קיצור ראשית חכמה – פרק א

פרק א קודם שנכנס בביאור מהות התשובה צריכין אנו לבאר כמה הערות יש לה, ובקרוא האדם דברים אלה ממאמרי רז"ל יתעורר לבו לעשות תשובה: הערה ראשונה מפני היות הקב"ה רב חסד ובורא העולם בחסדו בנדבה בלי שום הכרח מפני שמדתו להטיב ורצה להטיב אל הנמצאים ושיכירו גדלו כי זה הוא עיקר בריאת העולם בגין דישתמודעין ליה כדפי' בר"מ (ס' שמות ד' מ"ב) ובריאת העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל שנקראו ראשית וראה הקב"ה בחכמתו ית' היות צורך בריאות העולם הגשמיות ע"י יצ"ט ויצה"ר כדי שיקבל שכר טוב על מעשיו ע"פ הדין: ואם יברא בלי יצר הרע יהיה כמלאך ולזה כבר נבראו המלאכים. ועוד פי' (בזוהר בראשית דף כ"ג) טעם אחר כיון שנברא האדם ע"י יצה"ר א"א דלא יחטא לזה הקדים התשובה לבריאת העולם. והנה ענין התשובה צונו ה' בתורתו בהרבה מקומות ע"י מרע"ה באומר איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו ואומר ושבת עד ה' אלהיך והשבות אל לבבך: ואתה תשוב וגו' ורבים כאלה, עוד העירה לנו תורתינו הקדושה בפ' משפטים בפסוקים אלו וכי ימכור איש את בתו שהיא הנשמה לאמה בעוה"ז להשתעבד לא תצא כצאת העבדים בטונפת ומלוכלכת בעבירות עיין (בזוהר משפטים דף נ"ו) זו היא הערה אל האדם ברוב השכל שאחר שהנשמה היא בתו של ממ"ה הקב"ה ומסרה לאדם בעוה"ז על כרחם כמבואר שם והנה האדם משתמש ע"י הנשמה בתוך הגוף ולא היתה ירידתה לעוה"ז אלא לתיקון התורה והמצות כנודע. מה שמבקש הקב"ה ממנו הוא שלא לטנף פקדונו ע"י הלכלוכי העבירות ואם טינפה שיפדה אותה מיד הקליפות שנ' והפדה ובזה לא ישלוט בה עם נכרי בגיהנם:

הערה ב נמשכה מן הא' שראוי לאדם שיחמול על המרגלית נקיה שנתן לו הבורא שאין ראוי שיטנפה כדי שתצטרך ללכת לגיהנם להתלבן אלא תנה לו כמו שנתנה לך, לשלול לכלוכי העונות אבל לא שיתנה לו בלי קישוט תורה ומצות שאם תחזור כמו שבאה מה הרויחה בבואה לעולם: הערה ג ראוי שיתעורר האדם לשוב בתשובה שיחשוב שהשכינה גולה בסבתו כדכתיב ובפשעיכ' שולחה אמכם והתרתה מהגלות תלוי' ע"י תשובתי למה לא יתעורר כל א' וא' לשוב תשובה להקל מעליה עול הגלות ולהאיר מה שפגם בה כמו שהארכנו בשער היראה היאך אנו פוגמים בה ומאריכים הגלות, ובחינה זו ביאורו (בתיקון דף י"ז) ע"ש ומתוכו תראה כמה ראוי שנתעורר בתשובה לאהבת השכינה ולהקימה מהגלות ולא ע"מ לקבל פרס, ולא נדמה לערב רב או לעכו"ם כנזכר במאמרו, ועוד שם אמר הרשב"י ע"ה במאמר זה שהוא עז פנים בבא ראש השנה וי"כ לומר כתבנו לחיים ולשאול סליחה וכפרה בלי התעוררת תשובה ועד"ז בכל יום ויום ג"כ שאנו שואלים בתפלתינו כמה שאלות שהם י"ג אמצעים שיאמר לו הקב"ה הואיל ואתה בא לשאול שאעשה לך זה וזה מה היא התשובה שעשית כי מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים שאין חפץ הקב"ה בקלוסו של רשע הה"ד ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וגו' ולכן צריך לשוב בתשובה שלא תהיה תפלתו ושבחו נמאס ואפ"י שאנו אומרים השיבנו וסלח לנו בהכרח צריך התעוררות תחתון כאומרו שובה אלי ואשובה אליכם והיינו כי ישראל שואלים שיפתח להם הקב"ה הרהורי תשובה כענין הכרוז שמכריז שהם הרהורי תשובה הבאים והקב"ה משיב כי צריך התשובה במעשה שיתחילו בה וע"ז ארז"ל פתחי לי אחותי רעיתי א"ל הקב"ה פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות בו:

התשובה נמשל לים דכתיב מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים מה הים פתוח כך שערי תשובה לעול' פתוחים: הערה ד היא כי בראות האדם מיתת החיים פתאום כאומר רגע ימות וגו' ולא ידע מתי יקראוהו לדין ולחשבון ראוי שיקום ויזדרז כדי להכין צדה לדרכו שאין אדם בטוח בחיים אפי' יום א' כמ"ש שוב יום א' לפני מיתתך, ואומר ישוב היום שמא ימות למחר ונמצאו כל ימיו בתשובה ונמצא תוכחת גדול לענין זה במשנה באבות אם אין אני לי וכו' בפי' החסיד הר"י יעב"ץ ע"ש, וכן אמר דהע"ה אדם להבל דמה ימיו כצל עובר: וכה"א כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה והלא כבר נאמר קוה אל ה' מה ת"ל ואין מקוה אמר דוד לכל מדות אדם מקוה, עני עד שיעשיר חלוש עד שיהי' גבור, חולה עד שיתרפא, חבוש שהי' בבית האסורים עד שיצא, אבל יום המיתה אין לה תקוה שהרי הקב"ה דבר עם משה פא"פ ולא יכול להציל עצמו מן המיתה: לכן צריך האדם לשוב בתשובה בעוד שהנשמה נתונה בתוך גופו כמ"ש שהע"ה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ואז"ל עשה תשובה עד שאתה בכחך עד שהנר דולק תן לו שמן עד שלא יכבה כבה הנר אין השמן מועיל לו כלום והרי מבואר כי השמן לנר הוא התורה והמצות כענין שנאמר ושמן על ראשך לא יחסר: ואז"ל במדרש על פסוק שמעה ה' צדק אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה שאני נוטל שוחד בעוה"ז אבל משאני יושב בדין בעוה"ב אינו נוטל שוחד וזהו מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, העוה"ז דומה לפרוזדור והעוה"ב לטרקלין התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, ולכן ראוי לאדם שיזדרז הרבה במעשה העבודה וע"ז נאמר היום קצר והמלאכה מרובה זוודין קלילין ואורחא רחיקא שהרי למהלך שנה צריך להכין חדש או חדשים למהלך כמה שנים אחר מותו כמה וכמה צריך להכין, וכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות שנאמר במתים חפשי והתשובה המקובלת הוא בזמן בחרותו כמ"ש שהע"ה וזכור את בוראך בימי בחרותך עד אשר לא יבואו ימי הרעה ואז"ל אשרי מי שמתגבר על יצרו כשהוא איש פירוש בחור כלומר ממהר להכיר את בוראו קודם ימי הזקנה כאיש גבור ואפי זקן שעושה תשובה ומתגבר כאיש שהוא בחור אשריו, (ובר"מ דף רכ"ז) כתבו טעם אחר לענין החזרת בתשובה בימי הבחרות אמר שם שיש קליפה באגוז דקה שבהיות האגוז לח היא נפרשת מן המוח בנקל וזה דומה ליצר הרע אשר עליו אמר שהע"ה מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהי' מנון והעבד הזה הוא היצר הרע שהוא עבד עבדים ואם בבחרותו הוא מפנק אותו בתענוגי עולם ואחריתו יהיה מנון שר עליו ויהי' קשה עליו להכניעו: הערה ה אל התשובה הוא ענין הכרזה שמכריזין בכל יום למעלה על התשובה וזה נתבאר בכמה מקומות (בזוהר פ' לך לך דף ע"ז) שאמר שם שבחצי הלילה בבוא הקב"ה אל ג"ע התחתון כרוזא קרי בחיל ואמר לכון אמרין קדישין עליונין מאן מנכון דעייל רוחא באודנוי וכו' ווי לאינון דניימי שינתא בחוריהון ולא ידעי ולא מסתכלאן אן יקומון בדינא דחושבן אתפקיד כד אסתאב גופא ונשמתא שטיא על אנפי דאוירא דטיהרא וסלקא ונחתא ותרעין לא מתפתחין מתגלגלן כאבנין בגו קוספיתא, ווי לון מאן יתבעי לון דלא יקומון בעדונא דא בגו דוכתי דעינוגי דצדיקיא אתפקדן דוכתייהו אתמסרן בידא דדומה נחתי ולא סלקי עלייהו כתיב כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה עכ"ל (ועיין בפ' ויצא דף קס"א ומקץ דף ר"ג וזוהר תרומה דף ק"ל וקל"א) ע"פ אמר שומר אתא בוקר וגם לילה ופי' ששומר הוא מטטרון ומכריז על התשובה בזמן תפלת שחרית ואומר אתא בוקר וגם לילה שובו אתיו, וכן הקב"ה ושכינתא הנקראת ממשלת היום וממשלת הלילה המכונים בפסוק בקר ולילה הם מכריזים ואומרים שובו אתיו, ועוד נמצינו למדין מכלל המאמר שעיקר התפילה שאנו מתפללים הוא לרצות את קוננו שימחול עונותינו ושנשוב בתשובה שלימה לפניו, וזהו אם תבעיון בעיו שובו אתיו ופי' אם תרצו לבקש שאלות מהקב"ה ולהתפלל שובו בתשובה קודם ואח"כ התפללו שהמתפלל בלא תשובה עליו נאמר מי בקש זאת מידכם וכו', ועוד נלמד מהזוהר תרומה שלא יתקרב האדם לקונו אלא אחר שובו מעונותיו והשליכו מעליו כל פשעיו וז"ש שובו אתיו שובו בתשובה שלימתא ומיד אתיו ואיתקריבו לגבאי, ומזה נלמד עוד רחמיו יתברך על ישראל עם סגולתו שאומר להם אתיו כמשל האב האומר לבן שנתרחק ממנו בא אלי כי הנני מוכן ומזומן לקבלך, ומי הוא אשר יקרא דברים אלה ולא יכנע לבבו הערל וישוב לאביו שבשמים, הואיל ואביו הוא רחמן ורוצה שהבן יתקרב אצלו ראוי שלא יתרחק ח"ו ושלא יקשה ערפו ויקום בזריזות משנתו לבא להתחנן בביה"כ בדמעה ובתפלה כדי שיקבלהו הואיל ותפלת שחרית היא שעת רצון כמ"ש (בתרומה דף ק"ל): עוד ענין הכרזת מטטרו"ן ביאר הרשב"י ע"ה בפסוק שומע בקול עבדו אמר שם בענין המקדים לב"ה שאם יום א' לא בא הקב"ה שואל בעבורו ואומר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו שהוא מטטרון העומד ומכריז בכל יום כמ"ש, הערה ו' אל התשובה בקרוא האדם ספרי הנביאים יימצא שכולם מכריזים על התשובה הושע ישעיה ירמי' ויחזקאל יותר מכלם וכן כל הנביאים שעמדו להם לישראל לא עמדו אלא להחזירם למוטב: