ליקוטי מוהר״ן – תורה רסה

רסה - טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך

טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך כִּי [כָּל] אֵלּוּ נְשָׁמוֹת שֶׁל הַזִּוּוּג הֵם לְמַעְלָה אֶחָד (עיין זוהר לך לך פ"ה: ובדצ"א ובזהר תזריע מג) אַך לְמַטָּה הַהִתְקַשְּׁרוּת וְהַהִתְאַחֲדוּת שֶׁלָּהֶם הוּא בְּהֶעְלֵם כִּי אֵין יוֹדְעִין מֵהִתְאַחֲדוּת שֶׁלָּהֶם עַד הַשִּׁדּוּך וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיָה עַד עַתָּה בְּהֶעְלֵם אַך זֶה הַהִתְגַּלּוּת שֶׁל הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּעֵת הַתְּנָאִים הוּא בִּבְחִינַת: "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יְחֶזְקֵאל א) כִּי בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּך נִתְגַּלֶּה הַהִתְקַשְּׁרוּת וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְעַלֵּם כִּי אַחַר כָּך נִתְפָּרְדִין וְנִתְרַחֲקִין כִּי עֲדַיִן הִיא אֲסוּרָה עָלָיו עַד הַחֻפָּה נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּך נִתְגַּלֶּה אוֹר הָאַחְדוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיָה עַד עַתָּה בְּהֶעְלֵם וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְעַלֵּם כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל וּבִשְׁבִיל זֶה שׁוֹבְרִין כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך כִּי כְּתִיב (שָׁם) "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק" פֵּרוּשׁ כָּאוֹר הַיּוֹצֵא מִן הַחֲרָסִין דְּהַיְנוּ הַנִּיצוֹץ שֶׁיּוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹבְרִין כְּלִי חֶרֶס שֶׁהוּא רַק לְפִי שָׁעָה וְעַל כֵּן בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך שֶׁאָז אוֹר הָאַחְדוּת שֶׁלָּהֶם נִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל עַל כֵּן שׁוֹבְרִין כְּלִי חֶרֶס זֶה מְרַמֵּז עַל סוֹד וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק כַּנַּ"ל [וְעַיֵּן עוֹד טַעַם עַל זֶה לְעֵיל בְּסִימָן ס וּבְ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" בְּסוֹפוֹ]

http://breslev.eip.co.il/?key=535