שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 82

ועפי"ז יתיישב קו' התוס' על רש"י בד"ה תנא וז"ל פי' בקונ' הא דקאמר ר"י מגורשת ואינה מגורשת היינו אם מת לבסוף ומשעת מיתה הוי מגורשת גמורה כדאמרי' ולכי מיית הוי גיטא אבל אם לא מת אגלאי מילתא למפרע דלאו גיטא הוא וחייב חטאת וטעמא דר"י מפרש הקו' בסמוך משום דא"ב כו' ואינו נראה לר"י דאי סבר א"ב [משעת מיתה ואילך נמי לא תהי' מגורשת וודאי] כו' יעו"ש. ולפמ"ש א"ש דבאמת א"ב דהא אינו עתיד להתברר דדלמא יהלך בשוק בינתיים ולא (נודע) [נדע] אם מחמת חולי זה ורק שכתבתי שעכ"פ לענין שתהי' מתגרשת יהא בירור או שיחי' או שימות ויהא הגט מה"ת ואם ילך בחוץ בלא משענת יהא ג"כ בטל מה"ת ורק דרבנן אפקעינהו להקדושין אבל לענין הגרושין עתיד להתברר אם הי' גירושין או לא אך כ"ז לענין שהיא מגורשת בגט זה אם ימות אבל לחייבה למפרע מיתה שפיר כתב רש"י דא"ב דהא אינו עתיד להתברר אם היא א"א דיוכל להיות שיהלך בלא משענת בשוק ולא נוכל לעמוד על (האומדנא) [האומד ושמא מחולי הראשון מת ואפקיעינן לקדו' והוי פנוי'] ולא יתברר אם היא א"א ובכה"ג א"ב ולזה פיטר ר"י ממיתה אם זינתה וא"ל ע"ז מהתו' בגיטין [דף ל"ג ע"א ד"ה ואפקעינהו] שכ' דמשום שמא אפקעינהו לא פטרי' ממיתה דליתא דש"ה שכבר נעשה המעשה והספק לפנינו ודו"ק:

ועתה אחרי שבאנו לזה יש ליישב גוף קו' התוס' שהקשו האיך ש"מ מגרש הלא א"ב [ונהי דהתוס' מתרץ לה שפיר דעומד להתברר אמרינן ברירה וכן תפס ביש"ש בב"ק בדיני ברירה תירץ זה לדינא מ"מ לר' יהודא דמוקמינן לה באומר מעת שאני בעולם דהשעה שחל הגט אינו עומד להתברר זה שיב הוי ברירה גמור וכמי שמבואר במהרש"א בגיטין דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה ר"י ור"י וכן האריך בזה בג"פ סי' קכ"ב סק"ח הנ"ל עכ"ה] דלק"מ דהנה חזי' שחז"ל הפקיעו הקדושין גם שלא הי' [מדינא לחול] שעה א' קודם למיתה כגון שהבריא בינתיים ורק שמת מחמת חולי הראשון וא"כ [בכל ש"מ שמגרש] נהי דא"ב דהיינו שמא לא הי' ראוי למות ולא נגלה למפרע השעה מ"מ כיון שעכ"פ מת מחולי זה היא מגורשת כמו שתקנו חז"ל (כש) שאם ימות רק מחולי זה יהי' נפקעו הקדושין והכא הרי מת מחולי זה אך ע"ז יש לפקפק כיון דבכה"ג [ר"ל דאם נאמר אין ברירה אז לעולם לא יהי' גט] לא שייך החשש דשמא יאמרו [יש גט לאח"מ] לא אפקעינהו בכה"ג אך זה א"ש מאד דכה"ג מקרי עתיד להתברר דהגירושין עתידין להתברר הן או לאו [ר"ל דבאמת עיקר המיתה והגירושין עתיד להתברר הן או לאו היינו אם ימות או לא כתירוץ התוס' ורק דאתה אומר דלמא השעה הזאת לא הי' ראוי למות וזה אינו עתיד להתברר רק זה שפיר י"ל כיון דעכ"פ יתברר לבסוף שימות ממילא הגט הוי מעכשיו משום גזירה דאם אתה אומר עדיין אינה מגורשת רק לאחר שעה שימות יאמרו דיש גט לאחר מיתה וממילא מטעם אפקיעינן נתגרשה תיכף ודו"ק עכ"ה] עוד י"ל בפשוט כיון דטעם ברירה כ' רש"י ז"ל בגיטין [בר"פ כל הגט] דמספק אין דעתו מחליט לגרש יעו"ש. והנה הא דמהלך בשוק בטל הגט לר"ה גם שמת לאח"כ מחולי הראשון הוא משום שכבר נתבטל הגט במה שעמד מחליו ואי דס"ס מת מחולי זה זה לא אסיק אדעתי' ורק דעתו הי' דאם דבתוך חולי זה ימות ולא יקום שתהי' מגורשת וא"כ שפיר מקרי עתיד להתברר ובעתיד להתברר אמרינן יש ברירה דדעת האדם ע"ת זה בשלמא בדבר שיוכל להשאר בספק אמרי' דלא הוחלט לגרש כי אמר דבר שיוכל להיות בספק לעולם אבל בדבר שעתיד להתברר הי' דעתו ע"ת זה בהחלט. ולפי"ז הכא [גם לרבה ורבא] שפיר י"ל ברירה כיון דעתיד להתברר בהחלט אם ימות מחולי זה או לא ואי (דהא) דעדיין י"ל דלמא ישאר הדבר בספק מחמת שיהלך בנתים בשוק הא זה לא אסיק אדעתי' כלל כנ"ל וא"כ גירש בהחלט ודו"ק, אך כ"ז לשיטת התו' בפלוגתא דרבא ור"ה אבל לפי מה שפסק הטור באה"ע [סי' קמ"ה] והב"י ז"ל כ' דגם הרא"ש ס"ל דבהלך בשוק על משענתו (צריכה בדיקה) [צריכין אומד] גם לרבא כמו לר"ה וא"כ אם ליכא (אומדנא) [אומד] היא ספק גרושה מה"ת א"כ אזדא לי' תירוץ התוס' דעתיד להתברר דעדיין אינו עומד להתברר [דדלמא לא נוכל לברר ולאמוד אם מת מחולי הא'] וא"כ קשה אמאי מתגרשת במת מחולי זה וצ"ל כסברת הרמב"ן ז"ל וז"ל הר"ן בפ' כל הגט והרמב"ן ז"ל תי' דפלוגתא דברירה הוא דוקא במתנה על ב' דברים כגון האומר לאיזה שתצא בפתח תחלה שהוא מתנה על זו ועל זו וכן על ב' לוגין שהוא מתנה על כל ב' לוגין כו' אבל במתנה על ד"א בלבד כו' אפי' למאן דל"ל ברירה מהני וה"ט דגיטא דשכ"מ דמהני עכ"ל אך לדבריו קשה הא אינו מבורר השעות וכנ"ל בדברי המהרש"א והג"פ] להכי כ' הרא"ש ז"ל דדעתו שיחול התנאי מהיום תיכף פן ימות לשעה ורק לאחר שחי' אמדי' דעתו דאלו הי' ידע שיחי' עוד לא הי' מגרשה אז רק לאחר שעה טרם מותו וזה לא שייך כלל לברירה ודו"ק:

היוצא לנו מכ"ז דאמת הדבר מבואר מדברי הרא"ש והמרדכי להדי' דטעמא דתלינן דהי' דעתו לאחר [הגט עד שעה שקודם] המיתה ולא אמרי' שהכוונה פשוט מהיום ממש משום שהרי הוכרח לומר מהיום וכמפורש במרדכי בהדי' יהי' מאיזה טעם שיהי' הן לפי שהארכתי בפלפולי הן מטעם אחר עכ"פ זאת מבואר בהדי' במרדכי דאם לא הי' צריך לומר כן ואמר מהיום או מעכשיו בטל ג"ד נגד דברי פיו ועיין בתשו' דברי ריבות סי'. וא"כ אם אומר בפירוש שמגרש בשעה זו בודאי מגורשת מעכשיו ולא אזלי' בתר אומד דעת וכן ראיתי להג"פ [בסס"ק הנ"ל] שכ' כן וכן מבואר בבית אפרים לפשיטות וא"כ לפי סדר הגט ליד השליח [בס' גט שני סי' מ"ה] שיאמר הבעל בזה"ל אתה או שליחך אפי' עד מאה שליחים ותיכף שיגיע גט זה לידה מידך או מיד שליחך תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכ"א ע"מ כו' יהא גט מעכשיו כו' וכן השליח להאשה ג"כ בזה"ל א"כ בודאי מגורשת מעכשיו כאשר אמר בפי' דברים [אשר הם] בלא צורך כלל [זולת זה] ומה"ט תקנו המסדרים לומר כן כדי שאולי יאבד הגט או יקרע וע"כ לא כתב המהר"ם ז"ל לפסול בנקרע היינו באומר מהיום או מעכשיו אם מתי וגם בסדר גט של הג"פ כתב ג"כ ומשנה מכפי הנוסח שלנו אבל לפי הנוסח אשר בש"ע בודאי הוי גט מעכשיו וזה ברור:

אחר כותבי זאת שמעתי ממסדרי הגט מחמת שהשכ"מ הי' במקום אחר רחוק מכאן וגם מחמת כי הצריכו לסתור התנאי בפני הסופר והעדים לזה לא הגידו עם השכ"מ כסדר הכתוב בסדר הגט ורק אמר להשליח בפניהם תן לה הגט לאשתי פ' ע"ת אם לא מתי כו' ואם מתי יהי' הגט מעכשיו ואל"מ לא יהא גט וא"כ נסתר כל בנין הנ"ל. והדרינן לכללא דלרוב גדולי האחרונים היא ספק מגורשת כמבואר בג"פ ומי יקל ראש נגדו באיסור חמור והנה הבית מאיר דעתו נוטה להקל במקום עיגון אם הגט ביד הדיין יעו"ש ומחמת הקרע ב"ד הב"י ז"ל בתשו' מקיל לגמרי אם לא נשתנה האות כמו בנידון שלפנינו וא"כ יש מקום להתיר האשה הלזו בלא חליצה אולם עדיין אין דעתי נוחה בהיתר זה כי הוא נגד דעת מהר"ם ברבי ברוך ז"ל ששם מבואר בהדי' להחמיר ומ"ש הב"מ דלשיטת הרמב"ם כשר לא ידעתי מה הוסיף בזה הא בלא"ה להרמב"ם ז"ל מגורשת למפרע וכמה ספיקות להקל ואפ"ה לא רצו גדולי הדור להקל נגד הרמב"ם זצ"ל והאיך אנן יתמי דיתמי נכריע נגד דעתו ולכן נ"ל להתיר מטעם אחר שאמרו לי מסדרי הגט שהשכ"מ ביקש מהם שיראו לו הגט לאחר הכתיבה ואמרו לו למה לו זאת הלא אין כותבין התנאי בגט והגט הוא ככל הגיטין דעלמא וגם שהב"ד קורעין אותו ונשאר אצלם ולכן למה לו לראותו כה דברו אתו טרם דברו עם השליח התנאי וא"כ נ"ל לומר הואיל וידע שיקרעהו וישאר ביד ב"ד א"כ בודאי כוונתו לגרש מעכשיו דלאחר שיקרעוהו הא יהא פסול ואפי' לפמ"ש בשם הב"י להכשיר היינו היכי שאתרמי שלא נשתנה האות אבל מסתמא ע"י קרע ב"ד נשתנו האותיות וגם כי יהי' מונח שלא ביד אשתו ויפסול א"ו דעת השכ"מ הי' מעכשיו ממש וא"ל דלאו כ"ע בקיאי בדיני' ודלמא הי' סובר בדעתו שכשר הגט גם בנקרע והוא מונח ביד אחר ולעולם דעתו לאחר הגט זה ליתא דבהדי' אמרי' בש"ס פ' האומר (ס"ב ב') דסד"א הואיל ובעל לאו בר שווי' שליח לקבלה אע"ג דמטא גיטא לידה לא ליהוי גיטא קמ"ל [ופי' שם רש"י דאדם יודע שאין לו שליחות לקבלה והתקבל והולך קאמר ע"ש] הרי דתלינן מסתמא ידע אינש מילתא דפשיטא ובגט שנקרע בודאי כל [אדם] מבין שהוא פסול וא"כ בודאי גם הוא ידע מזה ורק דעתו שיחול תיכף בעת הנתינה ואפי' את"ל דדבר זה ספק הוא מ"מ עכ"פ בטל האומדנא דכל סברת ר"ת הוא מחמת האומדנא שדעת השכ"מ לאחר הגירושין וצ"ל דזה עדיף מג"ד רק אומדנא טובה והרי כמו שאומר בפי' כמשמעות הגירסתו [בגמ' בכ"ף] כאומר דדיבורו משמעו כך וכפי' הרא"ש ז"ל דה"ק היינו השכ"מ דבורו משמע כן וא"כ בגווני דנ"ד דידע שיקרעהו בודאי יוכל להיות שכוונתו שתתגרש מעכשיו כדי שלא יפסול לאח"כ בקריעתו ועכ"פ בטל האומדנא:

ויותר מזה נ"ל דהנה הרשב"א ז"ל בפ' מ"ש כתב וז"ל וקשי' לי דהא דאמרי' לקמן (ע"ג ב') בפירקין גמרא לא תתיחד עמו באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא רגע אחרון שהוא בעולם ואותו רגע א"א לבודקו עכ"ל ומתרץ הג"פ [בסי' קכ"א ס"ק ט"ז] דכוונת השכ"מ מעת שיהא ראוי לגרש ולכאורה קשה ע"ז דא"כ למה פסול לשיטת ר"ת בנקרע הא דעתו מאימת שיהא ראוי לגרש וכיון שנפסל הגט ולא יהא ראוי לגרש בו דעתו שיחול הגירושין מקדם דמ"ש אם הוא אינו ראוי או הגט אינו ראוי תרווייהו חדא הוא דדעת השכ"מ לאחר הגט כל מה שיוכל ואם אירע סיבה שלא יוכל להתגרש יחול הגט מקדם אך זה ליתא דבשלמא זה דבר הרגיל בשכ"מ שיצא מדעתו קודם פטירתו כמ"ש הרשב"א ז"ל ושייך אומדן דעתו שיחול טרם יציאתו מדעת אבל זה הוא אונס דלא שכיח כלל שיקרע הגט ועל כה"ג לא עלתה דעתו ומש"ה פסול הגט לשיטת ר"ת אם נקרע וא"כ לפ"ז בנ"ד שאמרו לו שיקרעו הגט וישאר בהפקד ביד ב"ד בודאי דעתו שאם יופסל שיחול הגט מקודם שיפסול וזה ברור לפע"ד:

והנה עלה בלבי איזה ספק מטעם אחר כיון דלפמ"ש השכ"מ דעתו לאחר הגט מחמת שאמר אם ל"מ ולא אמר כפי המבואר בסדר גיטין. אך השליח אמר כפי הס"ג שבידינו וא"כ הוי שינה בשליחותו. אולם באמת לפי שהעלתי דגם דעת השכ"מ הי' כן א"כ לא שינה השליח ובפרט כי באמת הי' דעת השכ"מ שהשליח יאמר כאשר יסדרו לו הב"ד ולא הוי שינוי והגט כשר ופטורה מחליצה כן נלע"ד להקל כי באמת רוב ראשוני' מכשירים והב"י ז"ל לא מביא כלל דעת המחמירים בשולחנו הטהור [בסי' קמ"ה] והד"מ מדחה לגמרי דעת המחמירים ורק אין בידינו להקל נגד הר"מ ב"ב זצלה"ה הואיל שגדולי האחרוני' קבלו דעתו לכן הואיל ויש פנים לומר שגם הר"מ ב"ב ז"ל מודה בודאי מותרת בלא חליצה:

עוד זאת אדרוש מכ"ת כי שמעתי שיצא בהיתר מלפני כבוד הדר"ג לשלוח גט ע"י הבי דואר ונבהלתי שמוע איך שגגה יצא מלפני השליט כי מלבד שהקיום רחוק מאד ולסמוך על דברי התשב"ץ מביאו רמ"א ז"ל [בס"ס קמ"ב] המעיין יראה בתשב"ץ ז"ל גופא דדוקא בדיעבד הותר ולא לכתחלה אך מלבד כ"ז הלא ידע בעוה"ר פרצות הדור ואם ח"ו ינהג היתר בזה מי יודע אם ח"ו לא יבא איסור חמור כזה לידי קלות למאד כי ידוע הרבנים דמדינות רחוקות מה מעשיהם וגם פה בגלילותינו בעוה"ר נתרבו האפקורסים אשר דברי חז"ל בעיניהם כחוכא והרבה יכשלו ח"ו בעדות מזוייפים ואופנים שונים אשר אין להעלות על הכתב ויעויין בפ"י בפ"ג דגיטין שדעתו לאסור בפירוש הגם שטעמו שם דחוק קצת אך הנראה מדבריו ז"ל אשר גם הוא לרוב צדקתו חשש למכשול ותקלה מפריצי הדור והנה באמת ידעתי מך ערכי מי אנכי לדון לפני כבוד הדר"ג ולא יאונה לצדיק. כ"ע אך מחמת שבעוה"ר גודל הפירצות שבאו לפני כמה נשים להתיר להם לקבל גט ע"י הב"ד מבעליהם בעלי מלחמה העומדים במדינות רחוקות מאד וגם רב אחד מובהק שאל ממני להתיר להוביל גט ע"י הב"ד מעיר אחת שבצרפת רחוקה מאד ופלצות אחזוני כי מי יודע עד מה יגיע הדבר לזה אחלה נא פני כבוד קדושתו להשכיל בתקנת דורנו אשר בשפל המצב וידל כבוד ישראל והתורה ויראה להחזיק בגדרים ולהחמיר בזה ולהודיע לרבים שלא יעשה כן בישראל לשלוח גט ע"י הב"ד:

מחמת שראיתי שיש מהנדזין בדבר. אמרתי להביא ראיה לדברי והנה ת"ל כי מצאתי הדבר מפורש כדברי דהנה זה פשוט דאם הבעל הי' אומר להב"ד שאחר מסירת השליח הגט אשה יקרעוהו ואח"כ הי' ממנה השליח לגרשה במעכשיו אם מתי בודאי היתה מגורשת למפרע דאין לומר דכוונתו על שעה אחת קודם מיתתו הא ידע שהגט יהי' נקרע לאח"כ ומבואר בשו"ת מהרי"ט ח"מ סי' נ"ב דדעת מהריב"ל שם דבכל דבר אמרי' דיודע אדם כמו שאמרו בש"ס אדם יודע שבעל לא מצי משווי שליח לקבלה וז"ל מהרי"ט סי' נ"ב ואעפ"י שהרב מהר"י ן' לב בח"א סי' צ"ב כתב בשותף שבא לחלוק ואמר לשותפו שהי' לו טעות חשבון מהעכו"ם ונתן לו החצי אם יכול לחזור בו אח"כ ולומר סבור הייתי שיש לך זכות בטעות ההוא ועתה אני תובעו שהכל שלי כמ"ש המפורשים בההוא דפ' אלמנה ניזונית ואמר הרב ז"ל שאין בדבריו ממש מתוך דברי הטור סי' קמ"ט בשם הרב אלברנלוני ז"ל באפטרופוס שמכר קרקע שמכירתו קיימת דמסתמא עפ"י ב"ד מכר דמשמע דאמרי' דכ"ע דינא גמירי אף להוציא קרקע מחזקת היתומים עכ"ל והוא ז"ל חלק עליו וז"ל תדע דאף להקל בערוה החמורה אמרי' מטעה טעי דלאו כ"ע דינא גמירי כו' והא דאמרי' בריש פ' התקבל האומר התקבל גט לאשתי אם רצה לחזור יחזור ומיהו מכי מטא גט לידה מגרשה דאדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבלה וגמר ועשה שליח להולכה והתקבל והולך קאמר הא ודאי מילתא פסיקתא הוא שהכל יודעים שאין אדם שליט בזה לעשות יד אחרים כיד אשתו כי היכי דאמרי' הכל יודעים שאין קדושין תופסי' באחותו עכ"ל א"כ בנ"ד שפשוט בעיני כל המונים שגט קרוע אינו גט ואם הי' מודיעים לבעל שהגט לא יחול רק קודם מיתתו ויהא כמוסרו לה אז בודאי כל אדם יודע שגט קרוע אינו כלום וא"כ אם הי' הבעל אומר לבי"ד שיקרעוהו בודאי לאח"כ כשמוסרו לשליח כוונתו שיגרש למפרע מעכשיו ולא קודם מיתתו בגט קרוע וא"כ דכיון דאם הי' הבעל אומר בפי' כן להב"ד בודאי היתה מגורשת למפרע ממילא גם כשהב"ד אמרו לו שהגט יקרע תיכף וישאר תחת ידם והוא נתנו לשליח בתנאי מעכשיו מתוך עסק בדברים אלו הוי כאומר הוא גופא כן שהגט יחול מעכשיו גם כשיקרעוהו דז"ל הריב"ש בתשו' סי' קכ"ז ולכן כיון שה"ר יצחק ב"ר מתתי' הממונה על הגט מדעת ורצון הכתות הוא אמר למגרש שיתנהו ברצון כדת וכהלכה בביטול כל מודעי והוא נתן הגט מתוך דבריו והרי הוא כאלו בטלום בפירוש דקיי"ל כר' יוסי דהי' מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושי' ונתן לה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו כדאי' פ"ק דקידושין וה"נ הכי הוא כו' עכ"ל וגם מהרי"ט ז"ל בתשו' הנ"ל כתב וז"ל איכא למימר דכיון שאמר אני כרצונך אזכה לאו לשון שאלה הוא אלא אגמורי קא מגמר לי' כי הוא היה מסדר כל הדברים ומזהירו שלא יבא לידי טעות שאם הי' שואל לא הי' לו לומר אני אלא רצונך שאזכה אבל עתה שאמר אני כרצונך מעתה ומעכשיו אזכה מראה לו דרך שתזכה ויהי' הוא בטוח ומאחר שהשטר עדיין לא הי' בידו שהי' קורין בו ואח"כ נתנו בידו מסתמא ע"ד שיזכה בו נתנו כמ"ש עכ"ל הרי כיון דהבעל נותן עפ"י סידור וציווי של המורה אותו על דעתו נותן כן ה"נ כיון שהדיין אמר שיקרע הגט וכוונתו שיהא הגט מעכשיו וכן הבין מסתמא הש"מ ששום אדם לא יטעה שתתגרש אשה בגט קרוע והש"מ נתן הגט על דברי המסדר בודאי ג"כ דעתו שיחול הגט מעכשיו לכן גם אם נקרע אח"כ כשר ופטורה האשה מחליצה ובאמת ראי' לדברי ריב"ש ומהרי"ט דסגי בעסוקים באותו ענין גם אחרים המדברים מהירושלמי ר"פ התקבל וז"ל אמר ר' חגיי קומי ר' יוסי ואתיין אלין פלוגתא כאלין פלוגתא דתנינן תמן הי' מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושי' ונתן לה גיטה וקידושי' ולא פי' ר' יוסי אומר דיו ר' יהודא אומר צריך לפרש ואתי' דר' כר' יוסי ודר' נתן כר' יודא אמר לי' ואת מה בידך דא"ר זעירא א"ר חמא בר אבא אדא בר תחליפא בשם ר' הושעי' מה פליגין בשהפליגו עצמן לענינים אחרים אבל אם הי' עוסק באותו ענין גט הוא והכא אפי' בעוסקין באותו ענין היא מחלוקת עכ"ל הרי דאם אמר לשון שיכולין לפרש לקבלה אמרי' שהוי כעסוקין באותו ענין דמהני כאלו פירש בהדי' לקבלה כיון שנתן עפ"י דבורו של זה ורק דהתם הולך לחד מ"ד בפירוש לאו כזכי יעיי"ש. תבנא לדינא שהאשה פטורה מחליצה אפי' לשיטת המחמירין משום שהדיינים אמרו לבעל שהגט יהא נקרע ומתוך זה מסר הגט לשליח והוי כאמר הוא גופא שתהא מגורשת מעכשיו ול"מ לשיטת הרמב"ם ורוב הפוסקים דמגורשת אפי' בנקרע ואין לומר דלדידן דהשתא אנן מחמרינן בזה וכיון שהשליח שינה מכפי אמירת הבעל לו שהוא אמר כפי נוסח המבואר בש"ע בסדר הגט א"כ הוי שינוי ויעוין במחנה אפרים שמפקפק מאד על שינוי כ"ד דכ"ז ליתא בנ"ד דבהדי' מביא המ"ל [פ"ז] מהל' אישות [ה' כ'] דאם הבעל לא הקפיד קודם שעשה השליח שליחותו לא הוי שינוי וא"כ בנ"ד אם נימא דהדין כרש"י לא איכפת לו במה ששינה דנהי דאנן מחמרינן אבל הבעל לעולם אין דרכו להקפיד לשיטת רש"י ז"ל ובפרט כיון שהעלינו בעזהי"ת אשר לכל השיטות כשר והנה באמת המחמירין בזה הוא רק מדרבנן כמבואר בשו"ת ר"ב בהגהת מיימוני ובמהריב"ל ורבים המקילין ובפרט גדולי האחרונים כמו הג"פ שהקיל בשעת עיגון ותורת גיטין וב"מ בהצטרף סברא דידן נוכל לסמוך להקל בלא שום פקפוק וגם מה שכתבתי מחמת האומדנא שעכ"פ אין כאן אומדנא דמוכח שמאחר הגירושין עד שעה קודם מותו כמ"ש ר"ת ז"ל דאדרבה דעתו שיחול הגט שעה אחת מעת שיוכל לחול וכמ"ש הג"פ לענין אם נשתטה קודם מיתתו סברא נכונה וברורה היא בנ"ד שניתן הגט עש"ק עם דמדומי חמה וש"מ הי' רחוק מכאן חמשה פרסאות ומת בשבת שלא הי' אפשר לכתוב גט אחר בודאי הי' דעתו שיחול הגט מעת שיוכל היינו קודם ש"ק וקודם שנקרע אך בזה הי' לחוש להא דהשליח שינה ואמר להאשה לשון אחר מכפי אמירת הבעל אך באמת י"ל דזה לא הוי שינוי ממש כיון שהב"ד היו יודעים איך אמר הבעל והמה סדרו לו לומר כך כיון שנראה להם שאין שינוי גם השליח לא שינה דכוונת הבעל ודאי הי' שיתן לפי אשר יאמרו לו הב"ד ופירושו כמעכשיו סתמא ולא הוי שינוי כלל: