קיצור ראשית חכמה – פרק טז

פרק טז לעון נדה עם שכח ולא פירש מאשתו סמוך לוסתה ואירעו אונם מחמת פשיעותם יתענה ס"ט צומות כמנין נדה כי הדגש הוא במקום יו"ד, ופי' נדה נ"ד ה' אחרונה של שם סוד גלות שכינה דכתיב בה איכה ישבה בדד פי' איכ"ה, וכן פתח לו המקום לאדם הראשון בעון א' וא"ל איכה משפטו גם הוא איה כ"ה שהפריד אדם בעונו מדת כ"ה שבא על אשתו נדה אחרי שהנחש הטיל בה זוהמא ופרסה נדה באותה שעה והפליג המסית במרדו לאמר כי יודע אלהים יחם למעלה ידיעה וזווג מלשון וידע אלקנה בתגבורת הקליפה כדי שיתאוו גם להיות משתפים בפעלם שם שמים ודבר אחר כטעם יודעי טוב ורע ואין הדבר כן דכתיב לכן המשכיל בעת ההיא ידום בגימ' זעיר יפרוש מבת זוגו וההפך ראוה מדברת ופי' בעת ההיא עת זו נוקביה ולמה יפריש כי עת רעה היא שמתלבשת בקליפות ואינו עת כשר לזווג וכשאמר אדם ואירא כי עירום אנכי הודה שהרגיש בכובד עונו כי היראה העליונה נצנצה בו וכתיב מי הגיד לך כי עירום אתה מי ודאי ה"י עלאה ואעפ"כ לא נמנע מן העון הרי פגם בשתי ההי"ן אלא שהמעשה עצמו נוגע בה"א תתאה, וזאת הה"א צורתה דלי"ת וא"ו תרבע ד' פעמים ד' וכן ו' פעמים ו' בין הכל נ"ב ועם שתי אותיות ד' ו' הרי רד ומלוי ה"א ביו"ד תצרף נ"ד וסיר הרי ס"ט. עוד שני ציורין יש לה לה"א סימנין דודי בגימ' מ"ה לשתי ההי"ן הפשוטה ומלואה ומספרן עשר הרי כ"ח ולפעמים מלוי ה"א באל"ף או ביו"ד תצרף נ"ח וי"א הרי ס"ט ע"כ לפוגם שלא לדעת ולא שת לבו גם לזאת, אך אם זלזל בכוונה בשפת הוסת וכ"ש אם הזיד בה יותר מזה השיעור, או נוגע הפגם לאותיות י"ה דלא מתפרשין לעלמין מצד עצמן והוא הפרידן קרינן ביה נ"ד י"ה, וצריך להתענות פ"ב צומות כי יו"ד ה"א במלואן עולין פ"ו שהוא השם הגדול, וע"י טהרה ופרישות מתמלא חסדים ונעשה ע"ב ועם עשר אותיותיו הרי פ"ב הוא אבד טובה הרבה יצום כנגדן פ"ב ימים וילקה לפחות שתי מלקיות שהן ע"ח הכאות וג' מקומות שהם שתי כתפיו והחזה עם כלל הגוף הלוקה הרי פ"ב. ויכוון במלקיות מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה ראשי ג' תיבות אחרונות פ"ב ככה יעשה בכל יום מתענותיו או לפחות ביום טבילה שני וששי כדלעיל וביום אכילת ההפסקה לפניה ולאחריה וירבה בסיגופים כפי כחו כדלעיל ויכוון לפיוס ה' עלאה שיש לה ג' מלואים ה"א ה"ה ה"י מספרן א"ל וגם מלואה יש לה ג' מלואין אלה חרי ס"ב ולפיוס יו"ד עלאה הרי כ' צרופן פ"ב, ובכל לילה יעשה יחודין בכוונתו בפסוק זה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רכ, ויכוון כי שש היינו מצפ"ץ מצפ"ץ של תמורת ב' אזכרות האמורות אצל מדת הרחמים דעלייהו אתמר וראית את אחורי ועל ההוי"ה המתלבשת בהם נאמר ופני לא יראו, אנ"כי על בגי' ע"ב ס"ג מ"ה עם הכולל, עוד אנכי על עם הכולל בגימ' יעקב רזא דשבע הויי שהן כוללת שיעור קומת זעיר טוב אמרת"ך עם המלה בגימ' אכתריאל סוד כסא הכבוד. עוד אמרתך בגימ' י' פעמים היכל עם עשרה שמות והכולל וכשנוסיף על מנין אמרתך חמש אותיות וחמש נקודות הרי תרע"א שש אנכי על אמרתך ר"ת גימ' שבע דמנין הוי' אלהים שניהם ביודי"ן שהן מלוי בחינת פנים וההוי"ה ממתקת אלהים ודיניו לא כן בזמן ששתי מדות אלו נזקקות זו לזו בסוד אחוריים שהוא ע"ב דהוי"ה פשוט כפול ומשולש מרובע וכן אלהים עולה מאתים צרופן רעב ח"ו יהבן כי בבחינת פנים שזכרנו יש מלוי אלהים שהוא רוח פי' כשתסור הפשוט מספרן השי"ן והיינו דכתיב ורוח אלהים מרחפת ומלוי ההוי"ה הוא מ"ו ושתוף המלואים שניהם הוא ר"ס מספר עשר הויות בתגבורת הרחמים והנה סופי תיבות של שש אנכי על אמרתך הוא ש"ס שהן ע"ב ס"ג מ"ה פעמים כמוצא בגימ' ציון דהיינו ג' ב"ן עם הכולל של"ל היינו ש"ס כדלעיל, ר"ב הוא ע"ב ק"ל וראשי ג' תיבות אחרונות כש"ר שנעשה בתשובתו אדה כשר להאיר בעצמו אלהים ביודי"ן שי"ן וריבועו דהיינו רי"ש ועם ה' אותיות הפשוט ו' של מלוי וב' כוללים הרי כ"ף וס"ת אלה גל דהיינו כד"ט חמורות אותיות אמצעיות של אלהים מדין לרחמים והוא מספר אותיות אלהים במלוי המלוי של ההי"ן והוא מספר אותיות שם בן דל"ת הפשוט והמלא עם מלוי המלוי של שם ב"ן: