ליקוטי מוהר״ן – תורה רסו

רסו - מיתות בהמות וחיות בלא זמנן

דַּע שֶׁמִּיתוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בְּלא זְמַנָּן הוּא עַל יְדֵי שֶׁאֵינָן נִזְהָרִין בְּמִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי כִּי סֻכָּה בְּחִינוֹת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין (תִּקּוּנִים דַּף ג), בְּחִינוֹת: "אִם לַבִּינָה תִּקְרָא" (מִשְׁלֵי ב) וְזֶהוּ בְּחִינוֹת הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין גֶּדֶר אָדָם לְגֶדֶר בְּהֵמָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת י) : "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו" שֶׁעָשָׂה לָהּ דַּדִּים בִּמְקוֹם בִּינָה אֲבָל הַבְּהֵמָה יוֹנֶקֶת מִדַּדֵּי בְּהֵמָה לְמַטָּה וְזֶהוּ הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין גֶּדֶר אָדָם לִבְהֵמָה שֶׁהָאָדָם יוֹנֵק מִדַּדֵּי אָדָם שֶׁהוּא בִּמְקוֹם בִּינָה בְּחִינוֹת "אִם לַבִּינָה תִּקְרָא" בְּחִינוֹת סֻכָּה אֲבָל הַבְּהֵמָה יוֹנֶקֶת מִדַּדֵּי בְּהֵמָה שֶׁהֵם לְמַטָּה וְעַל כֵּן כְּשֶׁפּוֹגֵם בְּמִצְוַת סֻכָּה אֲזַי נוֹפֵל מִבְּחִינוֹת דַּדֵּי אָדָם שֶׁהֵם בִּמְקוֹם בִּינָה, בְּחִינוֹת סֻכָּה וַאֲזַי נוֹפֵל לִבְחִינַת דַּדֵּי בְּהֵמָה, וְיוֹנֵק מִשָּׁם נִמְצָא שֶׁיּוֹנֵק מִשֶּׁפַע שֶׁל הַבְּהֵמָה וְעַל כֵּן יוֹנֵק אֶת חִיּוּתָם וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מֵתִים עַל יְדֵי שֶׁנּוֹטֵל מֵהֶם אֶת הַשְׁפָּעָתָם וּלְפִי הַפְּגָם שֶׁפָּגַם בַּסֻּכָּה כֵּן הוּא נְפִילָתוֹ וְכֵן נוֹטֵל אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל הַבְּהֵמוֹת וּכְמוֹ כֵן גּוֹרֵם מִיתוֹת הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת וְזֶהוּ בְּחִינַת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכּוֹת (בְּרֵאשִׁית ל"ג). כִּי הַסֻּכָּה הוּא בִּשְׁבִיל מִקְנֵהוּ כַּנַּ"ל גַּם הָעוֹסְקִין בְּבִנְיָן מַזִּיק לָהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוֹטָה יא) : כָּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן כִּי צָרִיך לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה וָשֵׂכֶל וַאֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ הַבִּנְיָן וַאֲזַי רָאוּי לוֹ לִבְנוֹת בַּיִת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כ"ד) : "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ", (עיין סנהדרין צב) [כִּי יֵשׁ לוֹ מָקוֹם לְהַכְנִיס הַשֶּׁפַע] אֲבָל כְּשֶׁבּוֹנֶה בְּלא שֵׂכֶל, אֲזַי מַזִּיק לוֹ וְעַל כֵּן מִתְמַסְכֵּן כִּי זֶה עָנְשׁוֹ עַל שֶׁפָּגַם בַּחָכְמָה כִּי הָיָה רָאוּי לוֹ לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁמִּתְמַסְכֵּן שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת פְּגַם הַחָכְמָה, בְּחִינוֹת "חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה" (קהֶלֶת ט) וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַסֻּכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת שֵׂכֶל, בְּחִינַת אִם לַבִּינָה כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לִבְנוֹת בַּיִת בִּבְחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" וְכוּ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית שָׁם) : "וְיַעֲקב נָסַע סֻכּוֹתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת" כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת כִּי שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת הֵם אֶחָד כִּי הַתּוֹרָה יוֹצֵאת מִבִּינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי א) "וְאַל תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּך" בְּחִינַת: "אִם לַבִּינָה" שֶׁהוּא בְּחִינַת סֻכָּה כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן תֵּכֶף אַחַר סֻכּוֹת הוּא שִׂמְחַת תּוֹרָה כִּי מִבְּחִינַת סֻכָּה מִשָּׁם יוֹצֵאת הַתּוֹרָה נִמְצָא עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנְסוּ בַּסֻּכָּה, נַעֲשִׂים בְּעַצְמָם בִּבְחִינוֹת הַתּוֹרָה כִּי מִשָּׁם יוֹצֵאת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל וְאָז מַתְחֶלֶת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית, בְּחִינוֹת בַּיִת הַיְנוּ בֵּית דִּבְרֵאשִׁית, בְּחִינוֹת: "וְיַעֲקב נָסַע סֻכּוֹתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת" כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת סִיון (צ"ל סיון ביוד ואו כי כן מבואר בש"ע אה"ע סי קכו סעיף ז ו) [רצונו לומר: בפסוק זה מרומז ענין סיון שני פעמים כי ויעקב נסע סוכותה ר"ת סיון היינו הוי"ו יוד של ויעקב כי הואו אינה משרש התיבה ע"כ צריכין לצרף עמה גם היוד וכן נסע סוכותה ויבן ר"ת ג"כ סיון כנ"ל] שֶׁאָז הוּא זְמַן מַתַּן תּוֹרָה רָאשֵׁי תֵּבוֹת וְיַעֲקב נָסַע סֻכּוֹתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וְכוּ כַּנַּ"ל [לב ר"ת לו בית לב זו התורה כי בית מבראשית ל מלעיני כל ישראל היינו כלל התורה זה מצאתי מכת"י ז"ל]

http://breslev.eip.co.il/?key=536