קיצור ראשית חכמה – פרק י'

פרק י' אם חטא באשה שאינה בת מינו שעבר בזה על נטירו דנשג"ז ופגם במלכות יסוד נצח סוד כדאיתא בזוהר פ' בשלח (דף ס'). או בכל בהמה חיה ועוף הטמא והטהור אחת דתו להתגלגל בהם ודרך פרט אמרו כי הבא על בהמה דינו בעטלף, על חיה ועוף דינו בעורב על אשת רעהו דינו בחמור, על אחותו דינו בחסידה משום דכתיב בה חסד הוא, על חמותו או על אמו דינו באתון, וי"א חמותו גם היא כאחותו ודינו בחסידה, על אשת אביו דינו בגמל, וי"א בחמור, על אשת אחיו דינו בפרד, על כלתו דינו בפרדה נקבה, על הזכר בשפן וארנבת, על הארמית דינו בדכוותה, על הנדה דינו בקדשה ישראלית, ויש מחליפין בשנים האחרונים של זה בזה, ודילמא לדידהו קליש אסוריה דדם נכריות יותר מדם נדה, ונוסחא ראשונה עיקר כי דם לחוד וגוף לחוד, וה"מ אם מת בלא תשובה שלימה או שאין לו זכות תולה שאם יש לו זכות משתנה דינו ליסורין ממרקין. הבודה שמות מלבו דינו בחתול, הבודה הלכות מלבו וכל מה שלא שמע מרבו דינו בעוף ידוע הנקרא בלשון ערבי חומה, ויש גלגולים אחרים במינים טמאים וטהורים ובצומח ובדומם כדי רשעתו של אדם רחמנא לישזבינן, וצדיקים בני תורה הצריכים קצת מרוק דינם בדגים שבים סימן לדבר ויגוע ויאסף וכתיב אם את כל דגי הים יאסף להם, לפיכך מצוה מן המבחר לאכול דגים בשבת ובפרט בסעודה שלישית שהיא עת רצון דוקא ועינא פקיחא דלעילא משגיח בעולם דומי' דעין הדג דלית לה גבינין, ואפשר שיזדמן לו דג שנפש טהורה גנוזה בו ויזכה להשיב אותה בקדושה ולהעלותה באותה שעה בסוד נשמה יתירה אבל בעמי הארץ כתיב הצאן יבקר ישחט להם שהם צריכים שחוטה מפורעת, ודע כי סתם תלמוד חכם נשמתו מן הבריאה ועם הארץ מעשיה לפיכך לא ישא בתו דאמור רבנן חית דרגא ונסב אתתא לא תרין דרגין. והנה ביום השבת גם עשיה נכללת באצילות בעליית העולמות, והחוטא בשבת פוגם למעלה כל שכן אם חל יה"כ בשבת שהוא מדרגה עליונה דאצילות שבבריאה ששם בן מ"ב תמן כולו הוויין דמרי עלמא פשוט בכתר מלת בחכמה מילי המילוי בבינה, לפיכך הפוגם בו מותר לנתרו ביומו להציל נערה מאורסה אם הוא רודף אחריה. ובמיתתו קודם שיחטא בה יכופר הקודש העליון, וכיון שיש גלגולים שונים בבהמות ובדגים ובכל היצור כנודע לפיכך כל אוכל לשובע נפשו יכוון להעלות ניצוצי הטהרה שבכל דבר המזדמן לו על שלחנו בברכת הנהנין תחלה וסוף מי שיהיה או צומח או דומם כגון מלח ומים להוציא יקר מזולל ונעשה עם זה שותף במעשה בראשית כי באותה כוונה הוא גמר תיקוני להעלותו בזכותו למחיצתו והוא טעם סופר מברך ובור יוצא שהוא שם הכולל בגימ' תענית כטעם האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי כי הוא גורם לנצוצות שהיא במאכלו בתשיעי לקדש ע"י בעשירי ודעהו, אבל אם אכלן בלא ברכה מעל באותה נשמה ומועל בקדשים דוקא כי הוא מוסיף פגם בניצוצות הגנוזות בדבר הנאכל ואפשר שהן ניצוצי אביו או אחיו שנזדמנו לו לתקנם וקלקל ולא ידע כי בנפשו הוא וכ"ש אם האוכל יש לו קריבה אחרת עם אותן הניצוצות כגון שהוא עצמו מקורן שנתגלגל האב בבנו כגון אביי שהכירו בו שהיה גלגול אביו ויש באותיות אלהים יבא על שם חסיד אחד ידוע בזוהר הוא הסבא ופרשת משפטים, ולעולם צריך שיהיה האוכל עומד בתשובה לתיקון הנאכל מ"מ: