונו להנהיג את העולם במדת הזה"ב. אח"כ נתיישב כביכול ברצונו וראה שטוב ויפה לעולמו שיתנהג במדת כסף כמ"כ בצלאל והאומנים אשר אתו לקחו והכינו להמשכן שהוא מעין דוגמא של מעלה כל הדברים אשר התנדבו בלבם בנ"י זהב וכסף ונחשת והמשיך ע"כ הנדבות קדושה מכסף וזהב כו' העליונים והנה כמו שהוצרך הש"י בבריאת שמים וארץ לשתף מדה"ר. כך התכוונו גבי משכן עושי המלאכה וז"ש וירקעו פחי הזהב שעשו פחים של הזהב דק דק מאוד. ר"ל שהמדה של הזהב המתיקו עד למאוד לעשות דק היטיב וקצץ פתילים לחתיכות קטנות שלא להיות המדה של זהב בשלימות רק לערבו בתוך התכלת והארגמן בתוך עניני העולם להיות מעורב בתוכו מעט עפרות זהב כי גם הגבורות בחי' זהב הם צורך העולם לפעמים להכניע חלקי הרע אבל העיקר הוא מחשוף הלבן גוון הכסף וז"ש מעשה חושב ר"ל שבחי' זהב הוא מעשה חושב אשר עלה במחשבה לברוא במדה"ד יהיה ג"כ מעורב קצת בתוך מדות העולם ולהשתמש בזהב שהוא בחי' הגבורה רק מעט מן המעט והעיקר הוא להתנהג במדת החסד. כמ"ש עולם חסד יבנה והבן כ"ז היטב:

הפטרה ותשלם המלאכה גו'. בילקוט ותשלם המלאכה א"כ כאן אלא כל המלאכה זו מלאכת וא"ו ימי בראשית שנא' מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות ועשה א"כ כאן אלא לעשות עדיין יש מלאכה אחרת וכיון שבא שלמה ובנה את בהמ"ק אמר הקב"ה עכשיו שלימה מלאכת שמים וארץ כו' ע"כ: ונראה דהנה הש"י האצי"ל ובר"א וויצ"ר ועש"ה את העולמות כולם עד"ז היינו שיהיה כל עולם לבוש לעולם שלמעלה ממנו היינו שיש עולם שהוא בחי' נשמה לנשמה ויש עולם למטה ממנו שהוא רק בחי' נשמה והוא לבוש להעולם שלמעלה ממנו וגם עוד למטה מזה העולם יש עולם שהוא בבחי' רוח והוא לבוש לעולם הנשמה שהוא למעלה ממנו וכן עוד למטה יש עולם שהוא רק בבחי' נפש והוא לבוש לעולם הרוח שהוא למעלה ממנו וכל העולמות הם לבושים זה לזה כאו"א לעולם שלמעלה ממנו ולא היו יוצאים העולמות להיותם נכללים בגוף. עד שנבנה הבהמ"ק כי הבהמ"ק בכל כליו ופרטיו הי' דוגמת כל העולמות והיה בהמ"ק גוף קדוש לכל העולמות ואז יצאו כל העולמות להיותם נכללים בהגוף הקדוש ר"ל הבהמ"ק וזהו מ"ש הילקוט שאז נשלם מעב"ר. כי היו העולמות חסרים גוף קדוש שיוכללו בו. עד בנין בהמ"ק וזהו רומז בפסוק לעשות לומר לך שיש עוד לעשות דבר מה והוא הגוף הקדוש להעולמות והבן כ"ז היטב: ויקרא בעזר בורא כל נברא נתחיל ספר ויקרא

ויקרא אל משה גו' באוהל מועד גו' כבר נאמרו ונשנו טעמים וסודות הרבה בסוד א' זעירא של ויקרא. אמנם עוד יש לאלוה מילין ואענה גם אנכי את חלקי מתת אלהים אשר חנן אותי ברחמיו ובהעיר עוד להבין טעם וסוד של א' רבתי בתחלת ספר דברי הימים המתחיל אד"ם שת אנוש גו': וי"ל בזה דהנה ידוע דבאורייתא ברא קב"ה עלמא וכל העולמות הק' העליונים והתחתונים וראשית התגלות אלהותו ית' היה ע"י אותיות התוה"ק ואל"ף הוא הראש לכל האותיות והוא הוא ראשית דראשית התגלות אלהותו ית"ש באור בהיר וצח אשר אלופו ש"ע גנוז וטמיר בגוויה ואל"ף הוא סוד פלא עליון בסוד במופלא ממך אל תדרוש כי הוא עדיין מושלל מהשגה והנה שם בספר ד"ה מתחיל לחשוב סדר בריאת העולם וקורא הדורות מראש ולזה כתוב שם א' רבתא כי הוא ראשית דראשית התגלות אלהותו ית' באור בהיר זך ומצוחצח בסוד אור וא"ו ימי בראשית המאיר מראש העולם ועד סופו והבן זה וסוד א' זעירא דויקרא הוא ענין אחר. דהנה רש"י ז"ל מביא מדרש ע"כ דיבור ודיבור היתה קריאה והוא לשון חיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו כמ"ש וקרא זא"ז ע"כ ולדעת במה יוודע איפה יתרון החיבה בלשון קריאה י"ל דהתרגום אונקלוס תרגם ע"פ וקרא זא"ז כו' ומקבלין דין מן דין. כי כל עולם ועולם מקבל השפעתו מעולם שלמעלה ממנו בסוד עילה ועלול והעולם העליון הגם שהוא גדול במדריגת איכותו ומהותו ומעלתו עכ"ז הוא משלב ומכליל עצמו בעולם שלמטה ממנו כדי שיוכל לקבל השפעתו הטובה וזהו לשון וקרא זא"ז לשון שילוב והשתלשלות כי ע"י קריאה נעשה שילוב. עד"מ כביכול כמדבר איש אל רעהו וכן כשהיה רצון הבורא בהוב"ש לדבר עם משרע"ה כביכול הי' מכליל ומשלב את הקול ה' בכח כדי שיוכל משרע"ה לקבל וזהו סוד הלשון של קריאה של חיבה בכל דיבור ודיבור וגם כאן כשעלה ברצון הבורא ית"ש לדבר עם משרע"ה ענין מעשה וסדר הקרבנות היה ג"כ קריאה. אכן לפי שהיה צריך לדבר אתו עמו מעולם הזמן וההנהגה ובפרט מעשה הקרבנות הבאים לכפר על חטאים ועונות של בני אדם ר"ל אשר הקב"ה ברוב טובו וחסדו הגדול המציא מזור ותרופה וכפרה עי"ז ולזה כביכול איהו דאזעיר גרמיה לדבר עם משרע"ה בזה הענין מעולם הזמן והמועד ולזה אל"ף של ויקרא היא זעירא אמנם כן לאשר כי בודאי לפי ערך גודל בחינתו ומדריגתו של משרע"ה היה יכול הבורא בהוב"ש להכליל דיבוריו הק' אליו כביכול מעולמות עליונים הק' לכן נשארו אלו המוחין קדישין אצל משרע"ה במקום הנחת תפילין בסוד אורות מקיפים וזהו ויקרא כמו שדרשו חז"ל ויקר אלו תפילין וזהו מפורש בפסוק ויקר אל משה והא' הוא זעירא והטעם לזה כי להיות וידבר ה' אליו מאהל מועד היינו לפי שהיה צריך לדבר עמו מבהירות עולם הזמן והמועד לשון בהלו נרו עלי ראשי ועיין בפ' פינחס בפסוק צו את ב"י גו' פי' אחר על האל"ף זעירא והבן כ"ז היטב: צו

וידבר גו' צו את אהרן גו' תורת העולה גו'. ופירש"י ז"ל אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס זאת תורת העולה בא לרבות כל שפסולו בקודש שאם עלו לא ירדו וכל שאין פסולו בקודש כו' עכ"ל. ונראה לפרש בדרך רמז דהנה כבר הארכנו לעיל בפ' ויקרא ע"פ אדם כי יקריב מכם קרבן לה' דר"ל דמי שהוא בבחי' אדם מעלה הגבוה אז הקרבן שלו הוא מכם ר"ל מעצמיכם ממש והעיקר הוא כשהאד' מקרב נרו"נ שלו ומדבק הכל אל השורש עד הא"ס הנקודה הפנימית זהו קרבן לה' מן הבהמ' גו' תקריבו את קרבנכם כתיב לשון רבים וזהו קאי על המון עם שאינם בבחי' אדם להקריב קרבן נפשו ברוחנית ר"ל והם מקריבי' קרבנות כפשוטו מן הבהמה כו'. ועצה היעוצה איך יוכל כל איש ישראלי לבוא לזאת המדריג' ועלי' זו להקריב קרבן מכם ממש הוא ע"י האדם לשורשו כמ"ש עיניך לנכח יביטו נכ"ח הוא ר"ת נשמ"ת כ"ל ח"י וגם גימ' מזל"א. ר"ל דכל אדם יש לו מזל עליון והוא שורשו בקודש וכשהאדם מביט ומסתכל תמיד לנכ"ח שהוא שורשו באמת העומד לנגדו בעולמות עליונים הק' אז עי"ז הוא בא לידי דביקות אמיתי ויוכל לעלות ולקרב א"ע אל הש"י וזה"ש זאת תורת העולה דתיבת זא"ת הוא בחי' נכ"ח היינו דכשהאדם מביט אל הנכ"ח. שלמעלה בשורש העליון זהו תורת העולה עי"ז יוכל לעלות ולהקריב הקרבן הידוע במעלתו ר"ל מכם ממש כאשר הארכנו לעיל דמכ"ם גימ' מא"ה דהעיקר הוא להמשיך בכל יום מאה ברכות להכנ"י כי זהו עיקר תענוג הבורא ית"ש כשהאדם ממשיך ממנו ית' וית' השפעות וחסדים טובים להכנ"י והנה ידוע דאין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס וכבר נודע דברי חז"ל דעוה"ז נברא בה' בהברא"ם בה' בראם ועוה"ב נברא ביו"ד והדבר הממוצע המחבר את היו"ד לה' הוא ע"י הוא"ו שהוא קו המשכה הממשיך שפע מן היו"ד עליונה אל הה' תתאה:

זהקרבן ובניו גו' במדרש זה"ש הכתוב מהאוכל יצא מאכל והיה שמשון תמוה בלבו ארי אוכל כל החיות כו' כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן כו'. והוא פלאי וביאור דבר זה הוא. דהנה כתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת גו' וזא"ת הוא לשון נקב"ה. (כמ"ש רז"ל גבי השירה הזאת מחמת שאז היו ישראל בבחי' ב"ת שלא נטלו כ"א עישור נכסי היינו ז' עממין כנודע) והענין הוא דע"י שהאדם חוטא נפגם הנפש שלו ויש בה אחיזת החיצונים ר"ל ולזאת הוצרך להביא קרבן ולהתוודות בלב שלם ובחרטה גמורה ולקבל ע"ע באמת שלא ישוב עוד לכסלה ח"ו ואז ע"י התשובה שלימה והקרבן הוא מעלה ומקרב נפשו לה' ומפריד את החיצונים מנפשו והעשן העולה מהקרבן הוא חלק החיצונים ונתקן עי"ז כל מה שפגם בהז' מדות וזי"ה וזה רומז הענין מתיבת זא"ת וכשמתקן הז' מדות הוא נתעלה למעלה אל הג"ר וזהו מרומז בהאל"ף שבתיבת זא"ת דהאל"ף מורה אל הג"ר. כידוע שציור האל"ף הוא יו"ד למעלה יו"ד למטה והוא אל"ף חכמ"ה אל"ף בינה וכאשר הוא מתקן כנ"ל אז נתקרבו הז' מדות אל הג"ר. דהוא זיי"ן לאל"ף ונעשה היחוד מתתא לעילא בסוד העלאת מ"נ. ואח"כ יורד ההשפעה מהמקורות העליונים המרומזים בהאל"ף בסוד מ"ד. לכל העולמות עד סוף כל המדריגות. המרומז בתי"ו מתיבת זא"ת והבן ואמנם בקרבן אהרן ובניו כתיב זה קרבן גו' ותיבת זה הוא בחי' דכורא והוא ע"ד הכתוב וקרא זא"ז ואמ' קדוש ונודע בכוונת האריז"ל דהענין הוא שאנו מעלין המדות התחתונות עי"ז למעלה היינו שבתיבת נקדישך ונעריצך כנועם הוא חב"ד. ותיבת שיח שרפי קודש הוא חג"ת היינו שאנו ממשיכין מן המוחין חב"ד לחג"ת וכשנתמלאו מהשפעה הגדולה מהמוחין העליונים אז הם נותנים השפעה לנה"י דז"א המרומזים בתיבות אלו המשלשים לך קדושה וזהו וקרא זא"ז דהוא י"ב פרקין כו' כדאיתא בכהאריז"ל. וג"פ קדוש קדוש קדוש הוא להעלותן הכל למעלה מתתא לעילא היינו חסד בחכמה וגבורה בבינה ות"ת בדעת יעו"ש היטב באריכות ובחי' זו היה ג"כ באהרן ובניו שהקריבו קרבן. היינו להמשיך ממוחין עילאין להעולמות והיינו ע"י אהרן ובניו שהיו בבחי' חסד היו יכולין לעשות המשכה ממוחין עילאין למטה כנ"ל וביאר לנו הפסוק דבר זה וקאמר ביום המשח אותו היינו ע"י שהיה נמשח בשמן המשחה דשמן הוא המקור ומקור זה המשיך עד למטה עד נקודה התחתונה דהוא מלכו"ת לז"א הכתוב עשירית האפ"ה דידוע דמדה עשירית הוא מלכו"ת והוא מדה הכוללת שמקבלת מכל המדות שלמעלה וכל המדות נכללות בה. ואמר הכתוב עוד מחציתה בבוקר ומחציתה בערב היינו שלא תרד ההשפעה בפעם א' ובב"א דרך צינור א'. רק מחציתה בבוקר דהוא מדת החסד מדת אאע"ה. ומחציתה בערב דהוא מדת הגבורה מדת יצחק אע"ה והם ב' דרועין. וקאמר עוד על מחבת בשמן תעשה הנה המחבת הוא בחי' כלי של גבורות וצריך לצחצחו ולהמתיקו ע"י מקורו ושורשו והוא שמן כנ"ל וגם י"ל דמחב"ת עולה מספרו ת"נ כמנין יו"ד פעמים שם מ"ה הק' שעולה ג"כ ת"נ דשם זה הק' הוא שקיא דאילנא בדרועוי כו' כמבואר במאמר אליהו ז"ל והבן זאת ואמר עוד מרבכת כו' תפיני מנחת פתים כו' הוא מרמז ע"ד דאי' בתזוה"ק אהא דג' נשים. א' לשה וא' עורכת וא' אופה וזה מרמז על ענין הבריאה דראשית הבריאה היה רק בסוד מחשבה למחשבה כביכול ב"ה וב"ש ואח"כ בסוד המחשבה ואח"כ עוד בגילוי יותר והדברים עתיקין וכאן בקרבן אהרן ובניו ג"כ כך עד"ז בתחלה מרבכת בשמן ואח"כ אפיה ואח"כ פתות אותה לפתיתין היינו לחלק החיות וההשפעה שבא ממקורות העליונים לכל עולם ועולם לפי מדריגתו וכפי שיעור כוחו שיוכל כל עולם ועולם להכיל והבן זאת היטב: היוצא לנו מזה דקרבן אהרן ובניו היו הכל בסוד דכורא דהוא השפעה מלמעלה למטה כנ"ל ולכן כתיב בקרבן אהרן ובניו ז"ה לשון זכר ושאר קרבנות היו בבחי' נוק' בהעלאת מ"נ לכן נאמר זא"ת התורה והבן והנה נודע דאר"יה הוא בחי' גבור"ה ומספרן אחד ר"ל רי"ו. ולפ"ז צריך להבין מ"ש בפסוק יחזקאל ופני אריה אל הימין לארבעתן גו' אכן דע שהוא ע"ד גבורה שבחסד והוא בא משם ע"ב הק' היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט והוא ג"פ מהג' יודין שבשם ס"ג וג"פ ע"ב עולה רי"ו כמנין ארי"ה והנה מצינו בפסוק שהמזבח נק' הארי"אל והוא מרמז ג"כ לשם רי"ו ולשם אל ושם אל הוא לשון תוקף עכ"ז הוא חסד והיינו גבורה שבחסד ובזה יובן משרז"ל שהאש שעל גבי המזבח אשר היה אוכל כל הקרבנות ומעלה אותן לריח ניחוח היה רובץ כארי וע"י הנ"ל יובנו דברי חכמים וחידותם דהנה אש הוא בחי' גבור"ה. ועכ"ז היה מצד החסד ג"כ וחסד עולה ע"ב. וג"פ ע"ב עולה מנין ארי"ה. נמצא שהיה האש בחי' גבורה שבחסד לכן ארז"ל במתק לשונם שהיה רובץ כאר"יה והבן היטב והנה נודע דשורש הפרנסה הוא משני שמות א"ל הוי"ה עולה נ"ז ונעשה מזה ז"ן. והוא ג"כ ע"ד הנ"ל דאל הוא בחי' גבו' שבחסד והוא בא משם הוי"ה בהוב"ש דהוא חסד והבן ולז"א הכתוב במעש' שמשון מגוית האריה רדה הדבש היינו כנ"ל דמתיבת ארי"ה שהוא בחי' גבור"ה יצא דבש והיינו כנ"ל, דארי"ה הוא בחי' גבור"ה שבחס"ד ולכן אמר שמשון בחידתו מהאוכל יצא מאכל דהנה תיבת אוכ"ל גימ' ז"ן כמנין א"ל הוי"ה כנ"ל יצא מאכל דמשני שמות הנ"ל העולים מספר אוכ"ל יצאו כל מיני מאכל והבן כי הוא נפלא ויש עוד כוונה בזה והוא דכשמדת החסד הוא במילואו וטובו מההשפעה שמקבלת ממוחין עילאין אז הוא משפיע למטה לת"ת. ומת"ת למלכות ועי"ז נעשה יחוד אמיתי בין ת"ת ומלכו"ת ונודע דהוי"ה הוא בחי' ת"ת ומלכו"ת הוא אד"ני וכשנעשה יחוד אז נעשה יחוד הוי"ה אד"ני. ועולה מספרן צ"א ומאכ"ל ג"כ מספרו צ"א ולז"א הכתוב מאוכ"ל היינו משני שמות אלו א"ל הוי"ה יצא מהם מאכל היינו שנעשה מזה יחוד הוי"ה אד"ני שעולה מנין מאכ"ל והבן היטב: וזהו ג"כ מבחי' דכר שהוא השפעה מלמעלה למטה ובקרבן אהרן ובניו היה ג"כ בבחי' דכר כמבואר למעלה דעל זה אמר הכתוב זה קרבן גו' ומעתה דברי המדרש מבוארים ומובנים לפני כל יודע מדע וישמע חכם ויוסיף לקח: שמיני