שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 68

סוף דבר אם כבוד הרבנים מחותני הגאון החסיד מ' מרדכי דוד נ"י והחכם הגאון מוהר"ש הנ"ל יסכימו עמי גם אנכי עמהם: סימן נט

שאלה אשה שנקרא שמה מעריסה ליבא מחלה ונשתקע שם מחלה וכולם קורין אותה ליבא רק אביה קורא אותה לפעמים בשתי השמות ובתנאים ובכתובה נכתבו שתי השמות יחד וגם כשחתמה עצמה בכתב הבוררת חתמה ע"י אבי' בשתי השמות יחד ונכתב הגט בשתי השמות יחד ליבא מחלה דמתקריא ליבא וערערו קצת לומר דהוא פסול או ספק מגורשת מחמת שהקדימו שם הטפל להעיקר דהשם ליבא מחלה הוי כשם הטפל דנשתקע לגמרי:

תשובה מקודם נבאר דברי הש"ס והפוסקים בזה וטעם מחלוקתן וז"ל הש"ס (גיטין ל"ד ע"ב) במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פ' וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם. ובגמ' אמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמא תניא כוותי' דרב אשי הי' לו שתי נשים א' ביהודא וא' בגליל ולו שני שמות א' ביהודא וא' בגליל וגירש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם גליל עמו ואת אשתו שבגליל כו' ההוא דהוו קרי לה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה ע"כ ושיטת הרמב"ם [בפ"ג מה"ג] והגאונים וכל חכמי ספרד לכתוב וכל שום היינו שמו המובהק ועל השני וכל שום ושיטת הראב"ד ז"ל לכתוב שניהם וגם וכ"ש והר"ת ז"ל [שם בתו' ד"ה וכל] כתב לכתוב שני השמות בפירוש ואם כתב אחד מהם לחוד דעת הר"ן ורוב הראשונים להכשיר אפי' שם הטפל לבד אך בדעת הרמב"ם ז"ל יש מחלוקת דהה"מ ז"ל מפרש דשם הטפל לבד פסול ורק חניכה עדיף משם טפל ובחניכה לחוד כשר ודעת הב"י ז"ל [בסי' קכ"ט] דבשם הטפל לחוד כשר ורק בכלול שם העיקר בכל שום גרע גם בדעת הטור יש מחלוקת כמבואר בב"ש ובב"י ז"ל [סי' הנ"ל] אך לכ"ע אינו רק פסול מדרבנן משום חשש לעז כמבואר בר"ן ואפילו לאיכא דמפרשי שם בכה"ג ששני השמות במקום אחד השני רק מדרבנן יעו"ש וכ"כ בהדי' הר"ן והתוס' ז"ל בהזורק [דף ע"ט ע"ב ד"ה וצריכי ועיין בפ"י שם] וכן מבואר בש"ג ובהרא"ש ובהרמב"ם ז"ל שאינו רק פסול מדרבנן וכן בטור אה"ע סי' קכ"ט ורק בשם הרמ"ה כתב וז"ל וכ' הרמ"ה שאין חילוק בין אם מגרש במקומו לשולח הגט במקום אחר לעולם צריך לכתוב שני השמות אלא כשמגרש במקומו כותב שם העיקר בפרט והטפל כולל וכותב אני פלוני וכל שום וחניכה דאית לי ואי כתב שם טפל בפרט וכולל שם העיקר הוי ספק מגורשת עכ"ל ובאמת ביש"ש השיג עליו אך כ"ז בכתב שם הטפל לבד או בכולל לשם העיקר בכל שום דיש חשש לעז שימרו לא זה הוא דאינו ניכר להם בשם הטפל וגרע טפי כיון דשם הטפל נכתב בפירוש ושם העיקר נטפל לו בוכל שום יאמרו דלא זה הוא המגרש דהמגרש שמו העיקרי הוא שם אחר ובהגט נכתב ששם העיקרי הוא כן ולזה יהיה לעז ולכן רבו הפוסלין אבל באם כתבו שניהם בפירוש הגם שכתב על שם העיקר דמתקרי בודאי כשר כיון שנכתב שני השמות בפירוש ובאמת מתקרי כן ל"ל בה במה שהקדים שם הטפל להעיקרי ורק הרשב"א ז"ל פוסל מביאו בב"י משום דגם בזה יש מקום לעז דדרך בני אדם לתפוס שם העיקרי ועל שם השני דמתקרי וכיון שבגט כתוב איפכא יאמרו דאין זה המגרש יעיי"ש בח"ר. אולם נלע"ד באם שני השמות מלידה ולאח"כ נקרא בשם אחד הרוב והשני פורתא גם לרשב"א ז"ל כשר דבאמת שמות הלידה שניהם עיקרים ורק בא' מהם נקרא יותר שייך לומר דמתקרי היינו ששניהם שמותיו הקבועי' ונקרא לרוב בשם הנקרא כנלע"ד ברור ודבר זה למדתי מדברי היש"ש שכ' בפ' השולח סי' ט"ז וז"ל ומ"ש שאם כותב שם הטפל בפרטי וכולל בשם העיקר דהוי ספק מגורשת לא ידעתי למה נהי דאמרינן לעיל סי'... מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה אין הלשון הזה לכאורה אלא לכתחלה ומנין לנו לפוסלו בדיעבד ולכל היותר אינו אלא פסול בדיעבד כמ"ש הרמב"ם והיינו שלא תנשא כן ואם נישאת לא תצא אבל להיות ספק מגורשת לא נהירא כלל כו' ומ"ש שגירש בשם שלא הוחזק כלל כו' נראה דוקא שלא הוחזק בו כלל והוא בא להחזיק לו שם לעצמו כה"ג הוא דלא הוי גט כלל אבל אם הי' שם זה בילדותו אלא שנעתק ממנו לגמרי בין בחתימת שטר ובין בקריאתו לס"ת הוי כשינה שמו ונהי דאין ראוי לכותבו ואפשר דפסול אבל להיות הגט בטל ולומר שאינה מגורשת כלל לא נהירא דלא הוי שינה שמו ממש דאמרינן בהזורק שאינו גט ודוקא בכה"ג שכולל שם המובהק אבל אם כתבו בפירוש אפי' אם כתבו אח"כ בלשון דמתקרי' כשר בדיעבד עכ"ל אלמא דשם הלידה הוא שם העיקרי. והנה עכ"פ מדברי כולם נלמד דבכה"ג שכתב שני השמות בפירוש ורק שכתב על שם העיקרי דמתקרי דכשר מה"ת ואינו רק מחשש לעז דכל הראשונים כתבו דכל הפסולים הוא רק מדרבנן כיון שעכ"פ הי' בו זה השם ומחמת שעשה הטפל לעיקר בשביל זה לא יפסל מה"ת ורק הרמ"ה שכ' דהוי ספק מגורשת וכן ר"מ בר"י מובא בב"י גבי שני מקומות מ"מ בשם הלידה שנשתקע י"ל שגם המה מודים שכשר מה"ת כמ"ש מהרש"ל בפירוש ואין עלינו לחלק השוים ובודאי מודים גם הרמ"ה והר"מ שבכה"ג כשר מה"ת ולא ראיתי בשום א' מהראשונים ואחרונים שיאמר ע"ז ספק איסור תורה ואם ימצא בא' מאחרונים שיכתוב ספק מגורשת בטל נגד כל הני ראשונים ואחרונים שהבאתי דליכא חשש דאורייתא רק בכתב שם שאין בו ויעוין פ"י בהזורק שהביא קושית התוי"ט וברמב"ן בהשולח וכבר בארתי בארוכה דבריהם ובכה"ג כולם מודים שאינו רק מדרבנן:

והנה לפ"ז נחזי אנן בנ"ד דלכאורה הוי נשתקע שמה הראשון דאי משום שנכתב בכתובה. והמפרשים כתבו ללמוד מכתובה יעויין בשער אפרים שאין ללמוד מכתובה רק הנחת השם האיך הוא כגון פירמזא וכו' שתלוי במבטא הלשון ונלמד מעדים שכתבו בכתובה ומסתמא כן הנחת הלשון אצל המתגרשת אבל לענין נשתקע אם רואין בפנינו שנשתקע מה יועילו העדות הא כתבו התוס' [יבמות פ"ח א' ד"ה אתא] בדבר (שיודע) [שידוע לכל] לא שייך תרי כמאה והכא כה"ג האיך נוכל להכחיש הדבר במה שידוע לכל שנשתקע וגם י"ל משום שעדים לא בקיאי בזה וסברו שיש לכתוב שם הנשתקע ותולין במידי דעבידי למטעי כדי שלא יסתרו להנראה בחוש גם י"ל דאולי הי' אז עדיין ניכר שם הראשון ועכשיו שראינו שנשתקע מה יושיענו עידי הכתובה במה שהכתובה מונחת בארגז עי"ז לא יתפרסם שמה שראינו שנשתקע וכן מבואר בג"פ באופן דאין להאריך בזה ללמוד מספר כתובה. אמנם ממה שחתמה עצמה כך שפיר יש ללמוד הגם שהי' ע"י אחרים מ"מ שם החתימה עיקר דהטעם ששם החתימה עיקר הגם דכתבו הפוסקים משום שאדם מברר שמו העיקרי לחתימה מ"מ נ"ל דעיקר הטעם הוא משום שאנו רואין שזה האדם הנקרא בו נכתב כן וא"כ אם יראה בגט שם שנכתב כן ידעו דהוא זה המגרש דהגם שנקרא בשם אחר מ"מ נכתב שמו כן ומש"ה בעינן שיתפרסם חתימתה דאל"ה לא ניכרת לנו בשם הנכתב כי לא נודע לנו חתימתה אבל אם נימא כטעם שכתבו הפוסקים דחתימה עיקר משום שרואין שבחר בו לחתום א"כ אפי' באינו רגיל בחתימה נימא אנו רואין שזה עיקר שמו שחותם בו בכל עת שחותם א"ו הטעם שמחשבים שם החתימה לעיקר משום שניכר לכל פלוני הנקרא כן נכתב שמו כן וכעין שם משפחה שניכר בחניכה ומש"ה צריך שיתפרסם חתימתו דאי לא נתפרסם במה יוודע לנו שכן נכתב שמו וזה ברור וא"כ אין חילוק בין חותם עצמו או ע"י אחרים אך כ"ז אם נתפרסם חתימתן אך בגווני דנ"ד שאינה רגילה לחתום בודאי לא מחשבי לשם עיקר מחמת חתימתה לחוד אך לענין נשתקע שמו בזה שפיר כיון דעכ"פ כל חתימתה נכתב כן לא הוי נשתקע עכ"פ שם העריסה ולפע"ד דבזה עדיף מה שחתימתה ע"י אחרים מאלו היה ע"י עצמה דהא אם היא עצמה חותמת יש מקום לומר דהוי נשתקע ומה לנו שחותמת עצמה לפעמים פורתא דרך מקרה אבל באחרים כותבין שמה כן ומעולם ראינו כשבאו לכתוב שמה הן בתנאים או בכתובה או שטרי בירורין בכולם כתבו שם העריסה הרי דלא נשתקע מאתנו הקוראים רק לענין קריאה אבל בכתב שמה הראשון עלי' שהרי כולם כשבאו לכתוב שמה כותבין שמה הראשון הרי שלא נשתקע לענין כתובה כלל ולכן נ"ל דבודאי לא מקרי נשתקע שם העריסה וגם כיון שאביה קוראה לפעמים כן נמי סגי שלא יקרא נשתקע כמ"ש הג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ב וז"ל שם ועיין ת' מהרח"ש ס"ס יו"ד באשה אחת שאמרה שבעת לידתה היתה בדעתה לקוראה שול שכך היתה לה בת אחרת שמתה ששמה כך אך השכנות והאנשים אשר היו שם ביום ח' ללידתה בעת המשתה קראו לה מוסה ונמשכה שמה כך ולפעמים אמה קוראה בשם שול אך היא לא ענתה אלא בשם מוסה ובכתובתה כתוב בשם שול ונסתפקנו איזה עיקר שמה ואמר דכתבו ב' גיטין בעבור ספק זה הא' שול דמתקרי מוסה והב' מוסה דמתקרי שול ע"כ ויראה מתוך דברי הרב דכ"ע או לפחות רובא קרו לה בשם מוסה וא"כ יש לתמוה אמאי נסתפקו איזה עיקר שמה והלא שם מוסה דקרו לה רובא עיקר ונראה דצד הספק שלהם היה כיון דעיקר הנחת שם מוסה היה שלא ברצון אמה דלמא לאו כל כמינייהו דשאר אינשי לקבוע לה שם שלא ברצון אמה וא"כ אפשר דשם שקראה לה אמה הוא עיקר א"נ אפשר לומר דנסתפקו נמי משום דשם מוסה לא מצינו אותו בשמות נשים לשם העצם כי פירוש מוסה היא לעז נערה כו' עכ"ל הרי דלא מסופק רק איזה שם היא עיקר אבל זאת לא תעלה על הדעת מהיפוך להיפוך שנקרא נשתקע ולכן ודאי ראוי לכתחלה לכתוב שם העריסה ליבא מחלה ודמתקרי ע"ש ליבא ובודאי דצריך לכתחלה להזכיר שניהם ואם יכתבו ליבא דמתקרי ליבא מחלה הא ע"ש החתימה אין כותבין דמתקרי משא"כ כשכותבין ליבא מחלה אין שום חשש כלל דכן האמת ששמה ליבא מחלה מתולדתה ורק דמתקרי בשם ליבא וגם הרשב"א ז"ל מודה בזה ואין שום חולק דבשם מעריסה שלא נשתקע לגמרי שיכתוב שם שניהם ועיין בתשו' ח"מ [והיא באה"ע סי' קכ"ט] יראה דבכותב שם שניהם בצירוף ומקדים שם העיקר כמו בנ"ד ליבא מחלה בודאי כשר יעיי"ש וא"כ בודאי הגט כשר: ובאמת אם בקל יוכל להשיג גט שני בכתיבה ליבא דמתקריא ליבא מחלה מה טוב לקיים את אשר יצא מפי הגאון בב"א אבל באם קשה להשיג גט שני כשר לכ"ע: סימן ס

שאלה באחד שבא לשלוח גט מכאן לקראקא ושם אבי המגרש נקרא בשעת מילתו יהודה ליב על שם זקינו שהי' הגביר ר' יודל פרנס שלא הי' לו כינוי כלל ושם ליב נקרא ע"ש זקינו השני מרישא שהי' שמו יהודא מכונה ליב ולכן קראוהו בשעת מילה לזה אבי המגרש יהודא ליב ע"ש שניהם ולאח"כ נקרא מילדותו בפי כל יודל ולס"ת הי' נקרא יהודה ורק חתם עצמו יהודא ליב וזה לערך עשרים שנה אשר התחיל להקרא בשני בתי המדרשים דפה להקרא לס"ת בשם יהודה ארי' ורק בביהכ"נ הגדול לפעמים כשאיקלע להתם קורין לו יהודה לס"ת ושם ליב נשתקע כעת לגמרי ממנו בין בקריאה בפי ההמון וכמעט לא ידע אדם ששמו יהודה ליב ורק במקצת פעמים מעט מן המעט חותם עצמו יהודא ליב וחותם עצמו יהודא בסוף באל"ף ובק"ק קראקא לא ידע שום אדם משם אחר רק שנקרא בפי כל יודל ולס"ת קראו אותו ואת בנו על שם יהודה לבד זה תורף השאלה:

תשובה הנה בודאי זה פשוט שצריך להקדים שם מקום הנתינה ולכתוב יהודה דמתקרי יהודה ארי' על שם עלייתו לתורה ברוב פעמים ורק על שם יהודא ליב יש לספק אם לכותבו כלל כיון שהוא נשתקע לגמרי ואין אדם קורהו בשם זה מעולם ואי משום שלפעמי' חותם עצמו בשם זה הלא מבואר בט"ג ובכל תשובות אחרונים אשר על שם החתימה לא שייך לכתוב דמתקרי ומה שמבואר בטיב גיטין [בשמות אנשים ס"ק מ' ובלקוטי שמות ס"ק ל"ה] דבהצטרף שם החתימ' לשם העריסה יש לכתוב דמתקרי אתפלא מאד דהלא על שם שנשתקע אין לכתוב דמתקרי כמבואר בכל הפוסקים כיון דלא נקרא בו כלל וא"כ מה יועיל מה שחותם עצמו לפעמים הא מ"מ לא נקרא בו וגם האיך יכתוב דמתקרי יהודה אם בה"א לבסוף הלא חתימתו הוא באל"ף וכל עיקר כתיבת זה השם מוטל עלינו עתה רק מחמת חתימתו כי לולא זאת הרי כבר נשכח ונשתקע שם יהודה ליב ממנו ורק מחמת חתימתו לפעמים יהודא ליב מוטל עלינו לכותבו א"כ האיך נהפוך ולא נכתוב כאשר חותם עצמו באל"ף לבסוף ואם נימא לכתוב דמתקרי יהודא ליב באל"ף לבסוף כמו שחותם עצמו קשה הלא על שם חתימה לחוד אין כותבין דמתקרי ועל הא דקראו בשעת מילתו הי' מסתמא כדרך כל סתם יהודה בה"א לבסוף ואם נכחיד שם יהודה ליב לגמרי מחמת שהוא שם אביו ובשעת הדחק מותר לגרע איזה מכנויו מספק גם בזה אני חוכך מאד כי גדולי דורנו נסתבכו הרבה בזה וגם לפי הנראה שזה שם העצם שלו על שם שני זקיניו והאיך נכחידנה תחת לשון הגט ומטעם זה גם המכונה אין לכתוב על שם ליב כי [הוא] עיקר השם שאין כותבין המכונה כמבואר בנוב"י ובג"פ ובט"ג. והנה לענ"ד נראה דיכתבו דמתקרי יהודה ארי' דאתקרי יהודא ליב דכן מבואר בכנסת יחזקאל דאתקרי שייך על שם דלשעבר וכ"פ הג"פ וכן התורת גיטין ואפי' לפי דברי הט"ג שמאריך בתשובה לדחות דברי הג"פ בכאן גם הוא ז"ל מודה דנכון לכתוב דאתקרי דז"ל הבית אפרים הל' גיטין סי' פ"א וז"ל וכוונתם בזה נלע"ד דהנה ודאי אין מקום לומר שתיבת דאתקרי מורה על העבר לומר שכבר הי' נקרא ועתה אין שמו עליו הא ודאי ליתא כו' עד וא"כ כשבעל הלשון רוצה להשכיל את הקורא שיבין מלשונו שנקרא כך לפרקים לא יספיק לשון דאתקרי שהרי ע"כ לא בא להודיענו מה שהי' בזמן העבר בלבד דמאי דהוה הוה אע"כ שר"ל שנתנו לו שם זה וגם עתה כן הוא ואין ביאורו דאתקרי בל"א ער איז ווארין גירופין שיהי' משמעו שעכשיו אין קורין לו כך רק פירושו דאתקרי בל"א דער וואס מען האט אים איין נאמין גיגעבין ומנין ישכיל הקורא שאין נקרא בו בקביעות משא"כ דמתקרי שהוא משקל בינוני שהרי מתפרש וואס ווערט גירופין והיינו שהי' נקרא כך לפני איזה זמן בקביעות ועתה אין קורין אותו בקביעות בשם זה רק שנקרא כן לפעמים לבד ועיקר הקריאה קאי על העבר עכ"ל. והנה מבואר בהדיא דמלת מתקרי הוא לשון דקוראים אותו פעמים כן ופעמים בשם אחר ומלת דאתקרי לא מובן כלל האיך קוראים אותו עתה רק שהושם לו שם זה אבל אין לו מובן אם לפעמים נופל ממנו או לא ומש"ה כ' שם דע"ש הנשתקע לא יכתבו דאתקרי כי לא יהי' מוכח מזה דעתה לא נקרא כן ואדרבה יהא במשמע ששם זה הושם בו לעיקר להקרות בו וכ"ז שפיר לשיטתו בעלמא בשם שנשתקע אבל בנ"ד שכותבין מתחלה שם יהודה לחוד א"כ נראה שעיקר שמו רק יהודה ואח"כ כותבים דמתקרי יהודה ארי' היינו שלפעמים נקרא ג"כ יהודה ארי' וממילא מה שכותבין לאח"כ דאתקרי יהודא ליב היינו רק שהי' לשעבר נקרא כן והושם לקרותו בו אבל לא נקרא כן דאין לומר שרגיל לקרוא בו הרי אדרבה שעיקר שמו רק יהודה וגם לפעמים נקרא ארי' יהודה בודאי וא"כ השם יהודא ליב אינו רגיל בו וגם אפי' לפעמים אינו נקרא בו דא"כ הי' לכתוב דמתקרי וע"כ מוכח מתוכו דמלת אתקרי היינו שהי' נקרא בו והוסב שמו מתחלה לקרותו כן אבל באמת לא נקרא כן ורק שלא נשתקע לגמרי כמו שהאמת כן כן יבינו כל הקוראים ואם נימא דלהמוני עם לא יובן זה הלא מבואר בכל האחרונים דאין לנו עסק לפי הבנת עמי הארץ רק לפי משמעות פירוש לשון הסובל פירושו כפשוטו להיודע שפת לשון ולזה בחרתי לכתוב דאתקרי ולא דהוה מתקרי כאשר מבואר בכנסת יחזקאל דאז הוי משמע רק לשעבר נקרא כן ועתה נשתקע והאמת לא כן הוא שהרי חתם עצמו לפעמים בו משא"כ אתקרי יהי' משמע שהושם כן מתחלתו להקרא בו וגם עתה לא סר לגמרי וזה לדעתי נכון מאד דלכאורה לפי מה דמבואר בש"ס גיטין פ' השולח (ל"ד ע"ב) במשנה וז"ל בראשונה הי' משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו כו' עכל"ה וכתב הר"ן ז"ל ולפעמים הי' משנים דירתם למדינת הים וקורין לו יוחנן ולאשתו שרה ואשתו היתה חוזרת לארץ ישראל ונקראת שם מרים כבתחלה והוא הי' נשאר במדינת הים ונקרא שם יוחנן ולפעמים הי' שולח גט לאשתו שבא"י וכותבין בו בני מדינת הים שמותיהן שבכאן ושם עירו שבכאן עכ"ל הרי דלא הי' כותב כלל שם הנקרא במקום הנתינה ולכאורה קשה הא צריך להיות מוכח מתוכו ועכ"פ ספירת דברים צריך לכ"ע והאיך מקרי זה ונתן ספר כריתות כיון שלא כתב שמו הנקרא בכאן מקום הנתינה אך באמת א"צ שיהא הלשון מבורר לשום אדם רק שבאמת הוא יודע ששמו כן וכותב לאשתו שמגרשה והדבר יוכל להתברר ע"י עדים מי שירצה לידע אם כן שמו ורק אחר תקנת רבן גמליאל היתה התקנה שזה יהא עיקר השם מה שנקרא במקום הנתינה לפי סוגית תלמודנו אבל עכ"פ זאת במקומה עומדת שעיקר הוא שמו שהושם לו בעצם ומה"ט כתב הכנסת יחזקאל שעיקר השם הוא מה שחביב לבעל השם וכ"כ הגט פשוט כמה פעמים ולכאורה מה לנו לחביבתו הלא עיקר תלוי בקריאת העולם אך לפמ"ש א"ש דעיקר קריאת השם מה"ת לענין ספר כריתות הוא שמו אשר אצלי לשם חביב לא איכפת לנו בקריאת העולם כי הגט לשון הבעל והוא מספר עם אשתו אני פלוני מגרש אותך וא"כ צריך לדבר עמה כאשר אצלו הוא השם ולא מה שהעולם קוראים אותו לעיקר ורק לאחר תקנת ר"ג העלו חז"ל שצריך לכתוב גם שם שבפי העולם ועשו זה לעיקר משום חשש לעז וכל המגרש אדעתא דרבנן וטבעם מגרש ולכן שוב עיקר השם כפי שטבעו חז"ל מחשש לעז אך בדבר שאין בו לעז כגון בשם מחמת חולי וכדומה בודאי עיקר השם מה שחביב בעיני בעל השם ודברי הכנסת יחזקאל והג"פ אמיתים. וא"כ לפ"ז בודאי גם כאן שנראה מאבי המגרש וכן אמר בפה שחביב בעיניו לקראו על שם שני זקיניו ולשם זה הוסב לו בעריסתו להקרא כן בודאי לא נוכל לגרעו וגם לא נשתנה מכמו שחותם עצמו דבזה הוא נראה שהוא שני שמות יהודא על שם יהודה והודי' ושם ליב ע"ש בפ"ע הגם שבקריאתו בהמולו לא ניכר החילוק אם באל"ף או בה"א לבסוף מ"מ כיון שבחר בעל השם לחתום כן וטעם יש בדבר כ"ע מודו לכתוב כן ובפרט ששם יהודא בה"א כבר נכתב פעמים ולא שייך סברת הט"ג לומר דלא שייך אתקרי באל"ף ע"ש חתימה דזה ליתא דאתקרי הוא פירוש לשם יהודא ליב דהי' אתקרי והושם לו שם זה מתחלה להקרא לו כן ומה שכותבין באל"ף בסוף הוא ממילא דכן חותם עצמו ולא דמתקרי על זה קאי ודו"ק כי זה ברור ת"ל: