אוהב ישראל – קטע 24

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ילקוט משל למלך שהי' לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאתה לידי סימנים הי' רואה אותה בשוק הי' מדבר עמה במבואות מדבר עמה כיון שהגדילה ובאה לידי סימנים אמר אין כבודה של בתי שאהי' מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לי חדר מוצנע שאהי' מדבר עמה כך מתחלה הי' נער ישראל ואוהבהו במצרים ראו אותו שנ' ועברתי בארמ"ץ. גו'. בים ראו אותו שנ' וירא ישראל גו' זה אלי גו' בסיני ראו אותו שנ' פנים בפנים דיבר ה' עמכם. כיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה אמר אין כבודם שאדבר עמם בפרהסיא אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם עכ"ל הילקוט: להבין דברי חכמים וחידותיהם ונקדים מה דאי' במדרש הנעלם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם א"ר אלעזר אבא דא הוא רזא דתפילין ע"כ והוא פלאי והוא אומר דרשוני וחיו ובהעיר לב י"ל אחר אשר חנן ה' אל דעות ברחמיו דהנה ידוע שהבורא בהוב"ש הנכבד והנורא הוא א"ס וא"ת. והוא סביל כל עלמין וממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיני' וצ"ל ולהבין ענין משכן ומקדש אשר צוה אותנו הש"י לבנותם להשראת שכינתו ית' והלא הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ואף כי הבית הזה וכמאמר שהמע"ה אמנם לבאר דבר זה הוא. כי הבורא בהוב"ש צוה לעשות המשכן וכליו במדתן ושיעורן והם כאו"א דוגמת אורות בהירות זכים מצוחצחים עליונים בעלמין עילאין קדישין ואיהו רזא ביחודא כלי העשוי לנחת רוח ושעשועים להבורא ית' וית' לייחד ולקשר כולם לחבר את האהל להיות אחד כל העולמות העליונים וכל הספירות קדושות והנה מקד"ש עולה מספרו כמו ד"פ אל"ף להורות על הד' עולמות הכללים שהם אבי"ע וכנ"ל ואלפוש"ע שרוי בכל עולם ועולם ע"ד ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון ולזה ישנו בכל עולם צורת א וכמבואר לעיל וזהו מקד"ש וכאשר עם ה' עובדים את הש"י ביראה ובאהבה ובאמת ומקשרין את כל כוחותיהן בלתי לה' לבדו ומייקדין אותו ית' ביחוד האמיתי בכל הכוחות ובכל המדריגות ובכל התנועות ומכירין ויודעין שהוא הוא ואין בלתו בכל העולמות אז נתעלו לרום שמים העליונים לבחי' מקד"ש הנ"ל בסוד הד' אלפי"ן ואז ממשיכין שפע משח רבות עילאה קדישא לכל העולמות ע"י הצינורות הק' כל העשר ספירות שבכל הד' עולמות והם מספר ד' יודי"ן דשם ע"ב הק' מספר ל"י ומספר מ"ם וזהו סוד ועשו לי מקדש היינו מ"ם קד"ש ואז ושכנתי בתוכם היינו בתוך מ"ם. וביאור הדברים דהנה ידוע שהקב"ה וישראל חד אינון ומתייחדין כביכול בחיבורא חדא בחדר המטות העליון הוא בית קדשי הקדשים להתעלס באהבים ולאתעטרא בקודש קודשין בסוד קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כי ישראל עלה במחשבה להבראות והם הם עיקר בריאת העולמות והם מקודשים לשמו הנכבד והנורא. בסוד קדושין שמקדש את האשה בטבעת המקיף את אצבעה וכן כביכול אור המקיף את כל העולמות הכל הוא בשביל נקודת ישראל שעלה במחשבה לפניו ית' בראשית המחשבה סתימאה בסוד נקודה בהיכלי"י ומן הנקודה נמשך השתלשלות השפע מחכמה עילאה לכל העולמות והמשכה הוא בסוד וא"ו כנודע וזהו בחי' אצב"ע ואז נעשה קודש בוא"ו וההמשכה הוא מבחי' קד"ש שהוא החכמה נק' ראשית הבריכה ראשונה אשר ממנה ישקו כל העדרים בריכות והשפעות משח רבות עילאה קדישא ע"י הצינורות הנשפעים ע"י ל"ב נתיבות פליאות החכמה לעולם הבינה והנה בהראשית חכמה סתימאה שם הוא סוד הד' יודי"ן דשם ע"ב הק' מספר ל"י וכאשר נמשך משם לעלמא דבינה נעשה כביכול בבחי' מ"ם בסוד מ"ם מלמרבה המשרה פעמים פתוחה ופעמים סתומה והיינו כשעם ה' הם בדביקות גדול לאהבת ה' במס"נ על קדושת שמו ית'. אזי הם נכנסין ועולין למעלה לרום המדריגות עד שם ע"ב הק' ואז ממשיכין ע"י הד' יודין שהוא מ"ם ועם הל"ב נתיבות החכמה נעשה ע"ב והמ"ם הלזו הוא בבחי' מ"ם פתוחה צורת כו מספר הוי"ה הק' האחד האמיתי וזהו פתיחתה מעילא ומתתא להשפיע משח רבות עילאה קדישא מחכמה עילאה קדישא וזהו ועשו לי מקד"ש היינו קד"ש וכנ"ל כי הוא אז בבחי' ל"י ד' יודי"ן אכן כאשר באה ההשפעה הקדושה לעלמא דבינה אז הוא לפעמים המ"ם פתוחה ולפעמים סתומה כי לאשר משם דינין מתערין לזה נסתמה המ"ם לשמור ההשפעה בסוד יי"ן המשומר אכן כשהצדיק מדביק א"ע בשורשו הרמה ומבין ומביט מאין באה זו ההשפע' הק' הלא מאלופו ש"ע בסוד ממך הכל ומיד"ך נתנו לך היינו מהיודי"ן דע"ב הק' ומדביק א"ע בדביקות עליון ברזא דאחד אז פותח את ידי"ך ופותח המ"ם סתומה ונעשית פתוחה. להרווחה בסוד רחובות הנהר להשפיע כל ברכאין טבין לכל העולמות: ועפ"ז נבין מה שהתורה שבע"פ ש"ס משניות מתחלת במ"ם פתוחה מאימתי קורין את שמע בערבית ומסיימת במ"ם סתומה ה' יברך את עמו בשלום. כי תורה שבע"פ הוא סוד המלכות הק' ונמשך אליה מראשיתה המשכת שפע מ"ם פתוחה מהחכמה עילאה קדישא וכנ"ל ומסיימת במ"ם סתומה כי צריך לסותמה לבל יהי' אחיזה להחיצונים ח"ו אכן הצדיקים יש כח בידם לפותחם ע"י קדושתם וזהו הפי' ושכנתי בתוכם היינו בתוך מ"ם סתומה בפנימיות ובמקיפים וכנ"ל ומאחר שביארנו הפסוק ועשו לי מקד"ש ושכנתי בתוכ"ם כנ"ל מבוארים דברי המדרש הנעלם. כי זהו ממש סוד התפילין אשר הכתיר אותנו הבורא בהוב"ש. כי בתוך הפרשיות הם כ"א אזכרות נגד שם אהי"ה הק' וד' פרשיות נגד ד' אותיות משם הוי"ה הק' וד' בתים נגד ד' אותיות אדנ"י הק' ובשעת הנחת התפילין אזי כשהאדם מייחד ומקשר ומטהר כל רעיוניו ברזא דשמהן להיות מיוחדים באחדות גמור ואלופו ש"ע יתייחד בהם ובפנימיותם והאדם מטהר נפש השכלית להיותו כלי מוכן לקבל עליו רוח טהרה ומייחד א"ע הנפש והרוח והנשמה ביחד עם כל בחי' כוחותיו ומחשבותיו ונעשה כל גופו וחושיו וכחותיו מרכבה להשכינה לקבל עליו נשמת אלוה ממעל אשר נאצל מכבודו ית' ונכנס אז ג"כ לבחי' ראשית ובחי' קודש והוא בעצמו נעשה כביכול בבחי' משכ"ן ובחי' מקד"ש. וכנ"ל להמשיך השפעות טובות וברכאין טבין מאורות פנימים ומאורות מקיפים וכנודע מסה"ק ובפרט מכוונת האריז"ל וזהו ממש סוד התפילין וסוד משכ"ן ומקד"ש והמשכיל יבין כ"ז:

והנה ברוך המקום ברוך הוא אשר טוב גמלנו ברחמיו וברוב חסדיו ולא עזב חסדו מאתנו אפילו בהיותינו בדיוטא התחתונה למאוד בקטנות המדריגות ומפוזרים בין האומות עכ"ז חסדו ית' גבר עלינו ובכ"מ שגלו שכינה עמהם והוא משפיע עלינו צרכינו וכאשר בנ"י הם בבחי' זו בקטנות המדריגות ונק' בבחי' ב"ת קטנה ובהיותם במצרים דיבר עמהם בשווקים וברחובות ר"ל בפרהסיא ובין המצרים החיצונים וגם בהיותם במדבר ועל הים הוא ג"כ מקום פרהסיא ושם ג"כ אחיזת החיצונים ר"ל ועכ"ז ראו אותו כביכול כי צמצם א"ע כביכול להשפיע טובו וחסדו עלינו אך הכל הי' בבחי' קטנות המוחין כ"א בשעת יצימ"צ בלבד הי' לפי שעה בחי' גדלות דגדלות ואח"כ תיכף חזרו לקדמותן לבחי' קטנות וכמבואר לעיל רק אחר ששלמו מ"ט ימי הספירה ואח"כ קבלו את התוה"ק ואז היו בבחי' גדלות דגדלות בסוד שער הנו"ן מנש"ב ואז באו לבחי' סימנים המבואר במדרש ילקוט הנ"ל אז אמר הקב"ה מעתה אין כבודן של בנ"י שאהיה מדבר עמם בפרהסיא בין מקום אחיזת החיצונים ר"ל כמו במדבר ושאר מקומות שנסעו בנ"י וגם כשבאו לא"י עכ"ז לאשר היו אז בבחי' גדלות לא הי' באפשרי להגלות עליהן ולהתייחד עמהם בפרהסיא לבל יהי' אחיזה להחיצונים ר"ל ח"ו מהשפע גדולה ורחבה ולזה לרוב טובו וחסדו הגדול ית' לבני ישראל עם קרובו כביכול צמצם א"ע להשרות שכינתו בתוכינו בין שני בדי ארון בחדר המטות להשתעשע בנו ולהתייחד עמנו ברזא דאחד בקביעות בבחי' ועשו לי מקד"ש ושכנתי בתוכ"ם וכמבואר לעיל היינו להמשיך השפעות קדושות מהמוחין עילאין קדישין לכל העולמות ולהכנ"י לעילא ותתא ובקביעות ובפרט להמשיך שפע משח רבות עילאה קדישא ע"י היחוד הגדול והק' הנ"ל מן י"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון וזהו סוד הי"ג דברים הנאמרים במלאכת המשכן ובחי' זו הגדולה ישנו בכל אדם ובכל זמן. כאשר איש הישראלי מתעורר לבו לעבודת השי"ת ומטהר דיבוריו ופעולותיו וכחותיו ומחשבותיו ומייחד את כולם בלתי לה' לבדו. בלי שום פניה אחרת ח"ו והעיקר ע"י תורה שבכתב ושבע"פ שיעסוק בהם לייחדם ולקשרם בחיבורא חדא ואח"כ עולה מעלה מעלה לרום המעלות לבחי' גדלות דגדלות המוחין ולהתייחד ולהיעשות בבחי' משכ"ן ובחי' מקד"ש להמשיך השפעות טובות וכל ברכאין ונהורין עילאין משח רבות עילאה קדישא ולאדלקא בוצינין דשבע קני מנורה ולהמשיך חסדים טובים להכנ"י לעילא ותתא וכיה"ר עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ ויבנה לנו את בית הבחירה ע"י משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אמן. והמשכיל יבין כ"ז ויבין דבר מתוך דבר. כי נכתב קצת בקיצור:

ויצקת לו ארבע טבעות זהב וגו' ושתי וגו' צלעו האחת וגו' יש לרמז בזה דהנה ידוע ומפורסם שהבורא בהוב"ש הוא א"ס וא"ת אחד אחדו' הפשוט בלתי שום שיעור וגבול ח"ו והוא מושלל מהשגת כל הנבראים והנאצלים והיצורים והנעשים ואין לו שום דמיון כלל וכמ"ש ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו אמנם לרוב טובו וחסדו הגדול שרצה להרים כבוד מלכותו לכל העולמות ולכל הברואים ולהודיעם חסדיו הגדולים וכחותיו וגבורותיו הנפלאים אז האציל כביכול מהוד מעטה לבושו אורות זכים ומצוחצחים אור בהיר בשחקים עשר ספירות הק' בעלמא דאצילותא קדישא ספיר גזרתם יחד מאירות לכל העולמות ונק' אצלו מל' אצילו כביכול ובסדר השתלשלותם מעולם לעולם ומבחי' לבחינה בסוד עילה ועלול בהם ישנו בחי' צמצום ויש בחי' ימין ובחי' שמאל וידוע דהתוה"ק הוא החיות של כל העולמות ושורש מקור החיות התוה"ק הוא מעלמא דאצילותא קדישא בסוד היכל הקודש ארונא קדישא דאורייתא והתוה"ק נק' עצה. כמ"ש לי עצה גו' כי שם הוא מקור העצה אנפי ימין ואנפי שמאל להימין ולהשמאיל וארבעה פנים להנה כי בהימין כלול ג"כ בחי' שמאל ובהשמאל כלול ג"כ בחי' ימין בסוד השתלשלות הצינורות המשפיעים מתגלגלים ומסבבין להגביר ולהגביל כל דבר למיהב חכמה לחכימין המגבילים עשייתם ע"י דרכי התורה והמצות במועצות ודעת לעשות כל דבר חפצם ורצונם בהשכל ובאמת לאהבת ה' וליראת שמו ית' וכל עשייתם הוא רק ע"י תרי"ג עיטין טבין דאורייתא וכמו שאנו מבקשין לפני הש"י ותקננו בעצה טובה מלפניך ועי"ז הם ממשיכין שפע רב וכל טיבו וחדו וחסד עליון לכל הד' עולמות הק' אבי"ע. ולרמז זה נא' בארון הקודש אשר שם לוחות העדות. ויצקת לו ארבע טבעות זהב היינו להיות יוצק חן לכל הד' עולמות ולהמשיך עליהם אורות מקיפים בבחי' טבעות שהם מקיפים ואח"כ ביאר הפסוק ושתי טבעות ע"ל צ"לעו ה"אחת ר"ת עצ"ה ובהימין יש ג"כ בחי' שמאל ושתי טבעות ע"ל צ"לעו ה"שנית ג"כ ר"ת עצ"ה כי גם בשמאל יש בחי' ימין ושיהיה כלול ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא והכל כאשר איש הישראלי מפלס מעגל דרכיו ע"י עיטין טבין דאורייתא והבן כ"ז היטב:

ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת. ואת המנורה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון ולכאורה אין לפסוק זה שום ביאור כלל. כי מהראוי היה לכתוב ושמת את השלחן על צלע צפון ואת המנורה נכח השלחן גו' ולמה הפסיק במנורה וכמבואר לכל מבין ואפשר לומר בזה ע"ד רמז כי התוה"ק מרמזת לנו איך יתנהג האדם בהעיר לבבו לעבודת הש"י ולעסוק בתורתו ויראתו שלא יאמר אלך ואעסוק בתורה יומם ולילה לבל אשגיח כלל מאין יבוא עזר פרנסת ביתי כדי חיי ואח"כ בבוא זמן האוכל וטפלי תלי בי' תתברבל אז מחשבתו עי"ז ח"ו ולא יוכל ללמוד כלל וכלל ולא עוד אלא שיוכל לבוא לידי שיעמום ושיגעון ח"ו או שילסטם הבריות בעצת היצר אשר יטהו לזה ח"ו ולזה אין נכון לו לבחור בדרך כזה אכן הדרך הטוב והישר שיברור לו האדם הוא שיסדר לו מקודם איזה מקום פרנסה למזון וטרף לביתו ושיסתפק בדרך המיעוט היותר הכרחי כדי להחיות נפשו ונפש אנשי ביתו בצמצום ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו ולא ירדוף כרדוף הקורא בהערים אחר מו"מ רק יאמין בהש"י שיוכל להזמין לו במקומו די הצורך לפרנסת אנשי ביתו באיזה עסק מלאכה שיעסוק כהבטחת התוה"ק וברכתיך בכל אשר תעשה ואח"כ יטה שכמו לסבול עול תורה ומצות ומע"ט וזהו טוב תורה עם דרך ארץ. היינו כאשר כבר הכין לעצמו איזה עסק לפרנסה ויש מקום לחול עליו ברכת ה' יכין אז עצמו ללמוד התורה ולעסוק במצותיו בכל השגתו וכוחו ואז לא תתבלבל מחשבתו ודעתו רק תהי' צלולה זכה וברורה בלימוד תורתו באמת וילך מעלה מעלה והוא ע"ד מאחז"ל הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן. אך אל יתאוה האדם אל תאוות המותרות ולתענוגי בני האדם ושלחן מלכים הגם כי כל ישראל בני מלכים הם ונאה להם להתנהג ברחבות ידים ובוותרנות עכ"ז תורתן מתי נעשית וכבר הזהירנו חז"ל ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך גדול משלחנם כו' והיינו כי לע"ל גנוז לישראל שלחן ערוך ברב טוב באור הגנוז להצדיקים לע"ל ויפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז וזהו מרומז בפסוק ושמת את השלחן שימה בעלמא משום כדי חייו דוקא לפרנסת ביתו בצמצום ואז תוכל להשים את המנורה נכח השלחן היינו עי"ז שתכין לך איזה סדר בעסק פרנסה קצת ע"פ היותר הכרחי תוכל לבוא לחכמה עילאה ואור התורה כי שמן רומז לחכמה כנודע ואת השלחן הידוע ר"ל שלחן מלכים הראוי לך. תתן על צלע צפון היינו לע"ל אור הצפון להצדיקים גם צל"ע הוא מספר ק"ץ בסוד ק"ץ הימין. זהו בדרך פשוטו: אמנם עוד יש לאלוה מילין בביאור הפסוק ע"פ סוד ובהעיר לב להבין טעם למה צוה הש"י בהוב"ש שימת השלחן קודם למנורה. והלא ידוע דהמשכן וכליו מרמזים לעלמין עילאין קדישין במכוון כביכול דוגמת אור בהיר הוא בשחקים אורות בהירות מצוחצחות ספירות עליונים הק' ונגד השתלשלות העולמות היינו קדשי קדשים רומז לכתרא עילאה קדישא והארון אשר טמיר וגניז בי' רומז לנקודה פנימית דפנימית ראשית דראשית אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל ובצאתו מקדשי קדשים מקרי קודש רומז לחכמה עילאה קדישא אשר משם יצאו כל ההשפעות קדושות משח רבות עילאה קדישא ונמשך לעולם הבינה אשר משם יוצא סוד המנורה הק' ושבעה קני המנורה ומשם נמשך השפע וברכה להשלחן הערוך בכל ובכל מיני התגלות והנה לפי"ז בודאי היה מהראוי להקדים שימת המנורה לשימת השלחן וזה אפשר ליישב בדוחק דידוע שההיכל היה במערב ופתח המשכן היה במזרח וכל פינות לא יהיו אלא דרך ימין. א"כ בבוא משה אל אוהל מועד לסדר כל דבר על מכונו. היה צפון לימינו מקום השלחן. והוכרח להקדימו להמנורה אך לתמיה ראשונה אין מקום ליישב ע"פ פשוטו: אכן י"ל בהעיר לב דהנה אנשי כנה"ג אשר סדרו לנו סדר התפלות היה הכל מאת ה' עליהם השכיל וברוה"ק סדרו הכל בסידור ומיתוק הראוי לפי ערך וסדר העולמות ואורות עילאין קדישין והנה בברכה ראשונה של שמ"ע ברכת מגן אברהם שהוא נגד מדת החסד כנודע הזכירו שמה ג"כ הגבור והנורא וכן אלהי יצחק בחי' וכח מדת הגבורה ובברכת אתה גבור שהוא נגד מדת הגבורה הזכירו שמה מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים וודאי ראוי להשים לב לזה להבין ולדעת על מה זה אמנם י"ל הכוונה. כי הנה ידוע ומפורסם מכל ספה"ק כי אאע"ה מדתו היה מדת החסד ואחיד בדרועא ימינא וכי יעלה על הדעת שאאע"ה לא תפס בעבודתו לה' כל ימי חייו כ"א במדת עוצם החסד לבד ועביד פרודא ח"ו לעילא אשר כל המדות והספירות הק' כולם נארגים ומתייחדים ונקשרים ברזא דאחד והבורא ב"ה וב"ש הוא המייחדם ומקשרם. כמ"ש אליהו הנביא ז"ל בתפלתו ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון כו' וכל מאן דאפריש חד מחברי' כו' א"כ מוכרח בודאי שגם אאע"ה קישר וייחד כל המדות הק' ביחודא חדא רק עיקר עבודתו הי' שכל המדות ישפיעו ויתייחדו ע"י מדתו מדת החסד ולקשרא דרועא שמאלא בדרועא ימינא ועד"ז תקנו לנו ג"כ אנשי כנה"ג בברכה א' משמ"ע ה' אלהינו ואלהי אבותינו אל הוא לשון כח כמו ואת אילי הארץ לקח היינו ה' שהוא כח כל הכוחות שלנו ומקור שרשיי לכל הכוחות ומדות של אבותינו אלהי אברהם הכח המקורי של מדת החס"ד לאברהם אלהי יצחק כח מקור שרשיי של מדת יצחק שהוא מדת הגבור"ה והפח"ד ואלהי יעקב כח מקור שרשיי של מדת הת"ת והרחמים שהוא מדת אמ"ת ליעקב וכן האל הגדול הגבור והנורא וסיום הברכה הוא מגן אברהם. להיות שמקור ברכה הראשונה זו אדניה הטבעו ונארגת על מדת החסד והזכיר בה גבורות לאכללא שמאלא בימינא וכן ברכה שניה אתה גבור הזכירו בה מכלכל חיים בחסד כו' לאכללא ימינא בשמאלא למיהוי כולא ביחודא וקישורא חדא ברזא דאחד לקשרם בשורשם הרמה בקודש והיה המשכן אחד להשפיע לכל העולמות כל חדו וכל טיבו וכל נהורין עילאין קדישין וכל ברכאין טבין: והנה כשעלה ברצון הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא להאציל מהוד מעטה לבושו כביכול אורות זכים מצוחצחים הספירות הק'. וכ"א ישפיע אל שלמטה ממנו בסוד עילה ועלול כדי להתוודע ולהגלות כח מעשיו ופעולותיו הנפלאים והנוראים. אז עלה במחשבה לפניו להאציל ולברוא את המקבלים השפע מתחלה קודם להמשפיעים כ"א אין מקבל השפע במה יוודע איפה כח המשפיע. כי באין מקבל אין משפיע ועיקר הבריאה היה הכוונה להיטיב להנבראים ולהשפיע להם שפע ברכה וחסד אל לזאת עלה במחשבה לפניו ית' לברוא מקודם הנשפעים ואח"כ לסדר כנגדם המשפיעים מקור וכח שיוכל הנשפע לינק משם ולקבל השפעתו כפי כוחו כידוע ליו"ח. והנה כבר נתבאר כי המשכן והמקדש של מטה וכליו הם מכוונין נגד עלמין עילאין קדישין וקדשי קדשים הוא נגד בחי' סוד כתרא עילאה קדישא ושם טמיר וגניז ארון הקודש בחי' ראשית דראשית המחשבה ורצון הקדום. אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל ובהארון היה מונח לוחות העדות האותיות התוה"ק ושני לוחותיהם נגד שתי תורות שבכתב ושבע"פ אשר דין גרמא ראשית המחשבה ואצילות העולמות עבור ישראל שיקבלו אותם עליהם ועל זרעם לקיים התורה והמצות והכתב מעשה אלהים המה אותיות הק' של תורה שבכתב הם אורות עליונים הנתפסים במחשבה ותורה שבע"פ הם אורות עליונים הבאים להתגלות ע"י תורה שבע"פ סוד הדיבור סוד מלכותא קדישא הנאצלת ממקור החכמה והבינה לגלותו לפרסם כוחות של חו"ב ואור חסד עליון ע"י התורה שבע"פ וכאשר מתייחדין ומתקשרין השני תורות הק' ברזא דאחד אז הם מתייחדים בסוד כתרא עילאה קדישא לבחי' ראשית דראשית ומתייחדין בראשית המחשבה באתר דאיתגזרת מתמן אשר מקור מחצבתם משם וכנ"ל וזהו מה דאי' בתזוה"ק והמשכילים כו' אי אית בהון בישראל מאינון משכילים דידעין לזרקא אבנא לאתר דאיתגזרת מתמן. היינו סוד אבן שתיה דאיתגזרת מתמן והבן וזהו כוונת חז"ל ששואלים בכ"מ מנה"מ כוונתם לידע המקור והשורש של הלכה זו שבע"פ איה והיכן שורשה בתורה שבכתב כדי לייחד ולקשר הכל ברזא במקור החכמה עילאה קדישא ולהיותם כתרין ריעין דלא מתפרשין ופלפלו בחכמתם במסכת אריגה עד שארגו וקשרו את הכל באחד ובמקור המקורות בכתר עליון בחי' קודש קדשים ומבחי' קודש קדשים באה ההשפעה לבחי' קודש בחי' חכמה קדישא בחי' שמן משח רבות עילאה קדישא ולהשקות ולהאיר כל הבוצינין ונהורין עילאין קדישין סוד המנורה ו' קני המנורה. ומשם להשפיע כל ברכאין טבין אל השלחן הערוך בחי' התגלות כל המדות להשפיע שפע וברכה אל הכנ"י לעילא ותתא: ועפ"ז נבוא לבאר הפסוק ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת כי להיות הוא השלחן עיקר בחי' הנשפע והמקבל כמבואר לזה היה שימת השלחן מקודם בקודש מן המשפיע שהוא המנורה הק' וכנ"ל אמנם רק שימה בעלמא לא לקבוע לו מקום הראוי לו ולקשרו על צלע צפון בחי' שמאלא לבל יתאחזו בו תגבורת הדינין ח"ו וסיגי הזהב הבא מצפון לזה צוה הבורא ב"ה וב"ש להעמידו בבחי' גולמא בלבד כל יחוד וקישור למקומו עדיין רק להיות מוכן לקבל מהמשפיע ואח"כ ואת המנורה נכח השלחן ר"ל להריק ולהשפיע כל טיבו מהמנורה וז' קני המנורה ומשח רבות עילאה קדישא אל השלחן ולייחד ולקשר השלחן בהמנורה בדרועא ימינא ע"ד הרוצה להחכים ידרים. כי השמן שהוא החכמה הוא מקור החסד ואח"כ ואת השלחן תתן על צלע צפון ליחדא שמאלא בימינא ואז יושפעו כל השפעות טובות וכל מיני ברכות וישועות לכנ"י לעילא ותתא וכיה"ר ב"ב שנזכה לראות בנין בהמ"ק על מכונו אמן והמשכיל על דבר לבבו יבין יסודן של הדברים תן לחכם ויחכם עוד. ואתה