אוהב ישראל – קטע 23

החדש הזה לכם ראש חדשים גו'. במדרש משל למלך שקידש אשה וכתב לה מתנה מועטת. כיון שבא ללקחה כתב לה מתנה מרובה כך העוה"ז אירוסין עושה שנ' וארשתיך לי לעולם ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד שנ' החודש הזה לכם אבל לימות המשיח יהיו נשואין שנ' כי בועליך עושיך גו' באותה שעה הוא מוסר להם את הכל שנ' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד עכ"ל המדרש: לבאר ולהבין תוכן כוונת חז"ל בדבריהם הק'. י"ל בהעיר לב ושום שכל דהנה ידוע מאחז"ל כתיב את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה אלא בתחלה נבראו שני מאורות גדולים בשוה ואח"כ אמרה הלבנה. א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר א' א"ל לכי ומיעטי א"ע אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח עכ"ל הגמ' ותוכן כוונתם בזה הוא דהנה כאשר עלה ברצונו ית' הקדום האחדות הפשוט להאציל עלמין עילאין קדישין בעלמא דאצילותא קדישא האציל כביכול בחי' קומה שלימה ממש בסוד פנים בפנים אורות זכים ומצוחצחים אורות שוים והם נק' בבחי' חמה ולבנה וכאשר עלה הקיטרוג לפניו י"ת. ואמרה לפניו א"א לשני מלכים להשתמש בכתר א' ובאור בהיר זך ומצוחצח כי אז יהיו תמיד החסדים והרחמים גוברים וע"י אותו קיטרוג שעלה לפניו ית' כביכול אמר להלבנה סוד סיהרא עילאה קדישא סוד ה' אחרונה משם הוי"ה ב"ה שהוא בסוד המלכו' הק' דאצילותא קדישא לכי ומעטי א"ע היינו להנהיג הנהגות העולמות התחתונים שהם בריאה יצירה עשיה וזהו סוד בחי' מיעוט. כי עתה אין הארתה שוה להבחי' קומה שלימה העליונה אור זך ומצוחצח. רק שאנו עם ה' בני אל חי מסר לנו הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא הכח שנוכל להמשיך אל הסיהרא עילאה וקדישא רב שפע וחסד אל וכל טיבו ונהורין עילאין ובוצינין קדישין מהקומה הזכה והבהיר' העליונה ע"י תפלתינו ועבודתינו ועשיית המצות בדחילו ורחימו וזהו בסוד מאחז"ל בב"מ איתתך גוצא גחין ולחיש לה והבן זה וכאשר נמשך אליה הארה וחסד אל עליון מהקומה שלימה העליונה ע"י עבודתינו אזי ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה בסוד ז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך. ומשפעת כל ברכאין טבין לכל העולמות ולכל הכנ"י לתתא בכל עניני פרטי הצטרכותם ואין לה עלייה שתהיה בהשתוות עם הקומה העליונה כ"א בשבת ויו"ט ע"י תפלתינו ועבודתנו באמת וגם בר"ח אנו אומרים כתר בקדושת מוסף כי גם אז יש לה עלייה עליונה לכתרא עילאה קדישא אכן תיכף אחר תפלת מוסף היא חוזרת לקדמותה להנהגת העולמות התחתונים לזה צוה הקב"ה וב"ש בר"ח הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח כי כביכול בנו הדבר תלוי ולנו מסר הבורא בהוב"ש הכח להעלותה ולייחדה ביחוד העליון ע"י עבודתינו וזהו זאת עולת חודש בחדשו היינו שמדת זא"ת שהוא סוד המלוכה הק' עולה למעלה חודש בחדשו להתייחד עם הקומה השלימה העליונה אבל בחול היא רק מנהגת את העולמות התחתונים בי"ע רק שאנו ממשיכין שפע אליה מאור הקומה העליונה וכנ"ל וזהו הכוונה בהלל הגדול בפסוק לעושה אורים גדולים כל"ח את השמש כו' כל"ח את הירח והכוכבים כו' כל"ח היינו לעושה אורים גדולים ר"ל כאשר השני קומות המה בסוד פנים בפנים כביכול אז כל"ח. כי אז החסד אל בהיר ומצוחצח את השמש כו' היינו הבחי' קומה עליונה הק' אור הבהיר והזך לממשלת היום ר"ל ממשלת עלמין עילאין קדישין בהירים וזכים ברב בהירות יום הוא לשון בהירות אז ג"כ כי ל"ח. כי הוא החסד העליון המקוריי ושרשי את הירח וכוכבים היא הסיהרא עילאה קדישא ועולימין דילה בסוד שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך בבחי' ז' כוכבי לכת לממשלת הלילה היינו להנהגת העולמות התחתונים שהם בבחי' לילה כי יש בהם אחיזת הדינין ר"ל כל עולם לפי בחי' מדרגתו ומעלתו מעט בבריאה ויותר ביצירה ויותר בעשיה. כי דינים רומזים למדת לילה והיא שולטת עליהם ומנהגת אותם. עכ"ז כל"ח היינו ע"י שאנו ממשיכין אליה שפע טוב וחסד אל מהקומה העליונה והיא מטהרת ומצחצחת באור הבהיר המאיר ובא ונשפע אליה את כל העולמות התחתונים להשפיע אליהם שפע זכה וצלולה בחסד ורחמים רבים ולזה זה הפסוק והשבח אומר המלאך הק' טהור"יאל כמבואר בכוונת האריז"ל והיינו טהור"יאל שמטהר את העולמות במדת אל שהוא חסד עליון הק' והגדול והנה ע"פ אשר נתבאר מובן כי כל ההשפעות טובות וההתנהגות שהסיהרא עילאה מנהגת את העולמות בי"ע הוא רק ע"י תפלתן ועבודת הקודש של עם ה' בני ישראל וכמבואר: ובזה נבוא לבאר כוונת המדרש שבעוה"ז לא מסר לנו עם בנ"י כ"א הלבנה בלבד היינו סוד סיהרא עילאה קדישא המלכות הק' בסוד שם אדנ"י הק' והבחי' הזאת משפעת כל ברכאין טבין וכל חסדים טובים אשר קבלה מהקומה שלימה העליונה ע"י תפלתן ועבודתן של בני ישראל וזהו עיקר כוונת עבודת עם ה' בתורה ובתפלה להמשיך חסד אל עליון וברכאין טבין מהקומה שלימה העליונה לסיהרא עילאה קדישא אמנם לע"ל אזי יהיה כביכול בבחי' נשואין ואז יהיה נכון הר בית ה' בראש ההרים כי תעלה המלוכה הק' למעלה למעלה מהאבות הק' שהם בבחי' הרים ובחי' חג"ת והיא תעלה למעלה ברום המעלות להאיר באור הבהיר והצח ויהיה אור הלבנה כאור החמה ממש ועם ה' בני אל חי יהיה להם אז השגה כביכול בעצמותו ית' וית' לא כמו עתה בעוה"ז שאין להם השג' כ"א מצד פעולותיו אבל אז יהי' כ"כ מעלת' גדול ונשא ברום המעל' מכל המלאכי' הנאצלים והנבראים עד אשר כל המלאכים ישאלו אליהם מה פעל אל. וכמ"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כי לישראל יהי' אז השגה בעצמותו ית' כביכול ולהמלאבים השגתם הוא רק מצד פעולותיו ית' ובוודאי באותה שעה ימסור להם את הכל וזהו בסוד נשואין מלשון התנשאות להיותם ברום המעלות מכל הנאצלים והנבראים וכיה"ר שנזכה לזה ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א והמשכילים יזהירו להבין דבר מתוך דבר ואי"ה עוד יבואר פרטי דברים השייכים להנ"ל בפרשיות לקמן. יעוי"ש: תרומה

ויקחו לי תרומה מאת כל איש וגו' י"ל ע"ד רמז דהנה כתיב כי בי"ה ה' צור עולמים כי בשני אותיות אלו נבראו השני עולמות עוה"ז ועוה"ב. עוה"ז נברא בה'. ועוה"ב נברא ביו"ד וידוע דעיקר תרומה הוא מה שמפרישין מכל דבר חלק היפה והמשובח שבו כמו שמקריבין מהקרבנות החלב לגבוה שהוא המשובח בבהמה ובצאן וכשרוצה האדם להקדיש איזה דבר לשמים יבחור ויברור היותר יפה ומשובח והחשוב אצלו יותר מאותו מין דבר שירצה להקדישו יברור חלק היותר טוב וחשוב אצלו אשר ע"כ אצל אנשים צדיקים שכל עסקי עוה"ז אינם נחשבים בעיניהם למאומה והמובחר והטוב בעיניו של הצדיק הוא רק עבודת ה' ית' להיות דבוק ברוחניות העולמות הקדושים משא"כ אצל המון עם המשוקעים בתאוות העוה"ז ויקר בעיניהם חמדת הממון כסף וזהב בלי גבול ושיעור וכ"א צריך להפריש לגבוה וליתן מה שיותר חביב אצלו כ"א לפי דרכו היינו הצדיק בעבודה הרוחנית והמוני עם בתענוגים גשמיים וזה"ש דבר כו' ויקחו לי תרומה כו' ר"ל שמכללות עם בנ"י והמון עם מהם תוכל ליקח נדבה והתרוממות לחלק הגבוה מדברים גשמיים כדי להיות בזה עלייה לבחי' עוה"ז להנשא למעלה וזה"ש תרומה תרום ה'. היינו שעי"ז נתרומם עולם העשיה ע"י הנדבה הגשמית אבל מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר"ל מי שהוא מנדב לבו הטהור להיות דבוק בשמו ית' וית' תמיד ולא יפנה עצמו לעניני עוה"ז כלל מזה תקחו את תרומתי. היינו תרומת יו"ד מזה הצדיק תקח התרוממות לעוה"ב הנברא ביו"ד כאו"א יברור ויתן מה שיותר חשוב וחביב אצלו וזהש"כ וזאת אשר תקחו מאתם זהב וכסף גו' היינו ר"ל שאצל כלל המון עם בנ"י תקח מה שחשוב וחביב יותר אצלו והוא זהב וכסף ושארי דברים גשמיים ובזה תהיה עלייה לעולם העשיה כנ"ל: או י"ל שע"י שאתם הצדיקים תקחו מאתם היינו המוני העם זהב וכסף גו' היינו בזה שנהנים הצדיקים מהמוני העם שמקבלין מהם זהב וכסף ושאר דברים גשמיים הנצרכים להם יהיה להמוני עם ג"כ עלייה והתרוממות הגם שאין להם נדבת לב הטהור נדבה רוחנית רק נדבה גשמית זהב וכסף וכדומה עכ"ז ע"י שהם מייחדים ומקשרין עצמם להצדיקים שבדור ומהנים אותם במה שיש יכולת בידם אז גם הם יתקשרו ויתעטפו בנדבת הצדיקים בלבם הטהור שהוא כולו רוחנית ויתעלו ברום המעלות קודש קדשים ויהיו דבוקים יחד הכנ"י בהש"י עם צדיקי הדור וכיה"ר אמן:

ויקחו לי תרומה במדרש הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם גו' אדם לוקח מקח כסף כו' אדם לוקח מקח אבל אין המוכר נמכר עמו אבל אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם את התורה וכביכול נתמכרתי עמה הה"ד ויקחו לי תרומה גו': שורש הדברים הוא הכתוב מזכיר בנתינת התורה לישראל שני בחי' לשון מכירה שנ' כי לקח טוב. וגם לשון מתנה שנ' בסיום הפסוק נתתי לכם. ולכאורה יפלא היאך יש שייכות לשני הלשונות ביחד לקיחה ומתנה אך באמת מפני שרצה הקב"ה לזכות את ישראל בקבלתם התורה שלא יה' עליהם איזה ערעור בדבר וענין מעניני התורה לכך מסר להם התורה בכל מיני יפוי כח וזכות שבעולם שיש לפעמים בלשון מתנה יותר זכות להמקבל מבמכיר' דכל הנותן בעין יפה הוא נותן כמוסכם בכל הפוסקים משא"כ במכר ויש לפעמים יותר זכות במכירה מבמתנה כמ"ש בש"ע חו"מ. והקב"ה נתן לנו את התורה בכל אופן היו"מ ע"פ דתה"ק. ומסר לנו כל הסתרי תורה ורזין דאורייתא כדי לזכות אותנו והנה ידוע דכל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה ר"ל כחותיו של הש"י אשר אנו קוראים ומכנים להש"י כי א"א לבן אדם לתאר ולכנות את הש"י כ"א ע"י כחותיו ופעולותיו כמו רופא חולים מחיה מתים מרבה לסלוח וכדומה באלו הכינויים אנו מכנים וקוראים אותו ית' וכן כל תיבה ותיבה מתוה"ק מורה על כח שמו ית' וית' וע"י שאנו קוראים אותו באיזה שם משמותיו הק' אז תיכף נתעורר כח עליון ומשפיע לנו ככל רצוננו הטוב וידוע דתרומה נק' ראשית וישראל נק' ראשית ותורה נק' ראשית וכבר נתבאר דכל איש ישראל צריך להפריש היותר מובחר ומשובח וחביב אצלו ונק' ראשית הדבר ויתנהו לגבוה והוא חלק האחדות אשר סליק לגבוה וכשהאדם מפריש הראשית מכל דבר אז הוא מרים במחשבתו כל מיני ראשית ראשית ישראל וראשית התורה. כי כל ראשית כלול מכל מיני ראשית והמון העם הגם שאין להם שכל לכוין כ"ז במחשבתם כדי להרים כל מיני ראשית להש"י. אך עכ"ז אחז"ל לב ב"ד מתנה עליהם ר"ל הצדיקים שבדור אשר הם מפרישין הראשית וחלק האחדות ומחברים החלק אל הכלל אז הם מכוונים להעלות כל המעשים טובים של כאו"א מישראל היינו כל הנתינות והצדקות אשר ירימו בנ"י ואין בהם כח להעלותם לשורשם הרמה בקודש אז הצדיקים שבדור בעת שמפרישין הראשית וחלק האחדות שלהם מעלים אז ג"כ כל מיני ראשית של כוא"א מישראל ומייחדים ומקשרים אותם לשורשם כי כולם בחכמה עשית דהיא כוללת כל דבר והוא רישא דכל רישין ומחשבה סתימא דהוא ראשית המחשבה ראשית חכמה יראת ה' גו' ואז כשמחבר ראשית התחתון ומעלה אותו אל שורש הכל דהוא ראש עליון אז יכול האדם למשוך משם ממקור החכמה כל מיני השפעות טובות וכל מיני חסדים טובים וישועות להכנ"י וז"ש ויקחו לי תרומה כשתתנו התרומה ותכוונו להפריש הראשית המשובח והמיוחד ולחברו אל הכל וז"ש מאת כל אז משורש כל הנ"ל איש אשר ידבנו לבו כל מה שיהיה לבו חפץ ושואל ומבקש מאת הבורא בהוב"ש כל מיני השפעות טובות תקחו את תרומתי תוכלו ליקח ע"י התרומה הנ"ל וז"ש המדרש כביכול נתמכרתי עם התורה ר"ל שע"י שנתתי לכם את התורה גם אני נמכר לכם כביכול ר"ל שיש מקומות בתוה"ק אשר שם הם גנוזים ונעלמים כוחות שמו ית' והצדיק יכול לפעול ע"י השמות הק' הנפלאים הגנוזים ונעלמים בהתוה"ק כל מיני ישועות וגם כל הכוחות שיש לו להש"י כביכול הכל מסר לנו כמאחז"ל התורה היתה כלי אומנותו של הקב"ה שהסתכל בה וברא את כל העולמות וכל מעב"ר וכמ"כ כשנתן לנו השי"ת את התורה מסרה לנו עם כל כחותיו להיות הצדיק יכול לפעול ע"י התורה כל הכוחות שיש להשי"ת כביכול נמצא שיש יכולת ביד האדם ישר וצדיק להמשיך מזון ופרנסה לכל באי עולם וכן להמשיך כל מיני רפואות ושלום וחן וחסד בעולם חכמה בינה ודעת לעולם ולבטל כל מיני גזירות לא טובים וגם אם הקב"ה גוזר הצדיק מבטלו וכאלו כביכול הש"י נמכר עם התורה וז"ש ויקחו לי לשון מכירה ומקח לי לשמי ר"ל שכל הכחות של הש"י כביכול מכורין להם ע"י התרומה שהוא אותיות תור"ה מ"ם היינו התורה שניתנה למם יום: וי"ג דברים נאמרו בנדבת המשכן הם נגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ר"ל כשהאדם מדבק א"ע למדותיו של הקב"ה מה הוא רחום כו' ובזה נדרשת התורה ע"י שהאדם מדבק א"ע במדות הללו ונעשה מרכבה לרוחניות המדות אבל המון העם עכ"פ היכולת בידם לידבק ע"י עשיה גשמית ע"י י"ג נדבות שהתנדבו להמשכן וכנ"ל והבן היטב כ"ז:

ויקחו לי תרומה גו' מקדש גו' בתוכם. הנה ידוע כי תוה"ק היא נצחית וכל מצותיה מישך שייכא בכל עת ובכל זמן ומצוה זו של בנין המשכן וכליו בודאי גם עתה בגלותינו מחוייבים אנחנו לקיימה וכאשר עינינו רואות שגם קודם שבאו בנ"י אל המנוחה ואל הנחלה ציוה אותם הבורא ית"ש לעשות משכן וכליו וכמ"כ עתה החיוב ע"כ איש אשר הוא מזרע ישראל בכל דור ודור לעשות משכן וכליו והדבר צריך ביאור היאך יוכל כל איש ואיש ובפרט בדורות הללו לעשות משכן וכליו להבורא בהוב"ש: אכן בהעיר לב י"ל דהנה איתא בתזוה"ק זכאה מאן דעביד ליה דירה נאה בליביה ובאיברין דיליה. והיינו כי כאשר האדם הישראלי מביט ומסתכל ומבין בגדולת ורוממות הבורא בהוב"ש. איך שהאציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות הנפלאים והנוראים והוא מקיף כל עלמין ומלאו כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה ועי"ז בא לאהבה ותשוקה גדולה ודביקות רב לעבוד את הש"י באהבה רבה וביראה רוממות לייחד ולקשר עלמין עילאין קדישין ומה שעובד יותר ויותר כאפס ואין נחשב בעיניו נגד מה שמבין במחשבתו הזכה שלא יצא י"ח ועדיין הוא מבחוץ וע"כ הוא מתאמץ ביתר שאת ועוז בעבוד' ונקיה וכל מה שהוא עובד ועושה ביתר שאת והתאמצות גדול הוא בא בעיניו ולבו ומחשבתו לשפלות יותר ולהכנעה גדולה והכל הוא עבור אהבת השי"ת הבוער בלבו ויודע ומבין גדולתו ורוממותו אשר אין בכח שום נברא להשיגו כי הוא ית' מושלל מהשגה והוא א"ס וא"ת ולבו של האדם הזה מתלהב ומתאוה ומשתוקק מאוד לעבוד את הבורא בהוב"ש בכל איבריו וחושיו ומחזק א"ע ביתר שאת בכל האפשרי ובא למדריגה זו של שפלות גדול בעיניו מאוד. אשר ממש כאין הוא נחשב בעיניו ובלבו ומחשבתו ואז נעשה דכא ושפל רוח באמת וכמעט הוא בטל במציאות אז ודאי נעשה לבו בחי' משכן לשכינתו ית' וית' וכמ"ש אני אשכון את דכא ושפל רוח והגם שאינו יכול לעבוד את הש"י בפועל כפי מחשבתו הק' ורצונו של האדם הלזה עכ"ז רחמנא ליבא בעי וחשוב בעיניו ית' רצון לב האדם המשתוקק באמת ובלב תמים כאלו עשה ותיקן הכל בפועל ממש וזהו כל נדיב לבו יביאה ר"ל שמנדבה הגשמית נעשה מלאכה הגשמית והקב"ה כביכול צמצם א"ע בין שני בדי הארון ומהתשוק' הזאת הנכבדת של הכנ"י התפשט עצמו כביכול באורות מקיפין לאין שיעור וערך וכנ"י אתחברא בבעלה וזהו מלאכת המשכן וזהו סוד א"ת בניך אלא בוניך הם הת"ח המדבקים א"ע באור התורה כו' ולע"ל אז ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו יה"ר שיהיה בב"א וכמו שנדבת המשכן שעשה משרע"ה היה מאת כל איש אשר ידבנו לבו כמ"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי תרומת"י הוא מלשון התרוממות וגדלות כי מזו האהבה והתשוקה הנכבדת אשר בלבו של האדם באמת אז נתגדל ונתרומם כביכול הבורא בהוב"ש ונעשה מזה משכן ודירה נאה בליבא ובאיברין דיליה כי רחמנא ליבא בעי: ועפ"ז אמרנו לפרש הפסוק בפ' ויקהל והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר ולכאורה אינו מובן לשון דים והותר שני הפכים בנושא אחד. וכקושיית האוה"ח ז"ל הק' ולדברינו אלה יבואר ע"נ דהנה כל איש נדיב לב באמת כשהביא נדבתו למשכן כסף או זהב לפי מה שהיה ביכלתו ומעמדו הטוב אכן רצונו היה בלי ספק ולבו בוער בו ומשתוקק לגודל אהבת הש"י ליתן למצוה רבה כזו כפלי כפלים עד אין שיעור וגבול ותכלית לגודל אהבת ה' ונדבת לבו וזהו הרצון הוא חשוב בעיני הש"י מאוד וכביכול נחצב ונחקק ונשאר אז לפניו אותו הרצון הטוב לעד ולדורות עד א"ס וא"ת וזהו והמלאכה היתה דים היינו מלאכת ההבאה בפועל ממש היתה דים לכל מלאכת המשכן שהוא בפועל ממש לעשות אותה כמצווה מפי הש"י וכתבנית אשר הראה למשרע"ה בהר והותר היינו שעוד נשאר ונותר הנחקק לפניו יתברך התשוקות והרצונות של הנדיבי לב מהכנ"י עד א"ס וא"ת וכנ"ל אבל מלאכת ההבאה בפועל היתה דים ממש למלאכת המשכן לבל יותיר והבן היטב: ועד"ז יש לפרש ג"כ פסוק פתוח תפתח את ידך לאחיך האביון היינו שתעשה לו פתח ושער לאחיך ע"י הרצון האמיתי ונדבת לבך הטוב והש"י רצון יראיו יעשה וישפיע לאחיך האביון ע"י השער והפתח מהרצון שלך את כל הצטרכותו וזהו ג"כ ואכלו בשעריך ושבעו היינו ע"י הפתח והשער שלך יהיו להם שבע רצון והבן: והכל הוא ע"י האדם כזה שעובד הש"י באמת ובלב תמים וכנ"ל ועי"ז נעשה בחי' משכן לכבודו ית' להיות שוכן בתוכו כביכול בליבי' ובאברין דילי' ועד"ז פירשנו ג"כ הפסוק ועבדתם את ה' אלהיכם גו' והסירותי מחלה מקרבך היינו משום דבקרבך קדוש ואז ממילא לא יגור במגורך רע וכנ"ל במקומו בפ' משפטים עיי"ש והנה כשהאדם עובד את הש"י באהבה רבה ע"ד הנ"ל בודאי מייחד ומקשר העולמות העליונים עולם העשיה בעולם היצירה ושתיהן לבריאה ושלשתן לאצילותא קדישא ואלופו ש"ע טמיר וגנוז בכל עולם ועולם וכמ"ש אליהו הנביא בתפלתו ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון כו' ואיהו מלגאו כל עלמין וא"כ בכל עולם יש ציור א שהוא בסוד אלופו של עולם סוד פל"א העליון ואל"ף במילואו הוא מספר קי"א וד' אלפי"ן הם מנין מקד"ש ונעשה ממשכן של האדם בחי' וסוד מקדש וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והבן כ"ז היטב כי דברים נכונים ואמיתים הם ברורים לכל מבין: או יאמר ויקחו לי תרומה גו' ותרגם יב"ע ויסבון קדמי אפרשותא יש לרמז בזה ע"פ דאי' בגמ' דקדושין אשה שאמרה לאיש אחד הילך מנה ואתקדש אני לך הרי זו מקודשת ומסיק הגמ' דדוקא באדם חשוב שאין דרכו לקבל מתנות משום אחד בעולם. אשר ע"כ בההיא הנאה שמקבל ממנה הוה כאלו נתן לה שוה פרוטה ומיקדשא ליה בזה עיי"ש והנה לשון קידושין ידוע שהוא לשון הפרשה והבדלה וכמבואר אי"ה פ' קדושים והיינו שהבעל אומר לאשתו הרי את מקודשת מופרשת ומובדלת מכל האנשים רק להיות לי והנה אצל הבורא ב"ה וב"ש כתיב לי הכסף ולי הזהב וכתיב מי הקדימני ואשלם והוא א"צ ח"ו לאיזה נדבה שיהיה לו לעזר ולסעד על בנין המשכן ועכ"ז ציוה לעם קדושו בני אל חי להרים תרומת ה' מחצית השקל וכללן של הדברים הוא דקב"ה וישראל חד אינון בחיבורא ויחודא חדא. וישראל נק' בבחי' פלג גופא ומחצית וע"י נתינתם מחצית השקל בלב שלם וע"פ הכוונה אשר ביארנו שם נעשה יחוד שלם ברזא דאחד וזהו מרומז כאן ויקחו לי תרומה היינו מחצית השקל וכפירש"י ז"ל ג' תרומות נאמר כאן עיי"ש הגם שהוא ית' אין דרכו בכך כביכול לקבל מתנות ואעפ"כ הוא מקבל מהם לגודל נדבות לבם הטוב וכוונתם הרצויה לחבר את האוהל להיות אחד וכנז"ל. אשר ע"כ בההיא הנאה שמקבל מהם בזה יהיו מקודשים ומופרשים ומובדלים מכל אחיזת החיצונים ר"ל רק מקודשים בקודש קדשים ומיוחדים בו ית' וזהו שתרגם יב"ע ויסבון קדמי אפרשותא היינו לאשר אני מקבל מהם ובההיא הנאה הם מופרשים ומובדלים מכל החיצונית ולזה הם קדמי גם יש לרמז בת"א ג"כ כזה ממש ויפרשון היינו שיפרשו מכל החיצוניות ואז קדמי אפרשותא והבן ומקצת דברינו אלה יש לרמז ג"כ בפירש"י ז"ל שפי' ויקחו לי תרומה לי לשמי והיינו כי האדם צריך להעלות כל העולמות עד בחי' לי שהוא מנין ד' יודי"ן ממילוי שם הוי"ה הק' במילוי יודי"ן שהוא סוד שם ע"ב הק' סוד פל"א העליון שאלופו ש"ע דר שם. וזהו לי לשמי והיינו הכל ע"י הרמת מחצית השקל בכוונה הנ"ל אזי נתעלה ונתייחד הכל ברזא דאחד ומתרוממים ומתנשאים כל העולמות לעילא לעילא עד בחי' לי לשמי והבן: ועפ"ז יש לפרש ג"כ באחד באדר משמיעין על השקלים היינו באחדות אד"ר א' ד"ר שאלופו ש"ע דר בתוכו משם משמיעין על השקלים משמיעין הוא לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם והיינו כי שם נאסף ונתייחד הכל לעילא לעילא ברזא דאחד והבן כ"ז היטב. ועיין לעיל בענין כוונת פ' שקלים: עוד יש לאלוה מילין בהנ"ל ע"ד רמז קצת ובזה יבואר ג"כ כוונת מחצית השקל דהנה ידוע כי ביום ברוא ה' אלהים האדם על הארץ. נברא אז בסוד ד"ו פרצופין בבחי' אב"א והי' בחי' נסירה ונפרדו זה מזה להיותם אנפין באנפין בחי' דכר ונוק' ולהקימם בשיעור קומה ויחודם למיהוי אנפין באנפין וידוע שכל הנשמות היו כלולים באדם הראשון ומסתמא גם אצלם היה בחי' נסירה הנ"ל וכאשר בא עת קימת קומתם השלימה אז הם מתייחדין אנפין באנפין ואשרי למי שזוכה במהרה ובגילגול ראשון לזיווגו הראוי לו ושמורה למענו להקימם בקומה שלימה והבן זה וכנודע מספה"ק והנה כמו שהוא סוד הנסירה בכללות ופרטי כל נשמות ישראל להקים קומת כאו"א. כן הוא כביכול בבחי' קומה השלימה דלעילא בסוד קובה"ו כי קוב"ה וישראל אד' אינון וכביכול הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא מתייחד עם האור והמקור שורש מחצב נשמות ישראל וכנודע כי כביכול הוא ג"כ בבחי' דו"נ בבחי' ד"ו פרצופין והיה ג"כ כביכול בבחי' וסוד נסירה למיהוי אנפין באנפין למיהוי קומה שלימה ברזא וחיבורא חדא וע"י הנסירה כביכול ירדו ניצוצין קדישין ממקום קדוש והש"י רצה להיטיב לעם קדושו אשר ע"י אתערותם דלתתא ביראה ובאהבה ודביקותם לה' ית' יעלו ג"כ כל הניצוצין קדישין בתוקף קדושתם לרום שמי שמים העליונים ולהקים קומה שלימה העליונה בסוד ופניהם איש אל אחיו ואז יגדלו ויעשו פרי הולדת השפעות טובות ונהורין עילאין ובוצינין קדישין וכל טיבו וחדו לכל העולמות ממשח רבות עילאה קדישא וכשיעלו בנ"י ע"י מעשיהם הטובים כל הנ"ק אז יהיה ה' אחד ושמו אחד וזהו יש לרמז. ויקחו לי תרומה כתרגומו אפרשותא היינו שב"י יזרזו בעבודתם עבודת הקודש ולהרים ולהניף את האפרשותא היינו הנ"ק שנפלו וירדו משורשם הקודש בסוד הנסירה והם יראו להרומם ולנשאם לרום שמי שמים להתייחד כולם ברזא דאחד למיהוי אנפין באנפין יחוד גמור ואז יהיה ה' שלם בסוד שקל שלם וכמבואר לעיל בפ' שקלים וזהו מרומז בפירש"י ז"ל לי לשמי. והבן ומבאר הפסוק מאת כל איש אשר ידבנו לבו כי הקב"ה נק' כביכול בבחי' לבן של ישראל וכמ"ש דוד המע"ה לך אמר לבי. וכמ"ש בזוה"ק והיינו מאת כל איש אשר ילהב אהבתו בקרבו לה' וה' שוכן בקרבו דעביד לי' דירה נאה בליבי' ובאיברין דילי' וכנ"ל ריש פ' זו. ועי"ז כביכול בונה איברין דשכינתא קדישא כביכול להיותה בבחי' קומה שלימה מזה תקחו תרומתי תסבון ית אפרשותא וכנ"ל ולזה נק' תרומה כי צריך להרימה ולנשאה עד רום שמי שמים וכנ"ל. והמשכיל יבין כ"ז כי דברים עמוקים הם העומדים ברומו ש"ע והשם יכפר: וע"פ דברינו הנ"ל יתבאר ג"כ כוונת סוד מחצית השקל שהוא לסוד הנסירה וכנ"ל ולרמז בזה להרים המחצית בבחי' קומה שלימה עם כל הנ"ק. והי' זאת בכל שנה ושנה כי בר"ח ניסן נברא העולם בפועל כמבואר לעיל וצריכין אנחנו אז לחדוש המלוכה הק' ולהרימה בבחי' קומה שלימה ולזה רמזו חז"ל חדש והבא קרב"ץ מתרומה חדשה ה והבן. ולזה ג"כ באחד באדר משמיעין על השקלים שמיעה הוא מלשון הבנה והיינו להבינם תוכן כוונת הענין של השקל הקודש והכל הוא לחבר ולייחד סוד קבה"ו ואז נעשה בחינ' שקל שלם עשרים גרה תרין יודי"ן יו"ד משם הוי"ה הק' ויו"ד משם אדני ה"ק. והבן וכבוד ה' הסתר דבר לזה נכתב בקיצור ולרמז הנ"ל הוקם המשכן בא' בניסן לשכון כבודו ית' בתוכינו. כי כלי המשכן הובן הם בבחי' ודוגמת עלמין עילאין קדישין וכאשר יבואר אי"ה ואז כביכול נשלמו ונגמרו ונתעלו איברין דשכינתא בבחי' קומה שלימה וביום השמיני למילואים שהי' בר"ח ניסן אז ע"י הקרבת אהרן הכהן בחי' איש חסד את הקרבנות ובכוונתו הרצויה הי' מייחד ומקשר כל עלמין ע"י בחי' החסד. להשפיע עליהם ממקור החסד העליון מבחי' רב חסד כל מיני חסדים טובים ומשח רבות עילאה קדישא ואז נתעלה ונתייחד הכל בבחי' קומה שלימה אנפין באנפין ברזא דאחד: וכיה"ר בב"א והבן כ"ז היטב: