קיצור ראשית חכמה – פרק ח'

פרק ח' צריך לירא שלא תהיה נפשו נדחית לחוץ בעלותה למעלה בפטירתה מן העוה"ז כדפי' בזוהר פנחס (דף רי"ג) על פסוק שמרה נפשי כי חסיד אני שדוד הע"ה היה מתפלל על נפשו שתלך בטח ותזכה לעלות וליהנות מאור העליון ואם דהע"ה היה צריך להתפלל שלא תדחה נפשו לחוץ איש המלא העונות לאין מספר כמה צריך לירא מעונותיו ולמהר התשובה והתפלה עד יום אשר לא תועיל החרטה. עוד אז"ל א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב שנ' והלך לפניך צדקיך וכל העושה עבירה א' מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנ' ילפתו אורחת דרכם יעלו בתהו ויאבדו ר' אלעזר אמר קשורה היא לו ככלב וכו' ענין מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין מפני כי העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור א' וכל קטיגור וקטיגור יש לו קומה שלימה כענין המצוה כן ענין העבירה הרי מצות הם שיעור קומת אדם העליון וכל מצוה יש בה רמז שם יהו"ה כי מצוה בא"ת ב"ש שם יהו"ה כי י"ה היינו אותיות מ"צ והרי יהו"ה כללות כל הקומת אלא שבכל אבר ואבר יש כללות הכל ולכך המקיים מצוה א' כתיקונה כאלו קיים כולם, ויעשה ממנה מלאך א' שלם ברמ"ח איברים שהוא סניגור לו, והרי כל הנשמה כלולה מרמ"ח איברים ומ"מ היא חלק אבר פלוני פן כל קטיגור כיון שנעשה מכר האדם הזה בכח כל רמ"ח איברים יש לו רמ"ח איברים והוא חלק אבר פלוני משיעור קומת סמא"ל. וזה אל תאמר אשלמה רע ופי' בזוהר פ' מקץ (דף רי"א) שלא תאמר אשלים הרע שהוא סמא"ל בחטאי לעשות לו שיעור קומה שלימה ואמר דהא לא אשתלים דא מנוולא אלא בחטאין דבני נשא וכו' ע"ש, נמצא כ' שיעור כל הקומה תשתלם ע"י מעשים רעים הרבה אמנם כל חטא וחטא חלק אבר ממנו כלול מרמ"ח כדפי', ובהקדמה זו נבין מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין ופירש מלפפתו שיתלפף בכולו ותעשה לו לבוש לנשמתו להכניסו לגיהנם עד יעכל הכיעור והחשך ההוא שבנשמה והוא ענין הלבושים צואים שפי' רשב"י ע"ה פ' פנחס (דף רי"ד) שמלבישים את הנשמה להכניסה לגיהנם ע"ש ותראה מבואר כי מעשיו של אדם הם שיעשו לו לבושים צואים כפי מנין עונותיו כך מנין הלבושים כי כל עון ועון יעשה לו לבוש והיינו מלפפתו האמור במאמר והעד לזה ראה העברתי מעליך עוניך, ופי' ז"ל שעון שהיה לו הוא שנשאו בניו נשים נכריות, ר' אלעזר אמר קשורה בו ככלב, שלא לבד תעשה לה לבוש אלא שתדבק בנפש עצמה להיות אדוק בה ודרך הכלב הנושך שנמצא בתוך שיניו חלק האדם ודרך מי שנשוך מהכלב שידמה כלבים לפניו אפי' בתוך השתן נמצא חלק מהעבירה בתוך הנפש עצמה והיא ענין הפגם שפי' שהוא חלל בנפש, ועוד חלק מהנפש בתוך העבירה שהיא כח לילית והיינו ענין קשורה שהוא קשר כפול זה בזה וזה בזה, וחלק העבירה שמקנא בנפש הוא ההולך עמו בעוה"ז וזהו לשכב עמה בעוה"ז וחלק נפשו שנשאר בה היא להיות עמה בעוה"ב שלילית תופסת בו מחמת החלק ההוא שנשאר בה להורידו לגיהנם, ונמצא פרט הפגם הזה לשוכב עם הכותית והטעם כי ע"י שכיבתו שדי רוחא בגוה שהיא חלק נפשו ולכן מוכרח הוא להיות עמה לעוה"ב והיינו קשורה בו ככלב, אמנם נוכל לומר כי בכל עבירה ועבירה שיטמא האדם ע"י אותה התאוה הרעה שוכב עם לילית שכל תאוות העולם הם מכח לילית כי סמא"ל מרוב דקותו הרעה אין לו ייחס להתפש באדם שהוא גשמי ולכן שולח נקבתו שהיא גשמית יותר והיא המפתה, ואדה"ר מפני שנמשך אחר פתויי הנחש שהם כחות לילית גרם מיתה לו ולבאים אחריו כדפירשו בפרשת פקודי בריש היכלות טומאות ובפ' ויצא (דף קמ"ח) בתוספתא ע"ש באורך ומפני שרב העונות הם באים מצד פתויי לילית כדפי' והיא נקראת כלב לכן פי' ז"ל החוטא ישונא הוא ככלב ששב על קיאו ולכן צריך האדם להשמר מכח הרשעה הזאת ומפתויה, כי כל כוונתה להכשיל את האדם וללוכדו במצודתה ולהשפיל אותו בבור שאון טיט היון כמ"ש רשב"י פ' פקודי: פרק

ט' בפרק זה נבאר כמה הם מיני הפגם כדי שיירא מלחטוא כתאותו כמה רעה גורם לו ולנפשו ולכל העולמות, הראשון הוא פגם בגופו העשוי בתוכם תבנית העולמות העליונות ובהיות אבר מאיבריו פגומים הוא בעל מום ואין שכינה שורה בו וזה נתבאר בתיקונים (דף קנ"ט) ע"ש, לפי שכל האיברים חתומים בשמו ית' נמצא פוגם בשם ואם מקיים מצות באותו אבר אשריו שממליך יהו"ה עליו, ועוד מענין הפגם הנזכר הוא מה שפי' בזוהר פ' אחרי מות (דף ע"ג) ע"ש ובסופו אמר הכי נמי מאן דעביר על פתגמי אורייתא משראן עליה רוחא דמסאבא ואתרשי' ליה באנפוי ומניה ערקין עלאי ותתאי עכ"ל, ולמעלה מזה מבואר שאם חטא שיבכה ויעביר הדמעות על פניו עד שיעביר הרושם, ואני שמעתי שטוב ג"כ להעביר הדמעות על מצחו כי במצח נכתבים העונות כענין והתוית תיו על מצחי האנשים וכו' ומסוג זה הם העונות הנכתבים ביד כדכתיב וביד כל אדם יחתום, פגם ב' הוא פגם בנשמה שכפי החטא כן תרד עד שישפיל לרגליו וכן פי' בתיקונים (דף קל"א), פגם ג' הוא כי כפי הפגם שיפגום האדם בנשמתו כן יפגום בשכינה עד שתרד במדרגה התחתונה ותגל מרגלותיו וכן פי' בר"מ פ' משפטים (דף קי"ז) דמסטרא דרשע וטוב לו שכינתא ותגל מרגלותיו ותשכב האי איהו ושפחה כי תירש גבירתה שפחה יצה"ר נוקבא, וביאר אח"כ ענין הנפש ואומר כי שכינתא דאילנא דחיי עליה איתמר לא יגורך רע ואם תשלוט השפחה הוא בכסא וממנה ולמטה ע"ש, ובר"מ פ' כי תצא (דף רע"ז) כי הפגם הוא בבי"ע. עוד יתבאר פגם האדם בשכינה ובשאר מדרגות שלמטה כמה שפי' בתיקון (דף ס"ג) אמר שם שבשכינה גליפין מלאכין וחיוון קדישין ובה גליפין מה דאתמר ודמות פניהם פני אדם וכו' ע"ש ותראה כי בלבושי השכינה מצויירים כל הנמצאות והם השרשים שבתוכה ממציאות כל העולמות התחתונים ובהיות השרשים שבתוכה מאירים ע"י המצות שישראל מתקנים למטה יש רחמים וטוב בעולם וכשישראל אינם מתקנים מעשיהם כל הלבושים שלה יונקים מצד הדין והחשך ואז אומרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' ובזה יובן מ"ש בזוהר פ' בראשית (דף כ"ב) כל מאן דחב לגבי שכינתא כאלו הפשיט שכינתא מלבושא הכונה שבעון תפשיט מלבושיה היפים והמאירים ותלבש בגדי שחרות (סוד הפגם) ולכן מצד שורש הנשמה המושרש בה האדם מתקן או פוגם לפי שבה גליפין נשמתין ולכן בפוגמו למטה החשיך שורש נשמתו המושרש בשכינה ואז בעונו מונע הטוב ממנו כי אין לה פנים לשאול שפע בעבורו. ופי' מורי ע"ה כי ע"י שורש הנפש המצייר שם הוא מה שאדם מעורר מיין נוקבין בתוך השכינה כאומרו אליך ה' נפשי אשא כמו שפי' בזוהר. ואם תהיה נפשו פגומה בלי ספק שלא תכלל ביחוד ולא תעורר דבר כי מאחר שהענף פגום גם השורש פגום ועד"ז פי' הרשב"י פ' תרומה (דף קכ"ט) שיהודיע"ם ממונה על דיוקניות הצדיקים, ואמר שם על מי שהוא מחזיר את הרשעים בתשובה שהוא מעורר נפשו למעלה ביחוד כאומרו אליך ה' אשא ויהודיע"ם מוליך דיוקנו למעלה ומברכין אותה בכמה ברכות, אחר שידענו שכל דיוקנות הצדיקים הם שם בלי ספק שאם יהיה הדיוקן למטה פגום לא תתראה הדיוקן למעלה לפני כל פמליא של מעלה כי כל אשר בו מום לא יקרב וכאשר יסתכל האדם בדבר זה יבוש ויכלם מעונותיו שכל עון ועון הוא נגע ומום בנפשו ודיוקנו למעלה מתרחק מן הקדושה והתרחקה מהקדושה העליונה הוא הגורם שיתרחק הגוף למטה ג"כ ממחנה ישראל, ואם האדם ישוב בתשובה לטהר מוחין בקבלת היסורין עליו הרי הוא מטהר מצרעתו ואם לאו הרי הצרעת ההיא קבועה בנפשו בעוה"ז ובעוה"ב הוא נרחק מכל פמליא של מעלה עד שיטהר:

נשאר לבאר ענין פגם השכינה שהתחלנו בו אמר בתיקונים (דף ע"א) ז"ל ד"א ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה ולא כאשר שנאתי מפקודין דל"ת, פקודין דל"ת תליין מדחילו דיראה ואינון לרחקא השטן מנייהו דלא יתקרב לבני כרסייה דאיהו לבא לתבעא דינא על איברין קדישין ישראל ולבא שכינתא בינייהו עכ"ל, והכונה שמצות ל"ת הם כולם גדרים שלא יכנס סמא"ל בתוך הקדושה לעורר דינים והמצות עשה הם מאכלין דקב"ה מפני כי כל מצוה עושה יחוד וגורם למשוך שפע רוחני וקדוש מצד החסד. מי שעובר על ל"ת פורץ גדר וגורם לסמא"ל שיכנס לעורר דין מצד הגבורה שיושפע לו חלקו וכיון שיושפע הדין ע"י השכינה היא טועמת ממנו העונות גורמין לעורר הדין מצד השמאל ואז פניה חשוכים כי בן כסיל תוגת אמו, עוד בענין הפגם המגיע לשכינה הוא מ"ש הרשב"י בפ' בראשית (דף כ"ג) שענין בן כסיל תוגת אמו היא שעל ידה היתה בריאת האדם מתחלתו היותו מורכב מטוב ורע ולכן היא הסובלת הבושה מבנה:

כללו של דבר טעם פגם השכינה הוא כמו שנתבאר בתיקונים שהוזכרנו לעיל והוא שהשכינה היא כלולה מכל הספירות העליונות מכל ההויות ומכל השמות ומכל הנשמות ומהכסא והמלאכים וכל העולמות הכל מצוייר בה כאז"ל, נמצא כי בהטיב האדם מעשיו עמה הוא גומל חסד עם כל העולמות הכלולות בה שכולם מאירים וענפי הספי' הנטועות בה מעוררים שרשיהם העליונים שנזכר באופן שיעוררו להמשיך הרחמים והשפע עד מלמעלה מעלה מסבת הכל ית' ולכן אין ערך לשכרו וכשח"ו פוגם הפגם מגיע בכל המציאות שבה שכולם נהפכים לדין וגורם כבוי האור לכל העולמות ושישלוט חושך שפחה במקום גבירתה ולכן אין ערך לעונשו והאל ברחמיו יזכנו להיות מהגומלי חסד עמה אמן:

פרק י' יש עוד שאר בחינות הפגם כמו בת"ת ובכסא שהם לבושי המלך ובמלאכים ובימים ע"ש באורך: