שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 59

אך א"כ קשה על הש"ס מדוע אמר שם הגמ' אי משום על"ג ע"א נאמן ואמאי לא ניחוש לזה י"ל דהגמ' מבעי' לענין נאמנות העד שבא העד קודם אמירתה שמת דאז לא שייך כלל ששכרה אותו כיון דהעד אמר מעצמו וכמ"ש הרא"ם ז"ל הובא בב"ש ז"ל [סי' י"ז ס"ק קמ"ג] בההוא גווני לחוד מבעי' בגמ' אם נאמן משום על"ג דשכרה לא שייך בבא העד לב"ד להעיד זולתה אבל כי [אתי] העד אחרי אמירתה שפיר י"ל ששכרתו וכנ"ל אך אכתי קשה על הרי"ף ז"ל שכתב דלא איפשט האבעי' בקטטה והלא האבעי' דע"א נאמן מטעם על"ג איפשיטא מההיא דדגלת וכמ"ש הרי"ף ז"ל גופא לעיל דכיון דס"ס האבעי' נפשטה דע"א נאמן מטעם על"ג ובשלמא הרמב"ם י"ל דס"ל דהאבעי' נפשטה דע"א נאמן מטעם דעל"ג ורק באם היא הביאה להעד והעד מסייע לה וכדברי הרא"ם הנ"ל אז אינו נאמן מטעם אחר מטעם שוכרתו כמו דחיישינן כיוצא בזה בכתובות כו' אבל הרי"ף דלא כתב רק הני תיבות האבעי' לא נפשטה וזה קשה הא עכ"פ נפשטה האבעי' בהדי' דע"א נאמן [משום] דעל"ג (ש"מ) מההוא דדגלת אך באמת יש לתרץ דברי הרי"ף ז"ל דהנה כתבו הפוסקים דלמ"ד דהטעם בקטטה משום דאמרה בדדמי מהני קברתיו ומש"ה הקשו על הרמב"ם ז"ל דשתק מזה ולפע"ד זה ליתא דלפמ"ש התוס' ז"ל דלהך מ"ד דלא חיישינן למשקרת הוא רק דיראה לשקר פן יבוא בעלה אבל בלא זה כבר הוחזקה למשקרת במה שאמרה גרשתני וקל הוא לה לשקר ורק שמתייראה פן יבוא בעלה והנה לכאורה קשה הא כתבו התו' ז"ל בכתובות בסוגי' דתרי ותרי [דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן] דגם בגט מתייראה פן יכחישוה העדים וא"כ הרי חזינן דהוחזקה למשקרת ולא פחדה כלל פן יבואו העדים ויכחישוה כאשר באמת כן הי' שבאו העדים והכחישוה אלמא דאינה מתייראה לשקר פן יבואו העדים א"כ גם במיתת הבעל ניחוש דמשקרת וצ"ל דאינו דומה דייקא דמיתה לגט דשם היא רק ספק פן יכחישוה אבל יוכל להיות שלא יכחישוה וגם שלא יהי' נודע שקרה לכל אבל [חששא] אם יבא הבעל שאם חי מסתמא יבא ותהי' מוכחש מתיירא' לשקר וא"כ למ"ד דס"ל דאמרה בדדמי ואם הי' הדבר שנראה לה קרוב שמת [ובודאי שלא יבא עוד] ואז בודאי ממילא תשקר [ג"כ לומר קברתיו] כדרכה בכך דהא הספק חזק בקרבה שמת ומספיקא לא תיחוש לשקר וא"כ אם חיישינן לבדדמי גם תשקר ממילא וכנ"ל ומש"ה לא מהני קברתיו לכ"ע והנה א"כ לפ"ז נחזי אנן לדף מ"ז דחשש לבדדמי הא בכ"מ לא חייש לבדדמי רק היכא דיש מקום לספק כגון מים ובמלחמה אבל מה"ת ליחוש לבדדמי ובאמת ראיתי בש"ג כתב וז"ל בפ' האשה שהלכה הרגיל הוא הקטטה הזו שהוא גרם לה שתחזור אחר הגירושין הללו ובאה ואמר מת בעלי אם יש לתלות טעות בדברי' אינה נאמנת חוששין שמא הניחתו נטה למות וכסבורה שמת ולא מת ומפני הקטטה שביניהם לא המתינה לראות עקרו של דבר לפיכך אם אמרה מת וקברתיו נאמנת שמאחר שהרגל הקטטה הי' מאתו אין מחזיקין אותה בשקרנית אלא טועה ואין לתלות בזה הטעות עכ"ל אלמא דלא חייש לבדדמי מסתמא רק היכא דאיכא מקום לתלות הטעות ולכאורה קשה על בעלי הש"ע שהשמיטו זה לגמרי וגם בשום א' מהראשונים לא מצאתיו זולתו וצ"ל דס"ל לדידהו דבקטטה חיישינן לכל מה דאפשר כיון דחזינן דהיא משקרת מצרכי לדקדק אחרי' דלמא הי' איזה טעות ובשאר אשה לא חשו מסתמא לטעות ורק בהך (דחייש לזיופי) חיישינן כמו שחיישינן בשטר במחזר אחר זיוף והנה לפ"ז נ"ל לכאורה לומר דגם בע"א חיישינן שמא הי' איזה מקום שיש לתלות ולהטעות בו שמת שמש"ה האשה לא מהימנא ומה יעדיף לנו העד שמא ג"כ טועה אך י"ל דע"א אינו אומר בדדמי משום דעל"ג וכמו שפסק הראב"ד ז"ל אך לפי שיטת הרה"מ ז"ל להרי"ף והרמב"ם ז"ל האבעי' במלחמה בין בקברתיו ובין בלא קברתיו אם אומר בדדמי אם לא והנה לפ"ז איפשט האבעי' מההוא דדיגלת רק בקברתיו [דלא חיישינן לטועה באיש אחר] וכדכתב הרי"ף ז"ל אבל בזה אם חיישינן בדדמי גבי ע"א [שנדמה לו שמת] לא איפשט לדברי הרה"מ ז"ל ולהב"ש [הנ"ל] ויתר המפרשים לא אסתפק להגמ' כלל בלא קברתיו דודאי לא שייך על"ג וא"כ נהי דהאבעי' דהתם גבי קברתיו איפשט דלא שייך בדדמי אולם היכי דחיישינן דלמא אתרמי מילתא דבדדמי שפיר מסופק הכא הגמ' אם חיישינן לזה ומש"ה שפיר כתב הרי"ף ז"ל דזה לא איפשט אם ע"א משום על"ג לא משקר אפי' בדדמי דגם כע"א במלחמה גופא מספקא לן וזה ברור לפענ"ד:

היוצא לנו מזה דלהחשש של הרמב"ם ז"ל ששוכרתו צריך דוקא שבא העד לסייעה אבל אם העד העיד זולתה לא חיישינן כלל וע"א נאמן וכן פסק הב"ש ז"ל [בסס"ק הנ"ל] ולפירוש הרי"ף ז"ל מוכח דעכ"פ בע"א אמר קברתיו ודאי מהימן דע"א במלד"ע לגלויי לא משקר וכנ"ל. והנה אם מומר חשוב כקטט הוא מדברי הרמ"א ז"ל [סי' י"ז סעי' מ"ח] בשם הש"ג דהוא כארגיל איהו קטטה אך עכ"פ לכ"ע לא חיישינן לשוכרתו דמה"ת נחזיקנה למשקרת כיון שלא הוחזקה כלל למשקרת דדוקא בהוחזקה למהדרת אחר שקרי' באמרה גרשתני אבל בלא הוחזקה לשקרנית נהי דלא דייקא אבל למשקרת ל"ח וא"כ בודאי היא עצמה נאמנת בקברתיו וע"א בודאי נאמן עכ"פ בקברתיו. והנה העד שהעיד בצפת תוב"ב אמר קברתיו ודאי נאמן אך גם העד שבירושלים תוב"ב ג"כ נאמן דכבר הוכחנו דלשיטת הרמב"ם ז"ל דהיכי דהעד בא קודם אמירתה לא חיישינן שמשקרת וכן פסק הב"ש וגם כי גם הטעם דדייקא שייכה בכאן כי הרי לא יודעת כלל שהוא מומר ולא נודע א"כ בודאי תחקור היטב אחריו וכן מבואר בנ"ב ז"ל [במה"ק חא"ה סי' כ"ז] ורק (דבהג"א) [דבהגה"ת אלפסי] שם חייש לשמא נתוודע לה שנשתמד תפסוק מלחקור וזה ליתא לפענ"ד דהא מה"ת לחשוב על ישראל שנשתמד ורק מחמת העדאת העדים ואם משקרי מסתמא אוקמי אחזקתו דלא נשתמד ומה"ת לן לחוש שנשתמד דא"כ בכל פעם שנתיר לאשה ניחוש פן יוודע לה מעשה ממומר ולא תחקור יותר א"ו דאין לנו לחוש לזה וא"כ ה"נ אם איתא דהעד הוא רשע ושיקר בעדותו מה"ת ניחוש בשביל דברי הבליעל הזה שבעלה נשתמד ומסתמא ע"י חקירה יוודע לה אם הוא חי או לא וא"כ בודאי מהימן כאן ע"א ועוד נ"ל דבעוה"ר בזמנינו זה אשר העולם פרוץ ועינינו רואות כמה אשר נדדו למרחקים ונעשו שם משומדי'. ואח"כ באו לביתם והחזיקו בדת יהודית עם נשיהם ובזמניהם הי' סכנה להתגייר ולחזור לדת יהודית ממרחקים אולם השתא כאשר עינינו רואות אין זה קטט כלל ששכיחי הרבה ענינים כזה וא"כ לפ"ד יפה אשר התיר הרב את העגונה עפ"י עדות מירושלים תוב"ב וכן פסקו כמעט כל האחרוני' יעוין בנ"ב ובשב יעקב (וכנח"י) [וכני"ח] שהחליטו כן להלכה. ועתה נבא לזה אשר העד שבצפת תוב"ב הכחישו במה שאמר שמיתת המומר במרחשון והעד שבירושלים אמר שהי' המעשה בסוכות והוי הכחשה בחקירות דבזה באמת דעת הב"ח ז"ל בתשובה צ"ה ושב יעקב ושאר אחרוני' להתיר וכן הביאו בשם רבינו הגדול ב"י ז"ל אך הנ"ב ז"ל [שם סי' מ"ו] הביא ירושלמי יבמות פט"ו וז"ל הלכה. אחת אומרת מת וא' אומרת לא מת זו שאמרה מת תנשא ותטול כתובתה וזו שאמרה לא מת לא תנשא ולא תטול כתובתה א' אומרת מת וא' אומרת נהרג ר' מאיר אומר הואיל והם מכחישות זא"ז הרי אלו לא ינשאו ר' יהודא ור"ש אמרו זו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו ובגמ' ר' יעקב ב"א בשם ר' יוחנן ור' הילא בשם ר' לעזר מודה ר"מ בראשונה כו' א"ר לעזר מודו ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים ומה בין צרה לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום א"ר יוחנן אלו אמרה ר' לעזר מני שמעה ואמרה תמן תנינן ומי שהי' שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידין אותו שנזר שתים ואלו מעידין אותו שנזר חמש רב אמר בכלל נחלקו אבל בפרט כל עמא מודיי שיש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים א"ר יוחנן במונה נחלקו אבל בכלל כל עמא מודיי נחלקת העדות אין כאן נזירות והידינו כלל והידינו מונה כלל ההן אמר תרתיי וההן אמר חמש מונה ההן אמר חדא תרתיי וההן אמר תלת ארבע וחמש רב א' הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות ר"י אמר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות ד"ה הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות ר"י כדעתי' דמר רבי בא ר' חייה בשם ר"י הוחזק המונה זה אמר מן הכיס מונה וזה אמר מן הצרור מונה הכחיש עב"ע ואף רב מודה שבטלה העדות מה פליגין כשהי' שתי כתי עדים אלו אומרים מן הכיס מונה ואלו אומרים מן הצרור מונה הכחיש עב"ע בטל העדות וכרב לא בטלה העדות אלו אומרים בתוך חיקו מנה ואלו אומרים בתוך פונדתו מנה ד"ה הכחיש עדות לאחר עדות ל"ב העדות ז"א במקלו הרגו וז"א בסייף הרגו הכחיש עב"ע בטלה העדות ואף רב מודה שבטלה עדות מה פליגין כשהיו שתי כתי עדים אלו אומרים במקלו הרגו ואלו אומרים בסייף הרגו הכחיש עב"ע בטלה העדות וכרב ל"ב העדות אלו אומרים בדרום פנה וא"א בצפון פנה ד"ה הכחיש עדות לאחר עדות ל"ב העדות חיילי' דרב מן הדא ר"ש ור"י אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו ולא שמיע דמר ר' לעזר מודו ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים ומה בין צרה לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום מתנית' פליגא על רב א' חקירות וא' בדיקות בזמן שהן מכחישות זא"ז עדותן בטלה א"ר מנא פתר לה רב עד בעד א"ר אבין ואפי' תימר כת בכת שניא היא בד"נ צדק צדק תרדוף עכ"ל הירושלמי דמזה מוכח בפירוש דבעדים ר"י ור"ש מודים שלא תנשא ודלא כפני משה [הובא שם בנ"ב] שכתב דכוונת הירושלמי דמודים ר"י ור"ש בעדים קאי על א' אומר מת וא' אומר ל"מ דלפ"ד הפנ"מ ז"ל מה מדחה הירושל' חילי' דרב ממתני' דא"א מת וא"א נהרג יעו"ש וא"כ לפ"ד [הנב"י] אפילו במת ונהרג לא תנשא מכ"ש בהכחשה בזמן דהוי חקירות ממש בודאי לא תנשא והנה באמת י"ל דהפשט בירושלמי כמו שפי' הפנ"מ דמודו ר"י ור"ש בעדים קאי על א' אומ' מת וא"א ל"מ ורק בזה מדחה הירושלמי חילי' דרב דהנה לכאורה מה מייתי רב לבדיקות דד"נ (לחד לישנא) מהכחשות בעדות אשה דאפילו פסול נאמן אך באמת י"ל דס"ל לרב דגם ע"א [דנאמן[ באשה הוא מה"ת ואם הוא מה"ת צריך ככל משפטי התורה רק דדמי' לד"מ דא"צ דו"ח אבל בהכחשה משפט א' להם לענין הכחשה וא"כ שפיר מדחה חילי' דרב דהנה התוס' ז"ל כתבו בכתובות [דף כ"ב ע"ב ד"ה אי הכי] דבדבר (של תורה) [שנאמן מה"ת הגון] ע"א האומר (מת או) נטמאת הוא כשנים אפילו באו בב"א ורק באשה אינו נאמן בבאו בב"א משום שהוא מדרבנן וא"כ שפיר מדחה חילי' דרב דכיון דמודו ר"י ור"ש בע"א אומר מת וא"א ל"מ ש"מ שהוא רק מדרבנן דאם הי' מה"ת האומר מת הוא כשנים אפילו באו בב"א א"ו שעדות אשה רק מדרבנן ומש"ה אין ראי' מעדות אשה לד"נ כן י"ל לכאורה אך באמת האמת עד לעצמו שהפירוש בירושלמי כדברי הנ"ב וגם הפנ"מ כוונתו כן דכתב שם וז"ל אבל בעדים הוי הכחשה אפי' א"א מת וא' אומר ל"מ כו' עכ"ל [משמע דכ"ש בא' אומר מת וא' אומר נהרג] אד באמת אין נפקותא כלל בפי' זה דהא בלא"ה מוכח מהירושלמי דא"א מת או נהרג אינו נאמן דהא רב מייתי ראי' ממשנתינו לד"נ אלמא דהכחשה דהוי הכחשה בד"מ או בד"נ הוי הכחשה בעדות אשה דאם נימא דעדות אשה קיל משארי דיני תורה א"כ מהיכי מייתי חילי' דרב מהא מתני' לד"נ וד"מ א"ו לרב שוה עידי אשה לענין הכחשה לד"מ וד"נ ולא מצינו חולק על רב בזה דר"י מחמיר יותר ממנו וא"כ לפי מאי דקיי"ל דהכחשה בגוף הדבר כחבית יין ושמן או הכחשה דאיזה יום דפסול בד"מ וד"נ בודאי פסול גם לעידי אשה כמו דס"ל לרב בירושלמי באין חולק אכן נראה לפע"ד דלדידן לא ס"ל כהירושלמי בזה דהנה באמת לפי פי' הנ"ב ז"ל שמודו ר"י ור"ש (בצרות) [בעדים] לענין זאת אומרת מת וזאת אומרת נהרג והוא מטעם דדוקא צרות דעדותה לגבי חברתה לא כלום אבל עדות הוי הכחשה א"כ קשה מאי קאמר במתני' רמ"א הואיל ומכחישות זה את זה לא ינשאו ר"י ור"ש אומרי' הואיל או לנוסחת הירושלמי זו וזו מודות שאינו קיים ינשאו וזה תימא למאד דהא ר' אליעזר גופא בירושלמי ס"ל דמודה ר"מ ברישא בא' אומרת ל"מ דמותרת האומרת מת ולא הוי הכחשה דצרות הכחשה ולא כלום ורק באם שתיהם רוצים להנשא חזינן דלא רצתה להכעיס להצרה רק כוונתן להעיד מש"ה הוי הכחשה וזה כיוון ר"מ באומרו הואיל ומכחישות זו לזו דבאומרת ל"מ הכחשת הצרה ולא כלום כמו דאמרינן בש"ס דילן הכחשה דצרות לא מקרי הכחשה אבל בשכוונתן להעיד שזו אומרת מת וזו אומרת נהרג שכוונתן לא להכעיס רק להתיר [שפיר הוו] מכחישות זא"ז ואסורים והנה ר"י ור"ש דס"ל דגם בכה"ג לא הוי הכחשה דצרות הכחשה גם ששניהם רוצים להתיר [עצמן] אבל הכחשה בעדים גם ששניהם מודים שאינו קיים [הוי הכחשה א"כ מה זה שאומרים ר"י ור"ש הואיל וזו וזו מודות הא] אדרבה בשביל זה אוסר ר"מ ה"ל למימר הטעם הכחשה בצרות לא הוי הכחשה וזה דבר פלא למאד תו קשה באמת על רב דמייתי בירושלמי ראי' מעדות אשה הקל דאפי' מסל"ת נאמן לד"נ לכן נ"ל דהנה מבואר בכמה מקומות דבאם יש לאשה מקום לסמוך אעדים סומכת ולא דייקא כולי האי והנה אם הטעם באשה משום דייקא הכא ששני עדים אומרים שאינו קיים בודאי לא תידוק האשה וא"כ חזר הדבר לד"ת דצריך עדים דוקא והנה ר"י ס"ל דע"א נאמן בעדות אשה [מד"ת כמבואר בספרא הנ"ל] וא"כ כיון דנאמנותו מטעם עד קאתינן עלה ע"א במקום שצריך עדות מה"ת הרי הוא כשנים לענין הכחשה וכד"מ ונפשות יוחשב לענין הכחשה ושפיר מייתי חילי' דרב (מדמודי' ר"י ור"ש בעדים) [מר"י ור"ש] (ונ"ש) [ור"י] ס"ל דע"א נאמן מגזה"כ דלא יקום ע"א א"כ הרי כמו דקם לשבועה לדידן דכל דיני הכחשה עליו [כמ"כ לעדות אשה כל דיני הכחשה עליו כיון שקם לעדות אשה וכיון דר"י ור"ש ס"ל דהואיל וזו וזו מודים ינשאו ש"מ דבב' כתי עדים לא בטלה העדות בזה] ושפיר מייתי רב ראי' מר"י ור"ש ור"ל שפיר דחי לי' דבאמת מודו ר"י ור"ש בעדים אך כ"ז לר"י דס"ל הטעם דהוא מגזה"כ אבל לדידן דקיי"ל דע"א נאמן מטעם חומר שהחמרת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל [בסוף הל' גירושין] שלא הצריכה התורה לעדים ורק אומדנא וחזקה טובה שמת וא"כ בודאי אפילו הכחישו בחקירות כיון שעכ"פ הדבר חזק בעינינו שא' ודאי כשר ואולי גם השני טעה והדבר חזק בעיני' שמת סומכים עליו ומש"ה השמיטו הראשונים הירושלמי לדינא ורק הרא"ש ז"ל מתיר בפי' וכן הרמ"ה ז"ל בחי' ליבמות כתב להתיר בפירוש ואין כח באחרונים לחלוק על הראשונים אפי' ימצא בש"ס נגדם כי לכל קושיא יש תירוץ ודברי הראשונים ז"ל הנאמרים בלא מחלוקת בדורותם תורת אמת יבא מי שיבא לא ניחוש לדבריו וא"כ לפ"ז תבנא לדינא כדברי הב"ח ז"ל וכני"ח ושב יעקב להתיר האשה אפי' הכחשה בחקירות ובפרט בנ"ד שכבר הותרה [הוי כשנים] ואינו נאמן האחרון כנגד שנים ואם נימא דהרי גם האחרון אומר שמת גם הוא כשנים זה ליתא חדא דהרי גם בשאר איסורי' פסקינן כן ולא כאותן האומרים דרק בעדות אשה נאמן הראשון וגם בל"ז הכא דהאשה כיון שכבר הותרה א"צ לעדות וכמאן דלית' דמי ואי דהיכחשו והעדות בטל לענין נחלה באמת בעדות אשה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה וגם בלא"ה נראה שאין כאן הכחשה כלל שהעד שבירושלים העיד על שמו ושהי' מק' אודעס וח"ר משה חלפן מקעשניב ועדותן על הבעל ממש והשני לא העיד כלל רק שמו ושהוא מקעשנוב יוכל להיות ששני המעשים אמת וזה ישראל מנשה מת במרחשון ולא הי' כלל חתן ר' מ"ח מקעשנוב כי כמה מנשה ישראל ימצא בקעשנוב אבל זה חרמ"ח ושהוא נולד מאודעס נהרג בסכות ואין הכחשה ולפמ"ש א"ש [מה שהקשיתי לעיל מהירושלמי] מה שאמר במתני' הואיל ומודים שאינו קיים [דהא אדרבא מטעם זה אוסר ר"מ והול"ל רק דהכחשות צרות ל"ה הכחשה כנ"ל י"ל עד"ז] דהיינו דבע"א אומר מת ועא"א נהרג שאז אין האשה יודעת מידי וגם לא דייקא שסומכת אעדים וא"כ צריכה עדים מה"ת ומש"ה פסולים בהכחשה בחקירות אבל אם יודעת שמת שפיר מהימנא מדרב' מטעם דייקא:

ולחזק דברי אציע מה שקשה מאד על רב דס"ל בירושלמי דבכת א' נחלקה עדותם דא' מהם פסול אבל בשני כתי עדים כשר (ע"כ) [עכ"פ כת] א' מהם. וקשה ע"ז דהלא קיי"ל בעינן עדות שא"י להזימה והנה בכאן אם נזים להאומרים מנה שחור לא ישלמו שיאמרו הרי לא נגמר הדין ע"י רק עפ"י מי שכשר ועתה נתברר שהכת המכחישים הוא הכשר וע"י נגמר הדין ולא על פיהם וכ"ז שלא נגמר עדותם ע"פ פטורים מלשלם בהזמה ואם יוזמו שתי הכתות ג"כ שתיהם יהי' פטורים דהא לא נגמר הדין רק עפ"י כשרים וא"י מי הם הכשרים דהא שניהם הוזמו וכאן אין שייך לומר הכחשה תחלת הזמה (זה ליתא) דהא בכאן המכחישים המה פסולים למפרע [מחמת ההזמה] ואם הוכחשו בפסולי' לא מועיל הזמה שאחרי' לחייבם ומ"ט מכשיר רב עדותם הא הוי עדות שא"י להזימה וצ"ל דבאמת כיון שלא נתודע פסולם הוי כמו זו באה בפ"ע ומעידה ועפ"י שנים נגמר הדין [זו סברת רב] ור"י ס"ל בהדי סהדי שקרי למ"ל דזה הוי כעדות א' דבין לר"ה ובין לר"ח [בב"ב דל"א ע"ב] פסול לאותו עדות אך כ"ז בד"מ אבל בעגונה [דלדידן דמטעם דייקא ומינסבא] דאפי' פסול כל שאינו רשע כשר ה"נ אותו הכשר נהי שפסול מטעם בהדי סהדי שקרי למ"ל היינו שלא נזדקק לקבל עדותן כ"ז שלא נתברר מי הוא הכשר אבל לעדות אשה ודאי שפיר התאמת לנו בחזקה שמת שהעד הכשר לא ישקר במדעל"ג וז"ב:

ועתה לא נשאר לנו רק מה שאומר הבליעל הפסול לעדות כפי מכתבם (יעוין בדבריהם) [אין בדבריו] ממש דבעל על עצמו לא נאמן וגם כי הוא פסול ומה שמגזם בדבר לפי הנראה שהוא איזה תחבולה ורמאות עיין בבית מאיר [בתשובותיו שבסוף הספר סי' ח'] שם מבואר בהדי' דאין לחוש לפטומי מילי כי האי וכן מבואר בירושלמי פ"ט הל' ד' וז"ל ר' נחמן בר יעקב בשם רב נישאת עפ"י עדים שנים אפי' אתון אמרין לה לית אתנו ר' שמואל בר"י בעי הגע עצמך שהוא אדם מסוים כגון אימי א"ר יוסי בר בון ולית קמן בר נש דמיי לר' אמי אתא עובדא קומי דרבנן דתמן אמרין לי' לית אתנו עכ"ל הרי גם שהי' מפורסם כר"א היינו שלא היו מכירין על פניו רק בחריפות ובדבריו דברי תורה שאמר וסיפורי מעשיות בין הבריות ואפ"ה קאמר שאין לחוש לזה וז"ב ויתר דברי הירושלמי שם צ"ע במה שלחש לבעל שיוציא מספק וקמי שמיא גלי' הלא אינו מותר בה רק בשנשאת להעד ואומרת ברי לי וא"כ מאי ספיקא גבה וצ"ע לפרש. כללו ש"ד שהאשה זו מותרת לישב תחת בעלה והמוציא קול עלי' ראוי להכותו כמבואר בירושלמי והוא מוציא דיבה והבנים כשרים גמורים: סימן מג שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי ירא ד' החסיד המפורסם כש"ת מ' ישראל נ"י מו"צ בק' טשערנאוויץ יע"א: