אוהב ישראל – קטע 17

כי בא סוס פרעה וגו' ובנ"י הלכו ביבשה וגו'. הנה ידוע שבשעת קי"ס היה קטרוג גדול מהשר של ים מה נשתנו אלו מאלו אך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו פתח להם עולמות העליונים הגנוזים הנעלמים במחשבה הקדומה ומשם המשיך חסדים ורחמים על בנ"י וגבורות ודינין על מרכבות פרעה וחילו. דבאמת כל הדינים נמתקים בשורשן היינו ע"י שמראין להם המקור והשורש ושם אין שום דין רק טוב ולכן הם נמתקין וכן הרע שמראין לו השורש ושם אין לו מציאות כלל וממילא כל הטוב עולה למעלה להדבק בשורשו ומקורו ואז הרע מוכרח להיות נופל ומתבטל ויתפרדו כל פועלי און ולזה בעת קי"ס הגביה הש"י כל המרכבות ופרשיו וחילו של פרעה אל הים העליון שהוא המקור והשורש דמיניה דינין מתערין ושם נמתקו ונפלו. כי שם בהשורש לא יגורך רע ואין לו שום מציאות כלל אבל זה היה מצד הנס ופלא גדול היינו הגם ששם אין שום דין וקיטרוג והוא עלמא דחירו והרע נופל ומתבטל עכ"ז היה נס לזרע ישראל שהיו אז בבחי' השתוות עם המצריים ע"פ הקטרוג מהשר של ים ואעפ"כ ניצולו מחמת שהתנהג הש"י עמם במדת החסד והרחמים וזה"ש כי בא סוס פרעה גו' תוך הים. ר"ל כשראו פרעה וחילו השורש שלהם שהוליכם הש"י שם היינו ים עילאה אז וישב עליהם את מי הים היינו בזה השורש הטוב עצמו שנתגלה להם בזה נטבעו אך ובנ"י שהם בעצמם מקור הטוב הלכו בתוך הים ביבשה ר"ל להם היה הליכה בתוך הים העליון שמשם נמשך להם החירות וכן יזכנו השי"ת לראות את גאולתנו ופדות נפשנו במהרה בימינו וכימי צאתנו מארמ"ץ יראינו נפלאות ויקבץ נדחינו ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א:

ויאמר אם שמוע וגו' לקול ה' אלהיך וגו' יש לרמז בזה דהנה כתיב קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול כי הדיבורים של האדם מתהוים ע"י אותיות וע"י ה' מוצאות הפה ועל ידי חיתוך הדיבורים הם נפרדים אבל שישנם עדיין בדיבוקם אל הקול הם אז בבחי' אחדות ההשלמות ועיקר עבודתנו עם ה' בני אל חי הוא לייחד ולקשר הדיבור אל הקול שיהי' באחדות גמור כל האותיות כמו שהיו באחדותם בהקול וכנודע מספה"ק סוד בחי' קו"ל ובחי' דיבו"ר וזהו פי' הפסוק ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו היינו מלאכים הם בחי' הצדיקים שהם גבורי כח להתגבר על יצרם בכוחו של הקב"ה שאלמלא עוזרו לא היה יכול לו וזהו גבורי כח עושי דברו מקיימים דיבוריו ומצותיו של הקב"ה וכל עיקר עבודתם הוא לשמוע לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם היינו לאסוף בבחי' קו"ל את דברו סוד הדיבור היינו לייחד ולחבר הדיבור בהקול ברזא דאחד וכאשר הי' במתן תורה קול דברים אתם שומעים היינו הקול של דברים אתם שומעים וזולתי קול וזש"ה קול גדול ולא יסף. כי בחי' הקול הזה הוא חי וקים לעד ולעולמי עולמים ולזה הסוד היו חז"ל משתמשין בבת קול כי אותו הקול של מתן תורה הוא בבחי' ולא יסף והבן: וזהו פי' הפסוק ויאמר אם שמוע תשמע היינו כאשר תהי' בבחי' שמוע כפשוטו לשמוע ולקיים מצותיו ית' ולעבדו בכל לבבך ובכל נפשך אז תוכל לבוא לבחי' תשמע לקול ה' אלהיך לאסוף ולייחד כל הדיבורים לבחי' קול ה' אלהיך והמשכיל יבין דבר מתוך דבר:

הנני ממטיר לכם וגו' יום ביומו. הנה ידוע מזוה"ק שיש ג' מיני השפעות א' מזון הגשמי אשר ממנו ניזון גוף האדם וכח החיוני. והב' הוא מזון הנק' לחם מן השמים שהוא מזון מחיות התורה והוא רוחני היורד מן השמים דהוא מרמז לת"ת וזהו לחם אבירים שנבלע בהאיברים. ויש עוד שפע עליונה שהוא דקה מן הדקה אשר האדם מקבל שפע מן המקור של חכמה עילאה מחשבה סתימא והנה אי' בגמ' תד"א כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב שנ' הליכות עולם לו. א"ת הליכות אלא הלכות שורש הדבר הוא דכשהאדם רוצה לידע היאך להתנהג בכל יום איזה מצוה יעשה או איזה הנהגה טובה והיאך ידבר ויעשה כל הענינים יוכל להבין כשיסתכל בששת ימי בראשית בכל יום המעשה שנעשה בו וכל אשר נברא ונמצא ביום זה מזה יוכל האדם להתבונן בדעתו ושכלו איך יתנהג באותו יום שלכל יום יש התנהגות אחר התנהגות זה ליום ראשון של שבת. וזה ליום ב' וכן כולם והנה ידוע שהקב"ה צפה והסתכל בהתורה ובה ברא העולמות כולן וא"כ בכל יום נגמר יצירתו בשכל התורה וא"כ גם מן התורה שהאדם לומד בכל יום אז בודאי זה האדם שדבוק בקונו ולומד לשמה יוכל להסתכל בהתורה שלומד בכל יום ולהתבונן ממנה לידע התנהגות הצריך לאותו יום כיון שהכל כלול בהתורה כל מיני התנהגות של כל יום ויום וא"כ ע"כ זה האדם שמבין ויודע מהתורה שלומד בכל יום איזה התנהגות והליכות של אותו היום בודאי הוא דבוק ברוחניות של התורה ובעולם עליון הק' הרוחני אשר משם תצא תורה ובזה יוכל לידע כל דברים העתידים וכל הבא עליו וא"כ כיון שהוא דבוק בעולם עליון הק' אז מובטח לו שהוא בן העוה"ב וזהו פי' הגמ' כל השונה הלכות בכ"י ר"ל שלומד התורה בבחי' זו שיודע ומסתכל בהתורה התנהגות של כל יום ויום אז ודאי הוא קשור ברוחניות התורה ולכן הוא מובטח שהוא בן העוה"ב שנ' הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות היינו שא"א לאדם לידע הליכות והתנהגות העולמות אם לא ע"י הלכות התורה שמקשר א"ע ברוחניות התורה ועי"ז ידע איך להתנהג וזש"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים אשפיע לכם לחם ומזון ושפע רוחני שיהא נפשכם ניזון מחיות התורה ורוחניות היורד מן השמים כנ"ל ועי"ז שאתם תהיו קשורים ודבוקים ברוחניות התורה ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ר"ל שהעם ילקטו מזה ויתבוננו וידעו התנהגות של כל יום ביומו היינו שע"י התורה ידעו איך להתנהג בכל יום כמבואר למעלה והבן כ"ז היטב:

ויבוא עמלק גו' ברפידים גו' וידי משה גו' וישימו תחתיו וגו' הנה כתיב בס' עשרה מאמרות אילו לא אמרו ישראל אל משה קרב אתה ושמע פן גו' והיו שומעים היו"ד דברות מפי הש"י בעצמו כביכול אז לא היו צריכין ישראל ללוחות האבנים רק שהיה הש"י משפיע להם שכל גדול וזך והשגה גדולה כ"כ עד שהידים של משרע"ה בעצמם היו נעשים כשני לוחות ויו"ד האצבעות שלו ה' מימין וה' משמאל היו מאירים לישראל ומשם היו יכולים להשיג התורה כולה אך מחמת שדחו בידים ורצו לשמוע ע"י סרסור לכך נתמעט מהם ההשגה והוצרכו לב' לוחות אבנים: והנה בגמ' יליף מכאן שכל המשתתף בצערן של צבור זוכה ורואה בנחמתן דכתיב וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו דנשתתף בצערן של ישראל ולכאורה הוא תמוה במאי קמיירי אי באדם שיש לו שייכות בצער הציבור ואינו מצער א"ע עמהם. אטו בשופטני עסקינן ומי הוא אשר יראה א"ע בצרתו ולא יתעורר לשום אל לבו ומאי איריא עם הצבור אע"כ דמיירי הגמ' באדם שלא נגעה אליו הרעה והצרה שהצבור הם בה ואין לו שייכות כלל שיצטער מזה ואעפ"כ הוא צריך להשתתף בצערן וא"כ קשה מהו הראיה שמביא ממשה שנשתתף בצערן של ישראל הלא כאן במלחמת עמלק עיקר הדבר היה תלוי במשה. כמ"ש לו הש"י צא הלחם בעמלק אך י"ל דהנה אחז"ל ויסעו מרפידים ויבוא עמלק על שריפו ידיהם מד"ת עי"ז ויבא עמלק והנה ישראל שריפו ידיהם מלשמוע מפי הש"י עצמו רק ע"י סרסור ונתמעט השגתם בזה לכך בא עמלק עליהם אבל משרע"ה לא ירד כלל ממדריגתו עבור זה וא"כ עיקר המלחמה היה בשביל ישראל ואפ"ה היה מצער עצמו בצערן. וע"כ שפיר יליף הגמ' שמחויב כל אדם לצער א"ע בצער הצבור ולפ"ז י"ל פי' הכתובים וידי משה כבדים ר"ל שהכניסו ישראל משאוי וכבדות בהידים של משה ע"י שלא רצו לשמוע מפיו ית'. היינו דאם היו שומעים מפי השי"ת בעצמו אז היו הידים של משה מאירות להם כנ"ל ועכשיו שמיאנו בדבר אז הכניסו כובד בידים של משה והוצרכו אז לשני לוחות אבנים וז"ש ויקחו אבן ר"ל לוחות האבן וישימו תחתיו תחת הידים ובמקומם כנ"ל וזהו הפי' שריפו ידיהם מד"ת ר"ל שריפו הידי' של משה רבן מד"ת שהיו יכולי' להשיג ד"ת מהידי' שלו אבל אהרן וחור שהם לא אמרו זה כי אהרן היה עם משה בהר והם לא נפלו ממדריגתן כשאר ישראל והי' השגתם גדול' והיו מאירים להם הידים של משה וזש"ה תמכו בידיו מזה אחד גו' שבאמת היו משיגים מהידים של משה בעצמם וכל יד היתה כלוח אחד ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש. ר"ל שידיו היו מאירים להם עד שכבה שמשו היינו עד הסתלקותו מזה העולם כי הוא נמשל להשמש כמאחז"ל פני משה כפני חמה והבן היטב: א ר"ח שבט וט"ו בו

בעשתי עשר חודש באחד לחודש גו' התורה באר היטב. להבין ולהשכיל טעם למה דוקא בחודש זה התחיל לבאר את התורה י"ל דהנה ידוע דשם ס"ג הק' הוא בחי' נשמה לכל העולמות העליונים הק' והמילוי משם ס"ג הוא ל"ז היינו ג' יודי"ן א' וא"ו הוא מספר הבל הק' המחיה כל עלמין ומאחד בשבט עד ז' אדר שהוא זמן העלאת משרע"ה השמימה הוא ל"ז ימים ומאחד בשבט התחיל משרע"ה לייחד ולקשר א"ע נשמתו בהעולמות העליונים הק' ובההבל הק' המחיה כל עלמין עילאין קדישין עד אשר בא לבחי' ואתר לעילא לעילא לאתר דלא ידיע ולא אשתמודע ואז אסתלק רעיא מהימנא קדישא והבן: והנה הקדמונים ז"ל דרשו בזה הפסוק באר היטב שמרע"ה כתב וביאר התוה"ק בשבעים לשון כמנין היט"ב בריבוע כזה. ה'. ה"י. הי"ט היט"ב עולה הכל במספר שבעים ולכאורה יפלא למה עשה משרע"ה תמורה כביכול בתוה"ק ולהחליפה ולהעתיקה על לשונות אחרים הלא כתיב בקדש ולא יחליפנו ולא ימיר אותו והגם כי עיקר שם תמורה אינו אלא שאומר זו תחת זו עכ"ז לאיזה כוונה עשה שום נידנוד תמורה. ומה גם שלא מצינו שצוה אותו הש"י על זה וגם למה עשה דבר זה בר"ח שבט בדוקא והכל צריך טעם ושימת לב לדבר: ובהעיר לב י"ל כי בדיעה מיושבת ובכוונה גדולה עשה זה משרע"ה רבן של כל הנביאים דהנה י"ב חדשי השנה הם נגד י"ב צירופי הוי"ה הק' כנודע מספה"ק וכל צירוף יוצא מפסוק מר"ת או מס"ת. וכל צירוף הק' שהיו"ד קודמת לה' וכן הוא"ו קודם לה'. אז החסדים והרחמים גוברים בחודש ההוא ואם ח"ו להיפך שהשני ההי"ן קודמין אל י"ו אזי תגבורת הדינין ר"ל וכמבואר בתזוה"ק. והצירוף של חודש טבת יוצא מפסוק של גדלו לה' את"י ונרוממ"ה שמ"ו יחדי"ו מהס"ת ואז ההי"ן קודמים אל י"ו ולכך אז תגבורת הדינין ר"ל וכמבואר בזוה"ק בסוד ותצפנהו שלשה ירחי' וצירוף של חודש שבט יוצא מפסוק ואם ה"מר י"מירנו ו"היה ה"וא ותמורתו יהיה קודש מהר"ת ומחמשה עשר בשבט מתחיל להאיר ו"ה כסדרן ומאז אין תגבורת הדינין. והנה השבעים אומות וע' לשון עיקר חיותן הוא בסוד הניצוצין קדישין שנפלו משורשן הרמה בקודש ונבלעין בהם ומזה הוא חיותן ועיקר חיותן ואחיזתם הוא באותיות התורה שנזכרו שמותיהם כמו פלשתים וכפתורים ויון ואדום ודומיהם וכשאנו עם ה' קורין בפרשיות התורה ומזכירים שמותיהם בזה אנו משפיעים להם שפע חיותם ועיקר אחוזתם ומקור שרשיהן הוא בסוד תמורות האותיות וכנודע והנ"ק מחמת שנפלו משורשם בקודש נעשו קליפות ולכך רצה משרע"ה להעלות אותן הנ"ק למקורן ושורשן ולהמתיקן כדי שלא יוכלו להרע לזרע ישראל ולכוונה זו העתיק את התורה בע' לשון להעלות אותן הניצוצין לעיקר אותיות התורה ולהמתיקן בשורשן כדי שיהי' הוא ותמורתו קודש בסוד המתקת הדינין בפרט סוד קודש שהוא עילאה קדישא בסוד קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו: ולהבין ולדעת מהיכן למד מרע"ה ע' לשון של שבעים אומות היינו שנתן לו הש"י לב חכם ונבון לדעת את התור' כול' ומצפוניה וסתריה וכל רז לא אניס ליה וגם המקור של כל אות ואות מתוה"ק. ושם ראה בעין שכלו את מקורם של כל אומה ואומה מהע' אומות ומשם הבין ג"כ בשכלו הזך את כתבם ולשונם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו שמצינו ביוסף הצדיק ע"ה ששלח הקב"ה את גבריאל ולימד אותו כל הע' לשון היינו ג"כ שגילה לו את המקור של כל אומה ואומה בתוה"ק מהיכן הוא מקור חיותן ומשם הבין ג"כ את כתבם ולשונם. וז"ש חז"ל כשלמד יוסף הע' לשון הוסיף לו הקב"ה ה' על שמו כמש"נ עדות ביהוסף שמו ר"ל שגילה לו רזי תורה שהוא בסוד ה' לפי שיש בה חמשה ספרים. וגם הוא נדרשת ע"י ה' מוצאות הפה ומשם הבין בשכלו הקדוש גם הלשון של כל אומה ואומה ולפי שרצה משה רבינו עליו השלום להכניס הכנעה בלב השבעים שרים העליונים שידעו מעשי ה' הגדולים שבתוה"ק ואשר בידו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו ובלעדו אין אלהים לזה פירשה בע' לשון והן הם הצירופים של האלפ"י ביתו"ת וחלופי אותיות ותמורת אותיות לכל אומה כפי ענינה ומקורה אך היה מתיירא משרע"ה שלא יהא יניקה ח"ו להחיצונים מאור קדושת התוה"ק על שפירש לפניהם תמורת האותיות של תוה"ק לכך כוון במחשבתו הטהורה והקדושה את השם הק' היו"ה היוצא מהפסוק של ואם ה"מר י"מירנו ו"היה ה"וא כדי שיהא למחסה ולמסתור אל הק' שלא יצא לחוץ ח"ו. רק אדרבה להוציא מהם כל ניצוצי הקדושה כמ"ש הכתוב ואם המר ימירנו והי' הוא ותמורתו יה' קודש כנ"ל עוד נ"ל טעם אחר כי ידוע שמחדש חשוון מתחילין הימים להיות קצרי' שמורים על בחי' דין ולכן גם הצירופים של ג' חדשים הללו מתחילין שלא כסדרן אבל חודש שבט אינו כן כי מחצי החודש שהוא ט"ו בשבט מתחילין ימי רחמים כידוע ולכן חצי ראשון של הצירוף משם הוי"ה הק' הוא בהיפך היינו ה"י חצי השני הוא כסדר היינו ו"ה להורות כי אז מתחילין ימי הרצון והרחמים וישועה תהי' לנו ע"י משיח צדקנו שיבא בב"א ולכך עשה זה הדבר באחד בשבט דוקא כי אז הוא זה הצירוף שמאיר ובא לזה החודש יוצא מהפסוק ואם ה"מר י"מירנו ו"היה ה"וא ותמורתו יהיה קודש ולהשאר כל ענפי הקדושה בהתוה"ק. והבן כ"ז היטב:

ענין ט"ו בשבט צריך להבין ולדעת למה אז דוקא ר"ה לאילן כדברי ב"ה ולדברי ב"ש באחד בשבט גם להבין הלשון ר"ה לאילן מהראוי היה לומר ר"ה לאילנות ובהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה כתיב כי האדם עץ השדה היינו כמו שיש באילן שרשין וענפין וטרפין ופירות כמ"כ ישנו ג"כ באיש הישראלי ע"י מעשיו הטובים ומאין נמשך זה להאדם משורש שרשי נשמות ישראל שהוא האילן הק' אילנא דחיי אשר תחותוהי תטלל חיות ברא ועופי שמיא והוא אילן המתברך שכל נטיעותיו יהיו כמוהו ואיל"ן הוא מספר הוי"ה אדנ"י בסוד צדיק כתמר יפרח מה תמר עולה דכר ונוק' אף צדיק עולה דו"נ והנה אחז"ל בגמ' פלוגתא דר"א ור"י ח"א בניסן נברא העולם וח"א בתשרי נברא העולם ואלו ואלו דברי אלהי' ושניהם אמת כי בתשרי עלה אז במחשבה לפניו ית' וית' להאציל ולברוא את העולם וכמו שיסד הפייט בר"ה היום הרת עולם לשון הריון כביכול וכמ"ש בספה"ק והבריאה בפועל היה בניסן והנה מחמשה עשר בשבט עד ר"ח ניסן שבו היה בריאת האדם הוא מ"ה נגד שם מ"ה הק' דאיהו בחי' מקורא ושרשא דאילנא ומאחד בשבט עד בו. הוא ט"ו יום נגד שם י"ה ששני אותיות י"ה הם בסוד מוחין עילאין קדישין ובסוד טלא דנחית מעתיקא קדישא לאילנא קדישא ולכל העולמות והם בבחי' שרף האילן כביכול ולכך ביאר אז משרע"ה בא' בשבט את תוה"ק באר היטב בשבעין אנפין כי מהמוחין עילאין קדישין דאינון י"ה נמשך הארות קדושות להתוה"ק ועיקר החנטה של נשמות ישראל תלוי ברוב גשמי שנה ולכן אין מעשרין משנה זו על שנה אחרת כי בכל שנה ושנה נתחדש חידושין דאורייתא בהארות והשפעות קדושות שונות זו מזו לפי המצטרך לשנה ההוא כי הבורא בהוב"ש מחדש בכל יום תמיד מעב"ר ע"י חידושי התורה והלכות שנתחדש בכל יום כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא וכנ"ל בפ' תולדות ובפרט בראשית השנה על כלל השנה ולכן אין מעשרין משנה זו על שנה זו והבן זה ופירות האילן הם מצות ומע"ט שהאדם עושה וצריך להתחדש בכל שנה ושנה להתחזק ביתר שאת ועוז אך ביראת ה' כל היום ומעתה נבין הטעם מהפלוגתא של ב"ש וב"ה כי שניהם אמת צדקו יחדיו רק דברי ב"ש הם בסוד עלמין עילאין קדישין דלית מחשבה תפיסא בהו כלל שהם י"ה חכמה ובינה ולז"א בא' בשבט ר"ה לאילן כי הוא בחי' טלא עילאה ושרף האילן ושמם מוכיח על זה כי שמאי הוא לשון שומא כי אין שום השגה בהם רק בבחי' שומא כי לא באו להתגלות כנודע ודברי ב"ה הם מהעולמות אשר באו קצת להתגלות ואשר ניתן לנו רשות לדבר בהם לצורך הנהגות העוה"ז ולכך לענין דינא והנהגות העוה"ז הלכה כב"ה והלל הוא מלשון הארה כמו הילל בן שחר והמשכיל יבין כל זה היטיב: יתרו בשם הרב מקאזיניץ

ויבוא אהרן, וגו' לאכול לחם וגו' משה לפני האלהים והקשו חז"ל וכי לפני אלהים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא מכאן שהנהנה מסעודה שת"ח מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה ושאלתי את פי הרב הק' המנוח מ"מ דק"ק קאזיניץ מהו זה שהוקשה כ"כ לחז"ל וכי לפני אלהים אכלו הלא שויתי ה' לנגדי תמיד וכל תנועותיו ומעשיו של אדם צ"ל כאילו עומד לפני המלך כידוע וא"כ לכך כתיב לאכול לחם כדרכן של צדיקים לפני אלהים והשיב לי עפ"י מה דאי' בגמ' אסור להתפלל אחורי רבו והטעם לזה כי מורא רבך כמורא שמים ובשעה שיש לו מורא רבו א"א להיות עליו מורא שמים הראוי לתפלה מחמת שיש עליו מורא ואימה אחרת וזהו שהי' קשה לחז"ל וכי לפני אלהים אכלו לפני משה אכלו והי' עליהם אז מורא רבן והיאך הי' באפשרי להיות עליהם מורא שמים ומה זאת לפני אלהים אלא מכאן שכל הנהנה כו' וזהו בעצמו מורא שמים ודא ודא אחת הוא. ודפח"ח:

בחודש השלישי לצאת וגו' מדבר סיני י"ל בדרך רמז דהנה ידוע דרב יוסף היה קוראין אותו סיני ע"ש שהיה בקי בהלכות והיה כולל כל השמעתות ומימרות כמו שנמסרו לו בסיני ולכן כינו אותו בשם סיני הרי חזינן דתיבת סינ"י מורה על כללות הכל לפי שבהר זה נכללו כל התורה וכל הדיבורים והנה ידוע דקול הוא ג"כ בחי' כוללת דבקול נכללו כמה בח' אש רוח ומים. והנה אפי' הדיבור של אלהים אין לשער מה שיוכל לכלול דאצלו ית' אין חילוק בין קול לדיבור כי הוא ית' יכול לכלול בדיבורו כל הענינים כמש"ל בדבר ה' שמים נעשו בדיבור נעשו שמים שהוא מדה כוללת כנודע וכמו ששמענו בהר סיני שתים מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך ובו נכללו כל המצות שבתורה מה שאין הפה יכול לדבר כו' אבל בדיבור הגשמי א"א לכלול בו זולת אותו הדיבור אמנם כשהאדם מאמין שכל ההבלים והדיבורים היוצאים מפיו הכל הוא כח וחיות מהבורא ית"ש ורוח ה' דיבר בו ואז כשמקשר הדיבור בקול וקול במחשבה בשורש הרוחות וחיות אלהות אז אע"פ שאין הדיבור יכול לכלול כמה דיבורים אבל מכ"מ הוא כלול מכמה ענינים וכמה שכליים והדיבור מתפוצץ לכמה חלקים כיון שהוא דיבור אלהים וכמו שאנו רואין בתוה"ק כל דיבור של משה שכתוב בתורה הוא כלול מכמה ענינים גדולים ונתפרש לכמה גוונין וכן דברי התנאים והאמוראים כל דיבור ודיבור כלול מכמה ענינים וסובל כמה פירוש' מחמת שהיה דבור נקשר בשורש החיות ורוחניות הקדושה: והנה כתיב ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו דירושלים הוא הכנ"י ששם נכללו כל הדברים והיא מסובבת מן ההרים ואין הרים אלא האבות ששורש הקדושה ברוחני בעולם העליון השרשים הללו הם מסבבים הכנ"י וכ"א מישראל צרי' לראות שיהא דבוק בהשורש ויהיה השורש מאיר להענף בלי שום מסך והבדל ובלי שום תערובות רע ח"ו דהנה באמת צריך האדם לדבק במדותיו הק' ולילך בעקבות אבותינו הק' ושורש הרוחניות בעולמות העליונים להיות מרכבה לחסד וצריך האדם להיות עושה חסד בעולם אך העיקר שיהא מחסדים טובים שיאירו החסדים שיהיה השורש טוב ויהיה נקשר בשורש הרוחניות של חסד עליון ולא יהיה בו שום חלק רע ח"ו. כי אע"פ שהחסד הוא טוב מכ"א כיון שנתערב בו קצת רע ח"ו כמאחז"ל כל שנעשה רחמן על האכזרים כו' וצ"ל החסד כולו טוב וזהו שאנו אומרים גומל חסדים טובים ר"ל מלשון ויגדל הילד ויגמ"ל שהקב"ה גומל ומפריד החסדים מחלקו הרע. שיהיו רק חסדים טובים וכמ"כ במדת הגבורה מה שצריך האדם להתנהג במדה זו להתגבר על יצרו ולהכניע כל חלקי הרע ולשעבדו תחת הטוב ואז כשהאדם מדבק א"ע במדות האלו ובא לידי עבדות אמיתי ומדביק עצמו בשורש האמת ששם כלול כל הגוונין ואדם צריך לראות שכל המדות שנוהג היינו החסד והגבורה והרחמנות שלו יהא הכל באמת ויהיה זך וצלול בלי שום תערובות סיג ופסולת ח"ו רק אמת הפשוט שהוא הכולל של הג' קוי"ן כי במדת אמת כלול הכל וזהו בחי' שי"ן אשר בו ג' קוי"ן וזהו בחודש השלישי שהוא בחי' אמ"ת שהוא השי"ן זהו חודש השלישי התחדשות הכלול משלשה מחסד וגבורה והתפארות. לכן כשמגיע האדם למדת האמת אז הוא יוצא מכל חלקי הרע ומכל המצירים אותו וז"ש לצאת בנ"י ממצרים ר"ל ממיצ"ר י"ם שהם מצירים להקדושה אמנם כשהוא דבוק במדת האמת אז הוא יוצא מכל חלקי הרע ומהמצירים אותו וכולם נכנעים תחת הטוב והאמת וזש"ה ביום הזה ר"ל בבהירות ואור של התחדשות השלישי הזה. שהוא עצם הקדושה באו למדבר סיני עי"ז יכולים לבוא לבחי' הדיבור של סיני שהוא כולל כל הדיבורים וכל הענינים וכמו שהאדם מדבק א"ע במדה הכוללת כמ"כ הדיבור שלו נעשה סיני וכולל הכל ויכול לפעול בדיבורו כל מיני השפעות טובות להכנ"י כל מיני חסדים טובים וישועות ונחמות לזרע ישראל כיה"ר אמן: ועפ"ז תבין מ"ש בזוה"ק ע"פ לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם אר"י אע"ג דכתיב לי הכסף ולי הזהב לא תעשון אתי ר"ל לא תעשון אותי א"ר יצחק כתיב גדול אתה היינו לי הכסף וגדול שמך בגבורה היינו לי הזהב וכולהו גוונין לא מתחזיין אלא בישראל הה"ד ישראל אשר בך אתפאר דהנה באמת דמדות וספירות הק' אף שהם רמים ונשאים מאוד והם אורות רוחנים נפלאים ונעלמים אעפ"כ אסור להתפלל להן לבדן ח"ו. כי ח"ו מקצץ בנטיעות ומפריד ח"ו שמחזיק אותן לאלוהות ח"ו אם לא שמדביק לשורשן האחדות הפשוט א"ס ב"ה השופע לתוכן ומחיה אותן וכדאי' בתזוה"ק וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארן כולהון כגופא בלא נשמתא וחסדים וגבורות מרמזים לגוונין חיוור וסומק שהם בחי' כסף וזהב וז"ש אע"ג דלי הכסף והזהב שיש לי מדות קדושים הנאצלים ממני מכ"מ אל תפרידו אותם מהשורש ולא תתכללו אלו המדות כ"א בשורש של ישראל ששם נמוגים המדות וכלול מכל הגוונין והוא מדות התפארות כמש"נ ישראל אשר בך אתפאר והבן וכיה"ר שיקוים בנו ברכה זו בב"א: